נילי דגן ליטל דיין אמוץ דפני

מפגש משוררים: נילי דגן, ליטל דיין, אמוץ דפני

ציפורי אש / נילי דגן (יקרא אמוץ דפני)

מֵי הַנָּהָר מִתְנַגְּחִים כִּשְׁוָרִים פְּצוּעִים,

מִתּוֹךְ בִּצּוֹת הַמֶּלַח הַמֵּתוֹת בּוֹקְעוֹת צִפּוֹרֵי אֵשׁ,

מְנַקְּבוֹת בְּמַקּוֹרָן הַמְּאֻנְקָל אֶת פַּחַד הַחֲשֵׁכָה,

יַנְשׁוּף הָעֵץ יוֹרֶה בִּי מַבָּט מְהַבְהֵב,

רֹאשׁוֹ חָג בָּרוּחַ.

גַּם אִם נַחְמֹק מֵהַלַּיְלָה הַזֶּה

לַיְלָה אַחֵר יִמְצָא אוֹתָנוּ.

הלכתי אליך / ליטל דיין (קוראת נילי דגן)

הָלַכְתִּי אֵלֶיךָ,

מָצָאתִי אֶבֶן.

הִיא לֹא הִזְכִּירָה אוֹתְךָ,

אַךְ הָיִיתָ מֻזְכָּר בָּהּ.

שַׁבְתִּי כִּלְעֻמַּת שֶׁבָּאתִי -

כָּל כָּבְדָּהּ עַל לִבִּי.

סֶדֶק / אמוץ דפני (תקרא ליטל דיין)

בִּנְסִיעַת הַבֹּקֶר בְּקַו שְׁלֹשִׁים

קָפָא מוּלִי סְטוּדֶנְט

מְמַלְמֵל וְלָשׁ מִלִּים.

בִּתְשׁוּבָה לְמַבָּטִי הַתּוֹהֶה

עָנָה בְּקוֹל רָם:

"אֲנִי כּוֹתֵב שִׁיר

עַל הָרֶוַח הַנִּסְדַּק

שֶׁבֵּין תְּפִלָּה לִמְחִילָה,

חֲסֵרָה מִלָּה

לְמַלֵּא אֶת הַשֶּׁבֶר הַדַּק".

הַשָּׁב לְבֵיתוֹ בְּטִיסָה / אמוץ דפני

בַּמִּקְדָּשׁ הַהִינְדִּי בְּרֹאשׁ הָהָר

עָנַד הַכֹּהֵן

זֵר פִּרְחֵי יַסְמִין לְבָנִים

לְצַוָּארִי וּבֵרַךְ:

הֵלֶךְ נִמְהָר

שׁוּב לְבֵיתְךָ כְּפִי שֶׁהָיִיתָ

וְעַל עִקְבוֹתֶיךָ לְשָׁלוֹם.

הַשָּׁב מֵהֹדוּ לְבֵיתוֹ

אֵינוֹ כְּמִקֹּדֶם,

אֵינוֹ מוֹתִיר עֲקֵבוֹת,

רַק צְלָלִים מֵאוֹרוֹת שֶׁאָסַף

וְלֹא נִזְהַר.

על הספסל / נילי דגן

אֲנָשִׁים כָּל כָּךְ מֻטְרָדִים

עַד שֶׁאֵינָם יוֹדְעִים מִי הֵם.

מַלְבִּינִים פִּתְאוֹם בְּאֶמְצַע הַחַיִּים,

יוֹשְׁבִים עַל סַפְסָל מִתַּחַת עֵץ

מְפַשְׁפְּשִׁים בַּכִּיסִים אַחֲרֵי הֶשֵּׂגִים,

שׁוֹלְפִים תְּעוּדוֹת מֵהָאַרְנָק.

אַחַר כָּךְ נוֹגְסִים בִּכְרִיךְ גְּבִינָה,

חֲצִי מְלָפְפוֹן, לוֹגְמִים מִבַּקְבּוּק מִיץ

אֶת טַעַם הַחַיִּים הַסְּחוּטִים.

מָה, לֹא הִצְלַחְנוּ לְשַׁנּוֹת

אֶת הָעוֹלָם?

הי, מדונה / נילי דגן

בּוֹא אִתִּי לַחֲגִיגָה!

הַחַיִּים מְלֵאֵי פַּעֲמוֹנִים,

צְמִידִים נוֹצְצִים

וּקְעָרוֹת גְּדוּשׁוֹת פָּאֵיָה.

מַאמַא מִיָּה!

בְּעוֹד רֶגַע יַעֲמִיסוּ אֶת הַמָּנוֹת,

הַשְּׁוָרִים יְדַמְּמוּ בַּצַּלַּחַת.

שְׁקִיעָה בּוֹעֶרֶת עַל גַּגּוֹת הַקַּשׁ

פִּסְלֵי הַמַּרִיּוֹת שָׁטִים לִטְבִילָה

הַצּוֹעֲנִים מִתְפַּלְּלִים לְשָׂרָה הַשְּׁחֹרָה;*

הֵי, מָדוֹנָה, הָגֵנִּי עָלֵינוּ מִפְּנֵי מָוֶת, חֹלִי וְאָסוֹן,

בָּרְכִי אוֹתָנוּ בְּשָׁלוֹם, אַהֲבָה וְדִינְרֵי זָהָב.

