עדי וולפסון שרה מלול יוסף עוזר

מפגש משוררים: שרה מלול, יוסף עוזר, עדי וולפסון

קטע קצר משיר לפני שמתחילים את המפגש

* / שז עוז

אַבְרָהָם,

אַל תַּעֲקֹד אוֹתִי שׁוּב עַל הַמִּזְבֵּחַ.

אֱלֹהִים מְשַׁקֵּר.

גַּם אֵלַי הוּא בָּא פַּעַם

סְבִיב מִטַּת הַיַּלְדָּה אֲפוּף עָשָׁן

וּשְׁמוֹ יָדוּעַ, וְהַבְּחִילָה קָשָׁה,

וּשְׁמוֹ – שִׁמְךָ

אַבְרָהָם

אַל תִּשְׁלַח אוֹתִי שׁוּב אֶל הַמִּדְבָּר.

קוֹלָה וּמִכְנָסַיִם / יוסף עוזר (קוראת שרה מלול)

בַּשָּׁבוּעַ בּוֹ חָלָה פָּרָשַׁת וַיֵרָא

כְּשֶׁגֵּרְשָׁה שָׂרָה אֶת הָגָר וְיִשְׁמָעֵאל

נִפְצָע הַיֶּלֶד עָאלִי גָּ'אווָ'ארִישׁ בֶּן הַ-7

מִכַּדּוּר פְּלַסְטִי

יָשָׁר אֶל תּוֹךְ הַמֹּחַ

עָאלִי גָּ'אווָ'ארִישׁ הֲפָךְ לְצֵמַח

בְּבֵית הַחוֹלִים הַיִּשְׁרָאֵלִי גָּסָס יוֹמַיִם

מַלְאַךְ הַמָּוֶת שֶׁבָּא

לֹא הֶרְאָה לְאִמּוֹ בְּאֵר מַיִם

וּבַשָּׁבוּעַ שֶׁחָלָה בּוֹ פָּרָשַׁת תּוֹלְדוֹת

אֶת עָאלִי גָּ'אווָ'ארִישׁ פִּרְקוּ לַחֲלָקִים

לַיֶּלֶד בֶּן 15 חִלְּקוּ אֶת הַכָּבֵד וְהָרֵאוֹת

אִמּוֹ אָמְרָה בְּשִׁדוּר

הַיֶּלֶד קָם וּבִקֵּשׁ קוֹלָה וּמִכְנָסַיִם

אַבָּא שֶׁל גָּ'אווָ'ארִישׁ אָמַר שֶׁיִּתְּנוּ חֲלָקִים גַּם לִיְהוּדִי

רַק אֶתְמוֹל חִלְּקוּ חַיָּל יְהוּדִי לְעֲרָבִים

וְשִׁיר מְשֻׁגָּע לִכְתֹּב

אוּלַי כָּךְ לְאַט בָּעֲדִינוּת

נַעֲשֶׂה אֶת חִלּוּפֵי הָאֶזְרָחִים

פָּלָשְׂתִינִים מֵחֲלָקִים שֶׁל יְהוּדִים

וִיְהוּדִים מֵחֲלָקִים שֶׁל פָּלֶשְׂתִינָאִים

וְשָׂרָה אִמֵּנוּ וְהָגָר אִמָּם

יִהְיוּ מַבְּסוּטוֹת בְּחֶלְקָן

וְנִשְׁתֶּה קוֹלָה וְגַּם נִלְבָּשׁ מִכְנָסַיִם

בִּירוֹקְרַטְיָה / עדי וולפסון (יקרא יוסף עוזר)

יַם הַמֶּלַח מִתְיַבֵּשׁ בַּצִּנּוֹרוֹת הַמְקֻבָּלִים

מִישֶׁהוּ סָכַר אֶת פִּי הַיַּרְדֵּן

וְאַחַר קָשַׁר אֶת פִּרְקֵי הַנְּחָלִים

וּמִלֵּא אֶת בְּרֵכוֹת הַמִּפְעָלִים

וַאֲפִלּוּ הַשֶּׁמֶשׁ,

בְּאֹפֶן טִבְעִי,

מְגַלַּחַת אֶת פְּנֵי הַמַּיִם.

בְּעוֹד כַּמָּה שָׁנִים, אוֹ יוֹתֵר

יַעַמְדוּ בִּמְקוֹמֵנוּ

נְצִיבֵי מֶלַח רַבִּים,

לְהַזְכִּיר כִּי עַל חֲטָאֵי סְדוֹם וּפִשְׁעֵי

פְּקִידֵי יְרוּשָׁלַיִם לֹא יַשִיבוּנוּ.

אביב / שרה מלול (קורא עדי וולפסון)

אני מניחה מנחות בדמות

סירי בישול

קוצצת ירקות לסלט

חופן פטרוזליה

מכסה בזקן ירוק

אורז לבן

תאכל ילד

תאכל

בני / עדי וולפסון

כשנולדתָ

בכיתי בכי

אושר טהור

בלי שום קמצוץ

כעס על הכאב

שיציף אֶת עיני

ועיניךָ על אף

שידעתי אותו

כבר אז כמו

שרק אבא יודע

ולא סיפרתי לךָ

עד לרגע הזה

כשליבי נמחץ

לליבךָ ובינינו

עומדת האמת

הקשה מנשוא

שאיני יכול

להפסיק

אֶת הדמעות

ושוב

אני

בוכה

פְרַקטָל / יוסף עוזר

בְּתוֹךְ נֵבֶל וְכִנּוֹר וּפְסַנְתֵּר קָם הָעָם הַיְּהוּדִי.

