top of page
השירים מיועדים לשימוש הקהל במהלך פסטיבל באר שירה בלבד
אין להעתיק או להפיץ אותם בלי רשות מפורשת של המחברים
מפגש משוררות.ים: אגי משעול, טל ניצן, יצחק גוילי
חָבֵר / יצחק גוילי (מקריאה: אגי משעול)
בְּיָמִים עֲכוּרִים
כָּל שֶׁאָדָם זָקוּק לוֹ הוּא חַלּוֹן אֶל הַבָּהִיר,
כְּמַעֲשֵׂה הַצֹּהַר בְּתֵבַת נֹחַ
כְּשֶׁנִּתַּךְ מַבּוּל.
וְאַתָּה,
הֱיֵה לַחֲבֵרְךָ הַצֹּהַר
הֱיֵה הַחַלּוֹן,
וּבְשֹׁךְ סְעָרָה,
הָבֵא לוֹ אֶת בְּשׂוֹרַת הַיּוֹנָה.
מֹרֶךְ / טל ניצן (מקריא: יצחק גוילי)
וּבְרֶגַע שֶׁשּׁוּב טָעַמְתִּי אֶת טַעֲמוֹ יָדַעְתִּי
שֶׁהַזְּמַן שֶׁעָרַמְתִּי בֵּינֵנוּ כֻּלּוֹ שָׁוְא שֶׁהָלַכְתִּי
וְהָלַכְתִּי בְּלִי לְהַרְחִיק גַּם צַעַד אֶחָד שֶׁאֵין לִי
גְּאֻלָּה מִן הַמֹּרֶךְ הַזֶּה וְאֵין לָרַעַל הַזֶּה אֲרוּכָה
וְלֹא יִרְפָּא לִי מִמֶּנּוּ גַּם אִם אֶרְצֶה בְּכָל מְאֹדִי
וְאֵינֶנִּי רוֹצָה.
מתוך: לשכוח ראשונה, עם עובד, 2009
אושר / אגי משעול (מקריאה: טל ניצן)
אֲנִי לוֹעֶסֶת וּבוֹהָה
אֵיךְ אוֹמְרִים
נִכְחִי
וְחוֹשֶׁבֶת עַל אֹשֶׁר
הַאִם יֵשׁ לִי בִּכְלָל כִּשְׁרוֹן לָזֶה
וּמַה יָּדוּעַ לִי עָלָיו
הַאִם נָחוּץ לְאָשְׁרִי גַּם
אַתָּה אוֹ
דַּי לִי בְּעַצְמִי הַנִּבְדֶּלֶת
מִכָּל אָהוּב
אֲנִי
וּשְׂדוֹת הָאֲנָנָס
הַזּוֹרְחִים שָׁם בִּדְרוֹם
הַתּוֹדָעָה
עֲמוּסֵי טַוָּסִים
טְרוֹפִּיִּים לְהַפְלִיא
עֲסִיסִיִּים
נִצְחִיִּים
וּבוֹדִים עָלַי
כִּרְצוֹנָם
טוֹב צָהֹב
כַּשֶּׁמֶשׁ.
מתוך: מבחר וחדשים, מוסד ביאליק והקיבוץ המאוחד, 2003
עננה / טל ניצן
שׁוּב פָּנַי בַּעֲנָנָת הַפַּרְוָה שֶׁלָּהּ
בַּעֲנָנָת חֹם הַשֶּׁמֶשׁ שֶׁלָּהּ וְעֵינָי
נֶעֱצָמוֹת בַּכַּר הַשְׁמֵימִי שֶׁל עוֹרְפָּהּ
וְאֵין דָּבָר בְּאֹזְנָי זוּלַת הַגִּרְגּוּר
שֶׁמַּדְּעָנִים עוֹד לֹא הִצְלִיחוּ לְפַצֵחַ
אֲבָל אֲנִי יוֹדַעַת שֶׁפֵּרוּשׁוֹ
לֹא נִנָּטֵשׁ לֹא נִפָּצַע לֹא נֵדַע
עֶלְבּוֹן וּפַחַד אֵינְאוֹנִים לֹא,
לֹא נִירָא רָע.
מתוך: אטלנטיס, אפיק, 2019
שִׁיר אַחֲרֵי מִלְחָמָה / יצחק גוילי
כֻּלָּנוּ מַתְנוּ שָׁם
בְּאוֹתָם קְרָבוֹת חַסְרֵי שֵׁם,
גַּם אִם חֶלְקֵנוּ
קִבֵּל אַרְכָּה מֵאֱלֹהִים.
לָמַדְנוּ עַל בְּשָׂרֵנוּ
כִּי דְּבָרִים שֶׁבַּלֵּב אֵינָם דְּבָרִים
וְשׁוּם דָּבָר אֵינֶנּוּ בֶּאֱמֶת שֶׁלָּנוּ,
עַל כֵּן הִמְעַטְנוּ דִּבּוּרִים
הִרְבֵּינוּ מַעֲשִׂים,
רָעַבְנוּ לִחְיוֹת,
לֹא הֶעֱמַדְנוּ פָּנִים.
הַפָּחַד שֶׁלָּנוּ בְּנֵי הָאָדָם
הוּא אֵינֶנּוּ הַמָּוֶת,
אֶלָּא הַחְמָצַת מַתְּנַת הַחַיִּים.
הַמֵּתִים שֶׁלִּי / יצחק גוילי
הַמֵּתִים שֶׁלִּי מִתְקַבְּצִים הָעֶרֶב,
מַבִּיטִים בִּי מֵרָחוֹק,
רוֹקְדִים לִצְלִילֵי מוּזִיקָה שֶׁאֵינָהּ נִשְׁמַעַת
אוּלַי בִּמְעֻמְעָם,
וְאוּלַי רַק עֲבוּרָם,
כְּמוֹ מְבַקְּשִׁים שֶׁאֶזְכֹּר אוֹתָם,
שֶׁאֶכְתֹּב עֲלֵיהֶם דְּבַר-מָה
יָפֶה פָּשׁוּט אוֹ מַטְרִיד,
רַק לְבַל יִמָּחֶה זִכְרָם לְתָמִיד.