עַל אַמַּת הַמַּיִם שַׁלְדָּגִים מְצַוְּחִים

נֶאֱחָזִים בְּדַם הַשְּׁקִיעָה.

עֵינַי מַשְׁגִּיחוֹת עַל הָאַרְנָק.

* שרה השחורה: היא לפי האמונה יהודייה מפלשתינה שספינתה טבעה מול חופי קאמארג והפכה לקדושה של הצוענים. היא נזכרת לראשונה בכתב-יד משנת 1521 שהתגלה בספרייה בעיר ארל. שם מסופרת "אגדת המריות הקדושות" שהגיעו מארץ הקודש לחופי פרובנס בסירה ללא מפרש ומשוט. היו אלה אמהותיהם של השליחים שהטיפו לנצרות בפני המקומיים והרומים.

עין ממעל / ליטל דיין

אַתְּ לוֹטֶשֶׁת בִּי עַיִן

סָנְוֵרָיִךְ מַכִּים

נוֹעֶצֶת קַרְנֵךְ בִּבְשָׂרִי הֶחָרוּךְ

מְצִיצָה בִּי מִן הַחֲרַכִּים

אוֹמֶרֶת לַחְשֹׂף פְּגָמָי בָּרַבִּים

בְּאֵין רַחֲמִים - אַף לֹא שֶׁמֶץ בָּרוּךְ.

גּוֹהֶרֶת מִמַּעַל

צְהֻבָּה לִי מְאוֹד

וְיוֹרֶקֶת סְבִיבַי פִּסּוֹת מַרְבַדִּים

בְּאוֹר פִּתּוּיַיִךְ הַקּוֹרְאִים לִי לִמְעֹד,

לְהַפְקִיר פָּנַי הַגְּדוּדִים,

לֹא תַּפִּילִי צִלִּי הַנָּחוּשׁ לִמְרֹד -

בְּנָפְקִי אֲכַלְכֵּל צְעָדָי, מְדוּדִים.

אַךְ לְעֵת עֲרִיבָה,

מַבִּיטוֹת פָּנִים אֶל פָּנִים

כְּשֶׁסֹּמֶק בִּלְחָיַיִךְ, עֵינֵךְ דִּמְדּוּמִים

אַף כִּי חָלְפוּ עוֹנוֹתַי, חִידֵדָנִי הַקֹּר,

אֶבְהֶה אֵלַיִךְ רַחֲבַת-אִישׁוֹנִים

מַפְקִירָה עַרְטִילָי לַחֲמִימוּת לִטּוּפַיִךְ -

וְהִנֵּה, בְּהִתְיַחֲדֵנוּ, הָיִיתִי אֲנִי לָךְ מָקוֹר

וְנֹחַם לְיוֹמֵךְ, שֶׁבְּכָל אֵינְסוֹפָיו

אַתְּ נִדְרֶשֶׁת לְהָעֵם לְהָטַיִךְ -

לְהַטְבִּיעַ בְּדָם אֶת נוֹפָיו.

הַיּוֹם הָאָרוֹךְ בַּשָּׁנָה / אמוץ דפני

הַאִם הַיּוֹם הַשֶּׁמֶשׁ

הִלְבִּינָה יוֹתֵר חָטָאִים?

וְהַדְּבוֹרִים אָרוּ שֶׁפַע

צוּף מָתוֹק וְטָעִים.

כָּל הַיּוֹם לִיהֲגוּ

הַשַׁחְרוּרִים

וְאוֹתָנוּ סִמֵּא הָאוֹר

מִרְאוֹת אֶת כָּל הַדְּבָרִים?

דְּבַשׁ-חֹפֶשׁ / אמוץ דפני

בַּגַּן הַבּוֹטָנִי הַשָּׁלֵו -

נְעוּלִים הַצְּמָחִים בְּשׁוּרוֹת

אָסוּר בָּהֶם לָגַעַת.

מִדֵּי פַּעַם גַּנָּן

מְנַכֵּשׁ בִּקְפִידָה

צְמָחִים אֲסִירֵי מִשְׁמַעַת.

דְּבוֹרִים אוֹרוֹת צוּף

חוֹצוֹת כָּל סְיָג

לִיצֹר דְּבַשׁ-חֹפֶשׁ

מִבְּלִי דַּעַת.

מן המתוק / ליטל דיין

אֵין אֲנִי 'צִנְצֶנֶת דְּבַשׁ'

לְהַשְׁכִּין בְּחֶשְׁכַת מְזָוֶה מְעֻפָּשׁ -

שְׁמוּרָה 'לְרֹאשׁ הַשָּׁנָה' אוֹ 'חֻרְבַּן הַמִּקְדָּשׁ'.

לְאַחַר כָּל הַדֶּמַע וְהַשְּׂחוֹק

לְהַצְנִיעֵנִי כָּךְ, רַק עִתִּים לִלְּקּוֹק;

שֶׁאַמְתִּין וַאֲיַחֵל עַד כִּי תִּגַּשׁ

וְאֹמַר "בָּרוּךְ שֶׁעָשַׂנִי" מְבֻיָּשׁ?

אִם זִמְזוּמַי וָעֳקָצַי לֹא תֹּאבֶה לַחְלֹק

וְחַלָּתִי לְךָ אֵינָהּ לֶחֶם חֹק -

שׁוּב לֹא יִטָּעֵם מִן הַמָּתוֹק.

