אירוע מכירת ספרים
אופיר מלכי – "לא שיר אהבה", 2013. "גל טרור", 2016. "נס לארוחת הבוקר", 2018.
על הספרים: לא שיר אהבה מבחר משירי המוקדמים . גל טרור מבחר שירים שכתבתי במהלך השנה במסגרת סדנת שירה של 'הליקון בית לשירה' בהנחיית המשורר יקיר בן משה. נס לארוחת הבוקר מבחר שירה מתורגמת. שירי משוררים אנגלים וכמה אמריקאיים. שנכתבו במאה התשע עשרה.
שני שירים מהספרים:
הַתְּשׁוּקָה / סָמוּאֵל טֵייִלוֹר קוֹלְרִידְג'
תרגום: אופיר מלכי
אַהֲבַת אֱמֶת הִיא שְׂרֵפָה שְׁבָּה
הַלֵהָבָה הַטְּהוֹרָה בְּיוֹתֵר הִיא הַתְּשׁוּקָה.
הִיא בִּיטוּי לְתַבְנִיתֵנוּ
לוֹקָחַת אֶת מָשְמָעוּתַה
מֵהַחֵלֵק הֶאֲצִיל שֶבְּנַפְשֵנוּ.
הַתְּשׁוּקָה
מֵתַרְגֶמֶת אֶת שְׂפַת לִיבֵּנוּ.
הנשיקה / אופיר מלכי
רגע לפני שעלית לאוטובוס
התחבקנו.
הידקתי אלי היטב את גופך הדק
נשמתי לתוכי את ריח המדים המכובסים.
ערפל אפור גלש במהירות במורד ההר האפל,
מסתיר אותנו בחיבוקו המעומעם.
בורא עבורנו יקום
שבו מיטשטשים הקווים.
כשהתנשקנו- עצמתי עיניים.
שפתיך קרות ורכות כלגימת מים צוננים.
כשפקחתי אותן
האוטובוס כבר עמד בתחנה.
יהב סלטר – "אהבה מה זה אומר", 2018.
על הספר: שמי יהב , וכמו השם שלי יש בי הרבה תקווה. באנשים, ברגעים, בחיים ובעיקר באהבה. את האמת אין דבר קשה יותר מלהסביר מה זאת אהבה. מילה עצומה שמתפרשת בכל כך הרבה צורות. בדיוק כמו בפאזל, אספתי רגעים אישים והרכבתי קודם את המסגרת, ואז את השאר. אחר כך הכנסתי לקופסה השמורה ביותר, עם חורים כדי שהאוויר יכנס והמילים יצאו, גם אם לא כולם, כמו שמות לשירים.
שני שירים מהספר:
* / יהב סלטר
נִדְמֶה שֶׁכָּל פַּעַם מֵחָדָשׁ
כְּשֶׁאֲנִי מְנַסָּה לְהָזִיז
אֶת הָרֶגֶל
מֵהַצַּד שֶׁלְּךָ
אֱלֹהִים שָׂם
אֶת הָרֶגֶל שֶׁלּוֹ
לְהַפְרִיעַ.
רַק הוּא יוֹדֵעַ
אֵיךְ הִצְלַחְתָּ
לִתְפֹּס אֶת הַמָּקוֹם הַזֶּה
הַלְוַאי
שֶׁהָיִיתִי מִתְמַקֶּמֶת כָּכָה
אֲנִי.
הִשְׁתַּקְּפוּת / יהב סלטר
עָמַדְתִּי מוּל הַמַּרְאָה וְהִסְתַּכַּלְתִּי עַל בִּרְכַּי,
הֵן הִפְסִיקוּ לִרְעֹד וְהִתְיַצְּבוּ כְּמוֹ שֶׁלָּךְ,
הִסְתַּכַּלְתִּי לְעַצְמִי בָּעֵינַיִם,
וְרָאִיתִי אֶת הַמַּבָּט שֶׁלָּךְ
הִרְגַּשְׁתִּי אֵיךְ חֹם גּוּפֵךְ עוֹטֵף אוֹתִי,
אֲנִי אֶת עַצְמִי.
מָתַחְתִּי אֶת שֵׂעָרִי גָּבוֹהַּ,
וְשָׁמַעְתִּי אֶת קוֹלֵךְ,
אַתְּ הִתְחַלְתְּ וַאֲנִי הִמְשַׁכְתִּי,
"הֲכִי בָּעוֹ- לָם יוֹתֵר מִכֻּ- לָּם"
הִסְתַּכַּלְתִּי בַּמַּרְאָה וְרָאִיתִי אוֹתָךְ,
אוֹתִי
אִמָּא
יעל פולדנב – "כתם לידה", 2018.