מרוששת / טל ניצן
עַד שֶׁלֹּא כָּתַבְתְּ דָּבָר
סָפֵק אִם אָמְנָם הִתְרַחֵשׁ
בְּקָרוֹב תְּדַמִי שֶׁכָּל שֶׁנִּכְתַּב
אָמְנָם הִתְרַחֵשׁ
תּוֹלְדוֹתַיִךְ מִשְׁתַרְבְּטוֹת בְּיָד אַחַת
חַיַּיִךְ נִמְחִים כְּמוֹ עֲרָפֶל בְּשֶׁמֶשׁ מוּפְרָזָה
אוּלָמוֹת גְּדוֹלִים דְּרוּכִים לְמוֹצָא פִּיךְ
רֵיקִים מֵאָדָם
קוֹלֵךְ נִתָּז מֵהַקִּירוֹת וְחוֹזֵר אֵלָיִךְ אַחֵר
נִפְחָד כְּשֶׁל יַלְדָּה
לְאָן הָלְכוּ כֻּלָּם?
כֻּלָּם בַּכִּכָּר, חוֹגְגִים
תֵּרָגְעִי, מִי שֶׁלֹּא הָיָה שֶׁלָּךְ
לֹא יִטּשׁ אוֹתָךְ לְעוֹלָם
אַתְּ מְפַלֶּסֶת דַּרְכֵּךְ בֵּין
הַצָּעוֹת, כָּל מָה שֶׁאֵינוֹ נָחוּץ,
נִלְחָשׁוֹת אֵלָיִךְ
כְּאִלּוּ סַמִּים
עַד סוֹף הַלַּיְלָה תִּתְּנִי אֶת סוֹדֵי הַסּוֹדוֹת
בִּידֵי זָרִים גְּמוּרִים
שׂרת הבדידות / טל ניצן
מתוך השאלון למועמדת למִשרה:
הַאִם אַתְּ שָׁרָה לְעַצְמֵךְ בְּקוֹל קָטָן?
קָטָן דַּיּוֹ לְהַשְׁקִיט אֶת שְׁאוֹן הָעוֹלָם?
הַאִם הַזְּמָן הוּא בִּשְׁבִילֵךְ
א. צְבָא שְׂכִירֵי חֶרֶב זֵהִים זֶה לָזֶה?
ב. כְּתֹנֶת מִתְהַדֶּקֶת מִדֵּי יוֹם?
ג. חָלָל שֶׁכֻּלּוֹ צֵל וְאַתְּ חָגָה בּוֹ בְּאֵין רֹאֶה?
ד. בּוּעוֹת אֲפַרְפַרוֹת מְשֻׁגָּרוֹת זוֹ אַחַר זוֹ מִמָּקוֹר עֲלוּם?
הַאִם אַתְּ מַכִּירָה* אֶת תַּמְצִית הַבְּדִידוּת
אֶת הַבְּדִידוּת שֶׁבְּתוֹךְ הַבְּדִידוּת
אֶת אֶבֶן הַבּוֹדְדִים?
*מַכִּירָה פֵּרוּשׁוֹ שֶׁמִּשַּׁשְׁתְּ אוֹתָהּ
פֵּרוּשׁוֹ שֶׁתּוּכְלִי לְתָאֵר אֶת מִשְׁקָלָהּ וְאֶת צִבְעָהּ
אֶת קַשְׁיוּתָהּ
הַאִם קוֹרֶה שֶׁהַמַּרְאָה
הוֹפֶכֶת לְנֶגֶד עֵינַיִךְ לְחַלּוֹן
וּבוֹ חֹרֶף תָּמִיד?
פָּרְטִי, לְסִיּוּם, בְּמַה דּוֹמָה בְּדִידוּתֵךְ
לְפַרְפַּר לַיְלָה
וּבְמַה הִיא שׁוֹנָה.
*בינואר 2018 מינתה ראשת ממשלת בריטניה שרה לענייני בדידות, כמענה ל"מגפה הנסתרת" הפוגעת במיליוני תושבים בממלכה.
מתוך: אטלנטיס, אפיק, 2019
כשהיום כבר בשיפוע / אגי משעול
*
לֹא מוֹצֵאת עַכְשָׁו
אָת הַמִּשְּׁפָּט
שֶׁכָּתַבְתִּי דָּחוּף בַּלַּיְלָה
עִם עִפָּרוֹן עֵינַיִם
עַד שֶׁאַגִּיעַ בַּבֹּקֶר
לְעֵט -
*
קַמְתִּי לֹא יוֹדַעַת
אֵיזֶה יוֹם הַיּוֹם
חַג אוֹ חוֹל או
חָצָץ
אוֹ זֶפֶת
וְעַכְשָׁו מָה?
עַכְשָׁו מָה?
מְנַדְנֵד בְּתוֹכִי
הַתֻּכִּי.
*
בַּבֹּקֶר אֲנִי מְמֻסְגֶּרֶת
בְּחַלּוֹן
בַּלַּיְלָה אֲנִי מְמֻסְגֶּרֶת
בְּמִטָּה.
בַּיוֹם אֲנִי מִתְפַּזֶּרֶת
לְכָל הַכִּווּנִים.
הֲכִי מַבְהִיל כְּשֶׁשּׁוֹאֲלִים
מַה לְפָנָיִךְ הַיּוֹם
וּמִיָּד אֲנִי רוֹאָה
נַקָּר
דּוֹפֵק אֶת הָרֹאשׁ בָּעֵץ.