סְגֻלּוֹת הַפְּרִי / אמוץ דפני

גַּם הַיָּפִים וְהַמְּתוּקִים

שֶׁבְּפֵרוֹת הַגַּן

הָיוּ פַּעַם רָקָב.

שְׁאֵרִית חֲלוֹמוֹת וּבְדָיָה

יִשְּׁרוּ קַו

הִתְפָּרְקוּ לְחָמְרֵי יְסוֹד.

יָנְקוּ שָׁרָשִׁים אוֹתִיּוֹת,

מִלִּים וְסוֹד

לְסַפֵּר מֵחָדָשׁ מַה שֶּׁהָיָה.

גַּם הַמְּתוּקִים וְהַיָּפִים

שֶׁבְּפֵרוֹת הַגַּן

הָיוּ פַּעַם רָקָב.

לבד / נילי דגן

אֲנִי נוֹשֶׁמֶת נְשִׁימָה עֲמֻקָּה

וְנוֹשֶׁפֶת אַט אַט

מִתְרַכֶּזֶת בְּמַשֶּׁהוּ קָטָן וּבָטוּחַ.

עֵץ הָאַגָּס,

פְּרָחִים לְבָנִים

מִתְפַּזְּרִים בָּעֵשֶׂב.

בְּרִית / אמוץ דפני (לחן: רן לוי, שירה: רן לוי וליזה אילוז)

יוֹדְעוֹת טִפּוֹת הַמַּיִם הַמְרַחֲפוֹת

לִטְווֹת קֶֹשֶת צִבְעוֹנִין מִבַּעַד לַעֲרָפֶל,

לִקְשׁוֹר בְּרִית בֵּין אֶרֶץ לִשְׁבִילֵי רָקִיעַ.

הַנְּטִיפִים בַּמְּעָרָה קוֹלְעִים מַחֲלָפוֹת,

צַמּוֹת אֶבֶן מֵהַתִּקְרָה אֶל בּוֹר אָפֵל,

דוֹמְעוֹת וְקוֹל הַבְּכִי לֹא יַבְקִיעַ.

אוֹסֶרֶת הַיַּעֲרָה אֶת הָאַלּוֹן הַגֵּא-

נִֹשְבַּעַת כִּי תַּמּוּ יְמֵי הָרַקָּפוֹת,

יַעַר הוּא וּפְנֵי הָעֵשֶׂב לֹא יַכִּיר.

בַּמַּרְתְּפִים עַכָּבִיֹש בְּדִּמְיוֹנוֹתֹ שוֹגֶה,

פּוֹרֵשֹ קוּרָיו כִּמְגִלּוֹת עָפוֹת

לְהַעֲבִיר בַּחֲֹשַאי סוֹדוֹת מִקִּיר לְקִיר.

חֵטְאֵי הַצֶּבַע הַלָּבָן / אמוץ דפני (תקרא נילי דגן)

שָׁאַלְתִּי הִינְדִי בְּרַהְמִין

אָדוּק וּמַאֲמִין

מַדּוּעַ הַמִּקְדָּשִׁים שֶׁלָּכֶם

כֹּה עַזֵּי גְּוָנִים?

וְכָל צְרִיחֵי הַכְּנֵסִיָּה וְקִירוֹתֶיהָ

לְבָנִים?

הָאִישׁ הֵשִׁיב בְּרַכּוּת

וּבְקוֹל נָעִים

”שָׁמַעְתִּי שֶׁהַצֶּבַע הַלָּבָן

מְכַסֶּה עַל כָּל הַחֲטָאִים".

הייתי צריכה / נילי דגן

דַּוְקָא עַכְשָׁו כְּשֶׁרָצִיתִי לְהֵעָלֵם

הַדְּפִיקוֹת הוֹלְכוֹת וּמִתְגַּבְּרוֹת,

הַכַּלְבָּה נוֹבַחַת וְנוֹבַחַת,

וַאֲפִלּוּ מִשָּׁמַיִם יוֹרִים עָלֵינוּ כַּדּוּרֵי בָּרָד.

כַּנִּרְאֶה עָשִׂיתִי מַשֶּׁהוּ מַמָּשׁ רַע.

עֵץ שֶׁנָּפַל חוֹסֵם אֶת הַשְּׁבִיל

לְטָאָה חֲרֵדָה מַשִּׁירָה זָנָב,

מְכוֹנִית צָפָה בָּרְחוֹב.

אֲנִי מִתְרוֹצֶצֶת אֵלֶיךָ וָשׁוֹב,

מְגַשֶּׁשֶׁת אַחַר יָדְךָ בָּאֲפֵלָה.

הָיִיתִי צְרִיכָה לְהִתְנַצֵּל כְּבָר מִזְּמַן.

יום אחרון / אברהם שלונסקי (תקרא ליטל דיין)

גַּם לַתְּפִלּוֹת - תִפְרַחַת וְשַׁלֶּכֶת.

וְיוֹם אַחְרוֹן שָמַט אֶת כָּל כְּתָרָיו.

כָּל הַשְּׁתִיקוֹת חָזְרוּ הַיּוֹם אֵלֶיךָ

כְּשוּב יוֹנָה בְּאֵין עֲלֵה-טָרָף.

