מפגש משוררים: ארלט מינצר, סלעית לזר, אלעד זרט
בכל ערב ציפורים / ארלט מינצר
נְשָׁמָה שֶׁלִּי
מְהַלֶּכֶת עַל אֲדָמָה
וְרַעַד בָּהּ.
אֲנִי מְחַכָּה לָהּ,
מַדְבִּיקָה מַחְשָׁבוֹת –
מַה שֶּׁרָץ בָּרֹאשׁ
מַה שֶּׁנִּשְׁבַּר
יִלְלוֹת חָתוּל רָעֵב.
נְמָלִים גְּדוֹלוֹת
זוֹחֲלוֹת עַל הָעוֹר.
בְּכָל עֶרֶב צִפּוֹרִים בַּקֵּן
יְשֵׁנוֹת עִם גּוֹזָלִים.
אֲבָל אֲנִי צִפּוֹר סְעָרָה
מְרַחֶפֶת עַל הַמַּיִם,
קוֹרֵאת לָהּ וְקוֹרֵאת.
המאכלת / אלעד זרט (מקריאה: ארלט מינצר)
הַמַּלְאָךְ מִתְעוֹרֵר וְעוֹבֵר בֵּין מְזוּזוֹת הַבַּיִת,
דָּם לֹא פּוֹסֵחַ מִצָּעִיר עַד בְּכוֹר.
הָאֲדָמָה שֶׁלִּי מוּצֶפֶת, וְדָם
נִגַּר מִתְּלוּלִיּוֹת הַחֹלֶד דָּם נִגַּר
מִתְּלוּלִיּוֹת בָּשָׂר.
וְהַחֹלֶד — הוּא עִוֵּר
יָם אֶל יָם מְבַקֵּשׁ לְחַבֵּר
וּבְעִוְרוֹנוֹ לְהִשָּׁאֵר.
אֲבָל מַלְאַךְ הַלַּיְלָה לֹא מְוַתֵּר;
כָּאן כֻּלָּם יִשְׁמְעוּ כָּאן כֻּלָּם יִרְאוּ
גַּם הַחֹלֶד הָעִוֵּר
כָּאן שׁוֹחֲטִים פָּרוֹת בְּכוֹכַב אֶרֶץ.
שׁוֹחֲטִים כְּבָשִׂים שׁוֹחֲטִים
מִינֵי בְּרִיאָה וְחַיִּים
וּבְסִין שׁוֹחֲטִים כְּלָבִים
לְמַאֲכַל צָדִים, בִּקְבוּצוֹת וּבִגְדוּדִים
מַכְנִיסִים לִכְלוּבִים —
שֶׁכֻּלָּם יִרְאוּ, שֶׁכֻּלָּם יִשְׁמְעוּ אֶת
הַמַּאֲכֶלֶת בַּעֲבוֹדָתָהּ,
יֹאמְרוּ
אֲנִי רָאִיתִי אֲנִי שָׁמַעְתִּי
וְיָם אֵינוֹ חוֹבֵר לְיָם.
אִיבִּיקוס / אלעד זרט
”Des Ibykus!” – Der teure Name
Rührt jede Brust mit neuem Grame,
Und, wie im Meere Well auf Well,
So läuft’s von Mund zu Munde schnell:
Des Ibykus, den wir beweinen,
Den eine Mörderhand erschlug!
Was ist’s mit dem? Was kann er meinen?
Was ist’s mit diesem Kranichzug?”
(Die Kraniche des Ibykus | Friedrich Schiller)
חֻרְבַּן הַבַּיִת הִסְתַּיֵּם בִּנְקָמָה.
הֵם דִּבְּרוּ עַל צְמִיחָה וְעַל
נוֹבֵּל אֵנֶרְגִ׳י, אֲבָל
אֲנִי רָאִיתִי אֶת צַב הַיַּם מֵת
נִסְחָף אֶל הַחוֹף.
