מפגש משוררים: חמוטל בר-יוסף, ריבה רוקט, דויד קהירי

​

שיר קצר לפני המפגש

​

עדות / הילה להב

 

אֲנִי רוֹצָה לִנְקֹב בְּשֵׁם אֲבָל גָּזְרוּ

אֶת פִּי.

זֶה קָם. זֶה דָּחַק. זֶה הִפִּיל.

זֶה מָחַק. זֶה פָּתַח. זֶה רִסֵּן.

זֶה צָחַק.

 

זֶה הֵרִים. זֶה הָפַךְ.

זֶה בָּעַט. זֶה פָּלַט. זֶה הָלַךְ.

זֶה בָּא. זֶה נִכְנַס. זֶה הֵרִים. זֶה הִמְשִׁיךְ.

זֶה מָרַט. זֶה דָּחַף. זֶה לֹא כָּל כָּךְ רָצָה אֲבָל

נִדְחַף. שָׁעָה לִפְנֵי הַסַּף.

​

​

הלכות בית / דויד קהירי (תקרא חמוטל)

 

לְעוֹלָם יָבוֹא אָדָם אֶל בֵּיתוֹ

בְּכָבוֹד, בְּיִרְאָה,

בְּיִרְאַת כָּבוֹד.

לֹא יִפְתַּח אֶת הַדֶּלֶת מִיָּד:

יַעֲמוֹד חֶרֶשׁ עַל הַסַּף

יִבְדֹּק אִם הַבַּיִת מֵאִיר פָּנָיו,

אִם הַבַּיִת שָׁר, אִם הַבַּיִת

אֵלָיו נִכְסָף. וְאָז

 

בִּדְחִילוּ וּרְחִימוּ,

יָחֵף, עַל קְצוֹת אֶצְבְּעוֹתָיו

יִכָּנֵס וְיֹאמַר:

בָּאתִי לְגַנִּי אֲחוֹתִי כָּלָה

וְגוֹמֵר. וְיֵצֵא

מִן הַבַּיִת בִּמְתִינוּת רַבָּה

לֹא כְּאֶחָד הַנָּס מִלֶּהָבָה.

וּבְצֵאתוֹ יִלְחַשׁ בְּלִבּוֹ:

הִנָּךְ יָפָה רַעְיָתִי

הִנָּךְ יָפָה

וּמוּם אֵין בָּךְ.

וּכְשֶׁיָּשׁוּב אֶל בֵּיתוֹ,

יֵשׁ וּמֵרָחוֹק יִשְׁמַע:

קוֹל דּוֹדִי הִנֵּה זֶה בָּא

דּוֹמֶה דּוֹדִי לִצְבִי

וְדָּגוּל מֵרְבָבָה. וְיֵדַע

הַבַּיִת שָׁר

מֵאִיר פָּנָיו

אֵלָיו נִכְסָף.

 

לְעוֹלָם יָבוֹא אָדָם אֶל בֵּיתוֹ

בְּאַהֲבָה, בִּזְהִירוּת

רַבָּה. יַעֲצֹם עֵינָיו

יַחֲלֹץ נַעֲלָיו

וְיִכָּנֵס

עַל קְצוֹת אֶצְבְּעוֹתָיו.

 

 

* / ריבה רוקט (יקרא דויד)

 

לְכִי אִשָּׁה אַחֲרֵי בַּעֲלֵךְ

אִמְרִי תּוֹדָה כִּי נִצַּלְתְּ

אִם אַתְּ בִּתּוֹ לְכִי אִתּוֹ

שִׁכְחִי שֶׁכִּמְעַט ניתַנְתְ

לְהָמוֹן זוֹעֵם, טוֹרֵף

שִׁכְחִי וּלְכִי אַחֲרָיו.

צַדִּיק הָאִישׁ!

כָּךְ נֹאמַר

אֶת בֵּיתוֹ פָּתַח

אֶת לַחְמוֹ חָלָק

לְכִי אִשָּׁה אַחֲרָיו.

שִׁכְחִי יֵלְדוֹתַיִּךְ

לֵדוֹתַיִךְ אַל תִּזְכְּרִי

אִמְרִי רַק תּוֹדָה שֶׁנִּצַּלְתְּ.

לְכִי לַשְּׁמָמָה לָעִיר זָרָה

לְכִי אִשָּׁה

אַל תָּסֵבִּי רֹאשֵׁךְ

לְכִי כְּצֹאן אַחֲרֵי בַּעֲלֵךְ

אַל תַּבִּיטִי לְאָחוֹר

פֶּן תִּהְיִי כְּאֵשֶׁת לוֹט.

מַר מִמֶּלַח מַבָּטֵךְ

 

אִשָּׁה  אַחֲרֵי

 

 

כְּשֶׁאֲנִי נִשְׁאֶרֶת לְבַד / חמוטל בר-יוסף (תקרא: ריבה)

 

כְּשֶׁאֲנִי נִשְׁאֶרֶת לְבַד אֲנִי מְצוּצָה וְרוֹצָה לָמוּת,

לְהִתְעַטֵּף בְּנוֹצוֹת הַפּוּךְ שֶׁל הַחֲשֵׁכָה

לִשְׁקֹעַ בָּהּ כְּמוֹ צוֹלֶלֶת רְצוּצָה

וְלַעֲצֹם אֶת עַצְמִי בְּשֵׁנָה.

 

כְּשֶׁאֲנִי נִשְׁאֶרֶת לְבַד כֹּחוֹתַי נוֹזְלִים

מִכָּל פִּתְחֵי גּוּפִי אֶל הָאֲדָמָה

אוֹזְלִים אוֹתִי חֲלוּלָה, מְבֹהָלָה,

נִשֵּׂאת בָּרוּחַ רְשָׁעָה כַּמּוֹץ.

 

כְּשֶׁאֲנִי נִשְׁאֶרֶת לְבַד אֵין לִי אֲנִי

בִּכְלָל, יֵשׁ לִי רַק אֵין זֶה

וְאֵין הַהוּא וַאֲהָהּ

וְכָל אֶחָד אֶבֶן עָלַי.