קַמְתִּי אֲנִי, פְרַקטָל,

דּוֹגֵם אֶת תָּאֵי רוּחִי וְגוּפִי,

רוּחָם וְגוּפָם,

מְשַׁכְפֵּל יְמֵי לֵךְ לְךָ, תָּאֵי הַחַיִּים

שֶׁל אֲבוֹת אֲבוֹתַי,

בָּהֶם עֻצְּבָה דְּמוּתִי הָרוּחָנִית, הַדָּתִית וְהַמְּדִינִית,

בָּהֶם חָיִיתִי חַיֵּי קוֹמְמִיּוּת מַמְלַכְתִּית,

בָּהֶם יָצַרְתִּי נִכְסֵי תַּרְבּוּת לְאֻמִּיִּים וּכְלַל-אֱנוֹשִׁיִּים

וְהוֹרַשְׁתִּי לָעוֹלָם כֻּלּוֹ לֵב, עֵינַיִם

וּמְעַט סִפְרֵי שִׁירִים.

מַה יַעֲשֶׂה פְרַקְטָל

אָבִיו עָלָה פְרַקְטָל לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל.

הוּא נֶעֱקַר פְרַקְטָל וְשָׁר.

הוּא קָרָא בַּמְּגִלּוֹת הַגְּנוּזוֹת

וַאֲנִי בִּשְׂפַת אִמִּי.

הוּא יֹאהַב בְּעִבְרִית, פְרַקְטָל,

יִכְתֹּב כָּאן כַּעֲלֵי גֶּפֶן וּתְאֵנָה

יִטַּע אוֹתָם בְּחַיָּיו וְאוֹתִי - פְרַקטָל.

זרועות מקורזלות / שרה מלול

שוּב עַל הַזְרוֹעוֹת שֶל אַבָּא צוֹמְחוֹת תּוֹלָעִים מִבֶּטוֹן מְקֻרְזָלוֹת

וְהַיָּדַיִם שֶלּוֹ, מְחֻסְפָּסוֹת כְּמוֹ נְיַר זְכוּכִית

שֶׁקוֹנִים אַצֶל מִירֶזָה

שְתֵי חֲתִיכוֹת

דוֹד אֵלִי מֵנִיף סַרְגֵּל מַּתֶּכֶת

וְאֵיתָן רוֹעֵד,

הַכֶּלֶב שֶלּוֹ מַכְנִיס אֶת הַזָּנָב בֵּין הָרַגְלַיִם

אֵיתָן כִּמְעַט בּוֹכֶה אָז אֲנִי מוֹשֶכֶת לוֹ

בַּפּוֹנִי שֶעוֹלֶה לְמַעְלָה, כֻּלָּם רוֹאִים

סֶרֶט עֲרָבִי – אַחַר כָּךְ נַלֵך הַבַּיְתָה.

הַלִימוֹנִים שֶלִּי, אַבָּא, הָיוּ תָּמִיד מֵהַסּוּג הַיָּשָן

זֶה שֶאִמָּא הֵכִינָה מֵהֶם לִימוֹנָדָה לְמוֹצָאֵי כִּפּוּר

הָיָה חַם וְשָׁתִינוּ

אַחַר כָּךְ הַיְּתֵדוֹת נִנְעֲצוּ.

* / שרה מלול

אבא,

הזיקנה היא בגדים

כבדים

תוקעת חיוך

ממאיר.

ארבעים שנה / עדי וולפסון

תִּרְאִי אוֹתִי

גֶּבֶר בֶּן אַרְבָּעִים

נָשׂוּי שְׁלֹשָה יְלָדִים קַרְיֶרָה וְאֹשֶר

אֲבָל עֲדַיִן מְחַפֵּשׂ זֶהוּת

כְּמִי שֶׁשּׁוֹלֵחַ יָד רֵיקָה לְתוֹךְ תִּיק

מָלֵא אוֹצָרוֹת לְחַפֵּשׂ מַפְתֵּחַ

עוֹמֵד בְּאֶמְצַע הַחַיִּים

אַרְבָּעִים שָׁנָה שֶׁאֲנִי הוֹלֵךְ בַּמִּדְבָּר שֶׁאֲנִי

רוֹצֶה לְשַׁנּוֹת אֶת הָעוֹלָם

שֶׁאֲנִי מוֹצֵא וּמְאַבֵּד וְעַכְשָׁו

נִפְתְּחוּ הַשָּׁמַיִם

* / שרה מלול

הגיל מתנכל לזיכרוני

מנהל חשבונות קטנוני

גשם יורד בחוץ

בחושך כולם

צועקים

איך אתחרה

ברכבות.

מטמון / עדי וולפסון

בַּשָּׁעָה הַנְּכוֹנָה,

חֲמִשָּׁה-עָשָׂר צְעָדִים מִקֶּרֶן רְחוֹבוֹת סְמִילַנְסְקִי וְהֶחָלוּץ

בְּקַו אֲוִירִי לְכִוּוּן הַמִּסְגָּד הַגָּדוֹל,

אִם תַּעֲצֹם אֶת הָעֵינַיִם

תּוּכַל לִשְׁמֹעַ אֶת הָרוֹעִים חוֹזְרִים מֵהַבְּאֵר וְצוֹחֲקִים עִם אַבְרָהָם

וְאֶת הָרַכֶּבֶת הַטּוּרְקִית מְפַלַּחַת אֶת לֵב הַמִּדְבָּר.

שְׁלוֹשָׁה צְעָדִים מִשָּׁם, בְּפַאֲתֵי מֶרְכַּז הַצְּעִירִים,

שׁוֹעֵט חֵיל הַפָּרָשִׁים הָאוֹסְטְרָלִי, וְחַיָּלֵי חֲטִיבַת הַנֶּגֶב

מְיֻזָּעִים וּמְאֻבָּקִים, נָחִים עַל אַדְמַת הַלֶּס,

וַאֲפִלּוּ הַמָּאֶסְטְרוֹ בֶּרְנְשְׁטַיְין מְנַגֵּן

רַפְסוֹדְיָה בְּכָחֹל.

עוֹד 52 צְעָדִים מְדוּדִים, וְהָאֲוִיר

מִתְמַלֵּא בְּרֵיחַ מָתוֹק שֶׁל גְּלִידָה, שֶׁנִּשָּׂא עַד לְדוּכְנֵי הַשּׁוּק הַבֶּדוּאִי

בְּפַאֲתֵי הָעִיר.

