סופיה ברג-יהודאי גיורא פישר דיתי רונן

מפגש משוררים: סופיה ברג-יהודאי, גיורא פישר, דיתי רונן

שיר 18 מתוך "בזמן שלא הייתי" / דיתי רונן (יקרא גיורא פישר)

לִפְעָמִים הַבַּיִת בָּא אֵלַי

מִסְתַּכֵּל לִי בָּעֵינַיִם

וְאָז מַשְׁפִּיל מַבָּט.

אֲנִי אוֹמֶרֶת לוֹ

עֲזֹב מַה שֶּׁהָיָה

בּוֹא נַאֲמִין

נַגִּיד שֶׁאֶפְשָׁר לְתַקֵּן

וְאָז נִזְכֶּרֶת בָּאָטָד

וּבַתְּאֵנָה

וּבְהָלוֹךְ הָלְכוּ הָעֵצִים

וּבְכָל הַבְּעַל-פֶּה שֶׁל מְשַׁל יוֹתָם

וּמַשְׁפִּילָה מוּלוֹ עָמֹק

אֶת מַבָּטִי.

עוד שיעור במתמטיקה / גיורא פישר (תקרא: סופיה ברג)

לִפְנֵי שֶׁנּוֹלַד בְּנִי הַשֵּׁנִי שָׁאַלְתִּי אֶת אִמִּי:

"אֵיךְ יִמְצָא הַלֵּב מָקוֹם לְעוֹד אַהֲבָה

כַּאֲשֶׁר כְּבָר עַכְשָׁו הוּא מָלֵא

עַד אֶפֶס מָקוֹם?"

עָנְתָה:

אַהֲבָה לִילָדִים נוֹגֶדֶת אֶת חֻקֵּי הַחֶשְׁבּוֹן:

כְּכָל שֶׁתְּחַלֵּק אוֹתָהּ, תִּגְדַּל.

מֵאָז, אִמִּי אֵינֶנָּה וְגַם בְּנִי הַשֵּׁנִי אֵינוֹ

וְלָמַדְתִּי שֶׁ"אֵין" הוּא הַמִּסְפָּר הַיְּחִידִי

הַמַּצְלִיחַ לְמַלֵּא אֶת הַלֵּב עַד אֶפֶס מָקוֹם.

ובלילות / סופיה ברג יהודאי (תקרא: דיתי רונן)

כמו כותנת לילית שֶׁלְּךָ,

חולצה שדבקה בְּגוּפְךָ,

כחלק מבשר עוֹרְךָ,

מתרפקת עלייך נושקת,

מקימה את קפלי יצורֵיךָ הרכים,

עוטרת כבשרשרת שיער מסביב

בִּרְכֶּיךָ ולא מוכנה להתפשט.

רובצת למרגלות השחר, מחכה

ענווה לחשיכה וכמו נרדמת,

מחכה בדממה יגיע ויגע וישוב

להיות עמה כאחד לאחד, יָדַע

יָדְעָה, דָּבַק בגופה,

כמו גופיה לילית שלה, כבשר

עורה מתרפק עליה נושק

מקים את קפלי יצריה כבשרשרת

שיער עורפה הזקוף

ולא מוכנים להתעורר

כי נועדו זה לזו, מן הרגע ההוא

ובלילות...

* / דיתי רונן

בַּמָּקוֹם מִמֶּנּוּ בָּאתִי

מִלִּים הֵן יְלָדוֹת שֶׁל אֱלֹהִים.

הֵן נוֹלָדוֹת עֵירֻמּוֹת

בּוֹרְאוֹת עוֹלָמוֹת

יוֹלְדוֹת בְּהֶבֶל פֶּה

אֶת עֲתִיד הָאֱנוֹשׁוּת.

בָּאָבִיב הַזֶּה

נִשְׁתֹּק.

נַבִּיט בָּעֲנָנִים.

לֹא נַקְשִׁיב לַחֲדָשׁוֹת

לֹא נַגִּיד קָדוֹשׁ קָדוֹשׁ

לֹא נִקְרָא עִתּוֹנִים

לֹא נַצְדִּיק

לֹא נַאֲשִׁים.

אַחַר כָּךְ

נַרְכִּין מַבָּט

עָמֹק לְתוֹךְ

הָאִישׁוֹנִים.

כמו פרחים / סופיה ברג יהודאי

ליבי נפקח למשמע קולך,

כמו פרחים,

נפתחים, לנשיקות הזריחה

ויוצקת אותה כמקיאה את קולי

כולך על הדף.

ליבך פורח ושואף לנשיקותיי,

כמו פרחים,

שואפים את חמצן חייהם,

כמהים לשקיעה קטיפתית

בשמלת מלמלה אדומה.

ליבנו ביום המחר -

כמו פרחים,

מפריח בנשיקה את היום.

באחת הפעימות

הוויה של האתמול.

ילדי האפר / נתן יונתן (תקרא סופיה ברג)

ילדי ערים מורשה ומפרג,

מקובנה ומזגרב ומהאג,

ילדי אודסה, סלוניקי ובריסל,

ילדי בנגזי, ברטיסלבה ומרסי.

