top of page
השירים מיועדים לשימוש הקהל במהלך פסטיבל באר שירה בלבד
אין להעתיק או להפיץ אותם בלי רשות מפורשת של המחברים
מפגש משוררות.ים:
אילנית יהודה, ערן צלגוב, רקפת שחר קריס
קושיה לפרפר מעל הים התיכון / רקפת שחר קריס (מקריאה: אילנית יהודה)
אֲנִי פּוֹנָה לַפַּרְפַּר
שֶׁהִתְרַפְרֵף בַּכִּוּוּן הַלֹּא נָכוֹן
בְּחוֹף קֵיסַרְיָה
וְשׁוֹאֶלֶת:
הַאִם כְּשֶׁיָּצָאתָ מֵהַבַּיִת
מְצֻיָּד בְּצוּף רַקָּפוֹת
יָדַעְתָּ שֶׁלֹּא תִּמְצָא מְנוּחָה
עַל רַעֲמוֹת סוּסֵי גַּלִּים דּוֹהֲרִים?
יָדַעְתָּ שֶׁלִּכְנָפַיִם מִתְכַּלּוֹת אֵין מָגֵן רְטִיבוּת?
יָדַעְתָּ שֶׁפַּרְפָּרִים אֵינָם עָפִים מֵעַל מֵי יָם?
כִּי כְּשֶׁרָאִיתִי אוֹתְךָ מוּל הָאַקְוָדוּקְט
הִתְאַוֵּיתִי גַּם אֲנִי
לְהִכָּנֵף.
* / אילנית יהודה (מקריאה: רקפת שחר קריס)
אֲנִי יוֹנָה וְעוֹרֵב
אוֹרֵב לַלַּיְלָה,
מִתְהַפֵּךְ לַבֹּקֶר.
כְּשֶׁהָיִיתִי עוֹרֵב
רָאִיתִי דַּיָּה אֲדֻמָּה.
כְּשֶׁהָיִיתִי יוֹנָה רָאִיתִי
חַדַּף זָעִיר
מִשְׁקָלוֹ שְׁנֵי גְּרָמִים שְׁלֵמִים שֶׁל אוֹר,
חוֹמֵק תַּחַת מִפְתָּנָהּ שֶׁל דֶּלֶת.
אִיקָרוֹס בֶּן שֶׁבַע / ערן צלגוב
אִיקָרוֹס בֶּן שֶׁבַע
ריאן יאסר עלי סלימאן, 29.9.22
יֶלֶד רָץ עַל הַגַּגּוֹת
הוּא מְחַקֶּה אֶת מְעוֹף הָעֲפִיפוֹן
שֶׁהֵעִיף עִם בֶּן דּוֹדוֹ שָׁבוּעַ שֶׁעָבַר
הוּא רָץ עַל הַגַּגּוֹת
כִּמְעַט וּמַמְרִיא אֶל כּוֹכָבָיו
וּצְעָדָיו הוֹלְכִים וּגְדֵלִים
רָץ עַל הַגַּגּוֹת
וּמִתְרַחֲקִים וְהוֹלְכִים
מִן הַקַּרְקַע כְּמוֹ הַחֲלוֹמוֹת
עַל הַגַּגּוֹת
וְהַחַיָּלִים אַחֲרָיו
אוֹ שֶׁאוּלַי לֹא רַק
הַגַּגּוֹת
פִּתְאוֹם נִשְׁמָטִים תַּחְתָּיו
וְהוּא נוֹפֵל
וָמֵת.
מה עוד ניתן לומר על כר הדשא שלא נאמר / ערן צלגוב (מקריאה: אילנית יהודה)
מה עוד ניתן לומר על כר הדשא שלא נאמר
אֲנִי מַנִּיחַ שֶׁתָּבוֹאִי יוֹם אֶחָד עִם עָלֶה שֶׁל דֶּשֶׁא
אֶחָד אוֹ שְׁנַיִם שְׁלוֹשָׁה אוֹ קְצָת יוֹתֵר
וּבְחִיּוּךְ נוֹצֵץ תִּשְׁאֲלִי אֲבָל מָה זֶה בֶּאֱמֶת
וַאֲנִי שֶׁאֶרְצֶה לְהִדָּמוֹת לְחָכָם גָּדוֹל
אוּלַי אַנִּיחַ הַנָּחוֹת כָּאֵלֶּה אֲחֵרוֹת
בִּמְקוֹם פָּשׁוּט לוֹמַר לָךְ
בּוֹאִי שְׁבִי פֹּה לְיָדִי
עַל הַדֶּשֶׁא
וּתְנִי לַדֶּשֶׁא לִהְיוֹת לְדֶשֶׁא
וְאַתְּ הֱיִי לְאַתְּ
וְזֹאת כָּל הַתּוֹרָה כֻּלָּהּ.
