top of page
השירים מיועדים לשימוש הקהל במהלך פסטיבל באר שירה בלבד
אין להעתיק או להפיץ אותם בלי רשות מפורשת של המחברים
מפגש משוררות.ים: גיל אליאס, ענת זגורסקי שפרינגמן, ענת שרון-בלייס
אהבת אשת לוט / ענת זגורסקי שפרינגמן (מקריא: גיל אליאס)
אֵשֶׁת לוֹט שֶׁבִּי
נִכְנַעַת לְטַעֲמֵי הַשָּׁמַיִם.
גּוּפִי
מִשְׁכָּן לִנְצִיבֵי זִכָּרוֹן סְדוֹמִיִּים,
מִבֵּיתִי הָרִאשׁוֹן, מִבֵּיתִי הַשֵּׁנִי.
פְּעָמִים כְּשֶׁפָּנַי אַל פְּנֵי הָרָקִיעַ,
אֶל אִישׁוֹנֵי בְּרִיאָה תּוֹלִים -
שְׂפָתַי עֲלוּקוֹת חֲשׁוּקוֹת בְּגָבִיעַ,
דְּבַשׁ בְּחָלָב תַּחַת לְשׁוֹנִי,
אֲנִי מְתַעֶבֶת מֶלַח.
שירי חוה / ענת זגורסקי שפרינגמן (מקריאה: ענת שרון בלייס)
ד.
אֵיךְ בְּלִי שִׁיר עֶרֶשׂ
לְלֹא גְּמִילָה מֵחִתּוּלִים,
וַאֲפִלּוּ בְּלִי לַעֲבֹר אֶת הַשָּׁלָב הָאֶדִיפָּלִי-
לְהַנְהִיג מֶרֶד נֶגֶד אִסּוּרִים, לִטְעֹם דָּבָר שֶׁמִּחוּץ
לְסַל הַקְּנִיּוֹת,
לְהוֹבִיל קַמְפֵּין לְקַו אָפְנָה מְחַיֵּב שֶׁל יוּנִיסֶקְס
לִגְרֹם לְמַהְפֵּכָה בְּחֻקֵּי הַיְלוּדָה-
אֵיךְ בְּלִי?
אהבה / ענת זגורסקי שפרינגמן
וּבָאֶמְצַע אָנוּ חֲבוּקִים,
חֶלְמוֹן בְּתוֹךְ חֶלְבּוֹן
בְּלִי לָדַעַת מַה קָּדַם לְמָה,
וְאֵין אֶלָּא קְרוּם חָדִיר לְמֶחֱצָה.
אישה מודולרית / ענת זגורסקי שפרינגמן
אֲנִי אִשָּׁה מוֹדוּלָרִית
מִתְחַבֶּרֶת וּמִתְפָּרֶקֶת לְפִי הַזְמָנָה.
נִקְשֶׁרֶת בְּיָדְךָ וְנִתֶּקֶת
כּוֹפֶלֶת וְנֶחֱלֶקֶת.
נִשְׁבֶּרֶת וּמֻרְכֶּבֶת.
בִּשְׁבִילְךָ.
אֲנִי אִשָּׁה מוֹדוּלָרִית
בִּזְכוּתְךָ וּלְחוֹבָתְךָ.
- אולי תַּפְסִיק לֶאֱהֹב אוֹתִי לִפְרָקִים?
מקום חם באמצע / ענת זגורסקי שפרינגמן
הָיִיתִי כַּלְבָּתוֹ שֶׁל פְּרוֹפֶסּוֹר צַמֶּרֶת.
לָרֹב הָיִיתִי עַל אַרְבַּע.
עִם זָרִים שִׂחַקְתִּי עַל שְׁתַּיִם.
צוֹם-דִּבּוּר וְדֹם-שְׁתִיקָה,
הָיוּ לִי "בּוֹנְזוֹ" יוֹמִי.
חַיִּים נִפְלָאִים.
כָּעֵת יֵשׁ לִי קַרְיֶרָה מְאֻלֶּפֶת.
בַּלֵּילוֹת, כְּשֶׁעַל מִרְבָּצִי אֲנִי עוֹלָה,
אַךְ לַקַּרְצִיּוֹת שֶׁמִּתַּחַת לִזְנָבִי, יֵשׁ
מָקוֹם חַם
בָּאֶמְצַע.
