top of page
השירים מיועדים לשימוש הקהל במהלך פסטיבל באר שירה בלבד
אין להעתיק או להפיץ אותם בלי רשות מפורשת של המחברים
מפגש משוררות.ים: נדב דלומי, יקיר בן משה, סבינה מסג
רוחות רעבות / נדב דלומי (מקריא: יקיר בן משה)
עכשיו אני יודע, שדמיינתי הכל
שני ילדים , אחר כך שלישית, עמדנו במרפסת
עם עוגת יום הולדת, ומאה נרות
כל השמלות בעולם לא כיבו את העצב שלך
אמצע שנות השמונים , מייקל ג’קסון ברדיו
הכיסים מלאים בחול, הראש מלא חלומות
יכול להיות שהכל יהיה בסדר, יהיה לנו זמן לברוח,
לצוד כוכבים, בין רוחות רעבות
עכשיו אני נוסע לרופא, לראות אם אמות או אחיה
בכל הכח, בכל הכוח ! בכל הכוח שנשאר
האורות מצטננים, בתוך גליל לבן
וכל המתכות בחוץ, ומה שנשאר זו עוגת יום הולדת
יכול להיות שהכל יהיה בסדר, יהיה לנו זמן לברוח,
לצוד כוכבים, בין רוחות רעבות
בית העלמין, כליל / סבינה מסג (מקריא: נדב דלומי)
כַּמָּה מְנַחֵם לָדַעַת
שֶׁבְּבוֹא יוֹמִי
פָּשׁוּט אֶעֱבֹר גִּבְעָה--
מִגִּבְעַת הַמְּגוּרִים
אֶל
גִּבְעַת הַקְּבָרִים.
שֶׁגַּם אֲנִי אֶטָּמֵן
מִתַּחַת לְאַחַד הַסְּלָעִים הַשּׁוֹכְבִים ,הַגְּדוֹלִים, הַטִּבְעִיִּים, הָעֲטוּרִים שִׂיחֵי חֹרֶשׁ אֶרֶצְיִשְׂרְאֵלִי ,
עַל גִּבְעַת הַחֶמֶד הַזֹּאת
בָּהּ הַמֵּתִים
מֻנָּחִים יָשָׁר
בְּגַן הָעֵדֶן
בְּלִי לַעֲבֹר
אֶת
שְׁאַר
הַמְּדוֹרִים.
נ.ב.
עלי לְהוֹדוֹת
שֶׁהַדָּבָר לֹא הָיָה עוֹבֵר
אֶת סַף תּוֹדַעְתִּי
אִלְמָלֵא עָבַרְתִּי ,
לִפְנֵי כַּמָּה שָׁנִים טוֹבוֹת–
אֶת הַשִּׁבְעִים.
* / יקיר בן משה (מקריאה: סבינה מסג)
בַּאֲרוּחַת הַבּקֶֹר בָּאִי הַיְּוָנִי קֶפָלוֹנְיָה שָׁמַעְנוּ אֶת שִׁירַת הַצִּיקָדוֹת.
זוֹ שִׁירַת הָאַהֲבָה, אָמַרְתִּי, תַּקְשִׁיבוּ, הֵן מְחַפְּשׂוֹת חָבֵר. מִישֶׁהוּ לְהִזְדַּוֵּג
אִתּוֹ, לְהָטִיל בֵּיצִים וְלָמוּת. מָה עִם הַתִּינוֹקוֹת, שָׁאַל אִיתָמָר. הֵן בּוֹקְעוֹת
מֵהַבֵּיצִים מִתַּחַת לָאֲדָמָה, עָנִיתִי. בּוֹקְעוֹת, מוֹצְצוֹת שָׁרָשִׁים, לוֹעֲסוֹת
עָלִים וְחַרְקֵי אֲדָמָה קְטַנִּים, גְּדֵלוֹת וְתוֹפְחוֹת. וּפִתְאוֹם, לְלֹא שָׁעוֹן,
שָׁמַיִם, לְלֹא שֶׁמֶשׁ וּלְלֹא יָרֵחַ, אַחֲרֵי 17 שָׁנָה הֵן יוֹצְאוֹת מֵהָאֲדָמָה.
צִיקָדוֹת יְשִׁישׁוֹת בְּנוֹת 17 שָׁנָה, עוֹלוֹת עַל הָעֵץ בּוֹ הוֹרֵיהֶן הִזְדַּוְּגוּ,
מִתְמַקְּמוֹת הֵיטֵב עַל עֲנָפָיו, פּוֹרְשׂוֹת כְּנָפַיִם וְ... שָׁרוֹת. שָׁרוֹת שָׁרוֹת
עַל אַהֲבָה. שׁוּב הֵן מְחַפְּשׂוֹת מִישֶׁהוּ לְהִזְדַּוֵּג אִתּוֹ. זוֹ שִׁירַת הַצִּיקָדוֹת:
קוֹל צָרוּד, חוֹרֵק כְּמוֹ מַמְטֵרָה, אַךְ עָשִׁיר בְּיֹפִי, בִּתְחִנָּה, בְּגַעְגּוּעִים. זוֹ
אֲרוּחַת הַבֹּקֶר שֶׁלָּנוּ, תַּקְשִׁיבוּ.