 

​

תְּפִלָּה / חמוטל בר-יוסף

 

רָאִיתִי אוֹתְךָ אִישׁ עוֹמֵד בִּתְפִלָּה

פִּרְקֵי בִּרְכֶּיךָ רְפוּיוֹת

וְקוֹלְךָ שׁוֹכֵחַ אֶת הַבָּאס, עוֹבֵר לְסוֹפּרָן

מוּזָר שֶׁל יֶלֶד אוֹ אִשָּה.

 

לְעוֹלָם לֹא אוּכַל לָגַעַת בַּמֶּה שֶׁנָּגַעְתָּ

אֶלָּא רַק לְהִתְבּוֹנֵן בְּךָ וּלְדַמּוֹת:

עַנְוַת הַהִשְׁתַּוּוּת שֶׁמְּעוֹרֶרֶת בִּי הַמּוּסִיקָה?

אֵמוּן עִוֵּר וּמַתְמִיד בַּחֵיק הַמּוּכָן שֶׁל אִמָּא?

הַצַּיְּתָנוּת (לְמִי?) שֶׁבָּהּ אֲנִי לוֹמֶדֶת שָׂפוֹת לֹא נְחוּצוֹת?

 

לֹא לֹא. כִּי אִם הַשִּׂמְחָה הַהִיא

שֶׁבָּהּ נִהְיֵיתִי שִׁפְחָה נִרְצַעַת

נְמַסָּה בַּגּוּף וּבַנֶּפֶשׁ בְּחֻמּוֹ שֶׁל מִי שֶׁבָּחַרְתִּי בּוֹ

לִהְיוֹת אֲהוּבִי. אוּלַי

 

הָרְצִינוּת הַמְאֻשֶּרֶת

שֶׁל עֶבֶד מֵרָצוֹן

לְמַה שֶּׁאֵינוֹ קַיָּם

וְהוּא נָחוּץ לָנוּ בְּיוֹתֵר.

 

 

לכאורה / דויד קהירי

 

לִכְאוֹרָה הָיִיתִי צִפּוֹר

שֶׁאֶבֶן קֶלַע פָּגְעָה בִּכְנָפָהּ

וְהִיא נִסְּתָה כְּכָל יְכָלְתָּהּ לְהַמְשִׁיךְ בִּמְעוֹפָהּ.

בְּדֶרֶךְ נֵס, תְּלוּיָה עַל בְּלִי-מָה, לֹא נָפְלָה.

לְמַטָּה הִמְתִּינָה חֲתוּלָה, בְּסַבְלָנוּת רַבָּה, לָאֲרוּחָה.

זֶה לִכְאוֹרָה.

 

לְמַעֲשֶׂה, הָיִיתִי עוֹד אֶחָד מֵהַשְּׁכוּנָה.

עוֹד אֶחָד מִתּוֹךְ חֲבוּרָה גְּדוֹלָה

שֶׁלֹּא יָכְלוּ לְהִתְרוֹמֵם מִילִימֶטֶר

מֵעַל פְּנֵי הָאֲדָמָה.

שֶׁלֹּא הָיָה לָהֶם כּוֹחַ לָשֵׂאת מַבָּט.

שֶׁלֹּא הָיְתָה לָהֶם תִּקְוָה.

שֶׁאֲפִלּוּ בַּחֲלוֹם יָדְעוּ

שֶׁלֹּא יוּכְלוּ לָעוּף מִכָּאן.

שֶׁלֹּא יוּכְלוּ לָעוּף בִּכְלָל.

שֶׁאֲפִלּוּ בַּחֲלוֹם יָדְעוּ

שֶׁבַּזֶּה הָעוֹלָם לֹא יְלַקְּקוּ דְּבַשׁ.

גַּם לֹא מֵי סֻכָּר.

אֲפִלּוּ לֹא בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה.

וְיָדְעוּ שֶׁחֲתוּלֵי רְחוֹב מַמְתִּינִים לָהֶם בְּכָל פִּנָּה.

זֶה לְמַעֲשֶׂה.

 

אֲבָל לִכְאוֹרָה

אֲנִי צִפּוֹר פְּצוּעַת כָּנָף,

צִפּוֹר מבוהלה שֶׁרָאֲתָה

רַבִּים נוֹפְלִים מִלַּהֲקָתָהּ.

מִי לַפֶּשַׁע

וּמִי לִזְנוּת

מִי לְרֶשַׁע

וּלְאָבְדָן זֵהוֹת.

וּבְדֶרֶךְ נֵס נִצְלָה

לֹא נָפְלָה וְלֹא נִטְרְפָה

דַּעְתָּהּ.

וְהִיא בָּאָה בִּדְחִילוּ ורחימו

לְהוֹדוֹת, לְהַלֵּל, לַשֶּׁבַח

לְפָאֵר, לְרוֹמֵם וּלְקַלֵּס אֶת הַבּוֹרֵא

עַל הַנִּסִּים וְהַנֶּחָמוֹת וְהַיְּשׁוּעוֹת

שֶׁעָשָׂה עִמָּהּ בַּיָּמִים הָהֵם,

וּבַזְּמַן הַזֶּה.

 

 

אל תאשימו את אלוהים / דויד קהירי

"הַשָּׁמַיִם שָׁמַיִם לה', וְהָאָרֶץ נָתַן לִבְנֵי אָדָם": (תהילים קטו 16)

 

אֱלֹהִים לֹא נוֹתֵן אֱגוֹזִים

לְמִי שֶׁאֵין שִׁנַּיִם.

הוּא גַּם לֹא לוֹקֵחַ אֶת הַשִּׁנַּיִם

לְמִי שֶׁיֵּשׁ אֱגוֹזִים.

הוּא לֹא מִתְעַסֵּק בִּדְבָרִים פְּעוּטִים,

הוּא מַשְׁאִיר זֹאת לָאֲנָשִׁים.

 

לַאֲחָדִים אֵין שִׁנַּיִם

וְיֵשׁ אֱגוֹזִים.

לַאֲחֵרִים גַּם שִׁנַּיִם

וְגַם אֱגוֹזִים.

יֵשׁ שֶׁאַיִן לָהֶם לֹא שִׁנַּיִם

וְלֹא אֱגוֹזִים.