וְנָכְרִיָּה הַשֶּׁמֶשׁ הַמַּשְׁכֶּמֶת

וְסַהַר קַר מַקְשִׁיחַ וְנִפְחַת

וְכֹה הוּמַךְ וְכֹה צָפַד מִקֶּמֶט

כָּל שֶׁתִּמֵּר וְשֶׁהָיָה אֶחָד.

כָּל עִתּוֹתַי – תִּשְׁבֹּרֶת יוֹם וָלַיִל

כָּל מִלּוֹתַי הָיוּ לִי לְזָרוֹת

וְלֹא אֵדַע: מִגֹּדֶשׁ יְבוּלַיִךְ

מַה לְּהָבֵר שָׂדִי וּמַה לִּזְרוֹת?

שָׁוְא שִׁלּוּחֵךְ יוֹנַת-מַבּוּל מִלֶּכֶד:

חָזַרְתְּ אֵלַי בְּלִי סֵבֶר וְחָרוֹן.

גַּם לַתְּפִלּוֹת - תִפְרַחַת וְשַׁלֶּכֶת.

גַּם לַיְבוּלִים מַגִּיעַ יוֹם אַחְרוֹן.

עד מתי, סיזיפוס? / ליטל דיין

אוֹי סִיזִיפוּס, סִיזִיפוּס...

מָה יִהְיֶה הַסּוֹף?

מָאַסְתִּי בַּרִקּוּד הַזֶּה שֶׁלָּנוּ, דַּי!

אַתָּה, אָמְנָם, שְׁרִירִי וְחָטוּב, אֲבָל כַּמָּה גַּמְלוֹנִי;

כָּל הַזְּמַן דּוֹרֵךְ לִי עַל הָרַגְלַיִם, גּוֹרֵם לִי לִכְאֹב.

וְעוֹד עִם הָאֶבֶן הַגְּדוֹלָה הַזּוֹ שֶׁאַתָּה מִתְעַקֵּשׁ לִסְחֹב -

זֶה כְּבָר מַמָּשׁ חֲתִיכַת מִשְׁקָל!

אוּלַי תֵּלֵךְ לְהַזְמִין מִישֶׁהִי אַחֶרֶת, לְשֵׁם שִׁנּוּי?

לָמָּה תָּמִיד אוֹתִי? הַנָּח לִי, חֲדַל!

וְחוּץ מִזֶּה, מָה יֵשׁ לְךָ מִמַּעֲלֵה הָהָר?

לֹא פֶּלֶא שֶׁאַתָּה תָּמִיד מְתָרֵץ כָּל דָּבָר -

זוֹ "הָרִצְפָּה הָעֲקֻמָּה...", אַתָּה אוֹמֵר.

וּמָה רַע בַּמִּישׁוֹר, יַקִּירִי?

רִקּוּד, בִּמְחִילָה, הוּא אֵינֶנּוּ סְפּוֹרְט אֶתְגָּרִי.

וְאוּלַי... אוּלַי בִּכְלָל אֲנִי הִיא הָאֶבֶן -

הֲיִתָּכֵן שֶׁהִצְלַחְתָּ כָּךְ לְבַלְבְּלֵנִי, נִבְזֶה !?!

לְשַׁכְנֵעַ אוֹתִי כִּי זֶהוּ רַק מִין רִקּוּד שֶׁכָּזֶה...?

שׁוּב וָשׁוּב וְשׁוּב - גּוֹרֵר אוֹתִי אֶל רֹאשׁ הַפִּסְגָּה,

רַק כְּדֵי שֶׁאֶתְגַּלְגֵּל כָּל הַדֶּרֶךְ חֲזָרָה.

לֹא נִמְאָס לְךָ?

טוֹב, אַלִּיבָּא דְּקַאמִי אַתָּה בְּעֶצֶם צָרִיךְ לִהְיוֹת מְאֻשָּׁר,

הֲרֵי בַּעֲבוּרְךָ 'הָאַבְּסוּרְד הוּא הַטַּעַם'.

זוֹ אֲנִי שֶׁמִּתְגַּלְגֶּלֶת בַּמִּדְרוֹן

פַּעַם אַחַר פַּעַם,

אֲנִי פֹּה עִם כָּל הַסִּימָנִים הַכְּחֻלִּים,

אֲנִי חוֹטֶפֶת אֶת הַמַּכּוֹת!

עַד מָתַי, סִיזִיפוּס...?

כְּבָר מַמָּשׁ בָּא לִי לִבְכּוֹת.

ואז באים השמות / ליטל דיין (יקרא אמוץ דפני)

וְאָז בָּאִים הַשֵּׁמוֹת, וְאָז מוֹפִיעוֹת הַפָּנִים

מְחַיְּכוֹת לָעַד בְּטֶרֶם זְמַנִּים,

וְיֵשׁ אִמָּהוֹת, וְאָבוֹת, וְאַחִים,

וְיֶלֶד, בִּנְהִי מַדְמִים תּוֹתָחִים

קוֹרֵא אֶל אָבִיו...

וְאֵין מֵשִׁיב.

וְאָז נִקְרָאִים הַשֵּׁמוֹת, וְאָז נִיבָּטוֹת הַפָּנִים,

וּכְבָר דָּנִים וְהוֹפְכִים בְּהִדְהוּד אֻלְפָּנִים,

וּתְלוּיָה וְעוֹמֶדֶת הַשְּׁאֵלָה:

"אַיֵּה הַשֶּׂה לְעוֹלָה?"