* / יקיר בן משה
בְּזֹךְ הַשְּׁקִיעָה אָנוּ טוֹבְלִים אֶת הַבַּיִת שִׁירָה. עִם בּוֹא הָעֶרֶב,
אִיתָמָר לוֹמֵד אֶת אוֹתִיּוֹת הָאָלֶף־בֵּית בְּשִׁירֵי אַטְלָס, יוֹשֵׁב עַל הַסַּפָּה
לְוַדֵּא שֶׁהַיֶּלֶד הַזֶּה עֲדַיִן לֹא הוּא, מִיכָאֵל עוֹקֵף אֶת הַמִּילְיוֹנֶר שֶׁל
עָרוץּ 2 וּמְהַמֵּר שֶׁהַמֶּלֶךְ לִיר כָּתַב אֶת שֵׁיקְסְפִּיר וְלֹא לְהֶפֶךְ, שִׁירְלִי
מְצַיֶּרֶת בַּלֵּילוֹת עַל קַנְוָסִים שִׁירָה בְּלִי מִלִּים וַאֲנִי כּוֹתֵב וּמוֹחֵק אוֹתִיּוֹת
לְפַרְנָסָתִי. כְּשֶׁאָנוּ פּוֹתְחִים אֶת הַדֶּלֶת אָנוּ צוֹעֲקִים לֹא אֲנִי הוּא הָאִישׁ
וּמְחַפְּשִׂים בַּחֲדָרִים אֶת אַלֶכְּסַנְדֶר פֶּן, בְּאוֹקְטוֹבֶּר אָנוּ קוֹרְעִים חַלּוֹן אֶל
לֵילוֹת הַסְּתָו שֶׁל פוֹגֶל וּמִדֵּי עֶרֶב שַׁבָּת אָנוּ קוֹרְאִים שִׁירָה לְקִדּוּשִׁין
וְקִדּוּשִׁיר לִפְנֵי הָאֲרוּחָה. אָז אָנוּ נִרְגָּעִים. בְּבַת אַחַת נִרְגָּעִים. קוֹרְאִים
מָה שֶׁהַיְּלָדִים אוֹהֲבִים לִטְעֹם. זֶלְדָּה, עַמִּיחַי, סֹמֶק, בִּיטוֹן, גוֹלְדְבֶּרְג,
כָּל מָה שֶׁטּוֹב לִפְנֵי שַׁבָּת. חָלִילָה לאֹ ווֹלָךְ. חָלִילָה לאֹ זַךְ. לאֹ בּוֹדְלֵיר,
וְכַמּוּבָן לֹא לֶסְקְלִי. קוֹרְאִים רַק שִׁירָה טוֹבָה, בְּלִי עֲצָמוֹת. לִפְעָמִים
מְתַבְּלִים אֶת הָאֲרוּחָה בְּנִיחוֹחַ הַמִּזְרָח, שִׁירָה סִינִית, קְצָת מִיסְטִיקָה
סוּפִית, לְעִתִּים קְרוֹבוֹת הַיְקוּ, עַד שֶׁמִּיכָאֵל אוֹמֵר, זֶהוּ, תַּנִּיחַ אֶת מַקְּלוֹת
הָאֲכִילָה. זֶה סִימָן לְסַיֵּם אֶת הַקְּרִיאָה. אֲבָל לִי זֶה לֹא דַּי. אַף פַּעַם לֹא
דַּי. בְּכָל אִישׁ עִוֵּר נָטוּעַ סוּס דּוֹהֵר, אֲנִי זוֹעֵק, אֲבָל הַיְּלָדִים כְּבָר לוֹגְמִים
מֵהַמָּרָק. בְּאֶרֶץ אַהֲבָתִי הַשָּׁקֵד פּוֹרֵחַ, אֲנִי מְזַמֵּר, וְהַיְּלָדִים כְּבָר בַּפַּסְטָה,
בַּבָּשָׂר, בַּקִּנּוּחַ, וְעוֹד לִפְנֵי שֶׁאָנוּ מְפַנִּים אֶת הַכֵּלִים מֵהַשֻּׁלְחָן אֲנִי נִזְכָּר
בִּבְּיַאלִיק. תַּחַת כְּנָפֵךְ אוֹ תַּחַת סַלֵּךְ אֲנִי שָׁר, אֲבָל הַצַּלָּחוֹת בַּכִּיּוֹר.
הַשֻּׁלְחָן רֵיק וְקָרוֹב מְאוֹד. לְאַט אָנוּ מַטִּים אזֶֹן. בַּזּהַֹר הֶעָמקֹ שֶׁל הַשֶּׁקֶט
קָשֶׁה לִטְעוֹת. הַשַּׁבָּת נִכְנֶסֶת עַל בְּהוֹנוֹת. יְחֵפָה כְּמוֹ לַיְלָה. סָמִיךְ. נָשִׁי.
כָּךְ נִכְנֶסֶת הַשַּׁבָּת אֶל חַיֵּינוּ, רְטוּבַת גַּעְגּוּעִים לְבַיִת, וְכָךְ אָנוּ חוֹגְגִים
אֶת בּוֹאָהּ, בְּשִׁיר. מִשְׁפָּחָה מֻשְׁלֶמֶת שֶׁאֵינָהּ מַשְׁאִירָה פֵּרוּר שֶׁל חֻלִּין.
ביוגרפיה וגיאוגרפיה / סבינה מסג
שֶׁאֲחֵרִים יְחַפְּשׂוּ שִׁירִים בַּבִּיוֹגְרַפְיָה.
אֲנִי אַמְשִׁיךְ לָתוּר אַחֲרֵיהֶם בַּגֵּאוֹגְרַפְיָה.
לֹא, לֹא אָתוּר, אָבוֹא לְבִקּוּר,
אֵשֵׁב עַל הַסְּלָעִים הַלְּבָנִים בְּכְּלִיל,
הַשְּׁחֹרִים בַּכִּנֶּרֶת,
אֶשְׁאַל... אֶשְׁאַל ... אַקְשִׁיב אַקְשִׁיב...
עַד שֶׁלֹּא יוּכְלוּ
שֶׁלֹּא לְהָשִׁיב!
הָעֵט / סבינה מסג
הָעֵט
נָפַל לִי
עַל הָאֲדָמָה
הִנְחַתִּי אוֹתוֹ
שָׁם
שֶׁיִּרְאֶה
נְמָלִים וּנְחָשִׁים, עַקְרַבִּים וְקוֹצִים,
דְּבוֹרֵי-דְּבַשׁ
וּסְדָקִים בֵּין פִּסּוֹת-אֲדָמָה קְטַנּוֹת
כְּמוֹ בֵּין יַבָּשׁוֹת
בַּיָּם הַגָּדוֹל
שֶׁיִּרְאֶה
הַכֹּל
שֶׁיֹּאכַל
קַש
שֶׁלֹּא יְדַבֵּר עַל רֵיק.
רַק עַל נְיָר מְשֻׁמָּשׁ / סבינה מסג
רַק עַל נְיָר מְשֻׁמָּשׁ מְמוּשָש מֻשְׁלָךְ לַפַּח
מוּצָל מֵאַשְׁפָּתוֹת
אֲנִי מְסֻגֶּלֶת לִכְתֹּב חָפְשִׁי
בְּלִי לִנְצֹר אֶת עֵטִי
בְּלִי לַחְשֹׁשׁ
שֶׁמַּפִּילִים
עֵץ יַעַר גֶּשֶׁם שָׁלֵם
שֶׁהֶחְזִיק אֶת הָאֲדָמָה בְּשָׁרָשִׁים עַזִּים
בִּשְׁבִיל
עוֹד דִּבּוּר
עַל הַמִדְבּוּר
בַּחֲרוּזִים.
אפרסקים / נדב דלומי
האהבה שלי מתנוססת על תורן,
אצלך זה כמו חולצות פסים ברוח,
בעולם כזה, של סיפורים, גדולים מהחיים,
את לי, החיים עצמם
בימים כאלה, שהזמן לא מרחם
אוניות טובעות באמצע המדבר
ברציפי החול חיפשתי חיוכים באדמה
את לי, החיים עצמם
בימים כאלה, שהזמן לא מוותר
אפרסקים שמוטי כנף ואין מי שאוסף
אני מביט בך דרך, חור מנעול קטן
בודק שאת איתי, עדיין כאן
האכזבה שלי מלוחה ושותקת
אצלך זה כמו עוגות, בחלונות הראווה
בעולם מלא במטריות, את כמו שמש אמיתית,
את לי החיים עצמם
בימים כאלה, שהזמן לא מוותר,
אפרסקים שמוטי כנף ואין מי שאוסף
אני מביט בך דרך, חור מנעול קטן
בודק שאת איתי...