ילדי הנהרות והחופים:

של הדנובה והויסלה והפרוט,

ילדי הוולגה והדניפר והרין,

ילדי המולדבה, הטיבר והסין.

ילדי פרחים, ילדי יסמין, ילדי רקפת,

שנטרפו ברכבות באש שורפת.

ילדי הפחד והדם. ילדי-האפר.

קראתי / גיורא פישר

רַק סְפָרִים קִבַּלְנוּ לְבַר הַמִּצְוָה:

אֶנְצִיקְלוֹפֶּדִיּוֹת

סִפְרֵי מַסָּעוֹת

"כָּל הַשְּׁאֵלוֹת

וְכָל הַתְּשׁוּבוֹת"

"אֶלֶף אִישִׁים"

יָמִים

רָדְפוּ אוֹתִי הַיְלָדִים

עָשֹוּ עָלַי חֵרֶם

קָרְאוּ לִי מַסְרִיחַ.

הִרְבִּיצוּ לִי בַּכְּפָר

קָרָאתִי

זָרְקוּ עָלַי אֲבָנִים בְּבֵית הַסֵּפֶר

קָרָאתִי

מִתַּחַת הַחַלּוֹן קִלְּלוּ

קָרָאתִי

לֹא בָּאוּ לַבַּר מִצְוָה

קָרָאתִי

וּכְשֶׁנִּגְמְרוּ הַסְּפָרִים בַּבַּיִת

זָחַלְתִּי לַסִּפְרִיָּה

וְקָרָאתִי

אֶת כָּל הַסְּפָרִים

קָרָאתִי

גַּם לִמְבֻגָּרִים

קָרָאתִי

עַד שֶׁנִּגְמְרוּ כֻּלָּם

וְלֹא נִשְׁאַר לְמִי לִקְרֹא לְעֶזְרָה

* / דיתי רונן

בַּלֵּילוֹת הָאַחֲרוֹנִים

אֲנִי מְחַפֶּשֶׂת אֶת הַבַּיִת שֶׁלִּי

נָעָה אַחֲרָיו בִּשְׁבִילֵי הַיְּקוּם

אַרְבָּעִים שְׁנוֹת מִדְבָּר

מְגַשֶּׁשֶׁת בְּיָדַיִם עֵירֻמּוֹת

שָׂרָה לוֹ בְּהוּנְגָּרִית

כּוֹתֶבֶת לוֹ בְּעִבְרִית

בּוֹא, בּוֹא, בּוֹא.

* / דיתי רונן

בַּזְּמַן שֶׁלֹּא הָיִיתִי

הִתְמַלְּאוּ הַסְּדָקִים גַּעֲגוּעַ.

עַכְשָׁו נִקְרַשׁ לִבָּם

חוֹמָה בְּצוּרָה.

אֲנִי רוֹצָה לַחְזֹר

לַהֲפֹךְ סְדָקִים לְמוּסִיקָה.

לַחְזֹר לְהַמְרִיא בַּמִּטְבָּח.

בעדינוּת / גיורא פישר

כָּאן צָרִיךְ לַעֲבֹד בַּעֲדִינוּת

הִסְבִּירָה הָאַדְרִיכָלִית לְקַבְּלַן הַבִּנְיָן

מְסַמֶּנֶת בְּגִיר צִבְעוֹנִי אֶת הַסְּדָקִים.

בַּבַּיִת הַזֶּה יֵשׁ סוֹד.

בְּכָל הַבָּתִּים יֵשׁ, הֵשִׁיב

וְהִמְשִׁיךְ לַחֶדֶר הַבָּא.

שורשים / סופיה ברג-יהודאי

ראיתי איך אנשים נכרתים

מן העולם

ולעולם הם נשתלים

כאנשים, ראיתי

כשהתבקשתי לגלח את כיפת היער

של סבתי, ועל שורשיו צמחה תינוקת

כשתיל ירוק עולם, כולם -

כמוה. כמוני. כמוכם -

עץ אדם.

הייתי שם / סופיה ברג יהודאי

עומדת. מחובקת

מול מאות פרצופים מוכרים

מוכרת, לכולם מחויכת

מובכת בשמלה לבנה, מחופשת

מוגבהת מעל כולם, מחפשת

פנים מוכרות שלכם – נפשות -

נפשי

ולא מוצאת

מי מוסר אותי למסור

את ליבי, מכה עם כל פעימה,

מפנימה

דוחסת גוש דמעות חזרה לגרון.

מרגישה אתכם, מתרגשים

תחת כיפת השמיים בתכריכים לבנים

נשבים עם הרוח עד אליי

אני עוד שם, עומדת

וברוחי דמותכם, המחבקת

חזק.

ימים לבנים / לאה גולדברג (לחן ושירה: שלמה יידוב, נגינה: הפילהרמונית הישראלית)

יָמִים לְבָנִים, אֲרֻכִּים כְּמוֹ בַּקַּיִץ קַרְנֵי-הַחַמָּה.