רַק מִסְפַּר צְעָדִים וְאַתְּ

יוֹשֶׁבֶת בְּקָפֶה פִּטְפּוּט חוֹלֶמֶת עַל הָעִיר

הַגְּדוֹלָה.

שְׁתִיקַת הַיָּם / חיים גורי (שירה הפרברים)

שְׁתִיקַת הַיָּם.

אַתָּה תֵּלֵךְ וְלֹא תַּגִּיעַ.

לְעוֹלָם.

שְׁתִיקַת הַיָּם.

הַצּוֹלְלִים

חָזְרוּ רֵיקָם.

אֶל קַו־הַחוֹף

שָׁבוֹת סְפִינוֹת מְנֻצָּחוֹת

וְאוֹר הַשֶּׁמֶשׁ בְּגַבָּן.

אֲנִי

וּשְׁנוֹת הָאוֹר

וּמַחְשְׁבוֹת הַיָּם.

לִבְסוֹף נָנוּחַ

וּפָנֵינוּ

עֵשֶׂב־יָם.

מתוך: "שושנת הרוחות", הוצאת הקיבוץ המאוחד, 1961

סִכּוּי סָבִיר / חיים גורי (יקרא יוסף עוזר)

אוֹמְרִים שֶׁיֵּשׁ סִכּוּי סָבִיר לְעוֹד מִלְחָמָה.

עוֹד מִלְחָמָה נוֹסֶפֶת עַל כָּל הַמִּלְחָמוֹת,

שֶׁיֵּשׁ לָהֶן תַּאֲרִיכִים, שֵׁמוֹת וּמְקוֹמוֹת.

אוֹמְרִים שֶׁהַחֶשְׁבּוֹנוֹת הָאֲרֻכִּים זְקוּקִים לָהֶן.

פֹּה דּוֹר לְדוֹר מוֹסֵר אֶת הָרוֹבֶה,

כְּמוֹ אֶת הַמַּקֵּל בְּמֵרוֹץ־שְׁלִיחִים.

בֵּינְתַיִם, אֶפְשָׁר לוֹמַר, כִּמְעַט בְּוַדָּאוּת,

שֶׁבְּעָתִיד נִרְאֶה לָעַיִן

לֹא יַחְסְרוּ פֹּה הַהוֹלְכִים וְהַבּוֹכִים,

צֶאֱצָאֵי יִצְחָק וְיִשְׁמָעֵאל, שְׁנֵי הָאַחִים.

* / אברהם חלפי (קורא עדי וולפסון)

עִם קֹמֶץ שָׁמַיִם בַּיָּד

הָיִיתִי עוֹבֵר אֶת חַיַּי.

הָיִיתִי חוֹצֶה אֶת הַיָּם

בְּרַגְלַי

עִם קֹמֶץ שָׁמַיִם בַּיָּד.

אני / עדי וולפסון

אֲנִי נוֹטֶה עִם הַחַמָּנִיּוֹת

עוֹקֵב אַחַר טוּר נְמָלִים

זוֹרֵם עִם הַנְּחָלִים

נוֹדֵד עִם הַחֲסִידוֹת

מִסְתַּדֵּר שְׁכָבוֹת שְׁכָבוֹת בָּאֶבֶן

מִתְגַּבֵּשׁ לְמֶלַח

מִשְתַּבְּלֵל

מְהַרְהֵר בָּרֶגעַ

מְעַרְעֵר עַל הָאֱמֶת

מַרְחִיק אֶל הָרֵי

האָרֲרָט

נזירים בודהיסטים כתומים / שרה מלול

גלוחי ראש

חומדים מנטרות שאת לא מבינה

את מצטלבת כמעט אם היית

יודעת איך ומרבה געגועים

אל כופתאות הבשר

אל ריח הסיר המתלהט על הכיריים

אל המקום שבו מעופף האלבטרוס

זיקית / שרה מלול

רַק מִסְתַּכֶּלֶת אֵיךְ הַסְּדָקִים בַּקִּיר יוֹרְדִים כְּמוֹ

בְּרָקִים בִּמְהֻפָּךְ.

יֵשׁ גַּם בְּרָקִים כָּאֵלֶּה אַתָּה תַּגִּיד, וְהַשָּׁמַיִם יְכוֹלִים לִהְיוֹת

לִפְעָמִים כַּלִּיא בָּרָק. לֹא רַק הָאֲדָמָה.

כֵּן.

אֲבָל בְּדֶרֶךְ כְּלָל לֹא, וְיֵשׁ חֹק שִׁמּוּר. לֹא מִתְוַסְּפוֹת

מַסּוֹת אוֹ אֶנֶרְגְּיוֹת לַמִּשְׁוָאָה.

אָז אֵין לִי בְּרֵרָה וּבַסּוֹף אֲנִי גּוֹנֶבֶת מֵהַסְּבִיבָה

עוֹד צְבָעִים. מֻכְרָחָה. חַיֶּבֶת לְטַשְׁטֵשׁ, לְעַטֵּר אֶת

גְּבוּלוֹת הַהַכָּרָה.

לִחְיוֹת מִיָּד שְׁנִיָּה.

לִשְׁתּוֹת מִכּוֹס פְּלַסְטִיק מְשֻׁמֶּשֶׁת. מְרֻבֶּבֶת כְּתָמִים.

לַמַּיִם יֵשׁ עַכְשָׁו טַעַם אַחֵר.

לִי יֵשׁ צְבָעִים.

כִּמְעַט נוֹגַעַת בַּשָּׁמַיִם,

מְטַפֶּסֶת יוֹתֵר גָּבוֹהַּ,

מְפַחֶדֶת שֶׁהֶעָנָף יִשָּׁבֵר,

כִּמְעַט מְחַיֶּכֶת.

מִשְׁקַל נוֹצָה, רַכִּיכָה בְּלִי עַמּוּד שִׁדְרָה,

מְעַפְעֶפֶת, עֵינַי נוֹדְדוֹת כָּל אַחַת לְכִוּוּן שׁוֹנֶה, שׁוֹלְפוֹת

טֶלֶסְקוֹפּ.

כָּל אַחַת תַּתְאִים אֶת עַצְמָהּ.