*
אֲנִי מִשְׁתַּדֶּלֶת לַעֲלוֹת
בְּקָנֶה אֶחָד
אֲבָל לָרֹב יֵשׁ שְׁנַיִם.
בַּסּוֹף אֲנִי נִהְיֵית רֶפְלֶקְסִיבִית
שֶׁמְּדַבֶּרֶת בְּהִתְפַּעֵל
וְהַכֹּל חוֹזֵר אֵלַי.
*
הַכֹּל עוֹד דִּיאֵז אוֹ בְּמוֹל אוֹ
תּוּ-לֹא תּוּ-לֹא
שֶׁהַלֵּב מְתוֹפֵף מִבִּפְנִים.
הַמִּשְׁפָּטִים שֶׁלָּנוּ נְכוֹנִים
רַק עַד הָעֶרֶב
וַאֲנַחְנוּ מִתְעַרְבְּלִים כְּמוֹ מַיִם
לְחוֹר כִּיּוֹר
שׁוֹרְקִים וְצוֹעֲקִים - סַע
מֵאֲחוֹרָיו שֶׁל אוֹטוֹ זֶבֶל.
*
וְאָז מִישֶׁהוּ אוֹמֵר שִֹימִי מַיִם.
אֲנָשִׁים אוֹמְרִים שִׂימִי מַיִם
בְּלִי לִשְׁמֹעַ אֶת הַמְּצוּלוֹת
שֶׁל הַמִּשְׁפָּט הַזֶּה.
אַחַר כָּךְ שׁוֹאֲלִים
מַה קוֹרֶה?
צְמֵאִים לְאֵיזֶה הָלְאָה –
*
בַּשֶּׁקֶט שֶׁנָּפַל
מִישֶׁהוּ קָם וְשָׁאַל
זַזְנוּ?
*
בַּנִּים לֹא נִים הָרִאשׁוֹן
הֵעַפְתִּי מֵהַחַלּוֹן
אֶת כָּל פַּרְפָּרֵי הַסָּדִין
וְהִגְדַּלְתִּי רֹאשׁ
עַד לָעִצּוּר הַמִּסְתַּתֵּר
בְּכָל דָּגֵשׁ כַּפְלָן.
בַּשֵּׁנִי כְּבָר הָיִיתִי זְעִירַת אַנְפִּין
שֶׁעוֹשָׂה פוּ לַלָּק
וּמְסוֹבֶבֶת עַל הָאֶצְבַּע
מַחֲזִיק מַפְתְּחוֹת
שֶׁמְּחֻבָּר אֵלָיו
זְנַב אַרְנָב.
*
בִּכְלָל,
לְאָן שֶׁאֲנִי הוֹלֶכֶת
אֲנִי לוֹקַחַת אוֹתִי
אִתִּי
וְעוֹשָׂה אֶת הָרַע
בְּעֵינֵי אֲדֹנָי.
מִתְגַּנֶּבֶת לְתוֹךְ גּוּף שְׁלִישִׁי
כְּדֵי לְמַשֵּׁשׁ מְלָפְפוֹנִים
בַּסּוּפֶּר,
מְקַלֶּלֶת גֻּמְחוֹת
בְּמִלִּים עִם סָמֶךְ.
*
צֵרוּפִים כְּמוֹ תְּהוֹם נְשִׁיָּה
אוֹ עֵת כְּנֹס
מְנַסְּרִים אוֹתִי בְּשּׁוֹפִין.
גַּם מִסְפָּרִים כְּמוֹ שִׁבְעִים וְשֵׁשׁ.
וַעֲדַיִן שׁוֹתָה אֵשׁ
מִקָּשִׁיוֹת שֶׁל סִיגַרְיָה,
חוֹשֶׁבֶת עַל סוּסַי שֶׁהִקְרַבְתִּי
כְּדֵי לְהַגֵּן עַל הַמֶּלֶךְ.
*
הַכֹּל חִידוֹת וְאוֹתוֹת –
קוּרִים נְטוּשִׁים שֶׁל עַכָּבִישׁ,
גֶּשֶׁם צָהֹב שֶׁל שִׁלְטִית
וְצֵל הָרוֹרְשָׁךְ שֶׁלִּי
עַל קִיר הַמַּחְסָן.
*
אֲבָל בִּשְׁעַת הָרַחֲמִים
אֶפְשָׁר לָקַחַת כּוֹסוֹת
וְלִשְׁאֹל אֶת הַמֵּתִים.
אֶפְשָׁר גַּם מַטְבֵּעַ.
נוֹתְנִים יָדַיִם
עַד שֶׁמַּשֶּׁהוּ רוֹטֵט
בִּמְרִישֵׁי הַתִּקְרָה.
כְּדַאי רַק לִזְכֹּר
שֶׁלִּפְעָמִים מְזַמְּנִים
מֵת אֶחָד
וּמַגִּיעַ מֵת אַחֵר
שֶׁמִּתְקַשֶּׁה לַעֲנוֹת.
*
כְּשֶׁהַיּוֹם כְּבָר בְּשִׁפּוּעַ
אֲנִי חֲצִי אִשָּׁה
חֲצִי פִיקוּס בֶּנְגָּלִי
עִם שַׁחֲרוּר בֵּין עֲנָפָיו
שֶׁשּׁוֹרֵק אַלְבִּינוֹנִי.
*
שֶׁרַק לֹא אִירָא רַע
בְּגֵיא צַלְמָוֶת,
שֶׁלֹּא יְנַקֵּב אֶת לֵילִי
לַהַב יָרֵחַ
וְתוּגָתִי שֶׁלֹּא תַּסְמִיךְ
מֵחֶזְיוֹנוֹת,
שֶׁרַק לֹא אֵשֵׁב
עִם פָּנִים אֲדֻמּוֹת
אַךְ יְרֻקּוֹת,
מְשַׁיֶּפֶת מִלִּים
בִּנְשָׁמָה מְהֻדֶּקֶת
כְּמוֹ כְּרוּב.