בימים כאלה, שהזמן לא מוותר
ואלוהים פורע צמרות עצים וצל
אני מביט בך דרך, חור מנעול קטן
בודק שאת איתי, עדיין כאן...
* / יקיר בן משה
זֶה נִכָּר מִשָּׁעָה לְשָׁעָה. כְּשֶׁהַבֹּקֶר בּוֹטֵשׁ אֶת הַלַּיְלָה אֲנִי בָּא לְהָעִיר
אֶת הַיְּלָדִים. תְּחִלָּה אֶת מִיכָאֵל. אַחַר כָּךְ אֶת אִיתָמָר. בַּעֲדִינוּת אֲנִי
מְלַטֵּף אֶת רֹאשָׁם, מַעֲבִיר אֶת הָאֶצְבַּע עַל דְּיוּנַת הַלֶּחִי וְלוֹמֵד אֶת
קַוֵּי הַמִּתְאָר שֶׁל הַחֲלוֹמוֹת: חָתוּל לָבָן חוֹמֵק בֵּין צִלְלֵי הַמֵּצַח. עֵץ
אֵיקָלִיפְּטוּס מַסְתִּיר שְׁאֵרִיּוֹת חִבּוּק מֵאֶמֶשׁ. בִּזְהִירוּת אֲנִי מְפַלֵּס דַּרְכִּי
בֵּין חֲלוֹם לַחֲלוֹם, נִזְהָר שֶׁלֹּא לִדְרֹךְ עַל אֲבָנִים חַדּוֹת, שֶׁלֹּא לְדַרְדֵּר
שְׁלָגִים — וְשׁוֹקֵעַ לְתוֹךְ אֵדִים אַחֲרוֹנִים שֶׁל מִשְׁאָלוֹת: אִיתָמָר לוֹמֵד
בַּחֲלוֹמוֹ לִמְחקֹ אֶת אוֹתִיּוֹת הָא"ב, מִיכָאֵל צוֹלֵף חִצֵּי אֵשׁ בִּשְׂדוֹת הַחִסּוּר
וְהַכֶּפֶל. זוֹ הַהוֹרוּת שֶׁלָּנוּ? בְּדִידוּת עַל בְּדִידוּת? שְׁנֵי בָּנַי מַעֲבִירִים
אֶת לֵילוֹתֵיהֶם לְבַד, נִלְחָמִים בָּאוֹר וּבָאֹפֶל, זוֹרְחִים וְשׁוֹקְעִים בָּעֲלִיּוֹת
וּבַמּוֹרָדוֹת שֶׁל הַלַּיְלָה. אֲנִי מַבִּיט בָּהֶם, שְׁקוּעִים בִּשְׁאֵרִית חֲלוֹמָם, בְּלִי
מִלִּים קוֹרְאִים לִי לְעֶזְרָה, וְאֵינִי עוֹשֶׂה דָּבָר.
מַסִּיק / סבינה מסג
חוֹבְטִים בָּעֲנָפִים הָעֲמוּסִים...
מָה שֶׁמַּמְטִיר
אֵינוֹ זֵ י תִ י ם
אֲפִלּוּ לֹא
שֶׁמֶן
אֶלָּא אָמֵן גָּדוֹל
פָּרוּט לְ חֶ לְ קִ י קִ י ם
קְטַנִּים
כַּזַּיִת
שירי סוף הדרך (שיר שלישי) / לאה גולדברג (מקריא: נדב דלומי )
לַמְּדֵנִי, אֱלֹהַי, בָּרֵך וְהִתְפַּלֵּל
עַל סוֹד עָלֶה קָמֵל, עַל נֹגַהּ פְּרִי בָּשֵׁל,
עַל הַחֵרוּת הַזֹּאת: לִרְאוֹת, לָחוּשׁ, לִנְשֹׁם,
לָדַעַת, לְיַחֵל, לְהִכָּשֵׁל.
לַמֵּד אֶת שִׂפְתוֹתַי בְּרָכָה וְשִׁיר הַלֵּל
בְּהִתְחַדֵּשׁ זְמַנְּךָ עִם בֹּקֶר וְעִם לֵיל,
לְבַל יִהְיֶה יוֹמִי הַיּוֹם כִּתְמוֹל שִׁלְשׁוֹם.
לְבַל יִהְיֶה עָלַי יוֹמִי הֶרְגֵּל.
מתוך: לאה גולדברג – שירים ב', הוצאת ספריית פועלים, 1973
* / יקיר בן משה
עֶרֶב עֶרֶב אֲנִי מְסַפֵּר לַיְּלָדִים עַל הָאוֹרְיֶנְט אֶקְסְפְּרֶס. לאֹ עַל
הָרֶצַח אֶלָּא עַל הַסּוֹד. מָה מִסְתַּתֵּר מֵאֲחוֹרֵי דַּלְתוֹת הַקָּרוֹן הַסְּגוּרוֹת, מִי
מְהַדְהֵד אֶת צְעָדָיו בַּלֵּילוֹת הָאֲרֻכִּים לְאֹרֶךְ מִסְדְּרוֹן אָפֵל, עָטוּי גְּלִימַת
מֶשִׁי כֵּהָה, בּוֹהֶקֶת לְאוֹר הַשֶּׁלֶג הַנֶּעֱרָם מִחוּץ לַחַלּוֹן? הַלֵּילוֹת שֶׁלָּנוּ
אֲרֻכִּים, מְלֵאֵי תַּעֲנוּגוֹת מְפֻקְפָּקִים שֶׁל תְּנוּעַת קְרוֹנוֹת, מְסִלּוֹת חֲלוּדוֹת
וְדַלְתוֹת בַּרְזֶל חוֹרְקוֹת. הֲזֶהוּ הָאוֹר שֶׁצָּץ בְּכָל פַּעַם מֵחָדָשׁ כְּשֶׁמַּדְלִיקִים
אֶת הַחֹשֶׁךְ? בְּכָל הֵרָדְמוּת יֵשׁ סוֹד, אֲנִי אוֹמֵר לְמִיכָאֵל וּלְאִיתָמָר לִפְנֵי
הַשֵּׁנָה, נַסּוּ לְהַקְשִׁיב: צְלִיל צָפוּף מְאוֹד, תּוֹסֵס מִלִּים קְלוּעוֹת בְּרֶשֶׁת.