שַׁלְוַת-בְּדִידוּת גְּדוֹלָה עַל מֶרְחַב הַנָּהָר.

חַלּוֹנוֹת פְּתוּחִים לִרְוָחָה אֶל תְּכֵלֶת-דְּמָמָה.

גְּשָׁרִים יְשָׁרִים וּגְבוֹהִים בֵּין אֶתְמוֹל וּמָחָר.

לְבָבִי הִתְרַגֵּל אֶל עַצְמוֹ וּמוֹנֶה בִּמְתִינוּת דְּפִיקוֹתָיו.

וּלְמֶתֶק הַקֶּצֶב הָרַךְ נִרְגַּע, מִתְפַּיֵּס, מְוַתֵּר,

כְּתִינוֹק מְזַמֵּר שִׁיר-עַרְשׂוֹ טֶרֶם סְגוֹר אֶת עֵינָיו,

עֵת הָאֵם הַלֵּאָה נִרְדְּמָה וּפָסְקָה מִזַּמֵּר.

כָּל-כָּךְ קַל לָשֵׂאת שְׁתִיקַתְכֶם, יָמִים לְבָנִים וְרֵיקִים!

הֵן עֵינַי לָמְדוּ לְחַיֵּךְ וְחָדְלוּ מִשֶּׁכְּבָר

לְזָרֵז עַל לוּחַ-שָׁעוֹן אֶת מֵרוֹץ הַדַּקִּים.

יְשָׁרִים וּגְבוֹהִים הַגְּשָׁרִים בֵּין אֶתְמוֹל וּמָחָר.

יוֹם זֶה יוֹם יֻלַּד בּוֹ שִׁיר / שאול טשרניחובסקי (יקרא גיורא פישר)

יוֹם זֶה – יוֹם יֻלַּד בּוֹ שִׁיר

הֱקִיצוֹתִי – עַל הַקִּיר

שֶׁמֶשׁ צְעִירָה חַמָּה

עָסְקָה בִּכְתִיבָה תַּמָּה,

כְּתָב שִׁמְשִׁי צוֹחֵק וָחָם:

צֵא הַיַּעֲרָה, נִרְדַּם!

וְדָבָר – לֹא אֵדַע מַה –

בִּי נֵעוֹר, בִּי זָע, הָמָה

עַל נִימָה סְתוּמָה מֵעַיִן,

תְּפָשַׂנִי: בָּא מִנַּיִן?

מִתְרוֹצֵץ בְּנִגּוּנִים,

מִלְמְלוֹת חֲרוּז-גְּוָנִים;

וַאֲנִי כְּבָר בּוֹ מַכִּיר: –

יוֹם זֶה יוֹם יֻלַּד בּוֹ שִׁיר...

שִׁיר יֻלַּד, הוּא בֹּא יָבֹא!

מִן הַגֹּרֶן אֲבִיבוֹ?

כִּי מַדּוּעַ חֹם אַמְבָּר

אֲפָפַנִי עִם הַבָּר,

וּמַעְרֶכֶת הָאֲפָר

רָעֲדָה אֶל גְּעוֹת-הַפָּר,

אֶל קוֹל חֵמֶת-חֲלִילִים?

מִמִּזְבַּח הָאֱלִילִים?

בִּכְנַף עָב נָמֵס וְגָז?

בְּמִזְמוּטָיו שֶׁל הַיַּרְגָּז?

בְּפִטְפּוּטֵי טִפּוֹת הַבֶּרֶז?

בְּקִרְיַת-עֲנָבִים עַל-אֶרֶז,

בַּעֲרֵמוֹת הֶחָצִיר? –

יוֹם זֶה יוֹם יֻלַּד בּוֹ שִׁיר.

הוּא יָבֹא קַל כַּחֲלוֹם!

תִּזְרְקֶנּוּ לִי: שָׁלוֹם!

בְּמַשְׁרֹקִית שֶׁל אֳנִיָּה,

מֵעֵינֵי תֵימָנִיָּה,

מִפָּסוּק שֶׁל הַתַּנָּ"ךְ

קָם נֵעוֹר (זֶה כְּבָר נִשְׁכָּח!)?

אֶמְצָאֶנּוּ בָּא מֵרֹן

בִּמְבַשֶּׂרֶת הַשִׁפּוֹן,

בְּנִיצוֹץ – בּוֹנֵה הַקִּיר

כִּי יִנְדַּח גַּרְזֶן עַל גִּיר,

בֵּין פִּרְחֵי הָאַסְפֶּרְמַנְיָה[i],

בַּיַּרְדֵּן עַל יַד דְּגַנְיָה,

בְּגִמְגּוּם יוּבַל טָמִיר, –

יוֹם זֶה יוֹם יֻלַּד בּוֹ שִׁיר!

הַיְקִירֶנּוּ לְבָבִי

שִׁיר שָׂשׂוֹן, הִי כְאֵבִי,

אוֹ אֶדְלֶנּוּ חַי מִתְּהֹם

שֶׁל שִׁכְחוֹן-דּוֹרוֹת לְאוֹר-יוֹם?