* / אילנית יהודה (מקריא: ערן צלגוב)
יוֹתֵר מִכָּל רָצִיתִי לִרְאוֹת וְרָדִים
הֵדִים
שֶׁל וָרֹד וְשֶׁל לָבָן
הִתְמַזְּגוּת בְּגִבְעוֹלֵי בַּרְזֶל מְגֻלְוָן.
גְּבִיעֵי עָלִים מְחֹרָרִים
שֶׁהִשְׁתַּלַּבְתִּי בָּם, בְּאֹרַח לֹא מֻסְבָּר.
לֹא הָיִיתִי חֵלֶק, אוֹ מַעַל
אוֹ תַּחַת
אוֹ בִּפְנִים.
פָּשׁוּט הָיִיתִי בַּאֲשֶׁר הָיִיתִי, שָׁם.
וְהָיְתָה בִּי עָצְמָה.
לְשֵׁם כָּךְ, מוּכָנָה לִנְסֹעַ
מִקָּצֶה עַד קָצֶה
מִמַּעֲרָב - לְרוּחוֹת הַמִּזְרָח
מִצָּפוֹן - לַדָּרוֹם הַחַם.
לְשַׂחֵק בִּפְאוֹתֶיהָ שֶׁל קֻבִּיַּת הָעוֹלָם.
לָנוּעַ
לְאֵי שָׁם, כְּמוֹ מַלָּח בִּסְפִינָה טְרוּפָה.
מֵעֵבֶר לַיָּמִים, לַכּוֹכָבִים וְלַמַּזָּלוֹת.
אוֹ סְתָם,
לָרֶדֶת לְמַטָּה בַּמַּדְרֵגוֹת.
לְהִתָּקֵל בְּרֶגֶב אֲדָמָה טוֹעֶה,
בֶּחָתוּל שְׁתוּם עַיִן אוֹ כֶּלֶב
בְּכָל מָה שֶׁבָּא מִכָּל צַד.
לתמונת עצמי / רקפת שחר קריס (מקריא: ערן צלגוב)
לַיַּלְדָּה הַכּוֹרַעַת בֶּרֶךְ בְּגִנַּת הוֹרֶיהָ,
צַמּוֹתֶיהָ קְלוּעוֹת בְּסִרְטֵי פַּרְפָּרִים,
כְּתֵפֶיהָ מְרַפְרְפוֹת בְּשִׂמְלַת ווֹלָן,
פֶּרַח בְּיָדָהּ הַשְּׂמָאלִית –
אֲנִי אוֹמֶרֶת:
מִישֶׁהוּ קָלַע אֶת שְׂעָרֵךְ בְּצַמּוֹת.
מִישֶׁהִי הִלְבִּישָׁה אוֹתָךְ בְּשִׂמְלָה.
אֶת הַפֶּרַח קָטַפְתְּ בְּעַצְמֵךְ.
מֻתָּר לָךְ
לְהִזְדַּקֵּף.