תְּנוּ לָהֶן אֲוִיר וְהֵן יְדַמְיְנוּ מָעוֹף. תְּנוּ לָהֶן גִּבְעוֹל וְהֵן יְדַמְיְנוּ צַמֶּרֶת.
הַאִם אֵינְכֶם שׁוֹמְעִים אֶת אֶנְקַת הַכָּנָף? זֶהוּ קְצֵה הַסּוֹד. הַשִּׁיר. הָרַכֶּבֶת
שֶׁלָּנוּ דּוֹהֶרֶת לְתוֹךְ הַלַּיְלָה בְּלִי מַעֲצוֹר, עֶרֶב עֶרֶב.
בתור להצגה/ דליה רביקוביץ (מקריא: יקיר בן משה)
אַתָּה וַאֲנִי אוּלַי לֹא נִזְכֹּר,
אֵיךְ עָמַדְנוּ יַחַד בַּתּוֹר
יָד בְּיָד.
וּבְכָל פַּעַם שֶׁדִּבַּרְתָּ אֵלַי
אֲנִי מְאוּם לֹא שָׁמַעְתִּי
בִּגְלַל הָאִמָּהוֹת וְהַיְּלָדִים.
וְעַד שֶׁגָּחַנְתִּי לְהַקְשִׁיב
אַתָּה כְּבָר גָּמַרְתָּ.
כָּךְ לֹא יָכֹלְנוּ לְהַחְלִיף מִלָּה.
יֶלֶד, אַל תִּפְחַד,
עֲמֹד בַּצַּד.
וְאַתָּה פָּחַדְתָּ
וְנָתַתָּ לִי יָד.
וְהַתּוֹר! וְהַתּוֹר!
זֶה הָיָה תּוֹר שֶׁאִי-אֶפְשָׁר לַעֲבֹר.
הַפַּחַד הָלַךְ וְנִקְוָה לְךָ בָּעֵינַיִם
וַאֲנִי פָּחַדְתִּי שֶׁתִּבְכֶּה.
וּפִתְאוֹם אָמַרְתָּ לִי, כְּבָר אַרְבַּע וָחֵצִי.
נִבְהַלְתִּי, מָה פִּתְאוֹם אַרְבַּע וָחֵצִי?
וְאַתָּה נַעֲשֵׂיתָ קָשׁוּחַ וְנוֹאָשׁ
וְהַתּוֹר, הַתּוֹר גָּעַשׁ וְלֹא מָשׁ.
יֶלֶד,
עֵינֵי הָאֱגוֹזִים שֶׁלְּךָ
הָיוּ יוֹתֵר מֵרוּחַ חֲזָקָה בְּגַבִּי.
יָדַעְתִּי שֶׁשּׁוּם הֲנָאָה כְּבָר לֹא תִּצְמַח מִזֶּה.
וּפִתְאוֹם אָמַרְתָּ שֶׁאַתָּה כְּבָר לֹא רוֹצֶה.
יֶלֶד.
חָזַרְנוּ בַּמּוֹנִית כְּמוֹ עֲשִׁירִים.
אֲנִי הֶחְזַקְתִּי פְּנִינָה בַּיָּד.
תה עשבים / סבינה מסג
קַמְתִּי מֻקְדָּם
וְתָפַשְׂתִּי אֶת הָעֹלֶשׁ פָּתוּחַ !
וְאֶת הָאֹבֶךְ
בּוֹרֵחַ, מְפַנֶּה אֶת הַשֶּׁטַח לַשֶּׁמֶשׁ
שֶׁעוֹד לֹא תָּפְשָׂה פִּקּוּד
וְיָכֹלְתִּי לָשֶׁבֶת חָפְשִׁי
בָּאֶמְצַע רָחֲבָה מֵאֶבֶן בְּהִירָה
לַמְרוֹת שֶׁהָעוֹלָם נִשְׁאַר גֶּשֶרצָר
וְחָלַטְתִּי לִי תֵּה
עֲשָׂבִים
שֶׁהֵבֵאתִי מִן הָהָר וּמִן הַגַּיְא
בְּמַיִם שֶׁהָיוּ בַּתְּהוֹם אוֹ בֶּעָנָן ,
שֶׁמִּי יוֹדֵעַ מֵאֵיזֶה יָם הֵם הִתְאַדּוּ
וְהֶעֱבַרְתִּי אֶת כָּל זֶה בְּתוֹךְ גּוּפִי
לִהְיוֹת כְּלִי שָׁלוּב
לָעוֹלָם.
* / סבינה מסג
וְהָדַרְתָּ פְּנֵי הֲיֵשׁ
וְעָדַרְתָּ עֲרוּגָה
וְשָׁקַעְתָּ
בַּחום
וְנָשָׂאתָ עֵינַיִם אֶל עָנָן לָבָן
וְרִחַפְתְּ מֵעַל לְרֵיחַ הַזֶּבֶל...
וְהָיִיתָ אַךְ שָׂמַח!
יורדים / נדב דלומי (מקריאה: סבינה מסג)
בואי נברח/ לארץ רחוקה
אולי לאיסלנד / ילדים לבנים ישירו לך מזמורים
שם, לא נזיע ולא נדע מכאוב/ בין שמות זרים אולי יהיה לך טוב
את הזמן / נעביר עם חור בלב
את הזמן, נעביר
רוצי, לשדות הצהובים/ כאן נמצא הבית וכאן גם החיים
וכמה שאני רוצה/ זה רק הולך ומתרחק
עדיף טייח מתפורר מארמונות זרים מלב
את הזמן / נעביר עם חור בלב
את הזמן / נעביר עם חור בלב
קח אותי אליך / נדב דלומי
אתה לא יודע, מה הולך בלב של בן אדם
אתה לא שומע, את הדם, נשפך על הרצפה
אתה לא רואה, את העלים נושרים, בתוך הלב שלה
פנים כה חלקות מסוות חיים מקומטים
מה שאתה רואה, זה לא מה שקורה לי,
זוכר? כשהיינו ילדים, רצנו ברחוב חוגלה,
כמו ממלכה גדולה
קח אותי אליך, חבק אותי חזק
אני מרגיש את המרחק, אני מרגיש את המרחק
בין מה שהיה אז, למה שיש עכשיו
אתה לא יודע, מה הולך בלב של בן אדם
כמו שועל בכרם, מנסה לגנוב קצת מים
מתפתה לרגעים קטנים, עם עצמך
פנים כה חלקות, מסוות חיים מקומטים
מה שאתה רואה, זה לא מה שקורה לי,
זוכר? כשהיינו ילדים, רצנו ברחוב חוגלה,
כמו ממלכה גדולה
* / יקיר בן משה
לְאַט בָּאתִי אֶל הַיְּלָדִים,
לְאַט מָצָאתִי אוֹתָם נוֹלָדִים.