בלילות הסתיו / דוד פוגל (יקרא יצחק גוילי)
בְּלֵילוֹת הַסְּתָו
נוֹפֵל בַּיְּעָרִים עָלֶה לֹא-נִרְאֶה
וְשׁוֹכֵב דּוּמָם לָאָרֶץ.
בַּנְּחָלִים
יִקְפֹּץ הַדָּג מִן הַמַּיִם
וְהֵד נְקִישָׁה לַחָה
יַעַן בָּאֹפֶל.
בַּמֶּרְחָק הַשָּׁחוֹר
נִזְרָעוֹת דַּהֲרוֹת סוּסִים לֹא-נִרְאִים
הַנְּמַסִּים וְהוֹלְכִים.
כָּל אֵלֶּה יִשְמַע
הַהֵלֶךְ הֶעָיֵף
וְרַעַד יַעֲבֹר אֶת בְּשָׂרוֹ.
מתוך: לפני השער האפל, הקיבוץ המאוחד, 1998
הסונֶטה על מעצב האקווריונים / טל ניצן
– מִקְצוֹעַ שֶׁלֹּא עָלָה בְּדַעְתִּי מֵעוֹלָם
עַד שֶׁלֹּא שָׁכַבְתִּי עִם אֶחָד כָּזֶה
(מִי בּוֹהָה בָּאַקְוַרְיוֹן בְּמִסְעָדָה אֲפֵלָה
וְתוֹהָה בְּלִבָּהּ, מִי עִצֵּב אֶת כָּל זֶה),
נִמְחוּ פָּנָיו וּשְׁמוֹ, הַנְּסִבּוֹת, תַּוֵי גּוּפוֹ,
פָּחוֹת מִכָּךְ קוֹלוֹ, אוּלַי כַּמָּה הַעֲדָפוֹת,
נוֹתְרוּ שְׁנֵי אַקְוַרְיוֹנִים שֶׁהֵאִירוּ רָפוֹת
אֶת עוֹרֵנוּ, כְּמוֹ זוּג חֲלָלִיּוֹת שְׁקוּפוֹת,
וְשָׁם דְּגֵי זָהָב וּבּוֹטִיּוֹת וּפַרְפָּרִים,
טַיְגֵּרִים וּפַּנְדּוֹת וּקְרִיסְטָלִים זוֹהֲרִים
פִּלְחוּ מִצַּד לְצַד אֶת הָאַדְווֹת הָרְדוּדוֹת
וְעֵינָם הָאַחַת צוֹפִיָּה בָּנוּ מַסְוִים
וּמְסַכְּלִים וּמְסִיטִים וּמַפְרִיכִים וּמְכַזְּבִים
וּמְכַסִּים וְשׁוֹכְחִים וּמְכַשְּׁפִים אֶת הַבְּדִידוּת.
מתוך: אטלנטיס, אפיק, 2019
* / טל ניצן
מִגְּבוּל הָעִיר יוֹצֵאת דֶּרֶךְ
וּבִקְצֵה הַדֶּרֶךְ יַעַר
וּבְסוֹף הַיַּעַר גָּדֵר
וּמֵאֲחוֹרֵי הַגָּדֵר בִּקְתָּה
אִם תָּגוּר הַיַּלְדָּה בַּבִּקְתָּה
שֶׁמֵאֲחוֹרֵי הַגָּדֵר
שֶׁבְּסוֹף הַיַּעַר
שֶׁבִּקְצֵה הַדֶּרֶךְ
הַיּוֹצֵאת מִגְּבוּל הָעִיר
הַאִם תִהְיֶה יוֹתֵר בּוֹדֵדָה
מתוך: אטלנטיס, אפיק, 2019
פרקי אבות / יצחק גוילי
וְלִפְעָמִים הַמִּלִּים
מְחַלְחֲלוֹת אֶל נֶפֶשׁ צְמֵאָה,
מַרְווֹת זִכָּרוֹן,
מַמְתִּיקוֹת גַּעֲגוּעַ,
וּלְרֶגַע אַתָּה הוֹלֵךְ אַחֲרֵיהֶן
כְּמוֹ יֶלֶד מְחַיֵּךְ
הָאוֹחֵז בְּיָד אָבִיו
בְּמוֹרַד הָרְחוֹב בַּדֶּרֶךְ לַתְּפִלָּה,
וְאַף שֶׁעָבְרוּ שָׁנִים רַבּוֹת
וְלֹא נוֹתַר מִכָּל זֶה דָּבָר,
אַתָּה שׁוּב תּוֹפֵס בְּאֶצְבְּעוֹתָיו,
מְיַחֵל שֶׁהָרֶגַע הָאֶחָד הַזֶּה
לֹא יַחֲלֹף לְעוֹלָם.
על עוונות / יצחק גוילי
וְשָׁנִים אַחֲרֵי שֶׁעָזַבְתִּי
אֶת הַמִּדְרָשׁ וְאֶת הַמַּעֲשֶׂה,
כְּשֶׁהָיִיתִי מַגִּיעַ אֶל בֵּיתוֹ
שֶׁל הָרַב נְחֶמְיָה מְבֹרָךְ,
הָיִיתִי הוֹלֵךְ שְׁפַל-רוּחַ וְנָבוֹךְ,
שֶׁהֲרֵי יָדוּעַ שֶׁכָּל עַווֹנוֹתָיו
חֲקוּקִים לוֹ לָאָדָם עַל עַצְמוֹתָיו,
וְהוּא הָיָה מֵרִים אֶת רֹאשׁוֹ מֵהַדַּף,
וּבִתְנוּעַת יָד רָפָה
מְקָרֵב אוֹתִי אֵלָיו,
וּמְחַיֵּךְ מִין חִיּוּךְ פִּלְאִי
שֶׁהָיָה סוֹלֵל מְסִלּוֹת אוֹר בְּנַפְשִׁי ,
וְיָדַעְתִּי שֶׁנִּסְלַח לִי הַכֹּל
תִּראי / טל ניצן
זֶה לֹא סַפְסָל יָרֹק בַּחֲדַר הַיְּלָדִים
זֶה תַּנִּין
זֶה לֹא תַּנִּין
זֶה הֶעָתִיד:
הִנֵּה נִיד עֵינָיו הָאִטִּי
הִנֵּה נְקִישַׁת לִסְתּוֹתָיו הַנּוֹרָאִית
אֲבָל אֵיפֹה הַיְּלָדִים?