לנשים בלבד / רקפת שחר קריס (מקריאה: אילנית יהודה)
בַּשִּׁיר הָאֵרוֹטִי הַמְּיֹעָד לְנָשִׁים בִּלְבַד
יִהְיוּ
א. סַחְלָב שֶׁלּוֹכֵד לְתוֹכוֹ אוֹרְחִים לְרֶגַע
ב. אִירִיס שֶׁל ג'וֹרְגְ'יָה אוֹקִיף
בְּלָבָן גָּלַבִּיּוֹת מְקֻדָּשׁ וְסָגֹל חַמְקָנִי
ג. אֳרָנִית בְּאָדֹם צַעֲקָנִי
ד. פֶּתַח הֲצָצָה לָעֶלְבּוֹן וְלָאַשְׁמָה
שֶׁל הָאֲסוּרָה הַמֻּתֶּרֶת
וּמֵאֲחוֹרֵי כָּל אֵלֶּה
מַמָּשׁ בְּקִיר הַנְּשָׁמָה
יִנָּעֵץ פֶּתֶק מְגֻלְגָּל
וּבוֹ מִלָּה אַחַת:
בּוֹא
* / ערן צלגוב (מקריאה רקפת שחר קריס)
למען נשות אפגניסטן
הֲכִי קַל לִקְטֹף פֶּרַח
שֶׁלֹּא יוֹדֵעַ שֶׁהוּא פֶּרַח
אֲבָל הֵן שֶׁלֹּא פֶּרַח יוֹדְעוֹת
לְגָדֵל קוֹצִים
וְהַקּוֹצִים יִגְדְּעוּ אֶת יָד הַקּוֹטְפִים
וּמִי שֶׁקָטַף יִשְׁתֹּק
וּמִי שֶׁשָתַק יִשְׁתֹּק
וְהֵן שֶׁיּוֹדְעות יְסַפְּרוּ וְיָשִׁירוּ
עַד שֶׁתִּפְרַחְנָה מֵחָדָשׁ
עִם אוֹ בְּלִי קוֹצִים
כְּמוֹ שֶׁפְּרָחִים
* / אילנית יהודה (מקריא: ערן צלגוב)
שְׁבִירַת הַכֵּלִים, הַבָּנִים מִתְחַלְּפִים.
בֵּין שְׁפָחוֹת וּמְלָכִים.
וְהֵיכָן הַבָּנוֹת?
וְהַתּוֹבָנוֹת?
מְגֹרָשׁוֹת מֵאַרְצָן, מִמְּקוֹמָן, מְהַגְּרוֹת.
הֵן לֹא מְדַבְּרוֹת.
כַּנְפֵיהֶן מִסְתַּחְרְרוֹת וּמִתְכַּנְּסוֹת בְּהֵיכְלֵי הַתְּמוּרוֹת.
אַתְּ מוֹתִירָה לִי רַק קְלִפּוֹת שְׁבוּרוֹת.
אֲנִי מִתְעַקֶּשֶׁת לִטְעֹם מֵהַפֵּרוֹת.
נִתְזֵי פִּלְחֵי הַתַּפּוּזִים
מְטַפְטְפִים עַל שִׂפְתוֹתַי
טִפּוֹת.
אֲנִי קוֹנֶה לְעַצְמִי דַּעַת.
וּמִבַּעַד לַחַלּוֹנוֹת?
גִ'ינְסִים, חֲצָאִיּוֹת, נַעֲלֵי סְנִיקֵרְס לְבָנוֹת, שֵׂעָר מֵרוּחַ בְּגֵ'ל.
קְבוּצַת נְעָרִים וּנְעָרוֹת צֹחַ קִים. צֹחַ קוֹת בִּצְחוֹק מִתְגָּלְ גֵּל.
עד העונג הבא / מילים ולחן ענבל פרלמוטר
שוב זאת תקופה של גאות בחיי,
מים רבים שוטפים את חושי.
אני נמשכת, והופכת
לחית חושך, למפלצת רטובה,
לשדון לילה, לפיה הטובה,
מתוקה ודורסת את האור מכבה,
וזורמת הלאה -
עד העונג הבא...
ובשעת סערה, בתקוף אותי מזגי הרע,
את חלוני אז אפתח, עליו ארכב בדהרה
אל השמיים.
וכשאגיע אצחק על פס של אור צהוב ודק,
אני ניצחתי במשחק, אני נמצאת עכשיו
עמוק בתוך המים.
עד העונג הבא...
מה שנשאר / מארק סטרנד (מקריאה: אילנית יהודה)
תירגום: עוזי וייל
אני מרוקן את עצמי משמות של אחרים. מרוקן את כיסי.
מרוקן את נעלי ומשאירן בצד הדרך.
בלילה אני מסובב את השעונים;
פותח את האלבום המשפחתי ומביט בעצמי כנער.
מה הטעם? השעות עשו עבודתן כהלכה.
אני אומר את שמי שלי. אני אומר שלום.
המלים רודפות זו את זו במורד הרוח.
אני אוהב את אשתי אבל משלח אותה.
הורי קמים מכס מלכותם.
אל תוך חדרי החלב של העננים. איך אוכל לשיר?
הזמן אומר לי מה אני. אני משתנה ואני אותו דבר.