הֵם בָּרְאוּ בִּי בָּתִּים, חַשְׁמַל, שִׁירֵי עֶרֶשׂ,
מָצְאוּ בִּי מַיִם וּמִדְבָּר, שָׁבְרוּ כָּנָף
לַחְלֹץ מִמֶּנִּי אֶת מְעוֹף הַפְּחָדִים הַכּוֹשֵׁל
שֶׁל 'אַל תַּעַזְבוּנִי',
בָּרְאוּ בִּי אֶת שְׂפַת הָאַבָּהוּת.
אֲנִי אָמַרְתִּי אוֹר וְהֵם מָצְאוּ בִּי צֵל.
אֲנִי אָמַרְתִּי בּוֹאוּ וְהֵם הָלְכוּ וְגָדְלוּ,
תָּפְחוּ לְכִכָּר עֲגֻלָּה, לְלֹא פָּנִים
לְלֹא גְּדֵרוֹת.
לְאַט בָּאתִי אֶל הַיְּלָדִים
לְלַמֵּד אוֹתָם לַעֲזבֹ אוֹתִי בַּצַּד.
הֶרְאֵיתִי לָהֶם אֶת הַדֶּרֶךְ לְחַדְרָם,
לחֶָצרֵ,
לְבֵית הַסֵּפֶר.
הֶרְאֵיתִי לָהֶם אֶת הַשָּׁעוֹן הַגָּדוֹל וְאָמַרְתִּי
קוּמוּ, מְאַחֲרִים.
וְעַכְשָׁו הֵם גְּדֵלִים וְהֵם הוֹלְכִים בָּרְחוֹבוֹת,
מְפִיצִים אֶת גִּיל 10 לְכָל מָקוֹם.
הָרוּחַ נוֹשֵׂאת אֶת גָּבְהָם, אֶת מִשְׁקָלָם,
אֶת הַשֵּׁדִים וְהַפְּרָחִים הַדְּבוּקִים בָּהֶם,
אֶת הַיָּמִים שֶׁקָּרְאוּ לָנוּ לָבוֹא לְחַבְּקָם,
שֶׁלֹּא נַעֲזבֹ,
שֶׁנִּשָּׁאֵר עוֹד קְצָת, עוֹד סִפּוּר אַחֲרוֹן וְדַי.
זוֹ הָרוּחַ נוֹשֵׂאת אֶת יָפְיָם
דֶּרֶךְ כָּל רְחוֹבוֹת הָעִיר.
תֵּל אָבִיב
בּוֹעֶרֶת רֵיחוֹת יְלָדִים,
כְּשֶׁאָנוּ בָּאִים לְהַטְבִּיעַ
גַּעְגּוּעַ עַל לִבָּם, סְבִיב חַדְרָם,
רַק בִּכְדֵי שֶׁיּוּכְלוּ שׁוּב לַעֲזבֹ אוֹתָנוּ
בַּאֲצִילוּת,
בְּכָל כָּךְ הַרְבֵּה אֲצִילוּת,
לָקוּם וְלַעֲזבֹ.
אֵין בַּיִת מוּל בֵּיתִי / סבינה מסג
אֵין בַּיִת מוּל בֵּיתִי, אֵין חַלּוֹן מוּל חַלּוֹנִי,
אֵין דֶּלֶת מוּל דַּלְתִּי, אֵין מָדוֹן מוּל זִמְרָתִי
-- אֲנִי שְׁכֵנָהּ
שֶׁל גּוּף הָרִים
זָקוּף
מֵעַל גּוּפֵי הָעֵמֶק הַשְּׂרוּעִים
אֲהָבָתַם
נְעִימָה לִי מֵאַהֲבַת אֲנָשִׁים
הִיא מוֹצִיאָה אוֹתִי יְדֵי חוֹבוֹת
הַלְּבָבוֹת, הִיא מוֹצִיאָה אֶת נַפְשִׁי
לַחָפְשִׁי
שׁוּב אֵינֶנִּי צְרִיכָה אֲהָבוֹת –
רַק עוֹד יוֹם... וְעוֹד יוֹם...
רַק יָמִים שֶׁנִּדְחָפִים יוֹמַיִם יוֹמַיִם
רַק זְמַן
רַק
זִיע...ַ קַל
שֶׁל הָעֵט
הַכַּדּוּרִי אוֹ הַנּוֹבֵעַ
שֶׁעָלָה בִּנְחִירוֹ
מִמִתַּחַת
לִקְלִפַּת הַכַּדּוּר הַצְּרוּבָה
-- רֵ י חַ מַ יִ ם
אֲנִי בְּסַךְ הַכֹּל / אריה סיון (מקריאה: סבינה מסג)
אֲנִי בְּסַךְ הַכֹּל כְּמוֹ פֶּרַח בַּחַמָּה.
אֲבוֹתַי עָלוּ כְּרוּחַ סְעָרָה עַל הַחוֹלוֹת,
שָׁתְלוּ, נִכְּשׁוּ, נָטְעוּ, עָדְרוּ
וַאֲנִי בַּשֶּׁמֶשׁ, מַשֶּׁהוּ יָפֶה.
אַחִים שֶׁלִּי, רְצִינִיִּים כְּנִצּוֹלֵי שׁוֹאָה,
עָשׂוּ לְבָתֵּיהֶם
וַאֲנִי אַחֲרֵי תַּעֲנוּגִים קְטַנִּים
בִּשְׂדוֹת פְּרָגִים וְאֲפוּנִים.
וּבְכָל-זֹאת גַּם לִי חֵלֶק
יֵשׁ בָּאֲדָמָה הַזֹּאת, וְלֹא בִּזְכוּת אָבוֹת:
עֵינַי שֶׁשְּׁלֹשֶׁת אֲלָפִים (אוּלַי יוֹתֵר) שָׁנִים
עִצְּבוּ אֶת צוּרָתָן,
מוֹשְׁכוֹת אֶת אֲבָקָהּ שֶׁל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל.
מתוך: לחיות בארץ ישראל, עם עובד, 1984
* / יקיר בן משה (מקריא: נדב דלומי)
לְבַדָּן יוֹצְאוֹת הַמּוֹרוֹת מֵחֲדַר הַמּוֹרִים עִם כּוֹסוֹת הַקָּפֶה,
מְצַקְצְקוֹת זוֹ לָזוֹ, נוּ שֶׁיִּהְיֶה בְּקַלּוּת, וְנִלְגָּמוֹת פְּנִימָה אֶל הַכִּתּוֹת.