זֶה בִּכְלָל לֹא חֲדַר הַיְּלָדִים
זֶה חֲדַר הַיַּלְדּוּת
הִנֵּה אַתְּ עוֹמֶדֶת בּוֹ
בְּשִׂמְלָתֵךְ הַקְּטַנָּה וּבְפִיךְ הֶחָתוּם
וְכָל תַּנִּינֵךְ לְפָנַיִךְ.
מתוך: אטלנטיס, אפיק, 2019
אטלנטיס / טל ניצן
חָצֵר שֶׁרֻצְפָה כֻּלָּהּ וְהוֹתִירָה רַק שִׂיחַ וְרָדִים בַּפִּנָּה
חַרְטוֹם שָׁחֹר רוֹטֵט וּנְבִיחוֹת נִזְעָמוֹת דֶּרֶךְ כְּבִיסָה
חֲתוּלָה שְׁתוּמַת עַיִן עַל גָּדֵר, מַבָּטָהּ הֶחָרֵד
עֲרֵמַת בְּגָדִים לְיַד הַפַּח מְצַפָּה לְהֵאָסֵף
חֲשֵׁכָה יוֹרֶדֶת מַהֵר
נוּרָה חֶסְכוֹנִית בְּחַלּוֹן מֵאֲחוֹרֵי הַפָּסִיפְלוֹרָה
פָּנִים שְׁטוּפוֹת אוֹר כְּחַלְחַל מִמָּסָךְ
יַלְדָּה עַל אוֹפָנַיִם קוֹרֵאת בִּבְכִי לְאֵם לֹא-מְחַכָּה
עוֹד שְׁתֵּי יְלָדוֹת, הַקְּטַנָּה רְכוּבָה עַל מֹתֶן אֲחוֹתָהּ –
אֶת כֻּלְּכֶם אֲנִי רוֹאָה כְּבָר מִתַּחַת לַמַּיִם.
מתוך: אטלנטיס, אפיק, 2019
בסופו של דבר ותמיד תישאר לי הבדידות / גבריאלה אלישע (תקריא: אגי משעול)
בְּסוֹפוֹ שֶׁל דָּבָר וְתָמִיד תִּשָּׁאֵר לִי הַבְּדִידוּת
וְאֵיךְ לְהַנְעִים אוֹתָהּ וְאֵיךְ לְהָקֵל אֶת מַשָּׂאָה
וְאֵיךְ מִן הָרִיק בָּאָה הַבְּרִיאָה
וְאֵיךְ בַּדְמָמָה קוֹל אֱלֹהִים נִשְׁמַע
וְאִם אָכֵן קוֹל אֱלֹהִים נִשְׁמַע
אוֹ שֶׁמָּא מִן הַבְּדִידוּת בָּדִיתִי אֶת קוֹלוֹ
וְאֵיךְ בַּסוֹף נִשְׁאֶרֶת הַשְּׁתִיקָה
בְּיָשְׁבִי בְּאַשְׁמֹרֶת חֹרֶף אַל תַּנּוּר הַנֵּפְט הֶחָדָשׁ
וְהָאֵשׁ כְּתֻמָּה כְּתַפּוּחַ זָהָב
וַאֲנִי מְדַמָּה אֵיךְ אַתְּ יְשֵׁנָה.
וְשִׁירִים –
עֲדַיִן נוֹתְרוּ מִלִּים.
בְּסוֹפוֹ שֶׁל דָּבָר לֹא יִוָּתְרוּ מִלִּים.
וְהַמִּלִּים רַק חוֹתְרוֹת לְהַגִּיעַ.
הַמִּלִּים יַבִּיעוּ אֶת הַמַּאֲמָץ לַחְתֹר
חֲתִירָה כָּלְשֶׁהִי, פְּרָטִית, בְּיָם הַיֵּשֻׁיּוֹת
וְהָאַיִן לְלֹא גְּבוּלוֹת...
וָלֶנסיוֹת / אגי משעול (מקריא: יצחק גוילי)
תּוֹךְ חֲצִי שָׁעָה הִסְתַּלֵּק הַ"גּ'וֹן דִיר" וְהוֹתִיר
אֶת הַוָלֶנְסְיוֹת הַזְּקֵנוֹת מֻפְתָּעוֹת לְגַמְרֵי
כְּשֶׁשָּׁרְשֵׁיהֶן כְּלַפֵּי מַעְלָה
וְעַלְוָתָן הַמֻּפְשֶׁלֶת תּוֹבַעַת עֶלְבּוֹן.
הַפַּרְדֵּסִים הַסְּמוּכִים הִסְתִּירוּ כְּמוֹ שֶׁמַּסְתִּירִים
לְיַלְדָּה.
תַּפּוּחֵי זָהָב, זְהַב יַלְדוּתִי –
עִגּוּלִים כְּתֻמִּים מְצֻיָּרִים
בְּעֶפְרוֹנוֹת שֶׁמֶן קָשִׁים טְרַקְטוֹר צָהֹב
מִתְרַחֵק מֵאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל
וְדַק דַּק
נִרְגָּע הָאָבָק אֶל הָאֲדָמָה
כְּמוֹ אֲנָחָה
מִתְעַרְבֵּב בְּרֵיחַ פְּרִיחָה לֹא מְעֻדְּכֶּנֶת
שֶׁמַּמְשִׁיכָה לְהָפִיץ אֶת בֹּשֶׂם אַהֲבוֹת נְעוּרַי
מְקֻשָּׁטוֹת בַּתַּפּוּזִים הַלֹּא רֶנְטַבִּילִיִּים.