* / ענת שרון-בלייס (מקריאה: ענת זגורסקי שפרינגמן)
הַחוֹקְרִים, כָּךְ נֶאֱמַר, פִּצְּחוּ אֶת גֵּנוֹם הַחִטָּה.
וַאֲנִי, בְּבוֹאִי מִן הַשָּׂדֶה
שָׁמַעְתִּי אֶת הַמִּתְפַּלְּלִים
סְלִיחוֹת
וְכָרִיתִי אָזְנִי אֶל הַשִּׁבֹּלֶת,
שֶׁמָּא תְּגַלֶּה לִי אֶת סוֹדָהּ
הָאֶחָד
הַפְשרה / ענת שרון-בלייס (מקריא: גיל אליאס)
תָּאֵר לְךָ אֶת הַאֲדָמָה מַמְתִּינָה, שֶׁמַּעֲטֵה
הַקֶרַח יַפְשִׁיר וִיגַלֶּה אֶת פָּנֶיה הַמְּלֵאוֹת.
נִיצָנֵי קוֹל יְבַצְבְּצוּ, מַשִׁילִים קוּרֵי קוֹר,
הֶבֶל שָׁקוּף יַעֲלֶה וְיֵעָלֵם בְּבִטְנָהּ שֶל הַשֶׁמֶשׁ.
חַיּוֹת חֲרִישִׁיּוֹת תֵּצֶאנָה מִמַּעֲמַקִּים
וְתִקְרֶאנָה לְעוֹנַת הָאַהֲבָה.
צְבָעִים יֵהָפְכוּ עַזִּים בֵּין גֶשֶׁם חַם לְמִשְׁנֵהוּ
וְצִפֳּרִים מַקְדִּימוֹת תִּנְחַתְנָה בְּבִטְחָה.
תָּאֵר לְךָ אֶת יָפְיוֹ שֶׁל הָרֵיח,
אֶת מַגַּע הַשַּׁחַר בָּרַכּוּת הַחוּמָה.
הַפְּצָעִים שֶׁהִגְלִידוּ שׁוּב אֵינָם מְלַחֲשִׁים,
רַק מִטְרִיָּה שְׁמוּטָה, בְּמוֹרַד הַדֶּרֶךְ, חוֹפֶנֶת זִכָּרוֹן.
* / ענת שרון-בלייס
קֹדֶם הַכֻּתְנָה
אַחַר כָּךְ הַחִטָּה
וּלְבַסּוֹף הַחַמָּנִיּוֹת
זֶהוּ סֵדֶר הַדְּבָרִים בָּעֵמֶק.
הָאֲדָמָה אֵינָהּ רְחוֹקָה עוֹד
עֵינַי נָחוֹת מִן הַשְּׁקָרִים.
מתוך: צדו של המרחק, קשב לשירה, 2013
* / ענת שרון-בלייס
לֹא לְסַיֵּם אֶת הַשִּׁיר,
לֹא לְהַשְׁלִים אֶת הַשּׁוּרָה,
לְהַפְסִיק אֶת הַמִּשְׁפָּט, וְלֹא לְהַנִּיחַ נְקֻדָּה
לֹא לְסַיֵּם אֶת הַמַּחְשָׁבָה,
לֹא לַחְשֹׁב
לְהַנִּיחַ מִסְגְּרוֹת צִבְעוֹנִיּוֹת עַל הַחַיִּים,
לְחַיֵּךְ, וְאִם לֹא
לְהִשְׁתַּדֵּל לְחַיֵּךְ
וְאָז לְלֹא הֲכָנָה, לִפְתֹּחַ מְגֵרָה שֶׁמִּזְּמַן לֹא נִפְתְּחָה
וְשָׁם, בִּפְנִים, בַּחֲשֵׁכָה
לִמְצֹא אֶת צְמִיד הַלֵּדָה שֶׁלְּךָ
עִגּוּל זָעִיר –
הֶקֵּף הַפְּרֵדָה
מתוך: צדו של המרחק, קשב לשירה, 2013
דיני מסחר – עדוּת / ענת שרון-בלייס
גַּרְנוּ בְּתוֹךְ קִירוֹת,
נוֹשְׁמוֹת סִיד, שֶׁהִתְקַלֵּף
וְלֹא גִּלָּה דָּבָר.