על הספר:
לספר שלי קוראים כתם לידה. הוא הצהרה,
הוא מסמך מוכתם בחוויה, הוא עדות לתהליך הגיור שעברתי בצבא, לקרקע שנשמטה לי בין הרגליים, לפצע שאי אפשר לחבוש, לקרע, ולמרות שאמונה וזרות אילו אלגוריתמים שהיו קשים לפיצוח, הצלחתי לפצח, דרך המילים שלי.
שני שירים מהספר:
תְּעוּדַת הֲמָרָה: / יעל פולודנב
בְּכ"ד כִּסְלֵו הַתּשע"ה
נְקֵבָה יִשְׂרֵאלִית שֶׁנּוֹלְדָה כָּאן,
מַשְׁאִירָה אֶת אוֹתוֹ הַשֵּׁם
חָתַם יָדָנִית,
רֹאשׁ מַעֲרַךְ הַגִּיּוּר
לְיַד תִּיק מִסְפָּר
0617- 14
חוֹתֶמֶת עֲגֻלָּה
מְנוֹרָה וַעֲלֵי זַיִת
מְדִינַת יִשְׁרָאֵל.
אֲנִי וְאַתָּה לֹא נְשַׁנֶּה אֶת הָעוֹלָם / יעל פולודנב
נִטְרֶקֶת דֶּלֶת,
מוּסֶרֶת חֻלְצָה,
נִפְתַּח כַּפְתּוֹר,
יוֹרֶדֶת חֲצָאִית,
נִלְחֶשֶׁת נְשִׁימָה,
נִפְרַץ הַמַּחְסוֹם.
הוּא כֹּהֵן,
אֲנִי גִּיּוֹרֶת.
נִנְעַל הַמַּחְסוֹם,
נִשְׁבֶּרֶת נְשִׁימָה,
עוֹלָה חֲצָאִית,
נִסְגַּר הַכַּפְתּוֹר,
נִלְבֶּשֶׁת חֻלְצָה,
נִפְתַּחַת דֶּלֶת,
אֲנִי הוֹלֶכֶת.
ליאור שדה - "רעש לבן", הוצאת עיתון 77, 2018.
על הספר: הספר הוא ספר שירה שני שהוצאתי לאור , הספר מאגד שירים שנכתבו לאחר צאת ספרי הראשון בין השנים 2017 – 2013, תקופה לא פשוטה של מסע אישי ומחולק לשבעה שערים (סנוניות- שירי ציפור נפש, פּנים –בהשפעת התרחשויות מקומיות בישראל, חוץ –בהשפעת התרחשויות בינלאומיות, חג ומועד- בהשפעת דת והבורא, צבא ההגנה- בהשפעת השירות הצבאי ונגזרותיו, מוטורפואטיקה – שער שירה יחודית בהשפעת משיכתי למכונות ומכוניות, ארספואטיקה – שירה על שירה.
שני שירים מהספר:
שְׁאֵלָהּ בִּגְבוּל לְבָנוֹן / ליאור שדה
אֵיךְ כַּדּוּר הוֹרֵג?
שׁוֹאֶלֶת בִּתִּי
וַאֲנִי כְּמִצְוַת וְהִגַּדְתָּ לְבֵינֵךְ
מְסוֹבֵב אוֹתָהּ
יָדֶיהָ מְתוּחוֹת לְפָנִים
גּוּפָה מָתוּחַ עַד הַקָּצֶה.
עַכְשָׁיו עוּפִי קָדִימָה
סּוֹבֵבִי עַל צִירֵך
עַד שתרגישי
מַשֶּׁהוּ רַךְ עָדִין וְרָפֶה
כָּכָה אֲנִי אוֹהֵב אוֹתָךְ
וְכָךְ כַּדּוּר הוֹרֵג.
03:15 / ליאור שדה
זִמְזוּם הַדֶּלֶת
הַלּוֹבִּי שָׂמֵחַ בְּשׁוּבִי
לַחְצַן הַמַּעֲלִית זוֹרֵחַ
בְּלֵד אֲדֹם יְקָרוֹת
מוֹזָאִיקָה מְטֻמְטֶמֶת
שֶׁל מַדְרֵגוֹת
בְּחִיּוּךְ מְנֻקָּד
שָׁפוּךְ כִּמְעַט כָּמוֹנִי
כִּמְעַט חֲבֵרָה
כִּמְעַט בֹּקֶר
עֲדַיִן
רַק
כִּמְעַט.