אני מרוקן מעצמי את חיי, וחיי נשארים.
מתוך: מארק סטרנד: שירים, משכל – ידיעות אחרונות, 2007.
תמיהה / טוביה ריבנר (מקריאה: רקפת שחר קריס)
אַחֲרֵי כָּל מַה שֶּׁהָיָה
אִם אַתָּה עוֹד מְסֻגָּל לִשְׁמֹע אֶת הַשַּׁחְרוּר
אֶת הַעֶפְרוֹנִי הַמְצֻיָּץ הַשְׁכֵּם בַּבֹּקֶר וְהַבֻּלְבּוּל וְהַצוּפִית
אַל תִתְמַהּ שֶׁשִּׂמְחָה הִיא לִרְאוֹת עֲנָנִים נִשָּׂאִים בָּרוּחַ
לִשְׁתֹּת אֶת קָפֶה הַבֹּקֶר, לָדַעַת לְבַצֵּעַ אֶת כָּל צָרְכֵי הַגּוּף
לָלֶכֶת בַּשְּׁבִילִים בְּלִי מַקֵּל
וְלִרְאוֹת אֶת הַצְבָעִים לוֹהֲטִים אַחֲרֵי הַשְּׁקִיעָה.
בֶּן אָדָם מְסֻגָּל לָשֵׂאת כִּמְעַט הַכֹּל
וְאִישׁ אֵינוֹ יָכוֹל לָדַעַת מָתַי וְהֵיכָן
תַּכְנִיעַ אוֹתוֹ הַשִּׂמְחָה.
מתוך: שירים סותרים, אבן חושן, 2011
מוטב / איתן איתן (מקריא: ערן צלגוב)
מוּטָב לוֹמַר הָאֲגַם
אֶרֶץ הַשֶּׁמֶשׁ, הַדְּמָמָה, הַחֹם הַנּוֹרָא.
מוּטָב לוֹמַר הָאֲגַם
עֲרֵמוֹת הַנְּיָר הַנִּקְרָע, קְרָעִים
שְׁחֹרֵי קְצָווֹת שְׂרוּפִים
מוּטָב כָּךְ: כָּל מָה שֶׁהָיָה שֶׁיִּשָּׁאֵר נִשְׁכָּח וְהָזוּי,
עוֹלָם אַחֵר וְזָר, רָחוֹק וְאָבוּד
כְּמוֹ מֵת טָבוּעַ בְּקַרְקָעִית נָמָל עֲנָק
נִשְׁכָּח וְלֹא זָכוּר, גּוּף בִּלְתִּי מֻטְרָד
לֹא מְבַקֵּשׁ חֹם אֲנָשִׁים, צְחוֹקֵי
נָשִׁים חִוְרוֹת פָּנִים מְבַקְּשׁוֹת מַגָּעִים
יוֹתֵר הֲדוּקִים.
מוּטָב כָּךְ. כָּל מָה שֶׁהָיָה צָרִיךְ לְהֵעָשׂוֹת
שֶׁיִּשָּׁאֵר בִּלְתִּי עָשׂוּי, קָרוּעַ
מְחֻדַּד קְצָווֹת
מַרְגִּיז וְגָנוּז
מִתַּחַת לַשֶּׁמֶשׁ הַנּוֹרָא בְּתוֹךְ הַשֶּׁקֶט הַתְּמִידִי
שֶׁל מַיִם עֲמֻקִּים מְכַסִּים.
אני רוצה להיות בת 96 / רקפת שחר קריס
אֲנִי רוֹצָה שֶׁיְּחַתְּלוּ אוֹתִי.
אֲנִי רוֹצָה שֶׁיַּאֲכִילוּ אוֹתִי
בְּמַאֲכָלִים רַכִּים וּמִתְחַשְּׁבִים.
אֲנִי רוֹצָה לְהַפְתִּיעַ אֶת כֻּלְּכֶם
בִּצְחוֹק פָּרוּעַ,
אֲנִי רוֹצָה שֶׁתִּסְלְחוּ לִי
כְּשֶׁאַתִּיר מְרֵרָה מֵרְצוּעוֹתֶיהָ.
אֲנִי רוֹצָה שֶׁאִשָּׁה צְעִירָה בְּרֵיחַ לָבֶנְדֶּר
תַּשְׁכִּיב אוֹתִי לִישֹׁן עַל כָּרִית שֶׁל שִׁכְחָה.