מָחָר נִקְטֹף אוֹתָם
וְנִהְיֶה כִּמְפַשְׁפְּשִׁים בְּכִיסֵי מֵתִים.
מתוך: ביקור בית, הקיבוץ המאוחד, 2009
בימי כּוֹלֵרה / טל ניצן (מקריאה: אגי משעול)
פָּנֵינוּ זֶה לְזֶה,
גַּבֵּנוּ לְפֻרְעָנֻיּוֹת הָעוֹלָם.
מֵאֲחוֹרֵי הָעֵינַיִם
וְהַוִּילוֹנוֹת הָעֲצוּמִים,
בְּבַת אַחַת
שָׁרָב וּמִלְחָמָה.
הַשָּׁרָב יָפוּג רִאשׁוֹן,
רוּחַ קְלוּשָׁה
לֹא תָּשִׁיב אֶת
הַנְּעָרִים הַיְּרוּיִים,
לֹא תַּצֵן
אֶת חֲרוֹן הַחַיִּים.
הַבְּעֵרָה
גַּם אִם תִּתְמַהְמֵהַּ בּוֹא תָּבוֹא,
מַיִם רַבִּים לֹא יְכַבּוּ וכו',
גַּם יָדֵינוּ שֶׁלָּנוּ אָרְכָּן
יָפֶה רַק לְגֵוֵנוּ:
אֲנַחְנוּ הָמוֹן קָטָן מוּסָת
לְהִלָּפֵת לְהִתְנַשֵׁך
לְהִתְבַּצֵּר בַּמִּטָּה
שָׁעָה שֶׁבָּאוּזוֹן מֵעָלֵינוּ
מִתְרַחֵב חִיּוּךְ לַעֲגָנִי.
שירה שימושית / יצחק גוילי (מקריאה: טל ניצן)
הָיִיתִי שָׂמֵחַ
לוּ הָיְתָה שִׁירָתִי מַסּוֹר,
לוּ הָיְתָה פַּטִּישׁ,
לוּ הָיְתָה מַדְרֵגָה קְטַנָּה,
שִׁמּוּשִׁית,
סְמַרְטוּט רִצְפָּה
אוֹ לְפָחוֹת מִמְחָטָה,
לֹא רַק גַּעֲגוּעַ עַל נְיָר,
לֹא אוֹת מֵתָה.
חרש ברזל / יצחק גוילי
אֲנִי רַק חָרַשׁ בַּרְזֶל
הַיּוֹצֵק מִלִּים רוֹתְחוֹת אֶל שׁוּרוֹת,
וְאָז מְצַמְצֵם אוֹתָן לְאַהֲבָה
עוֹד בְּטֶרֶם יִתְקַשּׁוּ לְדָבָר אַחֵר,
עַל דֶּרֶךְ הַשְּׁלִילָה,
לִפְעָמִים בְּכֹחַ וְלִפְעָמִים בִּמְתִינוּת,
רַק חָרַשׁ בַּרְזֶל.
הצייר מצייר / נתן זך
הַצַּיָּר מְצַיֵּר, הַסּוֹפֵר מְסַפֵּר, הַפַּסָּל מְפַסֵּל
אַךְ הַמְּשׁוֹרֵר אֵינוֹ שָׁר,
הוּא הָר בְּצִדֵּי הַדֶּרֶךְ,
אוֹ עֵץ, אוֹ רֵיחַ,
מַשֶּׁהוּ שֶׁבּוֹרֵחַ,
אוֹ כְּבָר לֹא, מַה שֶּׁהָיָה
וְלֹא יַחֲזֹר, כְּמוֹ עוֹנוֹת הַשָּׁנָה,
הַחֹם, הַקֹּר, הַקֶּרַח וְהַצְּחוֹק
שֶׁל הַלֵּב, כַּאֲשֶּׁר הוּא אוֹהֵב,
אוֹ מַיִם, מַשֶּׁהוּ רָחָב, בִּלְתִּי-מוּבָן
כְּמוֹ רוּח, אוֹ אֳנִיָּה, אוֹ שִׁיר,
מַשֶּׁהוּ שֶׁמַּשְׁאִיר מַשֶּׁהוּ.
מתוך שירים שונים, המחבר, 1960
בקתה בקצה יער / אגי משעול
לֹא כָּל תַּרְדֵּמָה
נוֹפֶלֶת
לֹא כָּל עֶרֶב
יוֹרֵד
וְלֹא כָּל זִקְנָה
קוֹפֶצֶת,
יֵשׁ הַמְנַמְנְמִים כַּאֲפוּנִים
בְּתַרְמִילֵיהֶם הַיְרֻקִּים
אוֹ שְׂרוּעִים שְׁלֵוִים
עַל עַנְנֵי מַרְשְׁמֶלוֹ.
לֹא כָּל מַלְאָךְ הוּא
נוֹרָא
לֹא כָּל תַּפּוּחַ
מֻרְעָל
וְלֹא כָּל מַבָּט
נָעוּץ,
יֵשׁ הָאוֹסְפִים אוֹתָנוּ
מֵהָאִבּוּד אֵלָיו הָלַכְנוּ
וּמְאִירִים לָנוּ בִּקְתָּה
בִּקְצֵה יַעַר.
* / טל ניצן
הָאֱמֶת וַאֲנִי שֻׁתָּפוֹת לַדִּירָה.