מאיר הוברמן – "איפה טעינו", 2018.
על הספר:
לספר שירה שלי קוראים איפה טעינו.
אני משוטט הרבה ברחובת תל אביב , התחביב הנוסף שלי הוא הליכה.
אני אוסף מילים מחריצי המדרכות מהרעש ברחוב מכל המהומה שמתרחשת מסביב
מזיהום האוויר.
מנסה לסדר את המילים שאני מוצא לכדי סדר מהודק או רופף, שמנסה לומר ממה אני מוטרד בחיים שלנו כאן ועכשו .
או איפה טעינו אם סימן שאלה סימן קריאה או כל סימן אחר מעורר מצוקה.
שני שירים מהספר:
קַרְנַפִּים / מאיר הוברמן
הֵם כְּבָר מִזְּמַן לֹא בְּחָרְשַׁת הָאֵיקָלִיפְּטוּס הַסְּמוּכָה
דּוֹהֲרִים בָּרְחוֹב קַרְנָם שְׁלוּפָה קָדִימָה
מְבַקַּעַת מִרְקָעִים כְּחַלְחַלִּים בַּחֲלָלֵי בָּתִּים.
צַחוּת לְשׁוֹנָם הָעִלֶּגֶת מְדַבֶּקֶת וְסוֹחֶפֶת
הַהִגָּיוֹן פָּרַח וְנֶעֱלַם בִּדְהִירָה
הֵם רַבִּים וּמִתְרַבִּים, סוּפַת חוֹל
מְצִיאוּת הוֹפֶכֶת מַחֲזֵה סִיּוּט.
מְגִנִּים בְּחֵרוּף קֶרֶן עַל הַמַּנְהִיג
אֲדָמָה קְדוֹשָׁה בּוֹצִית מִתְפּוֹרֶרֶת בִּפְרָסוֹת הַזְּמַן.
שְבִיל הַמִּלִּים הַנִּפְרָשׂוֹת / מאיר הוברמן
מוֹלִיךְ מִלִּים בִּרְצוּעָה לְאֹרֶךְ הַשְּׂדֵרָה בִּשְׁבִיל אוֹפַנַּיִם שָׁחֹר
הֵן מִתְפַּזְּרוֹת לְכָל עֵבֶר.
קֵן שֶׁל נְמָלִים רוֹחֵשׁ מְחַפֵּשׂ צוּרוֹת וְתַבְנִיּוֹת
אֵיזֶה הִגָּיוֹן פְּנִימִי בַּפִּזּוּר הַמִּקְרִי,
זִקּוּק שֶׁל מַחְשָׁבָה.
בַּשְּׁבִיל לְאֹרֶךְ הַשְּׂדֵרָה רְצוּעַת הַזְּמַן דַּקָּה וּמִתְקַצֶּרֶת.
מיכאל יצחק – "שומר הסף", 2018.
על הספר: מיכאל יצחק כותב את שיריו כאורח חיים, מנעוריו. ועכשיו הוא כבר איש והשירים מבגירים אתו ורואים אור בספר ביכורים נובר בעבר ונוקב בדיעבד, ואינו מוותר, לא לעצמו, לא לאחרים אשר נגעו בחייו, ופעמים, מבלי משים, פגעו בהוריו, כבדרך אגב וכמובן מאליו בתוך חיים מתישים במושב שבנגב, בצפון מערב... שיריו אישיים ומשפחתיים וכפריים וארצישראליים, שורותיהם עשירות ברגישות, בהתרפקות על המקורות ובהתעמתות עם המציאות המצמיתה לעתים, בקהותה, אל מול פני אור התורה... כתיבת ת"ח שאינו נכלם מרגישות ואינו בוש בעדינות נפשו, ומשרטט תרשימים של חשבון נפש ביקורתי ואוהב, מלבר ומלגו...
