​

​

תּוֹרָה אֲדֹנָי תֵּן לִי תּוֹרָה / גבריאלה אלישע (מקריא: גלעד מאירי)

​

תּוֹרָה אֲדֹנָי תֵּן לִי תּוֹרָה

תֵּן לִי תּוֹרָה שֶׁאוּכַל לְקַיֵּם

תֵּן לִי תּוֹרָה שֶׁתַּתְאִים לִי

תֵּן לִי תּוֹרָה חֲדָשָׁה אֲדֹנָי

תֵּן לִי תּוֹרָה קַלָּה וִישִׂימָה

וּבְלִי מַחֲלוֹקוֹת וּפוּלְמוּסִים

תֵּן לִי תּוֹרָה רוֹקֶדֶת וְשָׁרָה

תֵּן לִי תּוֹרָה מְזִינָה וּמְפַרְנֶסֶת

תֵּן לִי קַרְדֹּם וּמְיֻמָּנוּת לַחְפֹּר בָּהּ

​

סוֹדוֹת הָאֵל וְאוֹצְרוֹת הַדַּעַת

נְהִירִים לִי כְּמוֹ פִּסַּת שָׁמַיִם

הַנִּשְׁקֶפֶת בְּחַלּוֹן הַתָּא

אֲבָל לִפְעָמִים הָרֹאשׁ מִתְפּוֹצֵץ

מֵרֹב עִיּוּן וְאוֹצָרוֹת

תֵּן תּוֹרָה יוֹתֵר פְּשׁוּטָה

תֵּן תּוֹרָה שֶׁאוּכַל לְקַיֵּם בְּשִׂמְחָה,

בְּנָקֵל, תֵּן מֶרְכָּז, נְקֻדַּת יִחוּס,

אַרְכִימֶדֶס

​

הִנֵּה כִּמְעַט זָקַנְתִּי,

תֵּן לִי נַחֲלָה בָּעוֹלָם הַזֶּה.

אָמֵן!

​

​

כַּמָּה חִוֵּר אֲנִי הַבֹּקֶר / סעד אבו ע'נאם

​

הָעוֹלָם תְּמוּנָה שֶׁטֻּשְׁטְשָׁה בַּעֲפַר תּוּגָה וְגַעְגּוּעִים

אֲנִי כּוֹתֵב וּמוֹחֵק וְזוֹעֵק

 וְהוֹרְגִים אוֹתִי צימאון וְזֹהַר מסנוור

אֲנִי תּוֹלֶה אֶת עֵינַי בֶּחָלָל לִרְאוֹתֵךְ

 וְנוֹפֵל לִבְאֵר חֲרֵבָה

הוֹשִׁיטִי אֶת יָדֵךְ עִם כִּכַּר לֶחֶם הַשַּׁחַר הַחַמָּה

בּוֹאִי וְכִרְכִי אֶת שְׂפָתֵךְ עַל שְׂפָתִי

רַחֲפִי מֵעַל דִּגְלֵי הַחֲלוֹם

הָעִיפִי לְפָנַי אֶת יוֹנֵי הַתִּקְוָה

וּתְלִי עַל צַוָּארִי אֶת עִטּוּר הַחֲזָרָה אֵלַיִךְ

​

​

אוֹר וחשׁך / דליה רביקוביץ (מקריאה: תמר חלוצי)

​

אִם תּוּכְלִי לְצַמְצֵם אֶת הָאוֹר

אִם תְּרַכְּזִי אֶת הָאוֹר בִּתְבוּנָה,

הִנֵּה יָשׁוּב וְיֵרָאֶה

הָאִישׁ מִן הַחַלּוֹן.

הָאִישׁ בַּחַלּוֹן הַגָּבוֹהַּ מְאֹד,

לֹא אוּכַל לוֹמַר בְּאֵיזוֹ קוֹמָה,

הַרְבֵּה רְבָדִים שֶׁל חֹשֶׁךְ תַּחְתָּיו.