אָחַזְתִּי בְּשִׁרְיוֹנוֹ, גַּלֵּי הַיָּם
טִלְטְלוּ אֶת גּוּפוֹ וְקִינַת
הַתַּנִּים עָלְתָה וְדָהֲתָה
מֵעַל לִדְיוּנוֹת הַחוֹל.
הֵם דִּבְּרוּ עַל מַעֲצָמָה,
אִימְפֶּרְיָה בִּלְתִּי תְּלוּיָה, אַךְ
הָעֲגוּרִים נָסְקוּ וְהַמְּשׁוֹרֵר
נִרְצַח בְּצַד הַדֶּרֶךְ.
יָדַעְתִּי — אַף נוֹקֵם לֹא יִנְקֹם אֶת דָּמוֹ.
כְּשֶׁיָּרַד הַלַּיִל, מַשַּׁב
אֲוִיר נִעְנֵעַ צַמְּרוֹת הָאֳרָנִים
וְהַשּׁוֹדְדִים צָחֲקוּ בְּאַכְסַדְרַת
הַתֵּאַטְרוֹן, נוֹטְפִים יַיִן
ובְּשַׂר נתְָחִים
הוֹ כַּמָּה שֶׁצָּחֲקוּ הַשּׁוֹדְדִים
עַל אֶנֶרְגְּיַת טֶבַע שֶׁהָפְכָה
בִּן רֶגַע לְזָהָב שָׁחֹר מִשְּׁחוֹר
הֵם צָחֲקוּ הַשּׁוֹדְדִים, אוֹמְרִים
לְעוֹלָם לֹא נִרְאֶה עוֹד בְּשָׁמֵינוּ
אֶת הָעֲגוּרִים.
למנצח / סלעית (מקריא: אלעד זרט)
עַל שׁוֹשַׁנִּים
עַל יַסְמִינִים
עַל גְּפָנִים
הוּצַק חֵן בְּגִנָּתֶךָ
מִדְבָּרֶיךָ שְׁנוּנִים
לְבָבוֹת יִפְּלוּ תַּחְתֶּיךָ
עַל כֵּן
בְּשִׁיר יְדִידוֹת
תְּבֹאֶינָה בְּנוֹת מֶלֶךְ
פְּנִימָה
אֶל חֲדָרֶיךָ
שָׁם תִרְחַשׁ בַּת-קוֹל
שָׁם תַּפְעִימָה
בְּגִידוֹתֶיךָ
והיינו / ארלט מינצר (מקריאה: סלעית לזר)
וְהָיִינוּ אֲנִי וְאַתָּה
וְרִחַפְנוּ כְּבַחֲלוֹם
וְלֹא בָּאנוּ נֶפֶשׁ בְּנֶפֶשׁ.
נוֹגְעִים לֹא נוֹגְעִים
בִּכְאֵב יַלְדוּתֵנוּ, הִסְתַּרְנוּ פָּנֵינוּ,
עוֹבְרִים שׁוֹתְקִים בַּחֲלָלֵינוּ,
מְבַקְּשִׁים יָד מְלַטֶּפֶת.
אָב, אֵם,
שֶׁחֶסְרוֹנָם לֹא יוּכָל לִתְקֹן
שׁוֹלְטִים בִּתְנוּעוֹתֵינוּ.
נִהְיֵינוּ זְקֵנִים. מֵעָלֵינוּ
סוֹבְבִים אֵין־סְפֹר כּוֹכָבִים
שְׁנוֹת־אוֹר בֵּינֵיהֶם. נִמְשָׁכִים זֶה לָזֶה,
אַךְ אֵינָם חָפְשִׁיִּים.
חֹמֶר אָפֵל מְמַלֵּא אֶת שָׁמֵינוּ
שׁוֹלֵט בִּתְנוּעַת הַכּוֹכָבִים, בְּלִבֵּנוּ,
וְאֵין יוֹדֵעַ מָהוּ.