שיר מהספר:
בַּחֲצַר הַמִּשְׂחָקִים / מיכאל יצחק
וְאַהֲבָתִי אֵלַיִךְ
כְּיֶלֶד בַּחֲצַר מִשְׂחָקִים
קְטָעִים שֶׁל חֲלוֹמוֹת, אֹסֶף כּוֹכָבִים
חֶלְקֵי צַעֲצוּעִים
וְאֶגֶד אַשְׁלָיוֹת
וּבָהֶן מַרְכִּיב אֲנִי חַיִּים לְסֵפֶר
וּבֶחָצֵר נַעַל בְּלוּיָה, בֻּבָּה שְׁבוּרָה
שָׁמַיִם בְּקִרְעֵי עֲנָנִים, אַכְזָבוֹת לֹא מְעַט
וְיֶלֶד רוֹקֵם לוֹ חֲלוֹמוֹת
שֶׁל רוֹפֵא וְעוֹזֵר
לוּ יָדַעְתִּי לֶאֱהֹב
כְּיֶלֶד בַּחֲצַר מִשְׂחָקִים...
שְׁקָרִים קְטַנִּים לָאַהֲבָה
קְרָעִים גְּדוֹלִים לַנְּשָׁמָה
בְּעוֹלָם שֶׁל גְּדוֹלִים
מְאַבֵּד לְפֶתַע אֶת עַמּוּד הַשִּׁדְרָה
יֶלֶד שֶׁהָיִיתִי
וַחֲצַר הַמִּשְׂחָקִים
נֶעֶלְמָה אֶל מוּל עוֹלָם שֶׁל מְצִיאוּת
בָּהּ נַעַל בְּלוּיָה, בֻּבָּה שְׁבוּרָה
וְיֶלֶד רוֹקֵם לוֹ חֲלוֹמוֹת
שֶׁל רוֹפֵא וְעוֹזֵר
לוּ יָדַעְתִּי
כְּיֶלֶד בַּחֲצַר מִשְׂחָקִים לֶאֱהֹב...
רביב גדיש – "נשיקה לאין סוף", 2018.
על הספר: רביב גדיש, יותר מכל משורר עברי אחר שאת יצירתו קראתי בשנים האחרונות, הוא משורר יליד,בן המקום, בן האדמה. אך גם האדמה במשמעויותיה המטפוריות והמטפיזיות העל-זמניות: האדמה-האֵם, שהיא גם מקום העפר והאפר, שכל אשר על פניה ובה הוא בן חלוף.
"כל נקודה / היא / צומת" הוא כותב בשירו הקצרצר והיפה "טופוגרפיה". ואכן: שירתו מלמדת אותנו, בעדינותה הגדולה, שכל מקום שבו נניח את היד הוא פרשת דרכים. בשיר "עדר ברקי פרא" הוא כמו מצווה על הנמענת: "למדי מידותייך חֶרֶש: שלוות שיבולים ירוקות". דומה שהציטוט הזה הוא הגדרה מדויקת להפליא של שירת רביב גדיש: שירה חרישית, צנועה באמת, ורבת השראה, התבוננות וקשב.
שיר מהספר:
עדר ברקי פרא / רביב גדיש
אִם אֵי פַּעַם לְעֵת עֶרֶב
נָשָׂאת בְּכַפֵּךְ
עֵדֶר בִּרְקֵי פֶּרֶא
נָקוּב בְּחוֹל וּבְאָבָק
אֶל אֵין הַמִּדְבָּר -
לַמְּדִי מִדּוֹתַיִךְ חֶרֶשׁ:
שַׁלְוַת שִׁבּוֹלִים יְרֻקּוֹת.
שמעון שי שלום גז – "איש באמצע החיים: סיכום ביניים (לא סופי)(אולי) - שירים, קטעים, קרעים", 2011
על הספר: בספר מלקט המשורר כמה מהחוויות, התובנות, האשליות וההארות שנתפסו בתודעה המתפתחת שלו מאז שהזדכה על הדיעות הקדומות והרגשות השליליים שהוטמעו בו בילדותו, עת היה מוגדר על פי חוק קטין חסר ישע
שיר מהספר:
נפגש בגן עדן / שמעון שי שלום גז
סבא שלי מת
אמא שלי מתה
אבא ימות
אני אמות
גם אתה תמות.
גם ציונה תמות
מתי נמות?
בסוף נמות ונפגש כולנו שם
בעולם הבא
עולם שבו לא מבדילים בין מפגרים לרגילים
בין עשירים לעניים
בין יפים למכוערים
בין כישלונות להצלחות
שם כולם כמו עפרונות מחודדים
כמו מלאכים בלבן
עומדים לפני המלך ומנפנפים
ואין ריח של מנגל באוויר
ואין בושם משכר של אישה
ואין ריח זיעה של גבר
אין כלום.