שְׁמוֹנֶה וַחֲמִשָּׁה בַּבֹּקֶר. הַדְּמָמָה חוֹרֶצֶת אֶת חֲצַר בֵּית הַסֵּפֶר. שַׂקִּית
אֵינָהּ מִתְעוֹפֶפֶת, עָלֶה אֵינוֹ נוֹשֵׁר. שְׁמוֹנֶה וְשֵׁשׁ. בְּמַעֲלֵה הַשַּׁעַר אִמָּא
עִם יֶלֶד דּוֹהֲרִים קָדִימָה, פְּנֵיהֶם מְבֹעָתִים מֵהָאִחוּר, קָשׁוּחַ קָשׁוּחַ,
מַפְטִירָה לְעֶבְרִי הָאֵם, מַחְנִיקָה יְלָלָה. עוֹד כַּמָּה דַּקּוֹת גַּם זֶה יִהְיֶה
מֵאָחוֹר. שְׁמוֹנֶה וְשֶׁבַע, הַדְּמָמָה שָׁבָה לִפְעֹם. מִגְרַשׁ הַכַּדּוּרֶגֶל רֵיק.
חַלּוֹנוֹת הַכִּתּוֹת נֶחְנָקִים מֵהֶבֶל פִּיהֶם שֶׁל הַתַּלְמִידִים. שְׁמוֹנֶה וּשְׁמוֹנֶה,
בְּקָרוֹב תֵּשַׁע, כַּמָּה מַהֵר שׁוֹכְחִים אֶת בְּדִידוּת כִּתָּה ג'.
קטיה / נדב דלומי
ברחוב של קטיה/ אין רחמים/ ויש צרות/ ומזרנים קשים
כשהיא חוזרת ממשמרת/ לובשת את המדים הלבנים/ מקשיבה לאוטובוסים משתעלים
המלאכים שרים לקטיה/ אבל אף אחד לא מקשיב
רואה את קטיה נוסעת/ לבד לעיר היקרה/ שם, מגדלים כיבו את השמש/ אבל קטיה לא רואה
היא עוצמת עיניים/ ולפעמים, עוד חולמת/ שיחזור, הוא הבטיח, לפני שנים
המלאכים שרים לקטיה, אבל אף אחד לא מקשיב...
כשאמא אומרת / האהבה היא בחינם / אז קטיה שוב שותקת, משחקת, עם אצבעות באוויר
לפעמים היא מרגישה/ כאילו נידונה ללכת בדרך הזו/ אינסוף שנים
מהבהבת כמו רמזור ישן/ פוסעת על בדלי סיגריות/ חושבת, היום חוסכים בילדים/ המלאכים שרים לקטיה, אבל אף אחד, אף אחד לא מקשיב
כשאמא אומרת / האהבה היא בחינם/ אז קטיה שוב שותקת, משחקת, עם אצבעות באוויר
כשאמא אומרת / השמים, השמים בחינם / אז קטיה שוב שותקת, משחקת, עם אצבעות באוויר, כמו שהיינו ילדים
* / יקיר בן משה
הַכֹּל מִתְעוֹפֵף. מַזָּל שֶׁקָּרָאתִי אֶת "הַצִּפּוֹרִים" שֶׁל בְּרוּנוֹ
שׁולּץְ, עַל הָאַבָּא שֶׁנִּמְלַט שְׁטוּף עֹנֶג וּבֶהָלָה מֵאֶצְבָּעָהּ הַמְּדַגְדֶּגֶת
שֶׁל אָדֶלָה הַמְּשָׁרֶתֶת, טוֹרֵק מֵאָחוֹר דְּלָתוֹת מֵחֶדֶר לְחֶדֶר. כָּךְ יָכֹלְתִּי
לְסַפֵּר לְמִיכָאֵל וּלְאִיתָמָר לִפְנֵי הַשֵּׁנָה עַל מַגָּעוֹ הַמְּכֻשָּׁף שֶׁל הַדִּגְדּוּג.
הַגּוּף שֶׁלָּנוּ הוּא מָקוֹם, אָמַרְתִּי לָהֶם בִּרְצִינוּת, וּבַמָּקוֹם הַזֶּה אֵין מָקוֹם
לְאוֹרְחִים לֹא קְרוּאִים. רַק בַּחֲלוֹמוֹת, כְּשֶׁאָנוּ שְׁקוּעִים תַּחַת מַפֹּלֶת שֶׁל
חֹשֶׁךְ בְּמַעֲמַקֵּי הַלַּיְלָה, אֶפְשָׁר לְהִכָּנֵס אֵלֵינוּ. הַגּוּף הוּא הַר וְהוּא עֵמֶק,
הוּא תְּהוֹם וַאֲבָנִים, יֵשׁ בּוֹ אֶת אֲגַמֵּי הַטַּבּוּר וְהָעַיִן וְאֶת מִפְרְצֵי הַבְּהוֹנוֹת.
זֶה הַנּוֹף שֶׁלָּנוּ וְעָלֵינוּ לִשְׁמֹר עָלָיו, בִּפְרָט מֵהָאֶצְבַּע הַמְּדַגְדֶּגֶת, שֶׁלֹּא
תִּגַּע בַּמֹּתֶן. מָה עִם הַמֹּתֶן, שׁוֹאֵל מִיכָאֵל. הַמֹּתֶן זוֹ נִשְׁמַת הַנּוֹף, אֲנִי
עוֹנֶה. זֶהוּ קַו הַמִּתְאָר שֶׁל הַסִּיבוּב, שֶׁל תְּנוּעַת הַדֶּרֶךְ. כָּל מִי שֶׁרוֹצֶה
לְהַגִּיעַ אֵלֵינוּ חַיָּב לַעֲבֹר דֶּרֶךְ הַמֹּתֶן, לְחַבֵּק וְלֶאֱחֹז שֶׁלֹּא נִפֹּל. וְהַדִּגְדּוּג,
שׁוֹאֵל אִיתָמָר בְּקֹצֶר רוּחַ, פָּנָיו מוּצָפִים מֶתַח, מָה עִם הַדִּגְדּוּג? זֶהוּ
הַצִּלְצוּל שֶׁל הָאוֹרֵחַ שֶׁבָּא לְבַקֵּר, אֲנִי מְחַיֵּךְ. הִנֵּה אֲנִי בָּאָה, צוֹחֶקֶת
הָאֶצְבַּע וּמְגַשֶּׁשֶׁת בְּרִפְרוּף בָּאֲוִיר, רוֹעֶדֶת, פּוֹלֶשֶׁת — אַךְ אִישׁ לאֹ יוֹדֵעַ
שֶׁהִיא עִוֶּרֶת וְחֵרֶשֶׁת. הָאֶצְבַּע לֹא רוֹאָה אֶת הַמֹּתֶן וְלֹא שׁוֹמַעַת אֶת
קוֹלוֹת הַצְּחוֹק וְהַשֶּׁנֶק. הִיא אֲבוּדָה. בִּגְלַל זֶה אֲנַחְנוּ מִתְקָרְבִים לַלַּיְלָה.