אָז לָמָּה בַּסּוֹף אֲנִי תָּמִיד נִתְלֵית עִם הַזָּנָב

הֲפוּכָה?

מְעַנְיֵן, מַה קִּלְקַלְתִּי בַּגִּלְגּוּל הַקּוֹדֵם.

מצאי / עדי וולפסון

וְהַכְּבִישׁ הַזֶּה לְשׁוּמָקוֹם:

מַכְתִּים אֶת הַנּוֹף,

מְזַהֵם אֶת הָאֲוִיר,

עוֹצֵר אֶת הַגֶּשֶׁם,

חוֹצֶה אֶת הָאֲדָמָה,

דּוֹרֵס אֶת הַחַי,

חוֹנֵק אֶת הַצּוֹמֵחַ,

קוֹטֵעַ בָּתֵּי גִּדּוּל,

חוֹתֵךְ בְּאִבְחָה אֶת

הַחַיִּים.

לֵךְ לְךָ

מדבר / עדי וולפסון

בְּעָרְפּוֹ שֶׁל

הַלַּיְלָה הַשֶּׁמֶשׁ

מְדַגְדֶּגֶת אוֹתִי

וְכָל הַחֲלוֹמוֹת

נִנְשְׁפוּ מִמֶּנִּי

וְהַמַּחְשָׁבוֹת שׁוּב

הִפְנוּ לִי

מַבָּט וְנוֹתַרְתִּי

קָשֶׁה וְעָיֵף

כְּנֶגֶד כָּל

הַחֲזִיתוֹת וְאֵין

לִי אֶלָּא

מִדְבָּר

הַתְפָּלָה / יוסף עוזר

אֵיךְ שֶׁפָּתַרְנוּ

אֶת בְּעָיַת הַגֶּשֶׁם?

עַל יְדֵי שִׁנּוּי נִקּוּד

הַתְּפִלָּה.

מָחַקְנוּ וְתִקַּנּוּ-

הַתְפָּלָה.

הִפְרַדְנוּ בְּעַצְמֵנוּ אֶת הַמֶּלַח

וּמַיִם רַבִּים יָצַרְנוּ.

וְנוֹצְרוּ עִבְרִית וְשִׁירִים וְשָׂדוֹת

יְהוּדִים מִכָּל הַקְּלָלוֹת בָּאוּ צְמֵאִים

הִבִּיטוּ אֶל גַּלֵּי הַיָּם הַתִּיכוֹן

וְהָפְכוּ מָתוֹק מִמַּלּוּחַ.

בָּאוּ לְכָאן אַבָּא וְאִמָּא שֶׁלִּי

הֵנִיקוּ אוֹתִי מִלִּים נִבְרְאוּ בִּן רֶגַע

מְנֻקָּדִים מֵחָדָשׁ,

נֶחְטָפִים, חֲטוּפִים, חוֹלָמִים חֲסֵרִים,

מְפַכִּים מַיִם שֶׁלֹּא אֱלֹהִים אָמַר אוֹ עָשָׂה.

וְאֶת הַתְּפִלִּין הֵנִיחוּ כְּתִינוֹק בָּעַרְסָל.

חַבַּדְנִיקִים לִיטָאִים חֲסִידִים

נִקְּדוּ בְּכִכַּר רַבִּין אֶת הָעֵגֶל הָעַתִּיק שֶׁל עֲבוֹדָתָם

אֲבָל הָאֲחֵרִים

עָשׂוּ הַתְפָּלָה לְמַיִם עֲצוּבִים וּמְלוּחִים.

כָּכָה נַעֲשָׂה אֲנַחְנוּ, לְאַט,

לְכָל הַמִּלִּים הַיְּשָׁנוֹת

לְאַט, בְּבִטְחָה.

בְּכָל סִדּוּרַי הַתְּפִלּוֹת

וּמִי יִהְיֶה רִאשׁוֹן הַשְּׂמֵחִים?

וַדַּאי- הוּא-

מֶלֶךְ

מַלְכֵי הַמְּלָחִים.

חלומות שהתכווצו בכביסה / שרה מלול

הַבָּתִּים לָבְשׁוּ גַּגּוֹת אֲדֻמִּים הִרְעִיפוּ

נְשִׁיקוֹת לַשָּׁמַיִם וְהַתִּקְוָה שֶׁלָּנוּ שָׁבָה

לִפְרֹחַ בֶּעָרוּץ הֶחָרֵב.

מָחָר יִהְיֶה מִי שֶׁיִּבְנֶה בָּתִּים לְבָנִים

בְּלִי גַּגּוֹת אֲדֻמִּים נְטוּשִׁים בַּמֶּרְחָב.

כְּשֶׁיַּבְּלִיּוֹת צְהֻבּוֹת עֲטֶרֶת יְנַצְנְצוּ בֵּין אַדְמַת הַלֶּס,

דַּקּוֹת שׁוּלִיּוֹת קִוִּיתִי שֶׁאוּכַל לְעוֹקְרָן

מִן הַיַּבָּשָׁה וְלִנְטֹעַ

פְּרָחִים אֲחֵרִים תַּחְתֵּיהֶן .

אָז קִוִּיתִי...

וְזֶה בְּעִנְיַן הַחֲלוֹם

שֶׁיֵּרֵד מָחָר גֶּשֶׁם.

סְתָם תַּחֲזִית קוֹדֶרֶת.

אָז מָה אִם הַחֲלוֹמוֹת שֶׁל הַיַּלְדָּה שֶׁהָיִיתִי פַּעַם

הִתְכַּוְּצוּ בַּכְּבִיסָה בִּגְלַל שִׁמּוּשׁ יֶתֶר

בְּטֶמְפֶּרָטוּרָה לֹא נְכוֹנָה. הָיִיתִי צְרִיכָה

לִקְרֹא אֶת הַהוֹרָאוֹת אֲבָל אָז טֶרֶם יָדַעְתִּי

צוּרַת אוֹת.