עֶשְׂרִים וְאַרְבַּע שָׁעוֹת, חֲדוּרוֹת,
יָדַיִם מְשֻׁמָּשׁוֹת, מוֹעֲכוֹת כָּל
זֵכֶר לִשְׂפַת הָאֵם.
הַגּוּף כָּרַת אֶת הַפָּנִים,
הַדָּם אֶת הַזִּכָּרוֹן,
עַד שֶׁשָּׁכַחְנוּ מַהוּ רָצוֹן.
סִלַּקְנוּ אֶת הַזְּרִיחוֹת וְהַשְּׁקִיעוֹת,
אֶת הַהַתְחָלָה, הָאֶמְצַע וְהַסּוֹף.
הָיִינוּ מֻכְרָחוֹת
לְהִתְכּוֹפֵף,
לִגְרֹר אָבָק, וּבַסּוֹף
עוֹלוֹת עַל בְּהוֹנוֹתֵינוּ, דָּמַמְנוּ,
עַד שֶׁגָּמְרוּ.
מתוך: צדו של המרחק, קשב לשירה, 2013
נ ק ו ד ה / גיל אליאס (מקריאה: ענת זגורסקי שפרינגמן)
זֶה הֶרְמֵטִי זֶה גֵּנֵטִי זֶה סִינְתֵּטִי זֶה אַמְבִּיוָלֶנְטִי זֶה קוֹהֵרֶנְטִי
זֶה בִּיוֹלוֹגִי זֶה אִידֵאוֹלוֹגִי זֶה סֶקְסוֹלוֹגִי זֶה פְּסִיכוֹלוֹגִי:
אֲנִי הוֹמוֹ.
קְרָא לִי מְפַגֵּר קְרָא לִי מְהַגֵּר קְרָא לִי מִשְׁתַּמֵּט קְרָא לִי שְׂמֹאל
קְרָא לִי עֲרָבִי קְרָא לִי אֶתְיוֹפִּי קְרָא לִי תֵּימָנִי קְרָא לִי שָׁחֹר:
אֲנִי הוֹמוֹ.
קְרַע לִי תַּ'צּוּרָה תָּבִיא תַּ'סְּטִירָה זְרֹק וּקְרַע סְגֹר וְתִפְרַע
קְבֹר תָּ'עַצְמָאוּת זְרֹק תַּ'עֲצָמוֹת פְּתֹר תָּ'אֲשָׁמוֹת:
אֲנִי הוֹמוֹ.
זֶה הַהֵ"א זֶה הַוָּי"ו זֶה הַמֵּ"ם זֶה הַוָּי"ו
זֶה עוֹמֵד לְךָ
בִּקְצֵה הַלָּשׁוֹן.
ש ו ל י י ם / גיל אליאס (מקריא: גיל אליאס)
לֹא מִתַּחַת לַשְּׂמִיכָה הַזֹּאת.
לֹא בֵּין הַדֶּלֶת, לַמַּפְתֵּחַ, לַמַּנְעוּל.
לֹא עַל הַסּוֹגְרַיִם הַגְּדוֹלִים שֶׁנִּפְתָּחִים
כְּשֶׁאַתָּה סוֹגֵר אֶת הַפֶּה לְהַגִּיד.
לֹא קָרוֹב לַמַּדָּף הַמְּאֻבַּק־סְפָרִים.
לֹא צָמוּד לְמִסְגֶּרֶת חַלּוֹנוֹת הַלַּיְלָה.
לֹא מַרְצְפוֹת מְנוֹרוֹת מַרְצְפוֹת כְּבִישִׁים.
לֹא מָה אֲנִי וּמָה אַתָּה וּמָה אֲנַחְנוּ.
לֹא בְּרֶכֶב פַּרְקִינְג וּפְתִיחַת וּסְגִירַת הַחֲגוֹרָה.
לֹא בְּתוֹךְ הָרִיק שֶׁחוֹדֵר
אֶת מֶרְחַק הַיָּדַיִם שֶׁבַּחַיִּים
לֹא אֶגַּע.