מֵאַחַר שֶׁנִּכְנַסְתִּי לְפָנֶיהָ
חַדְרִי גָּדוֹל מֵחַדְרָהּ, מֵאַחַר
שֶׁאֲנִי מְאַחֶרֶת לִישׁוֹן וְהִיא
מַקְדִּימָה לַעֲלוֹת עַל יְצוּעָהּ
אֲנַחְנוּ חוֹלְקוֹת מִדֵּי יוֹם רַק
שְׁמוֹנֶה שָׁעוֹת, חֶצְיָן
חשֶׁךְ, חֶצְיָן אוֹר.
יֵשׁ בְּקָרִים שֶׁבָּהֶם הִיא
מִשְׁתּוֹקֶקֶת לְהָעִיר אוֹתִי כְּבָר,
מְהַסֶּסֶת עַל סַף חַדְרִי בְּעוֹד
אֲנִי סְחַרְחֲרָה נוֹפֶלֶת מֵחֲלוֹם
לַחֲלוֹם לַחֲלוֹם, וְיָדָהּ הַקְּטַנָּה
הַמְּאֻגְרֶפֶת לִנְקִישָׁה
מְטִילָה עַל דַּלְתִּי צֵל רוֹעֵד
דְּמוּי צִפּוֹר שָׁחֹר.
מתוך: אטלנטיס, אפיק, 2019
פליט / יצחק גוילי
כַּאֲבוֹתַי לְפָנַי נִמְלָט בִּדְרָכִים צְדָדִיּוֹת
בֵּין בִּנְיָנִים פְּעוּרֵי פֶּה בְּתִמָּהוֹן
בְּעָרֵי פְּרָזוֹת נְטוּשׁוֹת לְלֹא שֵׁמוֹת,
כּוֹתֵב מִלִּים רֵיקוֹת
מִתְחַנֵּן לִישׁוּעוֹת, לִרְפוּאוֹת,
מַעֲמִיד פָּנִים שֶׁאֵין לָעֶצֶב מַעֲבָר
עָיֵף מִלִּהְיוֹת מִי שֶׁדָּמוֹ הֻתַּר, שֶׁהֻפְקַר.
אָדָם -חֻרְבָּן בּוֹ,
לְעִתִּים גָּלוּי,
לָרֹב נִסְתָּר .
דודה ויולה / יצחק גוילי
דּוֹדָה וְיוֹלָה נוֹשֵׂאת עֶלְבּוֹן יָשָׁן,
כְּשֶׁבָּאָה לַשּׁוּק לִקְנוֹת,
בְּהַקָּפָה, בְּמִלִּים רֵיקוֹת,
אֶת הַדֶּלֶת הַנִּטְרֶקֶת בְּגַסּוּת,
אֶת הַלַּעַג שֶׁל הַמּוֹכֵר בַּחֲנוּת,
"דַּי דּוֹדָה זֶה הָיָה מַמָּשׁ מִזְּמַן"
אֲנִי אוֹמֵר לָהּ,
"זֶה הָיָה שָׁם"
הִיא מַצְבִּיעָה,
כְּאִלּוּ הַמָּקוֹם מְשַׁמֵּר אֶת הַזְּמַן,
וּמִי אֲנִי שֶׁאֶשְׁפֹּט, בֶּנְאָדָם,
שׁוּם דָּבָר לֹא מֵכִין אוֹתְךָ
לְשִׂנְאַת חִנָּם.
* / תרצה אתר (תקריא: טל ניצן)
צָבַטְנוּ אַפְרוּרִית שֶׁל עֶרֶב וְהַזְּמַן הָלַךְ וְרָץ.
כְּבָר אֵין, כְּבָר אֵין, הַבְּעֵרָה הַמְשֻׁגַּעַת שֶׁמֵּאָז...
הָלְכָה. הָעֶרֶב הַהוּא גָז. הָלַךְ אֶל מָקוֹם לֹא יָדוּעַ.
וּשְׁתֵּי נִשְׁמוֹתֵינוּ, כִּשְׁתֵּי שַׁלְהָבוֹת, דָּעֲכוּ, רוֹטטוֹת,
כְּמוֹ נָשְׁפָה בָּן רוּחַ.
שְׁמַע: לַלְּבָנָה פְּנֵי אֶבֶן. לָעֵצִים פְּנֵי חָג.
לִבְנֵי-אָדָם פָּנִים שׁוֹנוֹת בְּכָל שְׁנִיָּה,
כְּמוֹ עַרְפִלֵּי מֶרְחָק.
הֵן מִשְׁתַּנּוֹת בְּיַחַד עִם הַנֶּפֶשׁ וְהוֹפְכוֹת לְדָבָר חָדָשׁ,
לֹא בְּהֶכְרֵחַ גָּרוּעַ יוֹתֵר. אֲבָל תָּמִיד מֻרְגָּשׁ.
וְזֶה
כָּל
הָעִנְיָן.
הַפָּנִים
הֵן הַפְּנִים הַגָּלוּי,
פַּעַם הָיִינוּ צוֹבְטִים בְּחָזְקָה
עֲרָפֶל, נוֹף גָּלוּי אוֹ סָמוּי...
אוֹהֲבִים עַד לִנְשֹׁךְ,
כּוֹאֲבִים עַד לַחְרֹק,
עַכְשָׁו אַתָּה סָגּוּר וּמְסֻגָּר (אֵינְךָ אָדָם גָּלוּי).
אֲבָל פָּנֶיךָ, הוֹי, פָּנֶיךָ הֵן הַצְּעָקָה וְהַוִּדּוּי.
מתוך: שירים 1976/7, הקיבוץ המאוחד, 1978
מה שאמרה לי המגדת / אגי משעול
זֶה לֹא שֶׁאֵין לָךְ הוֹפְכִין,
דַּוְקָא יֵשׁ,
אֲבָל יוֹתֵר מִדַּי זַמְרִירִים
קוֹטְעִים אֶת הָעֲלִילָה,
כָּל הַזְּמַן יוֹצְאִים אֶצְלֵךְ לְפִרְסוֹמוֹת
וּבַסּוֹף קָשֶׁה לַעֲקֹב.