 

לִפְעָמִים אֲנִי אֹכֶל אֱגוֹזִים,

בְּדֶרֶךְ כְּלָל לֶחֶם שָׁחֹר וְזֵיתִים.

גַּם הֵם שְׁחֹרִים.

 

יֵשׁ אֲנָשִׁים

שֶׁאַף פַּעַם לֹא אָכְלוּ אֱגוֹזִים.

לִפְעָמִים יֵשׁ לָהֶם לֶחֶם שָׁחֹר,

לִפְעָמִים גַּם זֵיתִים

בִּשְׁאַר הַיָּמִים

הֵם רְעֵבִים.

וְזֶה לֹא בְּאַשְׁמַת אֱלֹהִים.

זֶה בְּאַשְׁמַתְכֶם

 

וּבְאַשְׁמָתִי.

 

​

קוֹרוֹת חַיִּים / ריבה רוקט

 

כַּמָּה סְפָרוֹת מִשְּׁנֵי צִדֵּי מַקַּף

אֲוִיר דָּחוּס בֵּין קִירוֹת.

נוֹלַד, נוֹלְדָה

אִי פֹּה, אֵי שָׁם

לִמֵּד, לָמְדָה

עָבַד, אָבְדָה

 

קוֹרוֹת חַיִּים

קוֹרוֹת עָבוֹת

הִכָּנֵס אָדָם לָעֹבִי הַקּוֹרָה?

הַאִם קָרָה כָּל מָה שֶׁאִישׁ קָרָא?

הֶהָיוּ חַיֶּיהָ כְּקוֹרוֹתֶיהָ?

 

​

משה * / דויד קהירי

 

קָשֶׁה מֹשֶׁה, קָשֶׁה.

לְהוֹצִיא מַיִם מֵהַסֶּלַע

קָשֶׁה.

לְהַכּוֹת בּוֹ בַּמַּטֶּה

עַד שֶׁיִּתְרַצֶּה,

קָשֶׁה.

לְדַבֵּר אֶל הַסֶּלַע

הַרְבֵּה יוֹתֵר קָשֶׁה, מֹשֶׁה.

הַרְבֵּה יוֹתֵר קָשֶׁה.

 

לָצֵאת מִמִּצְרַיִם קָשֶׁה.

לְהַגִּיעַ אֶל הָאָרֶץ הַמֻּבְטַחַת

וְלֹא לִרְווֹת בָּהּ נַחַת,

הַרְבֵּה יוֹתֵר קָשֶׁה.

 

בְּכָל בֹּקֶר מֵחָדָשׁ

לְהִכָּנֵס לְמַטְחֵנַת  בָּשָׂר

שֶׁקָּרְאוּ לָהּ "כּוּר הַהִתּוּךְ"

לְהִדָּחֵס אֶל הַסַּכִּין

חִתּוּךְ אַחַר חִתּוּךְ,

זֶה קָשֶׁה.

בְּכָל יוֹם מֵחָדָשׁ

לְהִטָּחֵן עַד דַּק,

עַד שֶׁתַּשְׁפִּיל מַבַּט

הָרַבָּה יוֹתֵר קָשָׁה.

 

לְגַדֵּל שִׁשָּׁה יְלָדִים.

לָדַעַת שֶׁלָּרֹב הֵם רְעֵבִים.

זֶה קְשֵׁה מֹשֶׁה.

זֶה קָשֶׁה.

לִשְׁמֹעַ אוֹתָם שׁוֹתְקִים,

לִשְׁמֹעַ שֶׁאַף פַּעַם לֹא אוֹמְרִים

זָכַרְנוּ אֶת הַשּׁוּם, הַבָּצָל

וְאֶת סִיר הַבָּשָׂר,

הַרְבֵּה יוֹתֵר קָשֶׁה, מֹשֶׁה.

כִּקְרִיעַת יַם סוּף קָשֶׁה.

 

*לזכרו של אבי

​

​

שְׁנֵי בָּתִּים מְרֻבָּעִים / חמוטל בר-יוסף

 

תַּבִּיט: הַבַּיִת בּוֹעֵר.

תִּכָּנֵס אֶל תּוֹכוֹ. תִּשָּׁאֵר.

אַתָּה חַי. אַל תִּשְׁאַל אֵיךְ.

בּוֹעֵר עִם הָאֵשׁ תִּתְהַלֵּךְ.

 

הִנֵּה כָּל הַבַּיִת רֵיק מֵרִהוּט:

קִיר קַר. תְּרִיס שָׁחֹר.

בֵּין סְדָקָיו שֶׁבֶר שֶׁמֶשׁ יַחְדֹּר,

חוּט כֶּסֶף יָשָׁן. יְדִידוּת.

 

 

גזר דין / אנה אחמטובה (תקרא: ריבה)

תרגום: ריבה רוקט

 

וְנָפְלָה מִלָּה אֶבֶן.

עַל חָזִי שֶׁעוֹד פָּעַם מְעַט.

לֹא נוֹרָא. לָה מִזְּמַן צִפִּיתִי

אֵיכְשֶׁהוּ כְּבָר אֶתְמוֹדֵד מוּלָה.

 

יֵשׁ הַרְבֵּה עוֹד לְהַסְפִּיק הַיּוֹם:

זִכָּרוֹן לְגַמְרֵי לְהָמִית

וּלְאֶבֶן לַהֲפֹךְ נַפְשִׁי

וּמִדַּף חָלָק שׁוּב לְהַתְחִיל.

 

וְאִם לֹא... קַיִץ חַם יִרְחַשׁ

צְלִילֵי חַג מֵעֵבֶר חַלּוֹנִי.

מִיָּמִים בִּשְּׂרָה בִּטְנִי רָעוֹת

תְּחוּשַׁת יוֹם בָּהִיר וְרִיק בֵּיתִי.