* / יוסף עוזר

12 שָׁנִים לִפְנֵי שֶׁאַבָּא נוֹלַד בְּבַּגְדָּד,

1910, הִמְלִיטָה פָּרָה עֵגֶל מָתוֹק בִּדְגַנְיָה.

לֹא יָדַע אַבָּא דָּבָר עַל מַעֲשֶׂה הָעֵגֶל.

בְּנַהֲלָל עָגוּ עִגּוּל וְקִרְקְרוּ תַּרְנְגוֹלִים בְּעִבְרִית.

הֵנִיבוּ שִׁירִים, הֵנִיבוּ שָׂדוֹת שֶׁבָּעֵמֶק.

בְּמוֹשָׁב בָּרָק בְּיִזְרְעֶאל

עוֹלִים מִקָּזַבְּלַנְקָה, מֵהָרֵי הָאַטְלָס,

בָּרְאוּ בַּשָּׂדוֹת שֶׁלֶג כֻּתְנָה לָבָן בַּקַּיִץ -

וְיָדַי אָסְפוּ

שֶׁלֶג לְכָרִיּוֹת וּכְסָתוֹת.

נֵס יוֹמְיוֹמִי, עִבְרִי.

לֹא תִּמְצָא כְּמוֹתוֹ בְּכָל סִפְרֵי קֹדֶשׁ.

אֶתְמוֹל רָאִיתִי שׁוּב אֶת הַמַּחְרֵשׁוֹת

בְּצִדֵּי הַדֶּרֶךְ.

גּוּפַת טְרַקְטוֹר גּ'וֹן-דִּיר עִם סֵמֶל הַצְּבִי

מַחְלִיד, מִתְנַשֵּׁם לְיַד מִשְׁפַּחַת פֶּרֶץ,

כִּמְאַהֵב תָּקוּעַ הַיָּצוּל בַּחֲרִיצֵי אַדְמַת אַהֲבָתוֹ,

רָאִיתִי אֶת הַמְּשֻׁרְיָנִים הַנְּכוֹנִים, הַמַּחְלִידִים,

שֶׁל עַם עִבְרִי אֲשֶׁר דִּבֵּר שִׁירָה

לְרֶגֶב, לִמְכוֹרָה, לְשֶׁלֶף,

וְרִידִים רֵיקִים שֶׁל צִנּוֹרוֹת הַשְׁקָאָה מֵאָלוּמִינְיוּם,

הַמַּמְטֵרָה זוֹכֶרֶת כַּמָּה פְּעָמִים

הוֹצֵאתִי עֵשֶׂב מִקְנֶה נְשִׁימָה שֶׁלָּהּ.

רַבּוֹת

הַמַּמְטֵרָה זוֹכֶרֶת.

אֲנִי שָׁר בּאגַן הַיַם הַתִּיכוֹן / יוסף עוזר (שירה אקוט)

אֲנִי שָׁר בּאגַן הַיַם הַתִּיכוֹן

אֲנִי שָׁר לגלִים הַכְּחולים הבאים מבֵּיירוּת לחיפה

נְסוֹגִים וְשׁוֹטְפִים כְּכָל יָם, כְּכָל חוֹף

אֲנִי שֶׁאֵיננִי רוֹאֶה סוּדָרִים מונָפִים

אלָא דְּגָלִים שְׂרוּפִים בָּאֵשׁ בְּמסָכֵי הַטֶלֶבִיזְיָה

וְאֶת הַגֶּשֶׁר הַשָּרוּף שֶׁבֵּין הַמִּילָה סָאלָאם וְהַמִּלָה שָׁלוֹם

בֵּין הַמִּלָה קַ'לְבּ וְהַמִּלָה לֵב

בֵּין הַמִּלָה חוּבּ וְהַמִּלָה אֲהָבָה

בֵּין הַמִּלָה מַיְ וְהַמִּלָה מַיִם

בֵּין הַמִּלָה עִבְרִי וְהַמִּלָה עֲרָבִי

בֵּין הַמִּלָה ווַ'אחֶד וְהַמִּלָה אֶחָד

בֵּין הַמִּלָה אֲללָה וְהַמִּלָה אֱלֹהִים

ביקורת קולוניאלית / שרה מלול (יקרא יוסף עוזר)

לֹא תִּרְגְּלוּ אוֹתָךְ לְהִתְקַדֵּם

לֹא תִּרְגְּלוּ אוֹתָךְ לְהַבִּיט נִנּוֹחָה

לֹא, לֹא תִּרְגְּלוּ אוֹתָךְ לְהַגִּיד לוֹ לֹא

לֹא תִּרְגְּלוּ אוֹתָךְ לִשְׁמֹעַ אֶת הַקּוֹל שֶׁלָּךְ, לֹא.

לֹא תִּרְגְּלוּ אוֹתָךְ לְהַחְלִיט לְבַד

לֹא תִּרְגְּלוּ אוֹתָךְ לֹא לַעֲצֹר

לֹא לְצַיֵּת,

לֹא תִּרְגְּלוּ אוֹתָךְ

אָז עַכְשָׁו אַתְּ לוֹמֶדֶת

אִשָּׁה בַּת חֲמִשִּׁים

אָז עַכְשָׁו אַתְּ לוֹמֶדֶת אֵיךְ מוֹחֲקִים

וְאַתְּ מוֹחֶקֶת אֶת הָאִישׁ הַקָּטָן בָּרַמְזוֹר

וְאֶת הָאִישׁ שֶׁאוֹמֵר לָךְ לַעֲצֹר

וְאַתְּ מוֹחֶקֶת אֶת הַקּוֹלוֹת שֶׁלָּהֶם שֶׁאוֹמְרִים לָךְ לָשֶׁבֶת

וְאַתְּ מוֹחֶקֶת אֶת הַבָּעוֹת הַפָּנִים שֶׁאוֹמְרוֹת שֶׁזֶּה לֹא בְּסֵדֶר

וְאַתְּ מוֹחֶקֶת וּמוֹחֶקֶת

וְלֹא תִּרְגְּלוּ אוֹתָךְ אֵיפֹה עוֹצְרִים.