* / אילנית יהודה
הַכֹּל הוּא רֶגַע אֶחָד חַי, שֶׁיֵּשׁ לוֹ סוֹף.
לָכֵן הַמִּלָּה רְגָעִים הִיא בְּדָיָה.
זֶה מַכְנִיס בִּי זְהִירוּת.
אֲנִי מַעֲמִידָה פָּנִים שֶׁהַכּוֹס הִיא רַק כּוֹס
וְאָז שׁוֹתָה.
המוצא / ערן צלגוב
לי"ח ברנר
א.
אִם מִישֶׁהוּ בּוֹכֶה
וּמִישֶׁהוּ מַקְשִׁיב
מָה יִקְרֶה
ב.
מִישֶׁהוּ מַקְשִׁיב.
ומִישֶׁהוּ בּוֹכֶה.
מָה אָז?
ג.
אֲנַחְנוּ בּוֹכִים בְּשֶׁקֶט
לֹא לְהַפְרִיעַ אֶת מְנוּחַת הַשְּׁכֵנִים
אֶת שְׁנַת הַיְּלָדִים עֲבוֹדַת הַנָּשִׁים וְהַגְּבָרִים
אֶת צְמִיחַת הָעֵצִים זְרִימַת הַנְּהָרוֹת
שְׁאִיפַת הַסִּיגַרְיוֹת וְרִסּוּק הַכֵּלִים הַמְּלֻכְלָכִים
אֲנַחְנוּ מַקְשִׁיבִים וְשׁוֹמְעִים
אֶת בְּכִי הַיְּלָדִים הַנָּשִׁים וְהַגְּבָרִים
טִרִיקָת הַדֶּלֶת חֲרִיקַת קוֹרוֹת מִטָּה וְהַבְּלָמִים
הַזְרִימַה לַנְּהָרוֹת וְשַׁלֶּכֶת הָעֵצִים
שְׁאִיפַת הַמְּקַוִּים וְרִסּוּק הַחֲלוֹמוֹת
מָה אָז
ד.
אֲנַחְנוּ נִגָּשִׁים וְלֹא נוֹגְעִים
לֹא בְּטוּחִימַסְפִּיק לֹא מְעִזִּים
אֲנַחְנוּ בּוֹכִים וּמַקְשִׁיבִים
וּבוֹכִים וּמַקְשִׁיבִים
וּמַקְשִׁיבִים בּוֹכִים וּמַמְשִׁיכִים
ה.
אָז מָה
ילדה ארוזה / רקפת שחר קריס
בְּבֹקֶר שִׁשִּׁי, הַשֵּׁנִי בְּכָל חֹדֶשׁ,
אֲנִי מִתְעוֹרֶרֶת בְּבֵית אִמִּי וְנִרְדֶּמֶת בְּבֵית אָבִי.
בְּצָהֳרֵי שַׁבָּת, הַשֵּׁנִי בְּכָל חֹדֶשׁ,
אֲנִי מִתְעוֹרֶרֶת בְּבֵית אָבִי וְנִרְדֶּמֶת בְּבֵית אִמִּי.
בְּעֶרֶב חֲמִישִׁי, הַשֵּׁנִי בְּכָל חֹדֶשׁ,
אֲנִי אוֹרֶזֶת פִּיגָ'מָה, יוֹמָן עִם פֶּתַח בְּצוּרַת לֵב
שֶׁיִּכָּנֵס בּוֹ מַפְתֵּחַ הַסּוֹדוֹת, אַטְמֵי אָזְנַיִם צִבְעוֹנִיִּים
וְאֶבֶן קְטַנָּה שֶׁגָּנַבְתִּי בַּכֹּתֶל
זֵכֶר לַחֻרְבָּן.