 

​

תִּצְעֲקִי / חמוטל בר-יוסף

 

תִּצְעֲקִי, כִּבְשָׂה אַחַת

מְטֻמְטֶמֶת מַחֲשַׁכִּים. תִּצְעֲקִי

כִּבְשָׂה, קִלְקַלְתְּ אֶת הַשַּׁבָּת

בְּכָל אֵזוֹר הַתַּעֲשִׂיָּה הַחוֹל נָח נָקִי, נָאוֹר,

נוֹצֵץ בְּכַפְתּוֹרֵי זָהָב, מַחֲלִיף לַחֲלִיפָה בֶּז'

עִם כִּיסִים. וּלְמִי בְּשַׁבָּת בַּבֹּקֶר וּלְשֵׁם מָה

כִּבְשָׂה אַחַת סְגוּרָה בְּנַגָּרִיָּה

לוֹחֶכֶת נְסֹרֶת מְגוֹלָלָה, מִשְׁתַּגַּעַת

מִגַּעְגּוּעִים לְמַיִם, גַּם כִּי תֵּלֵךְ

בְּכָל הַנַּגָּרִיָּה אֵין נֶפֶשׁ חַיָּה וּבְכָל אֵזוֹר הַתַּעֲשִׂיָה אֵין קוֹל,

אֵין כָּל קוֹל מִלְּבַדָּהּ, שֶׁמְּקַלְקֶלֶת לְךָ אֶת הַשַּׁבָּת

בִּצְעָקוֹת מְנֻסָּרוֹת.

 

​

* / ריבה רוקט

 

אָמַרְתָּ: "תֵּאַטְרוֹן"

"בָּמָה" - אָמַרְתָּ!

"אֲנַחְנוּ שַׂחְקָנִים"

גַּם כֵּן אָמַרְתָּ

 

אָז הָבָה נְשַׂחֵק.

בַּמַּאי בִּכְלָל לֹא רַע

תַּסְרִיטָאִים לֹא מַשֶּׁהוּ

אֲבָל זֹאת לֹא סִבָּה

אֶת הַצָּגַת הָאֶלֶף לְהַפְסִיק.

 

כֻּלָּם כְּבָר פֹּה.

קָהָל יוֹשֵׁב

לְבוּשׁ גלמור

צָמֵא וּמְחַיֵּךְ

וִילוֹן עָלֶה!

 

אִשָּׁה.

בַּבֹּקֶר

אֶל מַסֵּכַת הַיּוֹם רִאשׁוֹן

הִיא מַכְנִיסָה פָּנִים.

פֹּה קְצָת לוֹחֵץ, כָּאן קְצָת רוֹפֵף

נוּ טוֹב...עָבַר שָׁבוּעַ.

מִפֹּה לְשָׁם

פָּנִים בִּפְנִים

אֶפְשָׁר לָצֵאת

 

רְחוֹב.

כָּל כָּךְ נֶחְמָד

שֶׁאֵין פֹּה אַף אֶחָד.

הָאֲנָחוֹת שְׁקֵטוֹת

הַמַּסֵּכָה קְשִׁיחָה

חִיּוּךְ עֲשׂוּי פְּלָדָה

הוּא לֹא יָמֵס

הוּא לֹא יִקְפָּא.

הוּא אֵיכוּתִי

הוּא טוֹב כִּמְעַט

כְּמוֹ זֶה שֶׁל יוֹם שֵׁנִי.

 

אִשָּׁה.

בְּעֶרֶב

חוֹלֶצֶת אֶת רַגְלֶיהָ

מֵאֲזִקַּי עָקֵב.

מִתַּחַת לִבְגָדֶיהָ

הִיא מְחַפֶּשֶׂת גּוּף.

לִלְבֹּשׁ עָלָיו שִׂמְלַת יוֹם יוֹם

פְּשׁוּטָה וַאֲמִתִּית.

 

גּוּפָהּ שׂוֹרֵף

הוּא מִתְמַלֵּא פְּרִיחָה

"אָלֶרְגְּיָה" :- אָמַר רוֹפֵא חָכָם

 חִזְרִי לַמַּסֵּכָה!

 

​

אישה / עידית חכמוביץ' (שירה: חני ליבנה, לחן: מתי כספי)

 

היא לוקחת את אהבתה

אל הרחוב

כולם רואים איזו הילה

מעל ראשה

וצוחקת,

דולקת,

שותקת -

אישה.

עם החום והליטוף

שעוד שמור אצלה בגוף

וסתם,

סתם לקנות עיתון

אבל רואים

כולם רואים

איך שבלילה

מישהו אהב לה

כפשוטה.

 

 

אִשָּׁה דַּעְתָּהּ קַלָּה / ריבה רוקט

 

אִשָּׁה קַלַּת דַּעַת?

אוּלַי

יִשְׁפֹּט אוֹתִי אֲדוֹנַי

יִשְׁפְּטוּ אֲהוּבִי וּבָנַי

תִּשְׁפֹּט גַּם אַתָּה

אוּלַי

 

אַף לְרֶגַע לֹא אֶתְחָרֵט

אִם טָעוּת, גַּם אִם חֵטְא

רַק אִשָּׁה יְכוֹלָה לָדַעַת

אֶת כֹּבֶד קַלּוֹת הַדַּעַת.

 

​

סוֹנֶט הַמְּחִיר / חמוטל בר-יוסף

 

אֵלִי, אֵלִי הַלֹּא סוֹלֵחַ!

לַמֵּד אוֹתִי אֵיךְ לְשַלֵּם

מְחִיר מֻגְזָם

בְּלִי לְהִתְמַקֵּחַ.

 

לַמֵּד אוֹתִי לָשִׁיר

אֶת הַשִּׂמְחָה הַזֹּאת

שֶׁבָּהּ עַכְשָׁו הִשְׁלַמְתִּי

עִם מְחִיר  בִּלְתִּי-סָבִיר.

 

אֶת הַשִּׂמְחָה הַזֹּאת 

לַמֵּד אוֹתִי לָשִׁיר  לַקִּיר,

עַל שְׂפַת הַיָּם וּבָרְחוֹבוֹת

 

בְּמוֹעֲדֵי הַתַּשְׁלוּמִים

הַמִּתְקָרְבִים עַל הַחוֹבוֹת

  שֶׁל כָּל הָאֲהָבוֹת. 

 

​

שיר לט"ו באב / דויד קהירי

 

לֹא קָטַפְתִּי לָךְ

פֶּרַח לְט"ו בְּאָב.

לֹא כָּתַבְתִּי לָךְ

שִׁיר אַהֲבָה

מְסֻבָּךְ. פָּשׁוּט

אָהַבְתִּי אוֹתָךְ.