ארבעים שנות סלע / סלעית
בָּרֶקַע מְעַרְבּוֹלוֹת בְּאַדְמוֹת מְלֵחָה
וָתִשְׁקֹט הָאָרֶץ וָיִתְכַּסּוּ הֶהָרִים פְּרִיחָה
וּבֵינְתַיִם מֻשְׁלֶכֶת יָמִים עַל הַחוֹף
תַּלְכִּיד הַמִִּתְגַּבֵּשׁ בְּמַחֲזוֹרִיּוּת אֵינְסוֹף
לְטוּשַׁת קַרְנֵי עֵצָה וּבִינָה
מֻתְמֶרֶת לַחַץ וּקְרִינָה
מִתּוֹדַעַת הֲפִילוֹסוֹף
הַאִם יֵשׁ טַעַם בְּתַעֲרוּמַת שְׁכָבוֹת לְלֹא מְאֻבָּן חָנוּט בְּנֶצַח עוֹלָם?
דּוֹמֶה שֶׁגַּם לִבְרִיּוֹת בְּרֵאשִׁית גָּנוּז אוֹר הַהוֹלֵךְ וְנֶעֱלָם
נוֹתְרָה שְׁאֵלַת הַתּוֹעֶלֶת בַּהֲוָיָה הַפּוֹעֶלֶת
וְעוֹד אֲחֵרוֹת
כְּבָר אַרְבָּעִים שָׁנִים וַעֲדַיִן אֵינֶנִּי בְּטוּחָה
הַאִם רְטִיבוּת אַקְרָאִית הִיא דְּחִיפַת חִזּוּק אוֹ קְרִיאָה לָשׁוּב פְּנִימָה
הַאִם מְקֹרִי אוֹקְיָינוֹס אוֹ בְּאֵר
אִם כָּךְ וְאִם אַחֶרֶת אֲנִי הִיא הַבּוֹחֶרֶת
בְּזוֹ הַפַּעַם לְהִשָּׁאֵר
רגע של אושר / ארלט מינצר
הָעִיר שְׂרוּעָה מִתַּחַת לֶעָנָן
עַל מִדְרָכָה פָּעוּר נַרְתִּיק כִּנּוֹר.
נִשְׁמַעַת מַנְגִּינָה בְּמִי-מִינוֹר
בְּעֶרֶב סְתָו עָכוּר וּמְצֻנָּן.
שְׁתֵּי נְעָרוֹת נֶאֱחָזוֹת בְּקֶשֶׁת
וּמַפְלִיאוֹת נַגֵּן עַל מֵיתָרִים.
אַךְ אֵין קָהָל כֻּלָּם מְמַהֲרִים
בְּחִיּוּכָן הֵן מַזְמִינוֹת לַגֶּשֶׁת.
אִישׁ נַעֲנֶה עַל גַּלְגַּלִּים רוֹחֵף
נָע בְּכִסְאוֹ קָדִימָה וְאָחוֹר.
מַגִּיהַּ אֶת הַמֶּזֶג הֶעָכוֹר
נִדְמֶה רוֹקֵד, לַגֹּבַהּ מְרַחֵף.
הַיְּקוּם נִנְגַּע לְרֶגַע מִשְׁתַּהֶה
עוֹצֵר מְרוּצָתוֹ וּמִשְׁתָּאֶה.
פגישה שנייה עם אהרון / ארלט מינצר
אָז אַתָּה חוֹשֵׁב שֶׁאִשָּׁה הִיא
כְּמוֹ חָתוּל?"
לְרֶגַע מוּאָרוֹת פָּנָיו, "גַּם אַתְּ אוֹהֶבֶת חֲתוּלִים?
הֵם מְאֹד פְּגִיעִים.
תְּנַסִּי לְלַטֵּף חָתוּל בָּרְחוֹב –
הוּא מִתְמַכֵּר לַחֹם, לַמַּגָּע
אֲבָל פּוֹחֵד, שׁוֹלֵף כַּפּוֹ, מְאַיֵּם.