אִם בִּכְתָב הָאֲבָנִים

שֶׁל הִמּוֹט-הָאֵיתָנִים?

בְּרֶמֶז עוֹלְמוֹת כּוֹכָבִים,

בְּסוֹד-כַּנְפֵי הַחֲגָוִים?

יְגֻנַּב לִי מֵאִגְּרוֹת

וְקָמֵעוֹת רִאשׁוֹן דּוֹרוֹת,

עִם-שִׁיר אֹרֶן כִּי יָנוּעַ,

בַּאֲפִיק זְהַב מַבּוּעַ,

בְּתִרְבֹּכֶת יָם סַפִּיר, –

יוֹם זֶה יוֹם יֻלַּד בּוֹ שִׁיר!

רוח וורנאסי שבהודו / גיורא פישר

מַצִּיעִים לִי לְבַקֵּר בְּוָורָנָאסִי.

כָּתוּב בָּעִתּוֹן שֶׁהִיא לֹא

עִיר רְגִילָה,

שֶׁכָּל מִי שֶׁגָּר בָּהּ יוֹדֵעַ

שֶׁהָאֶנְרְגִּיָה שָׁם

מַמָּשׁ חֲזָקָה

וּמִי שֶׁנִּשְׁאָר מַסְפִּיק זְמַן

נִשָּׂא עַל כַּנְפֵי הָרוּחַ

אוֹ מִשְׁתַּגֵּעַ.

אוֹמְרִים לִי:

אַתָּה מְשׁוֹרֵר

אַתָּה מְאֹד רוּחָנִי

לֵךְ וְגַלֵּה עַל עַצְמְךָ

דְּבָרִים שֶׁלֹּא יָדַעְתָּ

הָסֵר אֶת כָּל הַהֲגַנּוֹת

הִתְמַסֵּר לָרוּחַ וְלָאוֹר

אֲבָל אֲנִי מְפַחֵד.

שֶׁהֲרֵי מַה שֶּׁיָּדוּעַ לִי

עַל עַצְמִי, עַכְשָׁיו

כְּבָר מַפְחִיד דַּיּוֹ

וּמִי יַעֲרֹב לִי מַה יּוּאַר

וּלְאָן תִּשָּׂאֵנִי רוּחִי?

הַאִם תִּשְׁמֹט אוֹתִי עַל צוּק

אוֹ תַּעֲטֹף בְּצֶמֶר גֶּפֶן מָתֹק,

אוּלַי הִיא תַּרְגִּישׁ שָׁם

כָּל כָּךְ טוֹב

שֶׁכְּלָל לֹא תִּרְצֶה

לָשׁוּב אֵלַי

אֲנִי חוֹשֵׁב

שֶׁלֹּא אֲבַקֵּר בְּוָורָנָאסִי

לְפָחוֹת לֹא בַּזְּמַן הַקָּרוֹב

אָנָּא תַּקֵּן וְהַחְלֵף / סופיה ברג- יהודאי (יקרא גיורא פישר)

אֶת הַמְּנוֹרָה הַמְּהַבְהֶבֶת מֵעָלַי -

הִיא מַפְרִיעָה לְמַחְשֶׁבֶת כְּתִיבָתִי לִהְיוֹת רְצִיפָה.

אֶת הָאוֹר הַמְּרַצֵּד שֶׁל הַבֹּקֶר -

הוּא מַפְרִיעַ לִי לַחְלֹם שִׁירִים בִּרְצִיפוּת.

אֶת הַכִּסֵּא הַמִּתְנַדְנֵד מִתַּחְתַּי -

הוּא מַפְרִיעַ לִי לְהִשָּׁאֵר יְצִיבָה בִּתְחוּשׁוֹתַי.

אֶת צַו הָעֵט הַנִּגְמָר לְאִטּוֹ עַל הַדַּף -

הוּא מַפְרִיעַ לְהַמְשִׁיךְ לְשַׁרְבֵּט מִשְׁפָּטִים.

אֶת הַלֵּב הַמִּתְחַדֵּשׁ עִם הַזְּמַן -

הוּא מַפְעִים בִּי אֶת הַחַיִּים שֶׁאֲנִי מְבַקֶּשֶׁת לִשְׁכֹּחַ.

וכל מה שכתבתי / דיתי רונן

וְכָל מָה שֶׁכָּתַבְתִּי

אֵינוֹ נָכוֹן. וְגַם זֶה

לֹא נָכוֹן. וְנָכוֹן.

בֶּאֱמֶת זֶה נָכוֹן שֶׁנּוֹלַדְתִּי.