הבחנה / עדי וולפסון (קוראת שרה מלול)

כַּמָּה פְּעָמִים אָמְרוּ לִי שֶׁמֶּענְטְשׁ הוּא

יוֹתֵר מִבֶּן אָדָם

בְּעִבְרִית אִי אֶפְשָׁר לְדַיֵּק בָּזֶה

אִי אֶפְשָׁר לְהַסְבִּיר אֶת זֶה

בְּמִלִּים צָרִיךְ לְהַרְגִּישׁ אֶת זֶה בַּלֵּב

צָרִיךְ לְחַפֵּשׂ

* / שרה מלול

רומנטיקה זולה

תמונות בתערוכה

המון צבעי הסוואה

שכבות טיח

אחד

שיכור

ובעקרון ההכבדה

כמו בחוק של כלל היד החובקת או

חוק שימור התוצאה

בסוף הדמעה נמרחת על גב

היד המכה

וראיתי אותך / עדי וולפסון

ואני ראיתי אֶת הלבלוב המתפרץ

של העצים, עכשיו, על סף האביב,

אחרי שהחורף הארוך טלטל אֶת

גופם, לא לשווא, וזכרתי אֶת שלכת

הסתיו, שהביאה עמה חששות ותקוות

חדשות, ואֶת הקיץ שהיה פה לפניו,

עם רוחות הקדים והשיממון המתמשך.

וראיתי היום שמש זהב מפציעה בין

הענפים, ומים מטפטפים על האדמה,

והאוויר היה זך, במידה הנכונה, ומלא

בהבטחה.

וראיתי אותךָ.

אימי גיהצה / יוסף עוזר

מַגְהֵץ בַּרְזֶל- אִמִּי גִּהֲצָה לִי

עִם רֶחֶם הַגֶּחָלִים שֶׁלּוֹ, שֶׁל

דֹּב יוֹסֵף הֶחָכָם הָאַשְׁכְּנַזִּי,

אֶת מְדִינַת הַיְּהוּדִים.

פְּרִימוּס- גַּם אַלְבֶּרְט אַיְנְשְׁטַיְן

הִרְתִּיחַ בּוֹ מַיִם לְקָפֶה

שָׁעָה שֶׁמָּחַק אֶת הַנֻּסְחָה, תִּקֵּן וְתִקֵּן –

אֵיפֹה יִהְיֶה הַC וְאֵיפֹה הַE, שָׂרַף אֶת הַקְּמֵעוֹת.

אֱלֹהִים אַשְׁכְּנַזִּי – חָבוּל וּפָצוּעַ

נָחַת עִם מִזְוָדָה בְּשַׁעַר עֲלִיָּה וְהִתְחִיל לִכְתֹּב אוֹתִי

בְּסֵפֶר חָדָשׁ. אֱלֹהֵי אִמִּי הַמִּזְרָחִי, מְגֻלָּח בְּתַעַר,

שִׁנָּה אֶת שְׁמוֹ, אֶת לְבוּשׁוֹ וּלְשׁוֹנוֹ וּבָכָה, בָּכָה.

אוֹר צָבַע אֶת פְּנֵי אֲבִי וְאִמִּי בְּגוֹנֵי עֵמֶק יִזְרְעֶאל.

חִיּוּכָם הִתְרַחֵב,

הֵם הֶרְאוּ לִי אֶת דְּמוּתִי מִשְׁתַּקֶּפֶת

עִבְרִית, מַעֲרָבִית וַחֲזָקָה מִכָּל חוֹמוֹת מִזְרַח יְרוּשָׁלַיִם.

וְהוֹרִישׁוּ לִי בֵּין מֵרְכָאוֹת, וּפְסִיק וְסִימָנֵי שְׁאֵלָה וְסִימָנֵי קְרִיאָה.

מי אני / עדי וולפסון

מיִ אֲניִ שׁאֶדַבֵּר

בְּשֵׁם הָעֵצִים וּבִשְׁבִיל

הָאֲבָנִים, שֶׁאֶהְיֶה לְפֶה

לָרוּחַ וְלַמַּיִם,

שֶׁאֶזְעַק אֶת קוֹלָם שֶׁל

בַּעֲלֵי הַכָּנָף וְהַהוֹלְכִים

עַל אַרְבַּע,

שֶׁאֶתְנבַּאֵ.

אֲנִי. יְחִידִי. זָעִיר.

שֶׁמְּשַׁנֵּן יוֹם אַחַר יוֹם אֶת מְמַדַּי

שֶׁמְּחפַּשֵׂ אֶת מְקוֹמִי

בַּיְּקוּם הָאֵין

סוֹפִי מִי

אֲנִי

* / עדי וולפסון

לפעמים במקום לחשוב

אני מושיב את המילים בגוף

ומרגיש.

האמת היא שהייתי רוצה

להיות הרבה יותר

אמיץ: לעשות מהמילים

חומר, להוציא מהן

לחם, להתכסות בהן

כאילו היו רוח, לחלום

ולו רק בשבח

החלומות, אך בדיוק

אז, במקום להעז, אני

כותב.

אני מאשים / יוסף עוזר

בַּכֹּתֶל הַזֶּה שֶׁלָּכֶם,

בַּקִּיר הַזֶּה שֶׁשְּׁכִינָה מֵעוֹלָם

לֹא הָיְתָה בּוֹ,

בַּסְּדָקִים שֶׁל ה feed

תְּקַלְּלוּ אֶת מִי שֶׁשָּׂנְאָה נַפְשְׁכֶם

תִּכְתְּבוּ לוֹ

יִמַח שִׁמְךָ, מִתֻּמָּתָם, בֹּשׁ וְהִכָּלֵם, כֶּלֶב,

בַּכֹּתֶל הַזֶּה שֶׁלָּכֶם שֶׁאֵין בּוֹ דְּמָעוֹת וְרַעַל חוֹלֶה בּוֹ.

לֹא זָזָה שְׁכִינָה מֵהַכֹּתֶל הַזֶּה שֶׁלָּכֶם,

וְלֹא הִתְיַמְּרָה לְחוֹלֵל בּוֹ.