וְיֵשׁ מִי שְׁשּׁוֹאֵל, וְיֵשׁ מִי שְׁמֵּגִיב...

וְאֵין מֵשִׁיב.

זְרִימַת הָרַקָּפוֹת / אמוץ דפני

בְּמֶרְחָק רָמַת טִיבֶּט

וּפִרְחֵי גֶ'נְטִיאָנָה* מֻפְלָאִים

רָאִיתִי עַד כַּמָּה

בֵּיתִי קָרוֹב,

הָרִים נִשָּׂאִים

לֹא יְגַמְּדוּ

אֶת הַכַּרְמֶל שֶׁבְּעוֹרְקַי

בָּהֶם זוֹרְמוֹת רַקָּפוֹת

לָרֹב.

*פרחים גדולים ועזי צבע של הרים גבוהים.

בחוץ / נילי דגן

כַּמָּה יָפֶה בַּחוּץ.

אֲפִלּוּ מֵתֵי הַכְּפָר מַשְׁקִיפִים מִצֶּלַע הָהָר אֶל הַיָּם.

שׁוֹמְעִים אֶת רִשְׁרוּשׁ הַמְּנִיפוֹת,

חֻפּוֹת אֳרָנִים סוֹכְכוֹת מֵהַשֶּׁמֶשׁ

כִּקְרִינוֹלִינוֹת מְעֻמְלָנוֹת,

מְנוֹרוֹת בַּרְבּוּר שָׁטוֹת בֵּין עֲצֵי הַגַּן

וּשְׁעוֹן הַפְּרָחִים מְסַמֵּן בְּעֵת וּבְעוֹנָה אַחַת

את רֵאשִׁיתָם וְסוֹפָם שֶׁל חַיִּים.

לַיָּם / ליטל דיין

הִיא לֹא מַרְבָּה לָלֶכֶת לַיָּם

לַמְרוֹת שֶׁבְּעֵינֵי רוּחָהּ, לֹא פַּעַם,

הִיא מִתְמַסֶּרֶת לַגַּלִּים -

מַרְשָׁה לָהֶם לִסְחֹף אוֹתָהּ פְּנִימָה

לְקַחְתָּהּ אֶל הַשַּׁלְוָה שֶׁכֹּה חֲסֵרָה בָּהּ.

אֵין הִיא מַרְבָּה לָסוּר לַיָּם

לֹא בְּשֶׁל נְחִילֵי הַמֶּדוּזוֹת בַּמַּיִם

אֶלָּא בְּשֶׁל אֵלֶּה שֶׁעַל הַחוֹף.

מול ההר / ליטל דיין

הוּא בָּא בְּתוֹךְ הֶעָנָן

וְאַתְּ לֹא יָדַעְתְּ, לֹא הֵבַנְתְּ

אֶת כָּל שֶׁהָיָה רָשׁוּם,

מֻצְפָּן מִלֵּב כָּמֵהַּ וְדוֹאֵב.

אַחַר רָאִית אֶת הַקּוֹלוֹת,

יָדַעְתְּ שֶׁמַּטֵּהוּ לֹא לָךְ,

שֶׁאֵינֶנּוּ לְאַחַת כְּבָר שָׁנִים רַבּוֹת

וְכִי אֵין בְּלִבּוֹ לְהַכּוֹת בּוֹ.

וּכְשֶׁחָרַט אֶת הַדִּבְּרוֹת עַל לוּחוֹת הָאֶבֶן

חָרַץ בְּאַהֲבָה אֶת שֶׁלוֹ – לֹא שֶׁלּוֹ,

אַף לֹא אַתְּ...

הוּא חָתַם בִּשְׁמוֹ שֶׁל מֹשֶׁה,

כֶּבֶד הַלָּשׁוֹן וְהַפֶּה,

שֶׁבָּחַר בָּרֶמֶץ עַל פְּנֵי הַכֶּתֶם,

ועַתָּה יָדַעְתְּ שֶׁפִּיו וּמַטֵּהוּ שָׁוִים.

כָּל שֶׁנּוֹתָר לָךְ הוּא לֶאֱהֹב אֶת לִבּוֹ,

לַעֲמֹד חֲרִישִׁית מֵאַחֲרֵי מָסָךְ מִשֶּׁלָּךְ,

וּלְהַשְׁקִיף אֶל הַר נְבוֹ.

מֶרְחַקִּים אֲרֻכִּים / אמוץ דפני

בְּדִידוּתוֹ שֶׁל

הַכּוֹתֵב לְמֶרְחַקִּים אֲרֻכִּים

הוֹלֶכֶת וּמִתְקַצֶּרֶת

עִם כָּל שׁוּרָה.

אָחֲזוּ הַמִּלִּים

בְּצִיצִיּוֹת רֹאשׁוֹ

לְהוֹבִילוֹ

חוֹף מִבְטַחִים.

הִמְרִיאוּ אוֹתִיּוֹת

לִהְיוֹת:

קוֹרוֹת,

רְעָפִים

וּפְרָחִים.

כָּל שִׁיר

שֶׁלֹּא נִכְתַּב-

פִּסָּה חֲסֵרָה

בְּתַצְרֵף חַיִּים,

בְּבֹא יוֹם

לְהַשְׁלִימוֹ.

נְטָפִים אוֹהֲבִים / אמוץ דפני

פָּקְּעוּ גַּעְגּוּעַי

רִמּוֹן בְּמִלּוּאוֹ,

אָדְמוּ

גַּרְגְּרֵי מִצְווֹתָיו

כֹּבֶד דְּמָמָה.