אַךְ אַתְּ אֵינֵךְ מְרוּצָה

כְּמוֹ כֻּלָּן

 אַתְּ רוֹצָה פֶּרַח

אוֹ שִׁיר

אוֹ נִיחוֹחַ פַּרְדֵּסִים

בְּבַקְבּוּקִים מְעֻצָּבִים.

 

​

כל שושנה / זלדה (תקרא חמוטל)

 

כָּל שׁוֹשַׁנָּה הִיא אִי

שֶׁל הַשָּׁלוֹם הַמֻּבְטָח,

הַשָּׁלוֹם הַנִּצְחִי.

 

בְּכָל שׁוֹשַׁנָּה מִתְגּוֹרֶרֶת

צִפּוֹר סַפִּירִית

שֶׁשְּׁמָהּ "וְכִתְּתוּ".

 

וְנִדְמֶה

כֹּה קָרוֹב

אוֹר הַשּׁוֹשַׁנָּה,

כֹּה קָרוֹב

נִיחוֹחָהּ,

כֹּה קָרוֹב

שֶׁקֶט הֶעָלִים,

כֹּה קָרוֹב

אוֹתוֹ אִי -

קַח סִירָה

וַחֲצֵה אֶת יָם הָאֵשׁ.

 

​

* / ריבה רוקט

 

סוֹגֶרֶת אֶת לִבִּי

סוֹרֶגֶת לִי וִילוֹן

שָׁקוּף וְרַךְ

כְּמוֹ הָאֲוִיר בַּסְּתָו

יִכָּנְסוּ הָרוּחוֹת

וְהָאוֹר

אַךְ לֹא אָדָם מְנֻמָּס

 

​

* / ריבה רוקט

 

שְׂעָרְךָ הֶאֱפִיר

 גַּם שְׂעָרִי

שְׁנֵי זָרִים

 יָד אַחַת מוּשֶׁטֶת

 וְעוֹדֶנִּי מוּלְךָ מִתְפַּשֶּׁטֶת

 

​

כמו אהבה / דויד קהירי

 

גם הענן

מתגשם

ונעלם.

 

​

אהבה / דויד קהירי

 

קֻפְסַת מַתָּנָה הֲדוּרָה

בְּצֶלוֹפָן וָרֹד עֲטוּפָה

בַּלִּבָּה תַּאֲוָה

וּפֶתֶק הַחְלָפָה.

 

​

לֹא בַּשָּמַיִם / חמוטל בר-יוסף

 

לֹא בַּשָּׁמַיִם

לֹא רָחוֹק

הַטּוֹב נָשַׁב.

הֲלֹא קָרוֹב הוּא מְאֹד

הֲלֹא פֹּה הוּא

הֲלֹא לַהֲטוֹ בְּיָדְךָ

לוֹחֵשׁ לַעֲשׂוֹתוֹ

עַכְשָׁו.

 

 

צָרוּת עַיִן / רמי דיצני  (יקרא דויד)

 

בְּעַד חַלּוֹן־אוֹטוֹבּוּס בַּתַּחֲנָה בַּעֲפוּלָה הִשְׁגַּחְתִּי בְּזוּג קִבּוּצְנִיקִים אוֹהֲבִים

וַהֲרֵי הִכַּרְתִּי אֶת שְׁנֵיהֶם בְּנִפְרָד! אַךְ לֹא הִכַּרְתִּי עַד כַּמָּה נִפְלָאַתָה אֲהַבָתָם:

הִיא אִבְּדָה כַּף־יָד בְּאֵרוּעַ, וְהוּא גִּדֵּם קָרְבַּן סִכּוּל־פִּגּוּעַ,

וְהֵם הָלְכוּ וְהִתְרַחֲקוּ וַאֲנִי נִתְקַנֵּאתִי בָּהֶם כִּי אֲנִי לְבַדִּי אֲנִי

וּבָבוֹת עֵינֵיהֶם בָּבָה בְּבָבָה

וּלְבָבָהּ בִּלְבָבוֹ וּלְבָבוֹ בִּלְבָבָהּ וּוָוָהּ בְּוָווֹ וּוָווֹ בְּוָוָהּ

 

 

אַהֲבָה חָפְשִׁית / ריבה רוקט

 

אַתָּה מְבַקֵּר בַּחֲלוֹמִי

אוּלַי רַק

אוּלַי לְפָחוֹת

אֲבָל אַתָּה מְבַקֵּר אוֹתִי

 

אַתָּה בָּרַחְתָּ לַסְּתָו

אֶצְלִי עוֹד לוֹהֵט הַקַּיִץ

אוּלַי אַרְגָּמָן

אוּלַי זָהָב

אוּלַי מַעֲבַר בֵּינַיִם

 

אַתָּה מְשׁוֹטֵט בָּרְחוֹבוֹת

אֲנִי מְחַכֶּה לְמַרְגּוֹעַ

ההיכן גְּאוּלַת אוֹהֲבִים,

לֶאֱהֹב בְּלִי לִכְלֹא?

 

​

וַהֲרֵי / חמוטל בר-יוסף (לחן ושירה: אלברט סופר והגר רוה)

 

וַהֲרֵי אֶל חֵיקְךָ

מִתְחַכְּכוֹת מַחְשְׁבוֹתַי

כְּמוֹ עֵדֶר סוּסוֹת

אֶל קִיר הָאֻרְוָה, בַּקַּיִץ.

 

וַהֲרֵי אֲנִי עָלֶיךָ

תָּמִיד

כְּמוֹ פַּרְפָּר שָׁחוֹר

מְקֻעֲקַע עַל הַשַּׁד הַשְּׂמָאלִי

שֶׁל נַעֲרָה עִוֶּרֶת.

מִתַּחַת לַחֻלְצָה שֶׁלְּךָ

אֲנִי מְפַרְפֶּרֶת.