צָרִיךְ לְחַכּוֹת –
אִם תֵּרָתְעִי, יִשְׂרֹט,
אִם תְּחַכִּי בְּשֶׁקֶט, יֵרָגַע".
אֲנִי מְחַכָּה בְּשֶׁקֶט.
חֲמִימוּת פַּרְוָתִית פּוֹשֶׁטֶת בֵּינֵינוּ.
קורדליה / אלעד זרט
בַּבֹּקֶר מְקִיצָה וְנִמְתַּחַת
זְרוֹעָהּ הָאַחַת כְּפוּפָה תַּחַת רֹאשָׁהּ
וְהִיא אוֹמֶרֶת
אַבָּא, אֲנִי אוֹהֶבֶת אוֹתְךָ וַאֲנִי
מֵשִׁיב אַל תֹּאהֲבִי יוֹתֵר וְאַל
תֹּאהֲבִי פָּחוֹת.
הַמֶּלֶךְ לִיר, לְעֵת זִקְנָה, רָצָה בְּאַהֲבַת בְּנוֹתָיו
וְהוּא קָרָא וְהוּא בִּקֵּשׁ וְהוּא צִוָּה
שָׁלוֹשׁ עָמְדוּ וְרַק אַחַת אָהֲבָה
לֹא פָּחוֹת וְלֹא יוֹתֵר מֵחוֹבָה
וַאֲנִי שׁוֹאֵל אֶת פּוֹפּוֹ וְהִיא עוֹנָה
עַד הַכְּלָבִים בַּגִּנָּה עַד
הַיָרֵּחַ וְהַכּוֹכָבִים
וּבְנוֹת הַיָּם בָּאֳנִיָּה
אַ הֲ בָ ה,
וכְּמוֹ קוֹרְדֶּלְיהָ נאֱֶמָנהָ
יוֹשֶׁבֶת מְחַבֶּקֶת בְּמִטָּתָהּ
כְּבָר לֹא יוֹתֵר וְלֹא פָּחוֹת
כְּמוֹ שֶׁצָּרִיךְ בָּאַהֲבָה.
שִׂיחָה לִפְנֵי הַשֵּׁנָה / סלעית
כְּתַב הָעֵת דָּחָה הָעֶרֶב אֶת הַמַּאֲמָר –
יִּשּׂוּמִי. חֲסַר מַנְגָּנוֹן מוֹלֶקוּלָרִי מְדֻיָּק.
נִסִּיתִי לְהַמְחִישׁ זֹאת לְיַלְדִּי הָרְבִיעִי:
זֶה כְּמוֹ לִמְנֹעַ פִּצּוּץ שֶׁל פַּצְמָ"ר
בְּלִי לָדַעַת אֶת זָוִית הַשִּׁגּוּר וְהַמֶּרְחָק
כְּמוֹ הֶסְכֵּם שָׁלוֹם בְּלִי מִבְצָע קַרְקָעִי
הפסקת אש / סלעית
כְּמוֹ בִּיצִיאָה מִכּוֹנְנוּת סְפִיגָה
כְּשֶׁהָרִשְׁתִּית מִתְרַגֶּלֶת לָאוֹר
מַעֲרֶכֶת הַדָּם לַמַּחֲזוֹר
הַלֵּב לְפִרְקוֹ הַנִּרְגָּע
מֶרְחַק הַהַסְוָאָה קָצוּב וְהֶגְיוֹנִי
כְּמוֹ לֹא נִשְׁתַּנּוּ הַטְּבָעִים
כְּמוֹ לֹא הִתְחַדְּשׁוּ רְגָעִים
בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת
וְעַד שֶׁהַלְּבָנָה תִּגַּע בַּחֹדֶשׁ
אֲנִי נוֹצֶרֶת אֶת רוּחַ הַקֹּדֶשׁ
אֶת עָקַת הַיֹּבֶשׁ
אֶת הַחֲשָׁשׁוֹת
מַבִּיטָה בַּבָּבוּאָה
זוֹ שׁוּב אֲנִי
בגלל הלילה/ תרצה אתר (לחן: דפנה אילת, שירה: חוה אלברשטיין)
בִּגְלַל הַלַּיְלָה
בִּגְלָלוֹ
אֲנִי כָּעֵת יוֹשֶׁבֶת
וְלֹא נִלְקַחַת.