סָ לַ מְ סָ ה ( פ י ר ו ש ל א נ כ ו ן ) / גיל אליאס
יוֹסֵף הִתְגַּלָּה בַּחֲלוֹמִי
וְהִתְחִיל לְדַבֵּר עַל הַסַּכִּין בַּמַּעֲרָכָה הָרִאשׁוֹנָה.
כְּתֹנֶת הַפַּסִּים שֶׁלּוֹ נִקְרְעָה וְנִמְרְחָה,
הַכֹּל גְּוָנִים שָׁחֹר לָבָן.
רָצִיתִי שֶׁיַּסְבִּיר לִי עַל צֶדֶק
וְאֵיךְ לְהוֹצִיא אֶת כֻּלָּנוּ מֵהַבּוֹר,
אֲבָל כַּנִּרְאֶה שֶׁהָאַחִים מַפְרִידִים
בֵּין כֻּלָּנוּ
וְכֻלָּנוּ הָפְכָה לְמִלָּה פּוֹסְט־מוֹדֶרְנִית
בְּדִיּוּק כְּמוֹ הַמִּלָּה אַלִּימוּת.
ג ב ר א / גיל אליאס
פַּעַם בִּימֵי שִׁשִּׁי בָּעֶרֶב אֲנִי וְאַבָּא הָלַכְנוּ לְבֵית הַכְּנֶסֶת.
יָשַׁבְנוּ בַּכִּסְּאוֹת הַקְּבוּעִים.
אַבָּא עִם אֶצְבְּעוֹתָיו הַמְּחֻסְפָּסוֹת דִּפְדֵּף וּמָצָא.
עָמַדְנוּ בִּתְפִלַּת שְׁמוֹנֶה־עֶשְׂרֵה
בְּלִי לִשְׁאֹל שְׁאֵלוֹת,
אֲבָל אֲנִי תָּמִיד הִסְתַּכַּלְתִּי עַל הַפָּרֹכֶת.
הַיּוֹם בִּימֵי שִׁשִּׁי בָּעֶרֶב אֲנִי
יוֹשֵׁב עַל כִּסֵּא.
עִם אֶצְבְּעוֹתַי הַמְּחֻסְפָּסוֹת מְדַפְדֵּף
בְּשִׁירֵי אַהֲבָה הוֹמוֹאֵרוֹטִיִּים,
שֶׁגּוֹרְמִים לִי לַעֲמֹד
לִשְׁאֹל שְׁאֵלוֹת
וּלְהִתְגַּעְגֵּעַ לְאוֹתָהּ פָּרֹכֶת.
מִישֶׁהוּ צָרִיךְ לַעֲשׂוֹת פֹּה סֵדֶר / גִּיל אֱלִיאָס
זֶה לֹא הֶגְיוֹנִי שֶׁשִּׁירָה תִּסְתּוֹבֵב לָה כָּכָה
בָּרְחוֹב בְּלִי אֲכִיפָה.
הֲרֵי שִׁירָה פּוֹרֶצֶת לַבָּתִּים וְגוֹנֶבֶת חֲפָצִים,
הִיא יְכוֹלָה לֶאֱנֹס מִלִּים קְטָנוּת,
(אוֹ לְפָחוֹת כָּכָה אוֹמְרִים).
הִיא הוֹלֶכֶת מַכּוֹת בֵּינָהּ לְבֵינָה,
מַמָּשׁ בְּתוֹךְ דַפֵּי הַמִּשְׁפָּחָה.
הַשִּׁירָה כָּל הַזְּמַן גּוֹנֶבֶת רְכָבִים וּבְעִקָּר
טוֹיוֹטָה, כִּי אֶצְלָהּ טְיוּטָה זֶה מַעֲמָד.
צָרִיךְ לַעֲשׂוֹת טְרַנְסְפֵר לַשִּׁירָה, הִיא
בַּסּוֹף תִּקַּח לָנוּ אֵת כָּל הָאֲדָמוֹת. הִיא תַּתְרִיעַ
שֶׁהָיְתָה פֹּה לִפְנֵי, עוֹד מִימֵי קֶדֶם.
אֵין מָה לְהַגִּיד, כָּל שִׁירָה הִיא מְחַבֵּל.
מָ-וֶת לַ-שִּׁירָה! מָ-וֶת לַ-שִּׁירָה!