 

​

* / ריבה רוקט (תקרא חמוטל)

 

אֵין אַתָּה נֶעבֶּךְ

אוֹ עֶלֶם צָעִיר

אָבוּד וְנוֹדֵד

בַּדְּרָכִים בְּלִי מוֹצָא

אֵין אַתָּה נֶעבֶּךְ

אוֹ אִישׁ מְאֹהָב

שֶׁקְּשׁוּר לִבּוֹ

בְּשַׁלְשְׁלָאוֹת רָצוֹן

אֵין אַתָּה נֶעבֶּךְ

אוֹ יֶלֶד אֻמְלָל

שֶׁיָּדָיו שְׂרוּכוֹת

בַּעֲרָכִים יְשָׁנִים

בְּלִי טַעַם וּבְלִי בְּחִירָהּ

גָּבַר חָזָק אַתָּה

אִישׁ חָכָם

שֶׁמַּכִּיר בְּכוֹחוֹ

עַל חֻלְשַׁת זוּלָתוֹ

וְיִבְחַר לְהִשְׁתַּטּוֹת בּוֹ

 

​

מוכרח וצריך / דויד קהירי (תקרא: ריבה)

 

בְּגִיל אַרְבַּע עֶשְׂרֵה

אָבִי קָרָא לִי לְשִׂיחָה שֶׁל גְּבָרִים.

תִּרְאֶה, אַתָּה כְּבָר אִישׁ וְעָלֶיךָ לָדַעַת

שֶׁבַּחַיִּים יֵשׁ כְּלָלִים,

יֵשׁ מֻכְרָח וְיֵשׁ צָרִיךְ.

אֲוִיר מֻכְרָח? מֻכְרָח!

מַיִם גַּם מֻכְרָח. קְצָת לֶחֶם

מֻכְרָח. פְּרוּסַת נַקְנִיק

לֹא מֻכְרָח, צָרִיךְ. מִכְנָסַיִם

מֻכְרָח, נַעֲלַיִם צָרִיךְ.

אַתָּה מֵבִין?

הִנְהַנְתִּי שֶׁאָכֵן אֲנִי מֵבִין.

עַכְשָׁו, אָמַר, מַה שֶּׁמֻּכְרָח אֲנִי אֶתֵּן לְךָ

גַּם אִם אֲנִי צָרִיךְ לִגְנֹב,

אֲבָל בִּשְׁבִיל מַה שֶּׁצָּרִיךְ

לֵךְ לַעֲבוֹד.

 

עָבְרוּ שָׁנִים וְהוּא הָיָה מֻכְרָח לָלֶכֶת

לְאָן שֶׁכֻּלָּם הוֹלְכִים כִּי הֵם מֻכְרָחִים.

וַאֲנִי בָּכִיתִי כִּי הָיִיתִי צָרִיךְ.

 

​

מַתָּנָה / חמוטל בר-יוסף (יקרא דויד)

 

הָיִיתִי בַּת תֵּשַׁע כְּשֶׁהֶחְלַטְתִּי לַעֲשות מַתָּנָה לְאִמִּי לְיוֹם הֻלַּדְתָּהּ,

 לַעֲשׂוֹת  לְבַדִּי וְלָכֵן בַּסֵּתֶר, מַשֶּׁהוּ שֶׁאֲנִי יְכוֹלָה,

מַשֶּׁהוּ שֶׁעָשִׂיתִי לְבַד, שֶׁיַּעֲשֶׂה לָהּ הַפְתָּעָה,

שֶׁיִּהְיֶה נֶחְמָד בְּעֵינֶיהָ, שֶׁיַּעֲשֶׂה לָהּ קְצָת שִׂמְחָה.

 

בַּסֵּתֶר תָּפַרְתִּי מִמְחָטָה, מַפִּית אֹכֶל, מַטְלִית, מַשֶּׁהוּ שֶׁדּוֹמֶה לְאַרְנָק. 

בַּסֵּתֶר גָּזַרְתִּי אֶת שְׂמִיכַת הַבֻּבָּה לְפִסּוֹת בַּד צִבְעוֹנִי

וְתָפַרְתִּי אוֹתָם בְּתֶפֶר מַכְלֵב וְתֶפֶר מַסְרֵק שֶׁלָּמַדְנוּ.

 

אִמִּי קִבְּלָה מֵאָבִי סִכָּה מִכֶּסֶף שֶׁל  "בְּצַלְאֵל",

עֲשׂוּיָה חוּטֵי פִילִיגְרָן, בְּצוּרַת שְׁנֵי הָרִים תְּאוֹמִים.

הִיא הִנִּיחָה אוֹתָם בֵּין שָׁדֶיהָ, עַל הַשִּׂמְלָה הַכְּחֻלָּה.

 

עַל הַמַּתָּנָה שֶׁלִּי הִיא אָמְרָה: יוֹתֵר טוֹב הָיָה לַעֲשׂוֹת דָּבָר אֶחָד גָּדוֹל.

יוֹתֵר מֵחֲמִשִּׁים שָׁנָה נִשְׁאַרְתִּי הֲמוּמָה. לֹא הָיָה לִי מַה לַּעֲנוֹת.

"יוֹתֵר טוֹב הָיָה לַעֲשׂוֹת דָּבָר אֶחָד גָּדוֹל", הֵבַנְתִּי יוֹתֵר וְיוֹתֵר.

 

הִיא מֵתָה לִפְנֵי שָׁנִים לֹא רַבּוֹת בְּלִי שֶׁדִּבַּרְתִּי אִתָּהּ עַל זֶה.

אֲבָל הַיּוֹם נוֹדַע לִי פִּתְאֹם שֶׁבְּקָרוֹב אֶפְגֹּש אוֹתָהּ וְאֹמַר:

אִמָּא, זֶה מַה שֶּׁעָשִׂיתִי. זֶה מַה שֶּׁיָּכֹלְתִּי.

 

מִמְחָטָה, מַפִּית, מַטְלִית וּמַשֶּׁהוּ שֶׁדּוֹמֶה לְאַרְנָק.

 

​

שִׁיר הַסֻּלָּם / חמוטל בר-יוסף

 

כְּשֶׁאַתְּ עוֹלָה בַּסֻּלָּם

אַתְּ רוֹאָה יוֹתֵר

 

כְּשֶׁאַתְּ עוֹלָה בַּסֻלָּם

אַתְּ נִזְכֶּרֶת מַה חָשׁוּב

לְכֻלֻּם.