נְטָפִים אוֹהֲבִים

עַל לִבִּי,

עַל חֻלְצָתִי הַלְּבָנָה

וְעַל הָאֲדָמָה.

מעברים / נילי דגן

אֵיךְ בְּכָל הַשָּׁנִים הָאֵלֶּה

כְּשֶׁנִּשְׁבַּר לִבֵּנוּ בְּאַהֲבָה

נִשְׁאַרְנוּ זָרִים.

וְעַכְשָׁו כְּשֶׁאֲנִי כָּאן

וְאַתָּה בְּעִיר רְחוֹקָה,

אֲנִי עוֹבֶרֶת דַּרְכְּךָ

טוֹפַחַת עַל הַכָּרִית

מְיַשֶּׁרֶת שְׂמִיכָה

מַשְׁגִּיחָה שֶׁלֹּא תִּשְׁכַּח לִשְׁתּוֹת.

מַטָּה אֹזֶן לִנְשִׁימוֹתֶיךָ

סוֹגְרוֹת וּפוֹתְחוֹת

גַּעְגּוּעַ וְעוֹד גַּעְגּוּעַ

שיר לאסף / קרן פלס (לחן ושירה: קרן פלס)

פריחת הפקאן, המסמר והקיר

חלון אל ירח בגן ערפילי

רק גשם קטן רק משב של אויר

כי כשהוא לא שמח עצוב גם אצלי

תן עציץ שצומח בו פרח זקן

שכל העלים בו יראו לו שכן

אל תוך אדנית של אוהב לא אוהב

העלים של הלא ינשרו מהלב

גם עם מקלות בגלגלים

גם אם כל השבילים

עוד לא סלולים

וצריך לעבוד הרבה הרבה הרבה

מעוד שנה לעוד שנה

תצבע את התמונה

במשב של אוויר או בגשם קטן

במסמר ובקיר

בפריחת הפקאן

סופים נסגרים, התחלה שתרחב

בחודש סולח כזה אלולי

רק תן לו בקרים חדשים לעיניו

כי כשהוא לא פוקח חשוך גם אצלי

או עציץ שצומח בו תורן לבן

השיבה היא טובה להזכיר את הזמן

בלב המולה של מרגיש לא מורגש

הדברים השבורים יתחברו מחדש

טָעוּת / אמוץ דפני

בֵּין הַלְּחִיצָה

עַל הַהֶדֶק

לְבֵין הַטָּעוּת,

הַשְׁאֵר נָא סָפֵק

לְאִי הַוַּדָּאוּת.

חָכְמָה

רַבַּת רְאוּת,

הֶרֶף אֶצְבַּע -

סַף טָעוּת,

הַשְׁאֵר נָא

טֶפַח

לְאִי הַוַּדָּאוּת.

אהבה קצרה / אורי ברנשטיין (קוראת נילי דגן)

אָדָם נֶאֱסַף מִכָּל קְצוֹתָיו

לִהְיוֹת עִמָהּ אֶחָד

וְיֵשׁ לוֹ עִמָּדָהּ רַק סְתָו

שָׁקּוּף כְּעֵץ נִרְעַד

וּבְלֶכְתָּהּ תָּמִיד הִיא מוֹתִירָה

אֶת זֵכֶר פְּרִיחָתוֹ שֶׁהִתְקַיְּמָה

וְאִם זָכָה הִיא מְדַבְּרָה

בַּחֲלוֹמוֹ וְהוּא מְנַחֲמָהּ.

מי אומר / נילי דגן

גַּם אַתָּה מַרְגִּישׁ פִּתְאוֹם כְּמוֹ נָע עַל חֶבֶל דַּק?

צַעַד אַחַר צַעַד

זָהִיר זָהִיר

אַתָּה נִטְעָן בְּאֹשֶׁר

מִתְרוֹקֵן בִּכְאֵב.

חָשׁוּב לְהַרְגִּיעַ נְשִׁימוֹת,

לִשְׁלֹט בְּצִפּוֹרֵי הַמַּחְשָׁבוֹת,

מִי אוֹמֵר שֶׁיָּכוֹל לִהְיוֹת לָנוּ נֶהֱדָר בְּיַחַד?

קְרִיאַת הָעוֹרֵב מַחְרִידָה תָּמִיד כְּשֶׁלֹּא מוּכָנִים לָהּ.

אֲנִי מְנַסָּה לְהִתְיַצֵּב כִּי אֶפְשָׁר לְהַחְלִיק

לַלֹּא יָדוּעַ

אֶרֶז נָטַעְתִּי / ליטל דיין

אֶרֶז נָטַעְתִּי וְשִׁטָּה בִּי

תֹּמֶר לֹא הָיָה בְּרוֹשׁ

אַלּוֹן בַּדָה, הִגְבִּיהַּ צַפְצָפָה

יָשַׁבְתִּי בְּצֵל עֲרָבָה,

בּוֹכִיָּה...

בְּעִקְבוֹתֶיהָ / אמוץ דפני

אִמִּי הוֹתִירָה אַחֲרֶיהָ

שִׁבֳּלִים לֹא קְצוּרוֹת

בִּשְׂדֵה קָמָה

עֲלוּמוֹת אַהֲבַת-לֶחֶם

וְחָכְמָה.