בִּגְלַל הַחשֶׁךְ
בִּגְלָלוֹ
אֲנִי נִדְמֵית לְךָ
חוֹלֶמֶת אוֹ מִשְׁתַּעֲשַׁעַת.
אֵינֶנִּי נִלְקַחַת לְשׁוּם מָקוֹם,
בָּכִיתִי בִּגְלַל דְּבָרִים שֶׁאֵין לָהֶם שֵׁמוֹת
וּבִגְלָלְךָ לְמָשָׁל בָּכִיתִי רַק לְרֶגַע
מִפְּנֵי שֶׁהָיוּ בִּי דִּמְעוֹת פִּתְאֹם.
לֹא בָּכִיתִי כְּדֵי שֶׁתֵּלֵךְ
רָצִיתִי לְהַחֲלִיף אֶת הַמִּלִּים.
בִּקַּשְׁתִּי לָלֶכֶת מְעַט אַחֲרֶיךָ,
חָשַׁבְתִּי שֶׁתֵּלֵךְ בִּצְעָדִים קְטַנִּים.
הָאוֹר הֶחָזָק מַפְרִיעַ לִי
לִבְכּוֹת אֶת צַעַרְךָ
וַאֲנִי רַק תְּמוּנָה נְקִיָּה בְּהִירָה,
אֲנִי רַק תְּמוּנַת אִשָּׁה.
שלומי / זלדה (מקריאה: ארלט מינצר)
שְׁלוֹמִי קָשׁוּר בְּחוּט אֶל שְׁלוֹמְךָ.
וְהַחַגִּים הָאֲהוּבִים
וּתְקוּפוֹת הַשָּׁנָה הַנִּפְלָאוֹת
עִם אוֹצַר הָרֵיחוֹת, הַפְּרָחִים,
הַפְּרִי, הֶעָלִים וְהָרוּחוֹת,
וְעִם הָעֲרָפֶל וְהַמָּטָר,
הַשֶּׁלֶג הַפִּתְאֹמִי
וְהַטַּל
תְּלוּיִים עַל חוּט הַכְּמִיהָה.
אֲנִי וְאַתָּה וְהַשַּׁבָּת.
אֲנִי וְאַתָּה וְחַיֵּינוּ
בַּגִּלְגּוּל הַקּוֹדֵם.
אֲנִי וְאַתָּה
וְהַשֶּׁקֶר.
וְהַפַּחַד. וְהַקְּרָעִים. אֲנִי וְאַתָּה
וּבוֹרֵא הַשָּׁמַיִם שֶׁאֵין לָהֶם
חוֹף.
אֲנִי וְאַתָּה
וְהַחִידָה.
אֲנִי וְאַתָּה
וְהַמָּוֶת.
מתוקנת / ארלט מינצר
קָמָה אֶל נַעֲלֵי הַבַּיִת: שֶׁקֶט.
מַאֲכִילָה אֶת הַכֶּלֶב. בּוֹדֶקֶת
אֶת תֵּבַת הַדֹּאַר: רֵיקָה.
מַאֲכִילָה אֶת עַצְמָהּ, מְחַכָּה.
כּוֹתֶבֶת עוֹד פֶּתֶק: מָלְאָה הַמְּגֵרָה.
חוֹזֶרֶת לַמִּטָּה, שׁוֹכֶבֶת עֵרָה:
חַיֶּיהָ לְנֶגְדָּהּ. קָמָה, מִתְפַּשֶּׁטֶת,
קוֹרַעַת, שׁוֹבֶרֶת, מֵהַבַּיִת נִמְלֶטֶת.