מַתְאִים לָךְ קְלַף הַשּׁוֹטֶה,
צְרוֹר עַל הַגַּב, מַבָּט אֶל הָאֹפֶק,
צוֹהֶלֶת אֶל הַתְּהוֹם.
כָּכָה אַתְּ וְאֵין מַה לַעֲשׂוֹת.
גַּם אִם תִּתְהַפְּכִי, מַקְסִימוּם
תִּמָּחֵק לָךְ חֲבַרְבּוּרָה.
כַּמָּה שֶׁאוֹהֲבִים אוֹתָךְ אַתְּ
אַף פַּעַם לֹא מַסְפִּיק לָךְ
וּבִגְלַל שֶׁאֵין לָךְ אִמָּא
אַתְּ מַטְרִידָה חֲבֵרוֹת.
יָדַעְתְּ לְהָעִיר צְפַרְדְּעִים בִּנְשִׁיקָה וְלִרְאוֹת
מַלְאָכִים רוֹקְדִים עַל חֹד מַחַט
בְּלִי לְהִתָּקֵל זֶה בָּזֶה
וּכְשֶׁגָּבְהוּ בַּמַּטָּע תְּלוּלִיּוֹת הַחֹלֶד
שָׁלַפְתְּ גִּרְסָאוֹת אֲחֵרוֹת שֶׁל עַצְמֵךְ,
אֲבָל עַכְשָׁו הַשֶּׁמֶשׁ וְהַיָּרֵחַ
נִרְאִים אֶצְלֵךְ אוֹתוֹ דָּבָר,
כָּל הַמַּעֲלוֹת הֵם גַּם כֵּן מוֹרָדוֹת
וְכָּל מַה שֶׁאוֹמְרִים
גַּם הַהֵפֶךְ נָכוֹן.
אַף שָׁעוֹן לֹא מַפְסִיק לִסְפֹּר,
גַּם אִם אֶחָד מֵהֶם מִתְמָרֵד
כָּל הָאֲחֵרִים מַמְשִׁיכִים
וְלַשָּׁפָן הַקָּטָן נִמְאַס כְּבָר
עִם הַדֶּלֶת
גַּם לְפִי הַקָּפֶה זֶה זֶה,
שַׁחְרְרִי זָנָב כְּמוֹ שְׂמָמִית
וְשׁוּטִי בְּשֶׁקֶט לְשׁוּם מָקוֹם
עַד שֶׁתַּהַפְכִי לְשׁוּם דָּבָר.
הַזָּנָב יִתְרוֹצֵץ יָפֶה בִּמְקוֹמֵךְ
וְאַל תִּפְחֲדִי,
הַחַיִים זֶה לֹא דֻּגְמָה,
כֻּלָּנוּ שְׁזוּרִים וְכָּל מַה שֶׁתְּאַבְּדִי
תָּמִיד יִשָּׁאֵר לָךְ.
בוקר / טל ניצן
בוקר ואתה ממהר, אבל את דרכך חוסם זקן שמתנהל לאִטו על המדרכה לפניך, שקית פלסטיק בידו ובתוכה עיתון מגולגל ושתי לחמניות שהוא קנה במינימרקט שהוא קורא לו "צרכנייה" או בפיצוצייה שהוא מכנה "קיוסק", ולמרות רוגזך אתה מחייך למראה הילוכו המתנדנד וחולצתו המשובצת התחובה לו בתוך מכנסיו המשוכים מעלה ומהודקים בחגורה על צלעותיו, ואתה נאלץ לסמס תוך כדי הליכה "מאחר דקה זקן אחד חוסם לי את הדרך" עד שסוף-סוף אתה עוקף אותו וצועד קדימה מהר, מהר, פחות מהר, לאט, נורא לאט, ל א ט, בהילוך מתנדנד, חוסם את דרכה של בחורה בבגד גוף שחור עם נצנוץ מתכתי ונעלי ספורט כסופות שממהרת מאחוריך, ולמרות רוגזה היא מחייכת למראה תיק ה”לפטופ” המיטלטל לך מהכתף, מלבֵּן ה"סלולרי" הלפות בידך כאילו חייך תלויים בו, האוזנייה האלחוטית הלבנה המזדקרת מאוזנך, ולשמע השאלה הנשלחת אליה דרך אחד משלושת העגילים הנעוצים בתנוך אוזנה היא ממצמצת פעמיים ומשדרת למסך השקוף הנדלק ומרחף מול עיניה: "מאחרת דקה זקן אחד חוסם לי את הדרך."
מתוך: איך לנצח את העצב בשלושה צעדים, אפיק, 2021
לְהַטּוֹת את לב האלוהים / יצחק גוילי
וְאַתֶּם, אִם בִּיכָלְתְּכֶם, כִּתְּבוּ שִׁירָה,
וְהָיוּ לָהֶם לְפֶה
לַמּוּבָסִים לַנִּדָּחִים לַחַטָּאִים,
לְאֵלֶּה הַגּוֹזְרִים עַל עַצְמָם שְׁתִיקָה,
אֵלֶּה הַטְּעוּנִים כַּפָּרָה,
תְּנוּ בָּהֶם רוּחַ חֲדָשָׁה,
נְשָׁמָה יְתֵרָה.
כִּי אַתֶּם הַכּוֹתְבִים וַדַּאי יוֹדְעִים
אֶת סוֹד הַקֶּסֶם הַשָּׁמוּר לַמִּלִּים,
לְהֵטִיב אֶת הִלְכוֹת הָאֲנָשִׁים,
לְהַטּוֹת אֶת לֵב הָאֱלֹהִים.
bottom of page