וְגַם זֶה נָכוֹן שֶׁפַּעַם

נוֹלַדְתִּי. וְלֹא. לֹא

נָכוֹן שֶׁלֹּא נוֹלַדְתִּי

וְלֹא נָכוֹן פְּעָמִים רַבּוֹת

שֶׁנּוֹלַדְתִּי. אֲבָל

לֵךְ תָּרִיב עִם הַזִּכָּרוֹן

שיר 6 מתוך "בשובי" / דיתי רונן (תקריא סופיה ברג)

כְּמֹו תָּמִיד, בַּשָּׁעָה הַיְעּודָה אֲנִי מְנַתֶּקֶת רַגְלַיִם

מִתְרֹומֶמֶת מֵעַל הַטֶּקְסְט, הַסִּירִים, הַכְּבִיסָה

מְכַיֶּלֶת אֶת מִשְׁקָלִי הַסְּגֻלִּי

פֹּותַחַת פִּיֹּונִיֹּות וּמְאַפְשֶׁרֶת לַגּוּף לְהָכִיל

אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ.

אֲנִי מִתְרַחֶקֶת

בֹּו זְמַנִּית וְעַל זְמַנִּית

נֹוגַעַת לֹא נֹוגַעַת

אֲדָמָה וַאֲוִיר

מִתְקָרֶבֶת

אַחַת עִם עַצְמִי.

בַּשָּׁעֹות בָּהֶן אֲנִי נֶעֱדֶרֶת

אֲנִי קַיֶּמֶת יֹותֵר מֵאֲשֶׁר קַיֶּמֶת

וְדַוְקָא אָז מִתְרַחֵשׁ

חִלּוּף חֳמָרִים בֵּינִי לְבֵין

עֹולָמֹות אֲחֵרִים.

אחרי זה / גיורא פישר (תקרא: דיתי רונן)

הַכָּחֹל בָּאֲוִיר

יֵלֵךְ וְיַחֲוִיר

אַחֲרֵי זֶה

מְעֻוָּת לֹא יִתְקֹן

וְטוֹב לֹא יִשְׁכֹּן

אַחֲרֵי זֶה

מַה שֶּׁהָיָה הוּא

לֹא שֶׁיִּהְיֶה

אַחֲרֵי זֶה

דָּבָר לֹא יְכַסֶּה

אֶת הַחוֹר בֶּחָזֶה

אַחֲרֵי זֶה

זיכרון / סופיה ברג-יהודאי

נולדנו באותה השנה,

אנה פרנק, ואני

המשכתי ללדת גם אחריה

זיכרונות שלא זכתה

להוליד.

מפגיזים אותנו מעזה / גיורא פישר

אֲנִי וְהַפּוֹעֲלִים הָעֲרָבִים תְּקוּעִים בַּמָּמָ"ד.

נָאדֶר וַאֲנִי דְּחוּסִים אַגָּן מוּל אַגָּן

וְלֹא מַצְלִיחִים לְהַחְלִיט

הַאִם לֹא נָכוֹן יוֹתֵר לְהִסְתּוֹבֵב

וּלְהַפְנוֹת אֶחָד לַשֵּׁנִי אֶת הַתַּחַת.

אֲנִי אוֹמֵר לְעַצְמִי: אֵיזֶה זַיִן!

וְהוּא מְמַלְמֵל: כּוּס אוֹחְתוֹ.

תמונות על הקירות / סופיה ברג יהודאי

מחר אוריד

ואתלה,

ואשים חדשות

ובמרקע היום

מחשבה מהדהדת –

עלינו להיות

אנחנו, לא מה שאנחנו

אומרים על המחר,

אנחנו – מה שאנחנו

עושים היום.

כציפור / סופיה ברג-יהודאי

בוהה

בכלוב

בוהה מחוץ לסורגיה,

בחוץ פריחה

ללא תירוץ,

היא נעולה, במשכנה

נעול ליבה אך גם כמה,

לפרוץ את החלטות חייה

שבחרה.

שאפשר / גיורא פישר

בִּמְגֵרָה, שֶׁלֹּא נִפְתְּחָה שָׁנִים רַבּוֹת

מָצָאתִי עַל דַּף בְּצִבְעֵי פַּנְדָּה

אֶת קַיִן וְהֶבֶל.

עַל שְׁאֵלַת הַמּוֹרָה:

מָה לָמַדְתָּ מֵהַסִּפּוּר?

עָנָה הַיֶּלֶד בְּשׁוּלֵי הַצִּיּוּר:

"שֶׁאֶפְשָׁר לַהֲרֹג גַּם אֶת

מִי שֶׁאוֹהֲבִים".