ניובה / ענת זגורסקי שפרינגמן
ליונתן ברקאי
אֵין לִי יֶלֶד.
לֹא שָׁמַרְתִּי עָלָיו, לֹא הֵגַנְתִּי עָלָיו,
גַּם לֹא הִרְבַּצְתִּי לוֹ כְּדֵי שֶׁיַּפְסִיק לִבְכּוֹת
וְלֹא חִנַּכְתִּי לְמִדּוֹת רְאוּיוֹת.
לֹא הִצַּלְתִּי אוֹתוֹ.
לֹא אִמַּצְתִּי.
לֹא יָלַדְתִּי
יֶלֶד, לֹא תִּצְטָרֵךְ לְהוֹדוֹת לִי עַל כָּךְ.
בוא לתקן את העולם במקום שכואב לך / ענת זגורסקי שפרינגמן
אָכֵן אִשָּׁה הִיא חֹמֶר
טוֹב לְהֵרָצַח.
הִיא לֹא תִּפְצֶה פֶּה לִמְחוֹת.
רַק כַּדּוּר הָאָרֶץ פּוֹלֵט מִדֵּי פַּעַם
צְלִיל דַּק " אָיִיישׁשש".
שַׂעֲרָה קְטַנְטַנָּה שֶׁנִּתְלֶשֶׁת
בְּמָקוֹם רָגִישׁ.
עָנָן וִירָלִי מֵעַל כֻּלָּנוּ
וְהַמְּשׁוֹרֵר בְּמֶרְחָק תּוֹדַעְתִּי
קוֹרֵס תַּחַת מִלִּים הַנִּדְחָסוֹת בִּגְרוֹנוֹ
כּוֹרֵעַ בֶּרֶךְ
לֹא יָכֹל לִנְשֹׁם.
* / ענת שרון-בלייס
רָדַפְנוּ אַחֲרֵי אֲנָשִׁים שֶׁהִתְפָּרְקוּ מִזֶּהוּתָם,
נִכְנַסְנוּ לַשָּׂדֶה, אָזְנֵנוּ כְּרוּיָה.
שְׁעתַ בּקֶֹר מֻקדְֶּמֶת,
רָעַדְנוּ מֵאַהֲבָה — וְעָצַרְנוּ לְרֶגַע — לְהַקְשִׁיב
לְמִישֶׁהוּ שֶׁלָּחַשׁ אֶת הַשֵּׁם.
הָיְתָה בָּנוּ תְּשׁוּקָה, הַלֶּחֶם הִבְשִׁיל,
לֹא לָקַחְנוּ דָּבָר מִבַּעֲלֵי הַכּוֹחַ.
הֵסַבְנוּ אֶת הַמַּבָּט,
מוּלֵנוּ עָמַד אָדָם
הָאוֹמֵר מִלִּים עֲדִינוֹת,
חָזַרְנוּ עֲלֵיהֶן בַּלֵּב.
מתוך: כי קרוב, פרדס, 2020
* / ענת שרון-בלייס
הִיא לָמְדָה לְתַכְנֵן בָּתִּים. מִי שֶׁהֻשְׁלְכָה מִבֵּיתָהּ, יָשְׁבָה בַּלַּיְלָה, אַחֲרֵי שֶׁהַשְּׁכִיבָה אוֹתִי לִישֹׁן, וְשִׂרְטְטָה תָּכְנִיּוֹת בְּנִיָּה. הָיָה לָהּ שֻׁלְחָן מְיֻחָד וְעֶפְרוֹנוֹת מְחֻדָּדִים. הִתְבּוֹנַנְתִּי בָּהּ לִפְעָמִים: בְּיָד הַמְּטַיֶּלֶת בַּעֲדִינוּת עַל גַּבֵּי הַנְּיָר, מוֹתַחַת קַו בְּעֶזְרַת סַרְגֵּל, מְחַבֶּרֶת לְקַו אַחֵר וְיוֹצֶרֶת צוּרָה. זֹאת הָיְתָה הִשְׁתַּדְּלוּת. הַהִשְׁתַּדְּלוּת: "וְתַשְׁלִים בָּתֵּינוּ. וּתְשַׁכֵּן שְׁכִינָתְךָ בֵּינֵינוּ". הַשֻּׁלְחָן הַהוּא סָגוּר עַכְשָׁו. יֵשׁ לָהּ דִּירָה קְטַנָּה, בַּקּוֹמָה הַחֲמִישִׁית, וְלִפְעָמִים הַמַּעֲלִית מִתְקַלְקֶלֶת.