שיר הסתה / ערן צלגוב
קוּמוּ עַכְשָׁו
קוּמוּ כָּל עוֹד יַלְדֵיכֶם יְשֵׁנִים
בְּטֶרֶם הַחֲלוֹם חָזַר אֶל הַחֹשֶׁךְ
הוֹשִׁיטוּ יָד אֶל הָאֲגַרְטָל
וּקְחוּ אֶת הַפְּרָחִים
קְחוּ אוֹתָם מַהֵר
בְּטֶרֶם יְאַבְּדוּ אֶת הָרַעֲנַנּוּת
שֶׁהֵשִׁיב לָהֶם הַלַּיְלָה
קְחוּ וּצְאוּ אֶל הָרְחוֹב
בְּטֶרֶם הַלִּכְלוּךְ יִשְׁתַּלֵּט
הַזֻּהֲמָה הָרַעַשׁ וְהַשִּׂנְאָה
אַל תִּתְּנוּ לָהֶם מָקוֹם
קְחוּ אֶת הַפְּרָחִים וְאַל תִּשְׁכְּחוּ מֵאָחוֹר
לֹא אֶת זִרְעֵי הָעַגְבָנִיָּה וְהַפִּלְפֵּל
מֵהַכִּיּוֹר שֶׁלֹּא הִסְפַּקְתֶּם לְנַקּוֹת אֶתְמוֹל
כִּי נִרְדַּמְתֶּם עֲיֵפִים מִיּוֹם הָעֲבוֹדָה
וְלֹא אֶת גַּלְעִין הָאָבוֹקָדוֹ בְּצִנְצֶנֶת מַיִם שֶׁהוֹרִיקוּ
מֵחֹסֶר תְּשׂוּמֶת לֵב וּזְמַן כַּמָּה זְמַן
וְלֹא אֶת הַבַּטָּטָה וְתַפּוּחַ הָאֲדָמָה שֶׁהִצְמִיחוּ
עֵינַיִם לֹא לִרְאוֹת וְלֹא אֶת הַבָּצָל הַיָּרֹק וְהַשּׁוּם
שֶׁהֵנִיפוּ זְרוֹעוֹת יְרֻקּוֹת מַעְלָה כְּמוֹכֶם
קְחוּ הַכֹּל, עֲשׂוּ הַכֹּל, אֶת הַכֹּל,
אַל תְּוַתְּרוּ וּצְאוּ הַחוּצָה
בְּכָל מָקוֹם שֶׁתִּהְיוּ שִׂימוּ יֹפִי:
בְּתַחֲנַת הָאוֹטוֹבּוּס, בֵּין חֲרִיצֵי הַמִּדְרָכוֹת
בֵּין הֲרִיסוֹת הַמֶּרְכָּז הַקְּהִלָּתִי
זִכְרוּ - הָרְחוֹב הוּא גַּם שֶׁלָּכֶם, שֶׁל כֻּלְּכֶם.
זִרְעוּ, הַטְמִינוּ, שִׁתְלוּ אֶת הַחֲלוֹמוֹת כֻּלָּם.
וּלְבַסּוֹף כְּשֶׁיְּדֵיכֶם יִהְיוּ פְּנוּיוֹת,
לַחִבּוּק וְלִלְחִיצַת הַיָּד,
תִּהְיוּ מוּכָנִים אַתֶּם לַמִּלְחָמָה הָאֲמִתִּית!
* / אילנית יהודה
בֵּיצָה בְּסִיסִית
יוֹדַעַת שֶׁהִיא אֵלִיפְּטִית.
הַקְּצָווֹת שֶׁלָּהּ מוֹשְׁכִים
לַשָּׁמַיִם-לָאֲדָמָה, בְּלִי מָה.
מְבַקְּשׁוֹת אַט אַט לְהִסָּדֵק בִּנְקִישָׁה.
כַּמָּה עָדִין הוּא גַּג הָעוֹלָם.
בְּכָל שְׁנִיָּה עָלוּל הוּא לְהִתְנַפֵּץ לִרְסִיסִים
וְהָעַיִן הַשּׁוֹפַעַת, הַנִּשְׁפֶּכֶת מִתּוֹכוֹ כְּמוֹ שֶׁמֶשׁ
הִיא בְּעֶצֶם אֶפְרוֹחַ.