ריבע ראשון: סהרון / דיתי רונן

פַּעַם לֹא הָיְתָה אֶרֶץ, דָּבָר לֹא כִּסָּה

וְכֹל צְדָדַי הָיוּ מוּאָרִים

וּפָנַי הָיוּ מוּאָרוֹת וְעֵינַי הָיוּ מוּאָרוֹת

וְכַפּוֹת רַגְלַי הָיוּ מוּאָרוֹת

וְאַף הַמָּקוֹם בּוֹ דָּרְכוּ כַּפּוֹת רַגְלַי הָיָה מוּאָר מְאֹד

וְלֹא הָיִיתִי יְכוֹלָה

אֲפִילוּ לַפְּגִימָה הַקְּטַנָּה בְּיוֹתֵר

אֲפִילוּ לֹא לִקְרֹב לִכְדֵי מֶרְחַק תּוֹדַעַת הַפְּגִימָה

וּמֵרֶגַע הֱיוֹת תּוֹדַעַת הַפְּגִימָה, נִתְהַוְּתָה הַפְּגִימָה

אַחַר כָּךְ הָיְתָה אֶרֶץ

וּבְכֹחַ סִיבוּבָהּ בָּא חֶרְמֵשׁ הַהִתְרַסְּקוּת

כִּנְפִילַת הַמֶּטֶּאוֹר בַּמַּפָּץ הַגָּדוֹל

וּזְמַן מוֹלָדִי הָיָה זְמַן מוֹתִי.

למי שאינו מאמין / לאה גולדברג (לחן ושירה: יהודית רביץ)

למי שאינו מאמין

קשה לחיות השנה.

השדות מבקשים ברכה

הים מבקש אמונה

ואתה אינך מבקש דבר.

ליבי ישן את שנתו

ואני ישנה.

חלומי כבד שתיקה

ומתי מהלכים בשנתי

כבתוך מצודה עתיקה.

איך אתעורר משנתי

ואין בליבי אמונה?

ואתה אינך מבקש דבר.

יום שני: לפנות בוקר / דיתי רונן

כְּמוֹ בַּיִת אֲנִי הוֹלֶכֶת מִמְּךָ

וּבְשׁוּבִי מַדְלִיקָה אֶת הָאוֹר.

אַתָּה בָּא אַחֲרַי לַמִּטְבָּח

מְחַכֶּה לְאוֹת אַהֲבָה.

אֲנִי רְעֵבָה,

אַתָּה מַצִּיעַ

צַלַּחַת, כִּסֵּא, מִטָּה.

אֲנִי מִתְרַצָּה.

מְקַפֶּלָת גּוּפִי בְּגוּפְךָ

שָׁעָה שֶׁרֹאשִׁי יוֹצֵא

לְפִתּוּלָיו.

כַּמָּה בִּקַּשְׁתִּי לַצוּד אֶת מִלּוֹת הַיּוֹפִי,

אֶת שְׁלֵמוּתָן הָעֲגֻלָּה

כְּמוֹ חַלּוּק נַחַל.

בָּתִּים שֶׁעָזַבְתִּי שָׁבִים לְבַקְּרֵנִי.

בַּלֵּילוֹת אֲנִי מְשִׁיבָה לָהֶם בִּקּוּר.

פְּרֵדָה בְּתוֹךְ פְּרֵדָה בְּתוֹךְ פְּרֵדָה

עֲדַיִן אֵינִי יוֹדַעַת דָּבָר עַל דַּרְכְּךָ בִּי,

כְּמוֹ כֵּיצַד בְּקָרֶיךָ עֲרוּכִים לְנֶחָמָה.

בחדר הכושר / גיורא פישר

מַבִּיט בַּצְּעִירִים מְלֵאֵי הָעֱזוּז

הָרָצִים עַל הֲלִיכוֹן

לְיָדִי.

וַאֲנִי, הַיּוֹדֵעַ

שֶׁצָּב וְאַרְנָב

יַגִּיעוּ לְאוֹתוֹ קַו סִיּוּם

מוֹרִיד בְּהֵחָבֵא

אֶת מַד הָעֹמֶס הַקָּצוּב

לַמִּינִימוּם

הוֹלֵךְ לְאִטִּי

אֶל תּוֹךְ הַלַּיְלָה הַטּוֹב

קוֹרֵא בְּסֵפֶר שִׁירָה

הַמֻּנָּח עַל מַד

הַזְּמַן שֶׁנִּשְׁאָר.

שיר השירים פרק ב (מקריאה דיתי רונן)