הָאֶצְבַּע מַרְגִּישָׁה אוֹתָנוּ בְּלִי מַבָּט, בְּלִי מִלִּים, רַק דֶּרֶךְ חֹם הַגּוּף, כְּמוֹ
שֶׁאֲנִי מַרְגִּישׁ אֶתְכֶם. אֲנִי מוֹשִׁיט אֶצְבַּע אַחַת, מִיכָאֵל מוֹשִׁיט אֶצְבַּע,
אִיתָמָר מוֹשִׁיט. אֲנַחְנוּ מְשַׁלְּבִים שָׁלוֹשׁ אֶצְבָּעוֹת, מִקְלַעַת שֶׁל דִּגְדּוּג
לְלֹא סוֹף. אַתֶּם רוֹאִים, אֲנִי צוֹהֵל, זֶה הַמָּקוֹם שֶׁלָּנוּ, גּוּף אֶחָד עִם
מַכְפֵּלָה שֶׁל אוֹר.
צעד לאחור / נדב דלומי
דרך כוונות טובות, אני מביט על העולם
עננים צמאים למים, ואני נואש לנשימות שלך
יש קווים דקים שמפרידים, בין דם לאדמה, בארץ שברכו מזמן
ועכשיו ? הכל עובר
דרך העלים המתפתים לצמרות, אני מוצא מפלט
ענפים זקוקים לפרי, ואני ? אני נואש לנשימות שלך
בין מרצפות שבורות, קבצנים עוד מקווים, לספר את סיפורי הסוליות
ועכשיו ? הכל עובר
מחפש, צעד לאחור, סדק בין תלמי האנשים
מחפש, צעד לאחור, סדק בין תלמי האנשים
דרך אצבעות שנטועות עמוק, מנסה להשתחרר
גם כרטיסן של נשמות, מתפלל לראות זריחה, מקווה לאור,
לאור אחר
ועכשיו הכל עובר...
הַשֶּׁמֶשׁ וְהַיָּרֵחַ / סבינה מסג
עַכְשָׁו לַשֶּׁמֶשׁ יֵשׁ תַּפְקִיד:
לִטְעֹן אֶת 'הַסּוֹלָרִי'
שֶׁיִּהְיֶה חַשְׁמַל לִקְרֹא בָּעֲרָבִים
וְהַיָּרֵחַ תַּפְקִידוֹ:
לִשְׁפֹּךְ אוֹרוֹ עַל שְׁבִיל הֶעָפָר
וְעַל שְׁבִיל-הָעִזִּים הָעוֹקֵף
שֶׁלֹּא נִמְעַד
שֶׁלֹּא נִדְרֹךְ עַל נָחָשׁ אוֹ עַקְרָב
שֶׁלֹּא יְשׁוּפֵנוּ עֲקֵב
יום העצמאות / נדב דלומי
וביום העצמאות ההוא/ השמש נאבקה על חייה
וכל הגבוהים היו נמוכים/ וכל השמנים רזים
החכמים כולם טיפשים
על שפת הים האדום/ אספת מסמרים שהחלידו
לעשות לך כתר/ כי אתה מלך של כל המפסידים
התפללת, ועצמת עיניים, במבוכה/ חשבת איך כל ערב אתה, מתקלף , מעצמך
שואל בלי הפסקה כמו מכונה מקולקלת, איפה מסתיים העצב ומתחילה האהבה ?
והרי ממילא את רוב הכוס כבר שתית/ הגעת לזמן שבו זורקים צעצועים
וזהו שטח ההפקר/ אתה מובס אתה קודר
ורק מבקש שתרחץ, את גופך/ תבשל ותרדים אותך
ותשלח, אצבעות ארוכות אל ליבך
שואל בלי הפסקה כמו מכונה מקולקלת, איפה מסתיים העצב ומתחילה האהבה?
* / סבינה מסג (מקריא: יקיר בן משה)
כְּיוֹצֵאת לָעֲבוֹדָה
אֲנִי יוֹצֵאת לָאָחוּ
לִרְאוֹת אִם הַפְּרָחִים אָכֵן 'נִפְתָּחוּ '
לְאַתֵּר אוֹתָם: שָׁם אִי שֶׁל כָּרְמֵלִית , פֹּה מַעְגַּל כַּלָּנִיּוֹת, קַחֲוָן
וְלֹא, שֶׁלֹּא תִּהְיֶה טָעוּת: לֹא לְתָאֵר אוֹתָם,
זֶה נָדוֹשׁ,
לְהַצִּיעַ לָהֶם חֲבֵרוּת
וְלַחְזֹר יוֹם יוֹם
בִּשְׁבִיל תְּשׁוּבָה
* / יקיר בן משה
שְׂפַת הָאָב הִיא גְּלִימַת אֵינְסוֹף. מִן הָאוֹר אֶל הָאוֹר שָׁבוּי אִיתָמָר
שֶׁלִּי בְּסִימַן הַשְּׁאֵלָה, סִימַן הַשְּׁאֵלָה הַתָּלוּי עַל שְׂפָתָיו. מָה אַתָּה קוֹרֵא
אַבָּא. זוֹ הַשְּׁאֵלָה הַיָּפָה מִכֹּל. שְׁאֵלַת הַלֵּילוֹת. עַל הַמִּטָּה, לִשְׂמֹאלִי,
בְּנִי מְנַסֶּה לְהֵרָדֵם. יְמִינוֹ תַּחַת שְׂמֹאלִי, מָה אַתָּה קוֹרֵא אַבָּא. הַמִּלָּה
אַבָּא נִלְגֶּמֶת בְּפִיו כְּמוֹ שׁוֹקוֹלָד חַם, נְמַסָּה בְּאִטִּיּוּת אוֹר הַשֶּׁמֶשׁ לְתוֹךְ
שְׁעַת חֲצוֹת. הַבַּיִת דּוֹמֵם. הַוִּילוֹן נָע קַלּוֹת מֵאִוְשַׁת הַמַּזְגָן. מָה אַתָּה
קוֹרֵא שׁוֹאֵל בְּנִי, וַאֲנִי מְחַיֵּךְ, לֵךְ לִישֹׁן, אֲסַפֵּר לְךָ מָחָר. אִיתָמָר שֶׁלִּי
מִסְתּוֹבֵב עַל צִדּוֹ, שׁוֹמֵט אֶת יְמִינוֹ, בָּטוּחַ וּמְאֻכְזָב. הוּא יוֹדֵעַ שֶׁאֲנִי
לְצִדּוֹ אַךְ בִּלְעָדָיו, קוֹרֵא בְּסֵפֶר שֶׁלְּעוֹלָם לאֹ יֵדַע מַהוּ, וְכִי אֵיךְ יֵדַע. מָה
אַתָּה קוֹרֵא אַבָּא, זוֹ הַשְּׁאֵלָה הָאַחֲרוֹנָה שֶׁנִּשְׁאֶלֶת הַיּוֹם. וְאֵין לַיּוֹם קָצֶה,
הַשְּׁאֵלָה נִמְשֶׁכֶת לְתוֹךְ הַלַּיְלָה, וְאֵין לַלַּיְלָה קָצֶה אֶלָּא בַּחֲלוֹם שֶׁאֵינוֹ
נִגְמָר. מָה אַתָּה קוֹרֵא? אֶת הַנַּעַר הָאָבוּד שֶׁל ווֹלְף, שֶׁלּאֹ תֵּדַע בְּנִי. סִפּוּר
עַל יָרִיד, עַל שִׁכְחָה, עַל אוֹר שֶׁמֶשׁ וְכִכָּר דְּרוֹמִית. אֲבָל שְׁנֵינוּ יוֹדְעִים
שֶׁהַכִּכָּר שֶׁלָּנוּ הִיא הַמִּטָּה וְהַיָּרִיד הוּא הַלַּיְלָה. הַלַּיְלָה הַזֶּה בּוֹ רוֹחֶפֶת
כְּמוֹ רוּחַ עַל פְּנֵי הַמַּיִם שְׁאֵלַת הַתֹּהוּ, שְׁאֵלַת מְצוּלַת הַיַּלְדוּת, שְׁאֵלַת
הַ־מָה אַתָּה קוֹרֵא; וְאַחֲרֶיהָ מִלָּה אַחַת, שֶׁאֵין בָּהּ אֶלָּא אֲחִיזָה שְׁקֵטָה,
לְלֹא תְּהוֹם, אַבָּא.