לֹא יְשֻׁחְרַר הַכֹּתֶל הַזֶּה מִשְּׂנָאוֹת

כִּי הַכֹּתֶל הַזֶּה הוּא קוֹטֵל הוּא קוֹטֵל קוֹטֵל

וְרוֹצֵחַ הַמּוֹנִים סִדְרָתִי וְשָׁקֵט

בְּמִמּוּן הַמּוֹנִים מִשְׁתּוֹלֵל בּוֹ.

בְּרֵאשִׁית בָּרָא פייסבוק אֶת הַחֲמוֹר

וְגַם אֲנִי בַּעֲווֹנוֹתַי לֹא הִתְנַעַרְתִּי.

נוֹפֵל לְרַגְלָיו כּוֹרֵעַ וּמִשְׁתַּחֲוֶה כְּאֶזְרָח חָפְשִׁי וֶאֱוִיל

וְעוֹקֵד אֶת עַצְמִי בַּמִּקְלֶדֶת

וְלֹא מְהַסֶּה אֶת הַשֶּׂה

שֶׁגּוֹעֶה וְגוֹעֶה וְגוֹעֶה פייסבוק:

בְּכָל אֶחָד מֵאִתָּנוּ- "מֵאֲחוֹרֵי תָּא הַזְּכוּכִית,...

בשנייה / ש. שפרה (קוראת שרה מלול)

בשנייה זו

שבין ראיה לידיעה

שזו אני

כלום היית אוהב אותי

כבראשונה?

* / שרה מלול

ההתאהבות היא חיית פרא שלא מוכנה

שישימו אותה במחלקת הקונצנזוס המדעי הליברלי

ולפיכך היא מזנקת החוצה

נתלית בטבע האנושי

נועצת טלפיים

-לא חיית בית מוצלחת.

אהבה היא חילזון מוכה צמא

מחפשת רגבים לחים

בין חדרי הלב

להיקבר

עד לעונת החורף הבאה

אהבה היא מקף בשורת הבדידות

מתחפרת בגומחת הכתפיים

משלחת את התקווה

על מזרן ים

להשתזף

התאהבות היא מדבקת פגוש מוצלחת

מסתייגת מהאינטימיות, פותחת בניסיונות לשנות

את האישיות האחרת שתהא זהה

לך, מאמינים שהסיפור יימשך

וכשקרובים מדיי

נתיב המילוט

נעלם.

הגוף / עדי וולפסון

הגוף הוא משען

לנפש, אבל

הנפש היא אדמה

בוערת, היא מים

זורמים, היא

מחוץ לגוף.

היא מי שהייתָ.

הגוף הוא מפתן

לנשמה, אבל

הנשמה היא רוח

פרצים, היא אש

חורכת, היא ללא

צורה וגוף.

היא מי שאתה.

הגוף הוא צוהר

לחלומות, אבל

החלומות הם

הבטחות ללא

ערבון, הם סימן

דרך, הם

שפת הגוף.

הם מי שתהיה.

הגוף הוא מקום

לאהבה.

לילה כלכלי / יוסף עוזר

לַיְלָה כַּלְכָּלִי יוֹרֵד אֶל

כַּסְפּוֹמָט זוֹרֵחַ

לְיָדוֹ מִישֶׁהוּ מַפְקִיד אֶת נְשִׁימָתוֹ

אֶל פִּיהָ שֶׁל אֲהוּבָה

זוֹ מוֹשֶׁכֶת בִּמְזֻמָּן אֶת לְשׁוֹנָהּ בִּלְשׁוֹנוֹ

חוֹשֶׁבֶת עַל הַשְׁקָעָה בְּטוּחָה.

לזכרי / יוסף עוזר

שָׁאַלְתִּי אֶת שְׂפָתַיִךְ

שָׁאַלְתִּי אֶת עֵינַיִךְ

שָׁאַלְתִּי מַה עִנְיָנָם שֶׁל

אֵינְסוֹף כּוֹכָבִים סוֹבְבִים

כְּמוֹ אִישׁוֹנַי שֶׁלִּי בְּתוֹךְ אִישׁוֹנַיִךְ

לָמָּה יִסְתּוֹבְבוּ בִּתְהוֹם הָאֵינְסוֹף

כְּמוֹ לְשׁוֹנֵךְ הָעוֹשָׂה שְׁבִיל חָלָב עַל הַצַּוָּאר וְהַגַּב

לָמָּה נַעֲמֹד אֲסִירֵי אַהֲבָה

לָמָּה נִתְגַּעְגֵּעַ לִהְיוֹת לְבָשָׂר אֶחָד.

וְהֵשַׁבְתְּ לִשְׂפָתַי וְהֵשַׁבְתְּ לְעֵינַי

וְהָיָה לָךְ דִּבּוּר שֶׁנִּבְרָא בִּי.

וְהִקְשַׁבְנוּ לַלֵּב,

הָיָה רַק אֶחָד.

וְיָדַעְנוּ שֶׁנֵּלֵךְ זֶה מִזֶּה

שֶׁנַּרְחִיק. שֶׁנֻּפְרַד.