א אֲנִי חֲבַצֶּלֶת הַשָּׁרוֹן, שׁוֹשַׁנַּת הָעֲמָקִים. ב כְּשׁוֹשַׁנָּה בֵּין הַחוֹחִים, כֵּן רַעְיָתִי בֵּין הַבָּנוֹת. ג כְּתַפּוּחַ בַּעֲצֵי הַיַּעַר, כֵּן דּוֹדִי בֵּין הַבָּנִים; בְּצִלּוֹ חִמַּדְתִּי וְיָשַׁבְתִּי, וּפִרְיוֹ מָתוֹק לְחִכִּי. ד הֱבִיאַנִי אֶל-בֵּית הַיָּיִן, וְדִגְלוֹ עָלַי אַהֲבָה. ה סַמְּכוּנִי, בָּאֲשִׁישׁוֹת--רַפְּדוּנִי, בַּתַּפּוּחִים: כִּי-חוֹלַת אַהֲבָה, אָנִי. ו שְׂמֹאלוֹ תַּחַת לְרֹאשִׁי, וִימִינוֹ תְּחַבְּקֵנִי. ז הִשְׁבַּעְתִּי אֶתְכֶם בְּנוֹת יְרוּשָׁלִַם, בִּצְבָאוֹת, אוֹ, בְּאַיְלוֹת הַשָּׂדֶה: אִם-תָּעִירוּ וְאִם-תְּעוֹרְרוּ אֶת-הָאַהֲבָה, עַד שֶׁתֶּחְפָּץ. {ס} ח קוֹל דּוֹדִי, הִנֵּה-זֶה בָּא; מְדַלֵּג, עַל-הֶהָרִים--מְקַפֵּץ, עַל-הַגְּבָעוֹת. ט דּוֹמֶה דוֹדִי לִצְבִי, אוֹ לְעֹפֶר הָאַיָּלִים; הִנֵּה-זֶה עוֹמֵד, אַחַר כָּתְלֵנוּ--מַשְׁגִּיחַ מִן-הַחַלֹּנוֹת, מֵצִיץ מִן-הַחֲרַכִּים. י עָנָה דוֹדִי, וְאָמַר לִי: קוּמִי לָךְ רַעְיָתִי יָפָתִי, וּלְכִי-לָךְ. יא כִּי-הִנֵּה הַסְּתָו, עָבָר; הַגֶּשֶׁם, חָלַף הָלַךְ לוֹ. יב הַנִּצָּנִים נִרְאוּ בָאָרֶץ, עֵת הַזָּמִיר הִגִּיעַ; וְקוֹל הַתּוֹר, נִשְׁמַע בְּאַרְצֵנוּ. יג הַתְּאֵנָה חָנְטָה פַגֶּיהָ, וְהַגְּפָנִים סְמָדַר נָתְנוּ רֵיחַ; קוּמִי לכי (לָךְ) רַעְיָתִי יָפָתִי, וּלְכִי-לָךְ. {ס} יד יוֹנָתִי בְּחַגְוֵי הַסֶּלַע, בְּסֵתֶר הַמַּדְרֵגָה, הַרְאִינִי אֶת-מַרְאַיִךְ, הַשְׁמִיעִנִי אֶת-קוֹלֵךְ: כִּי-קוֹלֵךְ עָרֵב, וּמַרְאֵיךְ נָאוֶה. {ס} טו אֶחֱזוּ-לָנוּ, שֻׁעָלִים--שֻׁעָלִים קְטַנִּים, מְחַבְּלִים כְּרָמִים; וּכְרָמֵינוּ, סְמָדַר. טז דּוֹדִי לִי וַאֲנִי לוֹ, הָרֹעֶה בַּשּׁוֹשַׁנִּים. יז עַד שֶׁיָּפוּחַ הַיּוֹם, וְנָסוּ הַצְּלָלִים: סֹב דְּמֵה-לְךָ דוֹדִי לִצְבִי, אוֹ לְעֹפֶר הָאַיָּלִים--עַל-הָרֵי בָתֶר. {ס}

בעולם הזה / סופיה ברג יהודאי

תשעה כוכבי לכת,

מאתיים וארבע מדינות,

שמונה מאות ותשעה איים,

שבעה אוקיינוסים,

ארבע רגליים מחוברות לקרקע.

להתבונן עליה,

דרך הלב ולא דרך השכל,

להתבונן ממנה על ירח אחד,

מביט על עולם שמביט חזרה

דרך לוויין וגשושית, דרך

עזרי טלסקופ ותקיעת דגלים.

לאהוב עולם, כמו שהוא

אוהב את הירח,

על הצד הטוב ביותר

והוא הצד האפל –

צד את אור הירח

לאהבה.

קיפוד / גיורא פישר

לְאַט לְאַט

בִּזְהִירוּת

כְּמוֹ שֶׁקִּפּוֹדִים עוֹשִׂים אַהֲבָה

אֲנִי מַרְשֶׁה לַשִּׂמְחָה לְהִכָּנֵס

לֹא בְּבַת אַחַת

שֶׁלֹּא תִּבָּהֵל

לֹא בְּקַלּוּת

שֶׁלֹּא תַּחְשֹׁב שֶׁשָּׁכַחְתִּי.

מַגְנִיב אוֹתָהּ מֵאָחוֹר

שֶׁלֹּא תִּנְעֲצוּ בָּהּ עֵינַיִם

וְלֹא תִּמְחֲאוּ לָהּ כַּפַּיִם.

מְאַפֵּר אוֹתָהּ בִּכְבֵדוּת

(שֶׁגַּם אֲנִי לֹא אַכִּיר)

לְאַט לְאַט

בִּזְהִירוּת

מַזְמִין אוֹתָהּ לְרִקּוּד.

ציון לשבח / גיורא פישר

אֲנִי חוֹשֵׁב שֶׁמַּגִּיעַ לָנוּ צִיּוּן לְשֶׁבַח.

לֹא בִּזְכוּת מַשֶּׁהוּ מְיֻחָד שֶׁעָשִׂינוּ

וְלֹא בִּזְכוּת מַה שֶּׁאוּלַי עוֹד נַעֲשֶׂה

בִּגְלַל הַחֲלוֹמוֹת-

מַגִּיעַ לָנוּ.