 

כְּשֶׁאַתְּ עוֹלָה בַּסֻּלָּם

אַתְּ רוֹאָה יוֹתֵר וְיוֹתֵר וְיוֹתֵר

 

וּמִשָּׁם אַתְּ מְכַסָּה בִּשְׂמִיכָה

אֶת כֻּלָּם.

 

​

בַּתְּהוֹם הַגּוֹלֶלֶת / חמוטל בר-יוסף

 

בַּתְּהוֹם הַגּוֹלֶלֶת פִּתְאֹם

הָיִיתִי שָׁלוֹם, הָיִיתִי אוֹרָה

בְּאֶמְצַע הַצָּרָה

הָיִיתִי פִּתְאֹם שׁוֹרָה

אֶת הָאֹפֶל עַד תֹּם

הָיִיתִי זָרָה, הָיִיתִי שָׁלוֹם.

 

​

אבי בא לבקר / דויד קהירי

 

חַי שָׁנִים שֶׁהוּא מֵת

וְלֹא בָּא לְבַקֵּר.

בְּעֶרֶב רֹאשׁ הַשָּׁנָה,

בַּפַּעַם הָרִאשׁוֹנָה,

בָּא.

 

הוּא הָיָה צָעִיר וְיָפֶה.

הָיָה לוֹ חִיּוּךְ מַרְגִּיעַ, שׁוֹבֶה לֵב.

יָדַעְתִּי, לֹא מֵרְצוֹנוֹ בָּא

מֵאֶרֶץ הַמֵּתִים

אֶל אֶרֶץ הַחַיִּים.

נִשְׁלַח לְבַשֵּׂר.

 

וְהוּא בְּחִיּוּךְ כָּל כָּךְ יָפֶה,

שֶׁלֹּא הָיָה לוֹ בְּחַיָּיו,

מְנַסֶּה לְרַכֵּךְ אֶת הַמַּכָּה.

וַאֲפִלּוּ שֶׁיָּדַעְתִּי שֶׁבְּפִיו

בְּשׂוֹרָה לֹא טוֹבָה,

שָׂמַחְתִּי מְאֹד לְבוֹאוֹ.

 

חַי שָׁנִים שֶׁהוּא אֵינֶנּוּ

וְכָל כָּךְ יֶשְׁנוֹ.

חַי שָׁנִים בְּכָל לַיְלָה

בְּכָל יוֹם

אֲנִי מְבַקְּשׁוֹ. וְהוּא לֹא בָּא

מֵרְצוֹנוֹ. נִשְׁלַח לְבַשֵּׂר.

 

וְאָז, כְּשֶׁחִיּוּכוֹ הַחַם

עֲדַיִן עַל פָּנָיו,

קָרַב אֵלַי.

לִטֵּף רֹאשִׁי,

נָשַׁק לְמִצְחִי,

הֵנִיחַ בְּרֹךְ יָדוֹ

עַל כְּתֵפִי וְאָמַר:

אַל תִּפְחַד

יִהְיֶה לְךָ טוֹב שָׁם.

אַל תִּפְחַד.

תִּסְתַּכֵּל עָלַי

לֹא רַע לִי שָׁם.

לֹא רַע לִי בִּכְלָל

תִּסְתַּכֵּל עָלַי...

וּכְשֶׁהִסְתַּכַּלְתִּי נֶעֱלַם.

 

​

הסכמה רחבה / דויד קהירי

 

לִפְעָמִים אֲנִי רוֹצֶה לְהוֹצִיא

אֶת הַשֵּׁד הָעֲדָתִי מֵהַבַּקְבּוּק.

לְדַבֵּר אִתּוֹ בְּגֹבַהּ הָעֵינַיִם.

לִשְׁמֹעַ מָה בְּפִיו,

לְהַשְׁמִיעַ אֶת דַּעְתִּי.

לְנַהֵל אִתּוֹ דִּיּוּן רְצִינִי.

אֲבָל אַתֶּם מְבַקְּשִׁים, מִתְעַקְּשִׁים,

כִּמְעַט מְצֻוִּים,

שֶׁלֹּא אוֹצִיא.

שֵׁדִים מְאֹד מְסֻכָּנִים,

כָּךְ אַתֶּם אוֹמְרִים.

 

אֲנִי חוֹלֵק עַל דַּעְתְּכֶם

אֲבָל עוֹשֶׂה רְצוֹנְכֶם,

מְמַלֵּא מְבֻקַּשְׁכֶם.

אַחִים אֲנַחְנוּ

וְעִם אַחִים צָרִיךְ

לְהִתְנַהֵג בְּהֶתְאֵם,

מִפַּעַם לְפַעַם, מִתּוֹךְ אַהֲבָה,

לְוַתֵּר.

אַחִים אֲנַחְנוּ.

 

מֵעֵבֶר לַמַּחֲלֹקֶת הַזְּעִירָה, הִזְנִיחָה,

שֶׁאֵינָהּ מַעֲלָה וְאֵינָהּ מוֹרִידָה

יֵשׁ בֵּינֵינוּ הַסְכָּמָה רְחָבָה.

אֲנַחְנוּ מַסְכִּימִים ש:

1. יֵשׁ בַּקְבּוּק.

2. הוּא פָּקוּק.

3. בְּתוֹכוֹ יֵשׁ שֵׁד.

4. הַשֵּׁד הוּא עֲדָתִי

5. מִמּוֹצָא מִזְרָחִי.

 

רְאוּ עַד כַּמָּה רָחֲבָה הַהַסְכָּמָה

לְעֻמַּת מַחֲלֹקֶת פָּעוֹטָה.

רְאוּ.

 

​

* / ריבה רוקט

 

שׁוֹדְדִים בָּאִים בַּחֹשֶׁךְ

מְסַפְּרִים סִפְרֵי יְלָדִים.

בְּאוֹר יוֹם שָׁדַדְתָּ

בַּלֵּילוֹת מַחְזִיר שָׁלַל

 

​

איש תר / ריבה רוקט

 

מִתְהַלֵּךְ בֵּין שָׂדוֹת וּשְׂדֵרוֹת

תּוֹעֶה בַּדְּרָכִים

טוֹעֶה בִּבְחִירוֹת

תּוֹהֶה שׁוּב וְשׁוּב

הַזּוֹ הִיא?