בְּכָל דְּרִיכָה

צְעָדַי נִדְרָכִים

לְגַלּוֹת לֶקֶט פֵּאָה

וְשִׁכְחָה.

מִי שֶׁאוֹסֵף בּוּלִים

מֵאֲרָצוֹת נְדִירוֹת

סִדְרַת חַיָּיו

לְהַשְׁלִים.

אֵיפֹה / דן פגיס (יקרא אמוץ דפני)

הִתְחַבֵּאתִי בַּחֶדֶר, אֲבָל שָׁכַחְתִּי אֵיפֹה.

בָּאֲרוֹן אֵינֶנִּי.

וְלֹא מֵאֲחוֹרֵי הַוִּילוֹן.

גַּם לֹא בַּמִּבְצָר הַגָּדוֹל בֵּין רַגְלֵי הַשֻּׁלְחָן.

הָרְאִי רֵיק מִמֶּנִּי.

לְרֶגַע נִדְמֶה לִי שֶׁאֲנִי בַּתְּמוּנָה עַל הַקִּיר.

בְּאֶחָד הַיָּמִים אִם יָבוֹא מִישֶׁהוּ וְיִקְרָא לִי

אֶעֱנֶה וְאֵדַע: הִנְנִי.

כבר לא / נילי דגן

אֲנִי גָּרָה בַּקּוֹמָה הַ-13,

יֵשׁ לִי מַצְּבֵי רוּחַ מְעֻרְפָּלִים

חַיֶּבֶת לְהַרְכִּיב מִשְׁקָפַיִם בִּנְהִיגָה

וְתָדִיר נִכְשֶׁלֶת בִּקְרִיאַת מַחְשָׁבוֹת.

כְּבָר לֹא נֶאֱחֶזֶת בִּשְׁאֵרִית חֲלוֹמוֹתַי,

אֵין לִי טִפַּת אֹמֶץ לְהִשְׁתַּנּוֹת.

לנו זה לא יקרה / נילי דגן (תקרא ליטל דיין)

וְחוּץ מִזֶּה, נוֹתְרָה הַשְּׁאֵלָה

מַה יִּהְיֶה בַּיּוֹם שֶׁאַחֲרֵי.

אֲנָשִׁים חוֹשְׁבִים

"לָנוּ זֶה לֹא יִקְרֶה"

וְגַל פּוֹרֵץ דֶּרֶךְ הַדֶּלֶת

נוֹשֵׂא אוֹתָם

אִתּוֹ.

אֲחֵרִים נֶאֱחָזִים בְּצַמְּרוֹת עֵצִים

רַק הַטַּבָּעוֹת בְּגֶזַע הָעֵץ

מְעִידוֹת עַל חֲלֹף הַזְּמַן.

אֲסוֹנוֹת מְצֻלָּמִים מִתְרַבִּים

כְּמוֹ אַרְנָבוֹת לְלֹא אָזְנַיִם.

כְּדַאי שֶׁתִּהְיֶה לָנוּ אֶזְרָחוּת נוֹסֶפֶת

חֶשְׁבּוֹן בַּנְק בְּאֶרֶץ זָרָה

לַיּוֹם שֶׁאַחֲרֵי

כְּמוּסַת הַזְּמַן / אמוץ דפני

מַה לְּהַטְמִין

בִּכְמֻסַּת הַזְּמַן

עַד בֹּא סוֹפִים?

חֵיקָהּ הָרַחוּם

שֶׁל אִמִּי,

שָׁרָשָׁיו הַחֲשׂוּפִים

שֶׁל אָבִי,

עֵץ הֶאֱמַנְתִּי

יַאֲרִיךְ סְעִיפִים.

כָּל שׁוּרָה שֶׁנִּכְתְּבָה

רוּחַ מְנַגֶּנֶת

בְּעַרְבֵי הַנַּחַל

וּבְמֵיתָרַי הָרְדוּפִים.

נתק / נילי דגן

לבתי ליה

שְׁלִישִׁיַּת נַעֲרֵי מֵיתָר קוֹרַעַת אֶת הָרוּחַ

בְּצַ'רְדַּשׁ שֶׁכֻּלּוֹ גַּעְגּוּעַ לְיָמִים מְאֻשָּׁרִים יוֹתֵר.

תְּמוּנָתֵךְ הַיָּפָה מַמְשִׁיכָה לְחַיֵּךְ בַּנַּיָּד,

וַאֲנִי מִשְׁתַּדֶּלֶת לִשְׂמֹחַ

בִּזְמַן שֶׁאֲנִי עֲצוּבָה.

כְּמוֹ שִׁיר הַבָּא וְהוֹלֵךְ,

כְּמוֹ הַוֶּרֶד הַמֵּנֵץ בִּשְׂעָרֵךְ.

רוחש ומציף / ליטל דיין

מַשֶּׁהוּ פֶּתַע רוֹחֵשׁ -

שָׁכוּחַ, לֹא מֻכָּר

מַבִּיעַ גֹּדֶשׁ מֵאַדְמָתִי הַבְּקוּעָה,

הַחֲרוּכָה,

מֵעִיר צָמָא.

מֵצִיף אֶת שָׂדִי יוּבַלִּים-יוּבַלִּים

עַד שֶׁטֶף שׁוֹצֵף וְגוֹאֶה;

מֵי שְׁלָגִים, מֵי פְּלָגִים,

חַמֵּי מַרְפֵּא.