משורר / מאיר אריאל
לחן פטריק סבג
משורר
לוקח את המצב הכי ירוד בחיים
ועושה מזה שיא של אמנות
המכות הכי קשות בחיים
קוטפות את כל האוסקרים
יש אנשים שאוכלים אותה
יש אנשים שמציגים את זה לאנשים שיושבים להם בקצה
הכי בטוח שבסוף
הכי מתוק של כל הסיפורים
ונותנים לזה ציון
משחק מעולה
תסריט בינוני
משורר לפעמים זה כל אלה ביחד
גם אוכל אותה חזק
גם עושה מזה שיר
גם יושב ומסתכל על עצמו איך הוא אוכל אותה
ונותן לזה ציון
לא רע אלכסנדר
שיחקת אותה פן
שיחקת אותה באכלת אותה
ירשת וגם רצחת ולהפך
סבלת כתבת אהבת
משורר אף פעם לא בוגד באהבתו העצמית
או שנאתו העצמית
עם אף אחד
עם שום דבר
נשחק במילים / לאה גולדברג
וְהַשִּׁיר אֲשֶׁר לֹא כְּתַבְתִיו
כַּאֲשֶׁר כָּתַבְתִי שִׁירִים
וַאֲנִי עוֹד זוֹכֶרֶת הַכֹּל
כָּל צְלִיל, כָּל נִיב.
וְלֹא יִכָּתֵב גַּם עַכְשָׁו.
לוּ כְּתַבְתִיו אָז, הָיָה
אֱמֶת מְעֻרְטֶלֶת, מִדַּי.
וְאִם אֶכְתְּבֶנּוּ הַיּוֹם
יִהְיֶה שֶׁקֶר גָּמוּר.
בּוֹאִי, רְדִי אֵלַי, בַּת הָאֵלִים,
הַרְכִּינִי עָלַי
אֶת רֹאשֵׁךְ הַמַּלְבִּין.
נְשַׂחֵק בַּמִּלִּים -
משומשת / רקפת שחר קריס
בְּקֹשִׁי זְמַן עָבַר וְשׁוּב נִפְגַּשְׁנוּ:
אֲנִי עַל הַמִּדְרָכָה,
אַתָּה בַּאוֹטוֹ,
שַׁאֲנָן,
חֻלְצָה בְּצֶבַע אֲדָמָה,
יָד אַחַת עַל הַהֶגֶה,
בָּאַחֶרֶת
סֶלוּלָרִי.
נֶאֱחַזְתִּי בְּיָדוֹ שֶׁל בְּנִי.
הִמְשַׁכְתִּי אֶת זֶרֶם הַמִּלִּים.
עם קריאת השיר / ערן צלגוב
זְכֹר - כָּל מִלָּה
מַשְׁאִירָה אַחֲרֶיהָ שֹׁבֶל
אוֹ בְּדַל אוֹ צֵל סִימָן לְהֶמְשֵׁךְ
אֲבָל זֶה לֹא בְּהֶכְרֵחַ מִתְחַבֵּר
כְּפִי שֶׁהָיִיתָ רוֹצֶה אַתָּה.
לָכֵן - אַל תִּסְתַּכֵּל עֲלֵיהֶן אַחַת אַחַת,
אֶלָּא נַסֵּה לְזַהוֹת אֶת הַכִּוּוּן שֶׁל תְּנוּעַת הַנְּמָלִים.
אוּלַי כָּךְ, עִם קְצָת אֹרֶךְ רוּחַ,
מַבָּט שֶׁמִּשְׁתַּהֶה וְצַעַד חֲרִישִׁי,
תִּמְצָא בְּאֵיזוֹ פִּנָּה בַּחֶדֶר
וְתַחַת אֵיזֶה כִּסֵּא אוֹ שֻׁלְחָן
עֲרֵמַת הַפֵּרוּרִים שֶׁל עוּגַת הַדְּבַשׁ
עוֹד מְחַכָּה.
* / אילנית יהודה
פְרַקְטָלִים מִתְפַּתְּלִים כְּעָרְלוֹת, כִּנְחָשִׁים
מִתּוֹךְ כְּתֹנֶת פַּסִּים.
הַשֻּׁלְחָן, קַנְקַן הַתֶּה הַיַּפָּנִי, מַעֲלֶה הָרְחוֹב וְהַכִּסֵּא
רוֹקְדִים
רוֹטְטִים
זוֹהֲרִים בְּצִבְעֵי נֵאוֹן כְּרָקִיעַ מַשְׂכִּילִים
מְנֻקָּד כּוֹכָבִים.
הֵם קוֹפְצִים גָּבוֹהַּ בָּאֲוִיר
וְאַתְּ מִצְפֶּה
מֵעֵבֶר לַקִּיר.
תּוֹפֶסֶת אֶחָד וְעוֹד אֶחָד
חֹרַזְתָּ חֲרוּזִים
לַשִּׁיר
וַאֲנִי מְצַטֶּטֶת.
bottom of page