* / שרה מלול

את מדליקה את נורת היסמין שלך

גוזרת את גבולות הלילה

טרפזים של אור נוטפים לשעת

כישוף, את לוחשת

מתכרבלת היטב בשמיכת הפיקה

ונועה הבת שלך מחר תגיד

אמא מה זה פיקה

את תצביעי על צורת הוופל

המוטבעת על

עורך, סתם גבול בינך לבינה

משבצות יכולות להיות

לחש רחש ברחשים

הלילה נגמר

והירח משרטט

עיגול

אולי תעופי עכשיו על הרומבה

מי משתמש בימנו במקלות מטאטא

מציאוֹת / עדי וולפסון

שׁוּב שַׁבְתִּי אֵלַיִךְ

אוֹתוֹ הַיֶּלֶד שֶׁנֶּעֱלָם

בֵּין דּוּכְנֵי הַשּׁוּק הַבֶּדוּאִי וְעַנְנֵי

אָבָק מְחַטֵּט בֵּין עֲרֵמוֹת בְּגָדִים

מְזוּיָפִים לְהַעֲלוֹת קְנֵה

סֻכָּר שֶׁיַּמְתִּיק אֶת הַלֵּילוֹת עוֹד

יָמִים אֲרֻכִּים

אוֹתוֹ הַנַּעַר שֶׁיָּצָא לְמִרְדָּף בָּרְחוֹבוֹת

הָעֲיֵפִים שֶׁגִּלָּה מִלִּים אֲחֵרוֹת בְּסֵפֶר

מְשׁוּמָשׁ עַל מַדָּף מָט לִנְפּוֹל

בַּחֲנוּת הַסְּפָרִים שֶׁכְּבָר

אֵינֶנָּהּ שֶׁמְּשַׁנֵּן שׁוּב וְשׁוּב

אֶת הַלְּבַד

אוֹתוֹ הָאִישׁ שֶׁאוֹסֵף רְגָעִים כְּאִלּוּ

הָיוּ מַטְבְּעוֹת אֹשֶׁר אוֹתָן יוּכַל

לְהַטִּיל עַל לוּחַ הָעִיר כְּמִי

שֶׁחוֹרֵץ גּוֹרָלוֹת וּלְהוֹרִישׁ לַבָּאִים

אַחֲרָיו

אֶת הַהִזְדַּמְּנוּת

אינטימיות איטית / שרה מלול

השמש חלקיקים זהובים

שלהי קיץ , העצים

לא משיבים מלחמה

מקמטים את העלים

צובעים חום

נשיקות על הגוף

האור העמום של

הפנסים, מטפסים בכניסה

הדהוד שקרים

מישהו אומר חורף

סוף נובמבר, עדיין אין גשם

העור שלך ברווז

את פותחת את כל החלונות

להפשיר את צינת

האור נכנס

מכין לו קפה

מפשפש בין השמיכות

מכיר את הדרך

מנפץ את חסדי האתמול

עדיף על סיפור אהבה.

הָאוֹר הַיָּפֶה / יוסף עוזר (קורא עדי וולפסון)

הָאוֹר הַיָּפֶה הַזֶּה עַל אֶדֶן חַלּוֹנִי

אֵינוֹ שׁוֹנֶה מִשְּׁאָר הָאוֹרוֹת -

אוֹתָהּ הַשֶּׁמֶשׁ

בְּכָל הַחַלּוֹנוֹת נוֹגַעַת.

אַךְ יָפְיוֹ נוֹגֵעַ בְּעֵינַי

בִּגְלָלֵךְ אֲשֶׁר תֵּלְכִי כָּאן בְּבֵיתִי

מַרְגִילָה אֶת הָרוּחוֹת לְהֵעָצֵר

עַל סַף פִּתְחֵי הַבַּיִת

וּמְעוֹרֶרֶת אֶת יְלָדֵּינוּ וְאוֹתִי

לְהָבְחִין

כֵּיצַד יָפֶה הוּא נָח

גַּם עַל דְּבָרִים חַדִּים שֶׁבָּעוֹלָם

שֶׁמַבָּט רַךְ שֶׁלָּךְ יְעַגֵּל,

אִשְׁתִּי.

נתן אלתרמן, פגישה לאין קץ (שירה אריק איינשטיין)

כִי סָעַרְתְ עָלַי, לָנֶצַח אֲנַגְנֵךְ, שָוְא חומָה אֶצור לָךְ, שָוְא אַצִיב דְלָתַיִם!

תְשוקָתִי אֵלַיִךְ וְאֵלַי גַנֵךְ, וְאֵלַי גופִי סְחַרְחַר, אובֵד יָדַיִם!

לַסְפָרִים רַק אַתְ הַחֵטְא וְהַשופֶטֶת. פִתְאמִית לָעַד! עֵינַי בָךְ הֲלומות,

עֵת בִרְחוב לוחֵם, שותֵת שְקִיעות שֶל פֶטֶל, תְאַלְמִי אותִי לַאֻלומות.

אַל תִתְחַנְנִי אֶל הַנְסוגִים מִגֶשֶת. לְבַדִי אֶהְיֶה בְאַרְצותַיִךְ הֵלֶךְ.

תְפִילָתִי דָבָר אֵינֶנָה מְבַקֶשֶת, תְפִילָתִי אַחַת וְהִיא אומֶרֶת – הֵא לָךְ!

עַד קַצְוֵי הָעֶצֶב, עַד עֵינות הַלַיִל, בִירְחובות בַרְזֶל רֵיקִים וַאֲרֻכִים,

אֱלהַי צִוַנִי שֵאת לְעולָלַיִך, מֵעָנְיִי הָרַב, שְקֵדִים וְצִימוקִים.

טוב שֶאֶת לִבֵנו עוד יָדֵךְ לוכֶדֶת, אַל תְרַחֲמִיהו בְעָיְפו לָרוץ,

אַל תַנִיחִי לו שֶיַאֲפִיל כְחֶדֶר, בְלִי הַכוכָבִים שֶנִשְאֲרו בַחוץ.

שָם לוהֵט יָרֵח כִנְשִיקַת טַבַחַת, שָם רָקִיע לַח אֶת שִיעולו מַרְעִים,

שָם שִקְמָה תַפִיל עָנָף לִי כְמִטְפַחַת וַאֲנִי אֶקד לָה וְאָרִים.

וַאֲנִי יודֵע כִי לְקול הַתוף בְעָרֵי מִסְחָר חֵרְשות וְכואֲבות,

יום אֶחָד אֶפול עוד פְצועַ ראש לִקְטף אֶת חִיוכֵנו זֶה מִבֵין הַמֶרְכָבות.

מפגש משוררים: שרה מלול, יוסף עוזר, עדי וולפסון

​

קטע קצר משיר לפני שמתחילים את המפגש

* / שז עוז

קוֹלָה וּמִכְנָסַיִם / יוסף עוזר (קוראת שרה מלול)

בִּירוֹקְרַטְיָה / עדי וולפסון (יקרא יוסף עוזר)

אביב / שרה מלול (קורא עדי וולפסון)

בני / עדי וולפסון