 

עַלְמָה עֲלוּמָה

שַׁתְקָנִית, עֲצוּבָה

כּוֹתֶבֶת שִׁירִים

בְּמִלָּה עֲצוּמָה

שִׁירִים עַל שִׂמְחָה שֶׁנֶּעֶלְמָה

וְעַל אַהֲבָה שֶׁעָזְבָה.

הַזּוֹ הִיא?

 

אִשָּׁה רְעוּלַת פָּנִים

אִישׁ לֹא רוֹאֶה אֶת הַפְּנִים

מְחַיֶּכֶת לִי בִּפְנִים

מִלּוֹתֶיהָ סוֹתְרוֹת

חִבּוּקֶיהָ מְמִסִּים

אַךְ לִבִּי לֹא נָמַס

לֹא קָרָה פֶּה נֵס

לֹא זוֹ הִיא.

 

אַחַת יש, טוֹבָה

אֵמוּן בי נָתְנָה

הָרְתָה לי וְיַלְדָּה

חִיּוּכָהּ מֻכָּר

אין חָדָשׁ בָּהּ דְּבַר

חֶסֶד נְעוּרֶיהָ שׁוֹמֵר

את השֶׁקֶר מקפיד ובורר

כזּוֹ הִיא?

 

בִּי אַחַת בַּת פָּנִים רַבּוֹת

אֲסַפְתִּיהָ מִכָּל הַבָּנוֹת

מְדַבֵּר אוֹתָן מִפִּיהָ

אוּלַי יַאֲמִינוּ כי הֵן יְקָרוֹת

וְאוֹחֵז בַּחוּטִים,

לֹא קוֹרֵעַ אַף חוּט

לֹא לִהְיוֹת לְבַד

לֹא לִהְיוֹת אָבוּד

בֵּין שׁוּרוֹת

בֵּין דְּמָעוֹת

בֵּין גּוּפוֹת אֲהוּבוֹת

מְחַפֵּשׂ

הַזּוֹ הִיא?

 

​

* / חמוטל בר-יוסף

 

כְּמוֹ אִישׁ עִוֵּר שֶׁעוֹבֵר כְּבִישׁ בַּחֲלוֹם

וּפִתאֹם מְחַבֶּקֶת אוֹתוֹ אִשָּׁה בְּעֵירֹם,

בְּלִי כְּרִיכָה, בְּלִי צִלּוּם מִימֵי נְעוּרַי,

בְּלִי רְכִילוּת, בְּלִי כְּלוּם –

כָּכָה תִּקְרָא, אִם תּוּכַל, אֶת סֵפֶר שִׁירַי.

 

​

לכתוב שיר / דויד קהירי

 

כְּמוֹ לֶאֱרֹז מִזְוָדָה

לִנְסִיעָה רְחוֹקָה,

לִשְׁהוּת אֲרֻכָּה.

 

כָּל מָה שֶׁצָּרִיךְ.

רַק מָה שֶׁמֻּכְרָח.

 

​

* / חמוטל בר-יוסף

 

מַשִּׁיב הָרוּחַ הוּא יַשִּׁיב עַל פָּנֶיךָ

צַחוּת שֶׁל תִּינוֹק חוֹלֵם.

הָאוֹמֵר יְהִי אוֹר הוּא יִפְקַח אֶת עֵינֶיךָ

לִבְחֹר אֶת הַדֶּרֶךְ הַקְּצָרָה.

הַיּוֹשֵׁב תְּהִלּוֹת הוּא יַעֲרֹךְ לְפָנֶיךָ שֻׁלְחָן

וְיַחֲזִיק בִּימִינְךָ הַכּוֹתֶבֶת.

 

​

* / ריבה רוקט

 

בְּרֵאשִׁית הָיְתָה מִלָּה

מֶטָפוֹרָה כְּתוּבָה

וַאֲרֶשֶׁת פָּנִים

וְרֶשֶׁת חָכְמָתְךָ

לִטּוּפִים טָווּ קוּרִים

וְשִׁירֶיךָ מִכְמֹרֶת סָרְגוּ

הַנִּיחוֹחַ עָטַף

אָפַף

 

טָבְעָה

בְּרֶשֶׁת מִלִּים

אִשָּׁה.

 

 

לא מוצא / דויד קהירי

 

אָדָם יוֹצֵא

וְלֹא מוֹצֵא

אֶת אֲשֶׁר רוֹצֶה

וְכָל אֹשֶׁר מוֹצֵא

אֵינוֹ רוֹצֶה.

 

וְהוּא לֹא יוֹדֵעַ

לְמָה הוּא יוֹצֵא.

וְהוּא לֹא יוֹדֵעַ

מָה אֵינוֹ מוֹצֵא.

וְהוּא לֹא יוֹדֵעַ

מָה הוּא רוֹצֶה.

הוּא אַךְ יוֹדֵעַ

מָה אֵינוֹ רוֹצֶה.

וְאֶת זֶה דַּוְקָא

הוּא כֵּן מוֹצֵא.

 

​

* / ריבה רוקט

 

לִרְקֹד אוֹהֶבֶת

תָּמִיד.

בְּלִי סִבָּה גַּם סִבָּה.

וּבַסֵּתֶר לְבִּי חוֹלֶמֶת

אֶת הַטַּנְגּוֹ

לִרְקֹד אִתְּךָ

 

​

ולא היה בינינו אלא זוהר / לאה גולדברג  (לחן ושירה: נחמה הנדל)

 

ולא היה ביננו אלא זוהר

זוהר עניו של השכמה ברחוב כפרי

ולבלובו של גן בטרם פרי

בלובן תפרחתו יפת התואר.

 

ומה מאוד צחקת באמרי

כי אל השחר הענוג כורד

אקרב ואקטפנו למזכרת

 

ואשמרנו בין דפי ספרי.

 

את זרועך נשאת, התזכור?

והנידות אט ענף תפוח,

ועל ראשי ירד מטר צחור.

 

מאחורי גבך הכפר ניעור,

החלונות נצטלצלו עם רוח -

ולא היה בינינו אלא אור.