רָצָה בָּרְחוֹב בְּלִי כִּוּוּן, עֲרֻמָּה
צוֹעֶקֶת בָּרוּחַ צְעָקָה אֲיֻמָּה.
שׁוֹטְרִים אוֹזְקִים אוֹתָהּ, וְאֶל הַנַּיֶּדֶת
מְבִיאִים לַמִּיּוּן לְהִסְתַּכְּלוּת מְיֻחֶדֶת.
אֲנִי רוֹאָה אוֹתָהּ וּבְיָד מְאֻמֶּנֶת
מְמַשֶּׁשֶׁת כְּאֵבֶיהָ, חוֹצָה אֶת קַוֶּיהָ.
זֹאת לֹא אֲנִי, אֲנִי מְשַׁנֶּנֶת,
זֹאת הִיא, רַק הִיא. אֲנִי מְתֻקֶּנֶת.
נגעתי / ארלט מינצר
נָגַעְתִּי בְּכַנְפֵי עֲרָפֶל
בְּשָׁעָה שֶׁהָלַכְתִּי בָּעִיר
אֵינִי יוֹדֵעַ
מָתַי לָרִאשׁוֹנָה הָלַכְתִּי בָּעִיר
עַכְשָׁו זוֹ לֹא שָׁעָה לְהִזָּכֵר
אֲנָשִׁים רַבִּים הוֹלְכִים לְיָדִי
אֵינִי יָכוֹל לָגַעַת בָּהֶם
אֵינִי יוֹדֵעַ
מָתַי לָאַחֲרוֹנָה הֵעַזְתִּי
עַכְשָׁו אֵין טַעַם לִשְׁאֹל
אֲנִי רוֹעֵד מִפַּחַד וְקַר לִי
אֵין לִי בֶּגֶד מַתְאִים
לְשָׁעָה כָּזֹאת
נָגַעְתִּי בָּעֲרָפֶל
בְּשָׁעָה שֶׁהָלַכְתִּי בָּעִיר
וְלֹא רָאִיתִי אֵיפֹה
עָלַי לִפְנוֹת
רָצִיתִי לְמַהֵר וְלֹא
נִתְקַלְתִּי בָּהֶם כְּשֶׁרַצְתִּי
הֵם חָלְפוּ עַל פָּנַי
לֹא יָדַעְתִּי לְאָן
הֶבְדֵּלֵי גֹּבַהּ מַפְחִידִים אוֹתִי
אֵין לִי נְשִׁימָה אֲרֻכָּה
אֵינִי זוֹכֵר מָתַי לָרִאשׁוֹנָה
נִתְקַלְתִּי בְּהַר
אֵינִי יָכוֹל לִשְׁאֹל
שָׁכַחְתִּי מָתַי לָאַחֲרוֹנָה
חָלְפוּ עַל פָּנַי
תְּמוּנוֹת נְעוּרַי
אֵינִי עוֹמֵד לְהִזָּכֵר בְּקָרוֹב
אֲנָשִׁים רַבִּים הוֹלְכִים לְיָדִי
לֹא נִתְקַלְתִּי בָּהֶם כְּשֶׁרַצְתִּי
אֵינִי מְחַכֶּה לְנֵס שָׁכַחְתִּי
מָתַי לָאַחֲרוֹנָה
נָגַעְתִּי בָּהֶם.
בוורשה / צ'סלב מילוש (מקריא: אלעד זרט)
מַה מַּעֲשֶׂיךָ, הַמְשׁוֹרֵר, עַל חָרְבוֹת
כְּנֵסִיַּת יוֹחָנָן הַקָּדוֹשׁ
בְּיוֹם אֲבִיבִי, חַמִים זֶה?
בַּמֶּה אַתָּה מְהַרְהֵר כָּאן, מָקוֹם שֶׁהָרוּחַ
הַנּוֹשֶׁבֶת מִן הַוִּיסְלָה מְפַזֶּרֶת
אָבָק אָדֹם שֶׁל עִיֵּי חֳרָבוֹת?