הַחֲלוֹמוֹת שֶׁחָלַמְנוּ בַּלַּיְלָה

וְכִבִּינוּ בַּיּוֹם.

בִּגְלַל הַמַּחְשָׁבוֹת שֶׁחָשַׁבְנוּ

וְלֹא הֵעַזְנוּ

לְהַבִּיט אַחַר כָּךְ בָּרְאִי

בִּגְלַל הַדָּבָר הַהוּא

שֶׁקָּרָה

וְקָבַרְנוּ אוֹתוֹ

מִבְּלִי לְהַשְׁאִיר צִיּוּן

וּמִבְּלִי לְסַפֵּר לְאִיש

כָּל אֵלֶּה-

שַׁלְשְׁלָאוֹת בַּרְזֶל עַל רַגְלֵינוּ

שֶׁעִם מִשְׁקָלָן

אֲנַחְנוּ מַצְלִיחִים בְּכָל בֹּקֶר

לְהָרִים אֶת הָרַגְלַיִם,

לָלֶכֶת

לִפְעָמִים גַּם לִרְקֹד

בִּגְלַל זֶה

וביום מן הימים אשוב / דיתי רונן

וּבְיוֹם מִן הַיָּמִים

אָשׁוּב וְאִוָּלֵד מִן הַיָּם

וְאָשׁוּב וְאֵלֵד אֶת הַיָּם

כִּי רַחְמִי הוּא הַיָּם הַגָּדוֹל

וְהַיָּם הַגָּדוֹל הוּא רַחְמִי.

בְּגוּף אָפוּף אֵלֵד וְאִוָּלֵד

מוּל שָׁמַיִם מִשְׁתָּאִים

אֶשְׁתַּנֶּה וְשׁוּב אֶשְׁתַּנֶּה

כַּגַּל הַנִּבְרָא מִן הַמַּיִם

וְחוֹזֵר וּבוֹרֵא וְחוֹזֵר.

באר עולם / סופיה ברג-יהודאי

פתחי את ליבך וזרועותייך תפרסי,

חבקי שהכול יישכח. למען האהבה

תזכרי, החניקי תשוקה. שלטי

במחשבות, הפנים

נפגשות. עיניים נסגרות. שפתיים

נוגעות. ברכיים רועדות. הלב

הוא מערה. נפתחת ומגלה

אוצר, ועושר החיים, באר עולם כולו

נשטף ברחמייך.

חילוק / סופיה ברג יהודאי

תמיד הייתי קצת גרועה בפעולת החילוק

וגם בכתב, בטור או עם שארית

הייתי מתבלבלת, מה הולך לאן ומתי.

אמנם דבר אחד אני יודעת יותר טוב מכולם:

לתת, לחלוק, לגעת, להשאיר

הפעולה - פשוטה, המעשה - ברכה, המחשבה - טובה

ויש אפילו הוכחה – שכל דבר שמחלקים, מוכפל

וזה נכון תמיד כחוק לפעולת חילוק האהבה.

* / דיתי רונן

וּמַהוּ בִּכְלָל בַּיִת?

מִבְנֶה

מֻנָּח עַל יְסוֹדוֹת

הַגּוּף וּבְרִית הַמִּילָה.

אִם גּוּף רִאשׁוֹן

יֹאמַר לְגוּף שֵׁנִי

מִלָּה כְּמוֹ עִזְבִינִי

יִפְעֲרוּ הַסְּדָקִים אֶת לֹעָם

יְמוֹטְטוּ אֶת הַקִּירוֹת

וְהַבַּיִת יֶחְרַב

עַל יוֹשְׁבָיו.

שיר ליל שבת / יהודה עמיחי (לחן: סאשה ארגוב, שירה: ליאור ייני)

הֲתָבוֹאִי אֵלַי הַלַּיְלָה?

כְּבָסִים כְּבָר יָבְשׁוּ בֶּחָצֵר.

מִלְחָמָה, שֶׁאַף פַּעַם לֹא דַּי לָהּ,

הִיא עַכְשָׁו בְּמָקוֹם אַחֵר.

וּכְבִישִׁים שָׁבִים בְּלִי הֶרֶף

לְבַדָּם, כְּסוּס בְּלִי רוֹכְבוֹ

וְהַבַּיִת נִסְגַּר בָּעֶרֶב

עַל הַטּוֹב וְהָרָע שֶׁבּוֹ.

וְיָדַעְנוּ הֵיטֵב, כִּי הַגְּבוּל הוּא

קָרוֹב, וְאָסוּר לָנוּ שָׁם.

אָבִי הִתְפַּלֵּל: וַיְכֻלֻּוּ --

הָאָרֶץ וְכָל צְבָאָם.

צָבָא וְהָאָרֶץ הֶאֱפִילוּ,

עוֹד מְעַט וְכָבָה הָאוֹר.

הַמִּצְוָה בָּהּ שָׁמַיִם הִתְחִילוּ

שוּב הַשְּׁנַיִם צְרִיכִים לִגְמֹר.