ש ח ו ר י ם ל ע ז א ז ל / גיל אליאס
אָבֵרָה חָצָה אֶת הַגְּבוּל,
כָּכָה הֵם אוֹמְרִים.
וְהוּא רַק רָצָה לָלֶכֶת,
כַּמָּה לָלֶכֶת.
גַּם אֲנַחְנוּ רוֹצִים לַעֲזֹב )עִם טְפָסִים(
לְגֶרְמַנְיָה אוֹ לְוַרְשָׁה, בִּשְׁבִיל הַבִּטָּחוֹן.
אֲבָל הֵם דּוֹרְכִים עָלֵינוּ עִם עֲנִיבוֹת לְבָנוֹת,
כְּמוֹ עַל גַּרְעִינִים שְׁחֹרִים
שֶׁאַף אֶחָד לֹא פִּצֵּחַ.
ג וֹ לָ ה / גיל אליאס
סָבְתָא לֹא יָדְעָה מָה קָרָה.
הִיא הֶחְזִיקָה בְּיָדָהּ אֶת
תְּהִלִּים שֶׁמַּפְרִיד בֵּינֵינוּ כְּדֵי
לֶאֱכֹל בְּקוֹצִ'ינִית.
אִם אֶתְפַּלֵּל עוֹד רֶגַע וְאַגְשִׁים
שַׁחֲרִית שֶׁל הוֹמוֹסֶקְסוּאָל,
תַּעֲלֶה אוֹתִי, כְּמוֹ אוֹתָהּ,
אֶל אֶרֶץ ישִׂרְָאֵל.
בחירה / ענת זגורסקי שפרינגמן
היזכרות היא תמיד מעשה יצירה
...אַחַר כָּךְ
צָרִיךְ רַק לָדַעַת לִבְחֹר!
לְמָשָׁל מִסְעָדָה לַשָּׁעָה הַמְּיֹעֶדֶת
לַפְּגִישָׁה עָדִיף שִׂמְלָה בְּגָּוָון
כּוֹכָב. אוּלַי תַּפְרִיט מְיֻחָד לָאֵרוּעַ,
כְּדָאִי לְהַסֵּס לִפְנֵי
בְּחִירַת הַמָּנָה הָאַחֲרוֹנָה, אֶפְשָׁר
לְהוֹבִיל אֶת הָאֶצְבַּע בֵּין הַמְּחִירִים...
רָצוּי לְהִתְעַנֵּג עַל הַמַּרְאֶה, עַל רֵיחַ הַזִּכָּרוֹן
וְעַל טַעֲמוֹ שֶׁל גּוֹרָל.
אָכֵן הַגֶּרְמָנִים יָדְעוּ לְהָכִין שְׁטְרוּדֶל תַּפּוּחֵי עֵץ
בִּזְכוּת יְבוּל תַּפּוּחִים מֻבְחָר בַּאֲדָמָה דְּשֵׁנָה...
בְּסוֹפוֹ שֶׁל דָּבָר מִתְמַכְּרִים לְאֵיכוּת!
הֵם גַּם בָּחֲרוּ בָּנוּ...
קשרי משפחה / ענת זגורסקי שפרינגמן
אֲנִי אֲחוֹתוֹ שֶׁל אָבִי
שֶׁיָּרוּ בָּהּ וְתִינוֹק בִּזְרוֹעוֹתֶיהָ.
אֲנִי אִשְׁתּוֹ הָרִאשׁוֹנָה
שֶׁיָּרוּ בָּהּ עִם תִּינוֹקָהּ.
אֲנִי בִּתּוֹ שֶׁל אָבִי
בְּלִי תִּינוֹק בִּזְרוֹעוֹתַי.
עוֹד לֹא יָרוּ בִּי.
* / ענת שרון-בלייס
הָרַכֶּבֶת עוֹזֶבֶת אֶת חֵיפָה וְנִכְנֶסֶת לָעֵמֶק.