רוֹתְחִין וְצוֹנְנִים חֲלִיפִין -

לֹא מִתְפַּשְּׁרִים!

זִרְמֵי חַיִּים...

הַאִם יַעֲלֶה שָׂדִי וְיוֹרִיק?

וְאִם אַפְקִירֵהוּ לְלַהַט חַמָּה

הַיִכְמֹש טֶרֶם הָיָה לְקָמָה?

אוֹר יָרֹק / אמוץ דפני

הָפְכוּ

כַּדּוּרִיּוֹת דָּמִי

קֻבִּיּוֹת קֻבִּיּוֹת.

כָּל עוֹרְקַי

יִֹשְרֵי זָוִית

בְּכָל הַפְּנִיּוֹת,

לִבִּי

מַֹשְאֵבָה מוּכְנִית

קוֹצֶבֶת כַּמֻּיּוֹת,

בְּצָמְתֵי הָעֲצַבִּים

מַבְזִיקוֹת בְּיָרֹק

נוּרִיּוֹת-

נָכוֹן

הִנְנִי כָּעֵת

לְכָל הַטָּעוּיּוֹת.

עכשו / נילי דגן

עַכְשָׁו כְּשֶׁהוֹלְכִים וּמִתְרַחֲקִים מִמֶּנִּי

רְחוֹבוֹת הָאֶבֶן הַצָּרִים,

כַּדֵּי הַפְּרָחִים הַתְּלוּיִים,

בֵּית הַיַּיִן בּוֹ אָחַזְנוּ יָדַיִם,

הָעֵץ שֶׁצָּמַח מִתּוֹךְ גַּג הָרְעָפִים

וְטַעֲמֵי תַּרְנְגוֹל הַהֹדּוּ

בְּפִטְרִיּוֹת כְּמֵהִין וּשְׁעוּעִית שְׁחֹרָה

שֶׁאָכַלְתָּ מְלוֹא הַפֶּה.

אֲנִי רוֹצָה לִזְכֹּר אוֹתָנוּ

בְּדִיּוּק כְּפִי שֶׁאֲנַחְנוּ עַכְשָׁו.

משירי ארץ אהבתי / לאה גולדברג (לחן: דפנה אילת, שירה: רות דולורס)

מְכוֹרָה שֶׁלִּי, אֶרֶץ נוֹי אֶבְיוֹנָה –

לַמַּלְכָּה אֵין בַּיִת, לַמֶּלֶךְ אֵין כֶּתֶר.

וְשִׁבְעָה יָמִים אָבִיב בַּשָּׁנָה

וְסַגְרִיר וּגְשָׁמִים כָּל הַיֶּתֶר.

אַךְ שִׁבְעָה יָמִים הַוְּרָדִים פּוֹרְחִים,

וְשִׁבְעָה יָמִים הַטְּלָלִים זוֹרְחִים,

וְשִׁבְעָה יָמִים חַלּוֹנוֹת פְּתוּחִים,

וְכָל קַבְּצָנַיִךְ עוֹמְדִים בָּרְחוֹב

וְנוֹשְׂאִים חִוְּרוֹנָם אֶל הָאוֹר הַטּוֹב,

וְכָל קַבְּצָנַיִךְ שְׂמֵחִים.

מְכוֹרָה שֶׁלִּי, אֶרֶץ נוֹי אֶבְיוֹנָה,

לַמַּלְכָּה אֵין בַּיִת לַמֶּלֶךְ אֵין כֶּתֶר.

רַק שִׁבְעָה יָמִים חַגִּים בַּשָּׁנָה

וְעָמָל וְרָעָב כָּל הַיֶּתֶר.

אַךְ שִׁבְעָה יָמִים הַנֵּרוֹת בְּרוּכִים

וְשִׁבְעָה יָמִים שֻׁלְחָנוֹת עֲרוּכִים,

וְשִׁבְעָה יָמִים הַלְּבָבוֹת פְּתוּחִים,

וְכָל קַבְּצָנַיִךְ עוֹמְדִים בִּתְפִלָּה,

וּבָנַיִךְ בְּנוֹתַיִךְ חָתָן כַּלָּה,

וְכָל קַבְּצָנַיִךְ אַחִים.

עֲלוּבָה שֶׁלִּי, אֶבְיוֹנָה וּמָרָה,

לַמֶּלֶךְ אֵין בַּיִת, לַמַּלְכָּה אֵין כֶּתֶר –

רַק אַחַת בָּעוֹלָם אֶת שִׁבְחֵךְ אָמְרָה

וּגְנוּתֵךְ חֶרְפָּתֵךְ כָּל הַיֶּתֶר.

וְעַל כֵּן אֵלֵךְ לְכָל רְחוֹב וּפִנָּה,

לְכָל שׁוּק וְחָצֵר וְסִמְטָה וְגִנָּה,

מֵחֻרְבָּן חוֹמוֹתַיִךְ כָּל אֶבֶן קְטַנָּה –

אֲלַקֵּט וְאֶשְׁמֹר לְמַזְכֶּרֶת.

וּמֵעִיר לְעִיר, מִמְּדִינָה לִמְדִינָה

אָנוּדָה עִם שִׁיר וְתֵבַת נְגִינָה

לְתַנּוֹת דַּלּוּתֵךְ הַזּוֹהֶרֶת.