עפיפון אדום / נדב דלומי
לאן את נוסעת, משאירה אותו לבד ?
כבר אמצע הלילה ויש לפיד בתוך הלב שלך
עפיפון אחד אדום, תלוי מעל העיר
את יודעת לשלוח רוח, שתביא אותו אליך
והוא בבית מחכה, מעגלים קטנים בעיניים
כבר אמצע הלילה
שאלות, מחשבות רכבות שטסות
ורציתי רק לומר שתתני לי את היד/ ותבואי אלי ואל תדברי
רק ללטף לך את היד/ ללטף לך
ורציתי רק לומר שתתני לי את היד/ בשקט, בשקט
הלב תמיד מבין ראשון/ לפני שאתה מתעורר/ הוא יודע
ואתה שוב שואל / מבקש ינשופים חכמים
והבוקר מעיר עליך / עם חוטים פרומים בידיים
* / יקיר בן משה
יָמִים אֲרֻכִּים שָׁמַעְנוּ אֶת הַסְּוִיטוֹת לִוְיוֹלָה דָּה־גַמְבָּה שֶׁל
סֶן־קוֹלוֹמְבּ, וְרַק בַּלַּיְלָה נִרְדַּמְנוּ. אַחֲרֵי חֲצוֹת הֵקַצְתִּי בְּבֶהָלָה, אָז מַהִי
מוּזִיקָה, הֵעַרְתִּי אֶת הַיְּלָדִים, מַהִי מוּזִיקָה? הִיא כָּל מָה שֶׁאֵין לוֹ מִלִּים,
פִּהֵק אִיתָמָר. נָכוֹן, הִנְהַנְתִּי, וּמָה אֵין לוֹ מִלִּים? אֱלֹהִים, מִיכָאֵל חִיֵּךְ
בַּחֲלוֹמוֹ, לֶאֱלֹהִים אֵין מִלִּים. כִּמְעַט נָכוֹן, עָנִיתִי, אֱלֹהִים שׁוֹמֵעַ אֶת
הַמִּלִּים שֶׁאֲנַחְנוּ מִתְפַּלְּלִים, אָז מַהִי מוּזִיקָה? אִיתָמָר נִדְרַךְ בְּמִטָּתוֹ,
הִיא אֹזֶן? לֹא. הִיא שְׁתִיקָה? לֹא. הִיא עִוָּרוֹן, נֶחְרַד מִיכָאֵל, עִוָּרוֹן? לֹא.
הִיא בְּדִידוּת? הַבְּיַחַד שֶׁלָּנוּ? לֹא. לֹא. לֹא. הִיא בַּיִת? צֵל? מְעָרָה שֶׁל
דָּגִים? לֹא! צָעַקְתִּי, מַהִי מוּזִיקָה? אֲנִי לֹא יוֹדֵעַ, נֶאֱנַק מִיכָאֵל, עֵינָיו
עֲצוּמוֹת, אֲנִי לאֹ יוֹדֵעַ, הִיא הַפָּנִים שֶׁלָּנוּ לִפְנֵי שֶׁנּוֹלַדְנוּ? אַתָּה מִתְקָרֵב,
חִיַּכְתִּי. קַמְתִּי וּפָתַחְתִּי אֶת הַחַלּוֹן, הִנֵּה תַּקְשִׁיבוּ. מִחוּץ לְבֵיתֵנוּ הַשָּׁחָר
עָלָה בִּזְהִירוּת, מֵצִיץ מִבַּעַד לְרֶשֶׁת חרֵֹי הַלַּיְלָה, מַצְמִיחַ אֶצְבְּעוֹת עֲרָפֶל
קְטַנּוֹת בִּמְשִׁיכוֹת מִכְחוֹל רַךְ עַל פְּנֵי בַּד הָרָקִיעַ הָרָפוּי. אַתֶּם שׁוֹמְעִים?
מִיכָאֵל וְאִיתָמָר קָמוּ. לְלֹא מִלִּים, לְיַד הַחַלּוֹן, עָמַדְנוּ וְהִקְשַׁבְנוּ, לְמָה?
* / סבינה מסג
לְהַיְידֵּיגֶר
לֹא, הָעוֹלָם אֵינוֹ 'מֻשְׁלָךְ'
שׁוּם 'מֻשְׁלָכוּת'
כְּשֶׁטַּפְטְפוֹת מְלַחְלְחוֹת כָּל שֹׁרֶשׁ לְחוּד
שֶׁלֹּא לְבַזְבֵּז
עֲנָנִים
שֶׁלֹּא לְזַלְזֵל
בַּתְּהוֹם
* / סבינה מסג
שְׁהִי,
הַשְׁהִיָּה
הִיא
הָעֲשִׂיָּה.
הַשְׁהִיָּה
הִיא
הָעֲשִׂיָּה.
הַשְׁהִיָּה
הִיא
הָעֲשִׂיָּה.
bottom of page