מְסִלּוֹת מִתְכַּנְּסוֹת לְאַחַת
וְהַנּוֹף מִתְפַּזֵּר.
זֶה אַחַר זֶה נִזְרָעִים כּוֹכָבִים
וּשְׁעַת הָעֶרֶב מִתְעַבֶּרֶת.
שִׂימִי לבֵ
לְמָה שֶׁרוֹעֵד.
לַתָּבוֹר הַמַּמְתִּין לְשׁוּבֵךְ,
לְקוֹלָן שֶׁל חַיּוֹת הַחֲשֵׁכָה,
הַפּוֹקְחוֹת עֵינֵיהֶן אֶל מָה שֶׁאַתְּ עוֹצֶמֶת.
סוּס דּוֹהֵר, חוֹצֶה אֶת הַשָּׂדֶה הָאַחֲרוֹן לִפְנֵי הַתַּחֲנָה.
שָׁמַיִם פּוֹעֲרִים פְּנֵיהֶם.
נִצְרִי לְשׁוֹנֵךְ מֵרַע
וּשְׂפתַָיךְִ מִדְּברַ מִרְמָה.
עַל הָרְצִיף עוֹמֵד מַלְאָךְ וְרוֹאֶה
שׁוֹמֵר נַפְשֵׁךְ.
מתוך: כי קרוב, פרדס, 2020
* / ענת שרון-בלייס
עָשִׂיתִי אֶת כָּל הַטָּעֻיּוֹת הָאֶפְשָׁרִיּוֹת
קֵרַבְתִּי אֶת הַלַּהַב אֶל הַגּוּף
פָּנֶיהָ שֶׁל הָאַיָּלָה נִבְּטוּ אֵלַי.
עַתָּה יָדַעְתִּי: עוֹד רֶגַע. הִיא אוֹ אֲנִי.
שָׁמַטתְִּי אֶת המַַּאֲכלֶתֶ
מַבָּטָהּ טָבַע בְּעֵינַי, הַגּוּף
שָׁב לִנְשֹׁם
הַשָּׂדֶה גָּבַהּ לְיַעַר וְהִיא נִמְלְטָה
אֶל עצַמְהָּ
כְּתָמִיד.
מתוך: כי קרוב, פרדס, 2020
עבר יומו / גיל אליאס
בָּטֵל עֲבָרוֹ.
בָּטֵל עֲתִידוֹ.
בָּטֵל זִקְנָתוֹ.
בָּטֵל יַלְדוּתוֹ.
בָּטֵל אַהֲבָתוֹ.
בָּטֵל קִנְאָתוֹ.
בָּטֵל תְּשׁוּקָתוֹ.
בָּטֵל שִׂנְאָתוֹ.
בָּטֵל אֶת הָאֵין.
בָּטֵל אֶת הַיֵּשׁ.
בָּטֵל אֶת כְּסָפָיו.
בָּטֵל נְכָסָיו.
בָּטֵל הֲדוּרָיו.
בָּטֵל דּוֹרוֹתָיו.
בָּטֵל מָסָרְתּוֹ.
בָּטֵל תַּרְבּוּתוֹ.
בָּטֵל אֶת עוֹרוֹ.
בָּטֵל אֶת שְׁחוֹרוֹ.
בָּטֵל עִזְּבוֹנוֹ.
בָּטֵל קָרְבָּנוֹ.
שערה של משורר / תדיאוש רוז'ביץ (מקריאה: ענת זגורסקי שפרינגמן)
מפולנית: ענת זגורסקי שפרינגמן
מְשׁוֹרֵר הוּא בְּהֶחְלֵט מִישֶׁהוּ
הַאֲזִינוּ לְקוֹלוֹ שֶׁל מְשׁוֹרֵר
אֲפִלּוּ אִם הָיָה קוֹלוֹ
דַּקִּיק כְּשַׂעֲרָה
כְּשַׂעֲרָה יְחִידָה שֶׁל ג'וּלִיֶיטָה
אִם תִּקָּרַע זֹאת הַשַּׂעֲרָה
הֲרֵי שֶׁהַכַּדּוּר הַמְּשַׁעֲמֵם שֶׁלָּנוּ
יִצְנַח אֶל הָעֲלָטָה
מָה אֲנִי יוֹדֵעַ
אוּלַי יִתְעֶה בָּעֲנָנִים
מִדֵּי פַּעַם
אַתֶּם שׁוֹמְעִים דְּבַר מָה תָּלוּי
עַל שַׂעֲרוֹנֶת בּוֹדֵדָה
כָּעֵת הַשַּׂעֲרָה הַזּוֹ הִנָּהּ
קוֹלוֹ שֶׁל מְשׁוֹרֵר
אַתֶּם שׁוֹמְעִים
מִישֶׁהוּ שָׁם שׁוֹמֵעַ.