הָאִישׁ הַהוּא אֵינֶנּוּ יָשֵׁן, כַּמּוּבָן.

וּמִי הַדּוֹבֶרֶת?

אִשָּׁה שֶׁאֵינֶנָּה יוֹדַעַת אֹשֶׁר

כְּמַצָּב טִבְעִי.

לֹא נוֹשֵׂאת חֵן מִלִּפְנֵי הָרְאִי.

לֹא שְׁקֵטָה.

מַרְכִּיבָה מִשְׁקָפַיִם,

לֹא מִתְמַצֵּאת בִּפְרָטִים.

לֹא בְּמִקְרֶה

אֲנִי מַאֲרִיכָה לָשֶׁבֶת בַּחֹשֶׁךְ,

מְצַמְצֶמֶת אוֹרוֹת

מַשְׁאִירָה פִּנּוֹת בַּחֲשֵׁכָה

בַּחֹשֶׁךְ אֲנִי רוֹאָה אוֹתָהּ

יוֹשֶׁבֶת כָּמוֹנִי,

מַגִיפָה לְעֻמָּתִי אֶת הַתְּרִיס

מַפְנָה אֵלַי אֶת גַּבָּהּ,

מִתְחַזָּה לְמוּלִי כְּלֹא רוֹאָה,

יוֹדַעַת הֵיטֵב

שֶׁכָּל תְּנוּעוֹתֶיהָ גְּלוּיוֹת לְפָנַי.

​

וְהָאִישׁ בַּחַלּוֹן,

אוֹרֵחַ מֵאֶרֶץ רְחוֹקָה,

אִישׁ אָמִיד,

נוֹתָר עֵר כָּל הַלַּיְלָה.

מְאָרֵחַ אִשָּׁה כָּלְשֶׁהִי

שֶׁהִכִּיר זֶה עַתָּה.

​

עוֹד מְעַט יָסִיט אֶת הַוִּילוֹן הַפָּרוּשׂ

וְיַבִּיט עַל סְבִיבָיו בִּשְׂבִיעוּת רָצוֹן.

לְעֵינָיו עִיר זָרָה.

לִבּוֹ גַס בְּעָרִים זָרוֹת.

עַל זְרוֹעוֹ שָׁעוֹן מְדֻיָּק.

הוּא יוֹדֵעַ, בְּשָׁעָה זוֹ שֶׁל מַעֲבֵה הַלַּיְלָה

יוֹשֶׁבֶת בִּלְתִּי נִרְאֵית אִשָּׁה בְּאוֹרוֹת מְצֻמְצָמִים.

הִיא מְבִינָה לְלִבּוֹ.

הוּא קוֹרֵא אֶת מַחְשַׁבְתָּהּ.

​

יֵשׁ בֵּינֵיהֶם שַׁיָּכוּת

שֶׁאַל לוֹ לְהַעֲמִיד בְּמִבְחָן שֶׁל קִרְבָה.

שְׁנֵיהֶם אֲפוּפִים חֹשֶׁךְ כִּשְׂמִיכָה.

טוֹב לָהֶם מְאֹד.

​

מתוך: אהבה אמיתית, הקיבוץ המאוחד, 1987

​

​

האוהבים האחרים / גלעד מאירי

לֶסְקְלִי פָּתַח וְאָמַר:

סוֹטִים יְקָרִים,

גְּבָרִים אוֹהֲבֵי גְּבָרִים

שֶׁאוֹהֲבִים נָשִׁים וּגְבָרִים

שֶׁאוֹהֲבִים נָשִׁים שֶׁאוֹהֲבוֹת

נָשִׁים שֶׁאוֹהֲבוֹת נָשִׁים

וּגְבָרִים אֲנַחְנוּ

מְקֻלָּלִים בִּשְׁמֵנוּ

הַמְפֹרָשׁ יָא

הוֹמוֹ, קוֹקְסִינֶל וּלְהַלֵּל

בְּמִתְרוֹמֵם, אוֹכֵל בַּתַּחַת,

גְּזֵרָה שָׁוָה מִיָּא

עֲרָבִי, אֵיזֶה אַשְׁכְּנַזִּי,

אֲנַחְנוּ שֶׁאֲהוּבֵינוּ

מִשֵּׁבֶט מְצֹרָע,

שֶׁאַהֲבָתֵנוּ מַתִּירָה –

אֲנַחְנוּ יֵצֶר הָרָע

לַחְרֹג בָּאָרֶץ בָּאנוּ / גלעד מאירי

אֱלֹהֵי חֲרִיגוֹת הַבְּנִיָּה שְׁמַע

פְּנִיָּה

​

אָנוּ הַחֲתוּמִים

בַּבְּלוֹקִים

בַּדִּירוֹת

בַּשִּׁכּוּנִים

פּוֹנִים אֵלֶיךָ בַּזֹּאת

שֶׁתַּכְשִׁיר תַּבַּ"עְתֵּנוּ

וַחֲרִיגוֹתֵנוּ יֵעָנוּ עַל יָדֶיךָ

אֱלֹהֵי חֲרִיגוֹת הַבְּנִיָּה שְׁמַע

רֶגַע

בַּצַּר לָנוּ

פָּרַצְנוּ חַלּוֹן וָדֶלֶת

סָגַרְנוּ מִרְפֶּסֶת

חָרַגְנוּ בַּחֲצִי מֶטֶר

שֶׁיִּרְוַח מְעוֹנֵנוּ

​

אֱלֹהֵי חֲרִיגוֹת הַבְּנִיָּה שְׁמַע

יָה אַלְלָהּ

שְׁטִינְקֶרִים הֶתֵּרִים הֶטֵּלִים פַּקָּחִים חֲדָרִים מְחֻזָּקִים רִשְׁיוֹנוֹת אַגְרוֹת קְנָסוֹת 

אֱלֹהֵי חֲרִיגוֹת הַבְּנִיָּה שְׁמַע

אֶת לַחֲצֵנוּ

​

​

יָמִים / סעד אבו ע'נאם

​

הַיָּמִים חוֹלְפִים מַהֵר

מְהַתְּלִים בַּזְּמַן

הָיוּ שָׁעוֹת בְּרוּכוֹת

פֵּרוֹתֵיהֶן נָפְלוּ קָרוֹב

וְהִתְמַקְּמוּ בְּתַחְתִּית

תְּהוֹם הָאָבְדָן

​

לינוי מתקשרת / תמרה חלוצי

​

כשאת שואלת אותי מה שלומי,

קול עונה מגרוני –

אני לא מרגישה שום דבר.

מדרגות הגוף מובילות אותי מטה,

אהבת החיים עטופה תכריכים

וביכולתי לתת דרור רק

לחולשה. מבקשת:

תרדימי אותי, תהסי אותי

מצדו השני של הקו.

אם היו לי פחות רעשים בלב,

הייתי עונה:

את יודעת, הלוואי

שהיה אחרת, אבל –

אני מרגישה שהחיים

אבדו לי.

ועדיין, אני מופתעת: איך זה

שעוד בכוחם לעורר אותי

בחדותם?

​

יוֹם בְּחַיֵּי יוֹם / סעד אבו ע'נאם

​

הָיָה יוֹם רָגִיל

שָׁטַף הַיּוֹם אֶת פָּנָיו בַּבֹּקֶר

חָשׁ מְלֵא מֶרֶץ וְלַהַט

וּבַצָּהֳרַיִם סוּג שֶׁל הַרְפָּיָה

וּבָעֶרֶב כְּאֵב בִּרְכַּיִם

הוּא נִשְׁעַן עַל אוֹר קָלוּשׁ

וְזֵרֵז אֶת רֶדֶת הַחֲשֵׁכָה