הַבַּיִת הַיָּשָׁן / זלדה (מקריא: גיל אליאס)
הַבַּיִת הַצָּנוּעַ שֻׁתָּף
לְהִלּוּלוֹת הַשָּׁמַיִם;
הַשֶּׁמֶשׁ מַשְׁלִיךְ אֶל תּוֹכוֹ
אֶת זְהָבוֹ הַבּוֹעֵר,
וְהַלַּיְלָה
מֵצִיף אוֹתוֹ בַּאֲפֵלַת כּוֹכָבִים.
שָׁם, מֵעֵבֶר לַבַּיִת,
בָּאֹפֶק,
חַיִּים אֶת חַיֵּיהֶם הָאִלְּמִים
הֶהָרִים הַנִּשְׁפִּים, הָעוֹטִים
אֶת סוֹדָם בְּצָעִיף אָפֹר,
וּמִתַּחַת לְרִצְפַּת הַבַּיִת
חַי אֶת חַיָּיו הַטְּמִירִים,
אֶת חַיָּיו הַמְּיֻחָדִים,
הֶעָפָר,
וְכָל מַה שֶּׁטָּמוּן בְּתוֹכוֹ –
זְרָעִים, שָׁרָשִים, מַעְיָנוֹת . . .
וְאֵין הַבַּיִת הֶעָנָו
שָׁר שִׁירִים עַל קִרְבַת הַתְּהוֹם,
עַל שִׁלְטוֹן הָאַיִן,
וְאֵין הַבַּיִת הַשּׁוֹתֵק מִתְנוֹדֵד,
וְאֵין הַבַּיִת הַמְּשֻׁנֶּה –
שִׁכּוֹר.
אֲרֶשֶׁת שֶׁל סְתָמִיּוּת שְׁפוּכָה
עַל פְּנֵי אֲבָנָיו הַכֵּהוֹת –
וַהֲרֵי זֶה כִּמְעַט בִּטָּחוֹן.
אתה בוודאי זוכר / דליה רביקוביץ (מקריאה: ענת שרון בלייס)
אחרי שכולם הולכים
אני נשארת לבד עם השירים,
חלקם שירים שלי
וחלקם של אחרים.
שירים שכתבו אחרים אני אוהבת יותר.
אני נשארת בשקט
ומחנק הגרון משתחרר.
אני נשארת.
לפעמים אני רוצה שכולם ילכו.
לכתוב שירים זה אולי דבר נעים.
אתה יושב בחדר וכל הקירות מתגבהים.
הצבעים נעשים עזים יותר.
מטפחת כחולה הופכת לעומק באר.
אתה רוצה שכולם ילכו.
אתה לא יודע מה אתך.
אולי תחשוב על שני דברים או יותר.
אחר כך הכל יעבור ותהיה גביש טהור.
אחר כך אהבה.
נרקיס אהב כל כך את עצמו.
טיפש מי שלא מבין שהוא אהב גם את הנחל.
אתה יושב לבדך.
לבך מכאיב לך אבל הוא לא ישבר.
לאט לאט נמחקות הדמויות הדהות,
אחר כך נמחקים הפגמים.
אחר כך באה שמש בחצות הלילה
גם את הפרחים הכהים אתה זוכר.
היית רוצה להיות מת או חי או מישהו אחר.
אולי יש ארץ אחת שאתה אוהב.
אולי יש מילה אחת.
אתה בוודאי זוכר.
טיפש מי שמניח לשמש לשקוע כרצונה.
היא תמיד מקדימה לנדוד מערבה אל האיים.
אליך יבואו חמה ולבנה, קיץ וחורף.
אוצרות אין-סופיים.
bottom of page