נִשְׁבַּעְתָּ כִּי לְעוֹלָם לֹא תִּהְיֶה
כַּנָּשִׁים הַמְקוֹנְנוֹת.
נִשְׁבַּעְתָּ כִּי לְעוֹלָם לֹא תִּגַּע
בְּפִצְעֵי עַמְּךָ הַגְּדוֹלִים,
כְּדֵי לֹא לְקַדְּשָׁם
בְּזוֹ הַקְּדֻשָּׁה הָאֲרוּרָה שֶׁפּוֹקֶדֶת
דּוֹרֵי דּוֹרוֹת שֶׁל צֶאֱצָאִים.
אֲבָל הַבְּכִי הַזֶּה שֶׁל אַנְטִיגוֹנָה
הַמְּבַקֶּשֶׁת אֶת אָחִיהָ,
הֲרֵי זֶה בֶּאֱמֶת יוֹתֵר
מִמַּה שֶּׁאֶפְשָׁר לָשֵׂאת. וְהַלֵּב -
אֶבֶן שֶׁבָּהּ כְּלוּאָה,
כְּרֶמֶשׂ, הָאַהֲבָה הָאֲפֵלָה
לָאֻמְלָלָה בָּאֲדָמוֹת.
לֹא כָּךְ רָצִיתִי לֶאֱהֹב,
לֹא זוֹ הָיְתָה כַּוָּנָתִי.
לֹא כָּךְ רָצִיתִי לְרַחֵם,
לֹא זוֹ הָיְתָה כַּוָּנָתִי.
נוֹצַת עֵטִי קַלָּה
מִנּוֹצַת הַדִּבְשׁוֹן. מַשָּׂא זֶה
לֹא לְפִי כֹּחִי הוּא.
אֵיךְ אוּכַל לִחְיוֹת בְּאֶרֶץ זוֹ,
שֶׁבָּהּ נִתְקֶלֶת רֶגֶל וּפוֹגַעַת בָּעֲצָמוֹת
שֶׁל הַקְּרוֹבִים בְּיוֹתֵר אֲשֶׁר לֹא הוּבְאוּ לִקְבוּרָה?
אֲנִי שׁוֹמֵעַ קוֹלוֹת, רוֹאֶה חִיּוּכִים, אֵינִי יָכֹל
לִכְתֹּב דָּבָר, כִּי חָמֵשׁ יָדַיִם
אוֹחֲזוֹת בְּעֵטִי
וּמְצַוּוֹת עָלַי לִכְתֹּב אֶת תּוֹלְדוֹתֵיהֶן,
תּוֹלְדוֹת חַיֵּיהֶן וּמוֹתָן.
הַלְכָךְ נוֹצַרְתִּי?
לִהְיוֹת עִם הַמְּקוֹנְנוֹת?
אֲנִי רוֹצֶה לְקַלֵּס הִילּוּלוֹת,
אֶת גַּנֵּי הַשַּׁעֲשׁוּעִים שֶׁבְּסוֹדָם
הֵבִיאַנִי שֵיקְסְפִּיר. הַנִּיחוּ
לַמְשׁוֹרְרִים רֶגַע שֶׁל שִׂמְחָה,
פֶּן יֹאבַד עוֹלַמְכֶם.
טֵרוּף הוּא לִחְיוֹת כָּךְ, בְּלִי חִיּוּךְ
וְלַחֲזֹר עַל מִלִּים שְׁתַּיִם
הַמֻּפְנוֹת אֲלֵיכֶם, הַמֵּתִים,
אֲלֵיכֶם, שֶׁרְאוּיִים הֱיִיתֶם
כִּי יִפְּלוּ בְּחֶלְקְכֶם שִׂמְחַת
הַמַּעֲשִׂים, הַמַּחְשָׁבוֹת וְהַגּוּף, הַשִּׁירָה, הַמִּשְׁתֶּה.
שְׁתֵּי מִלִּים שֶׁנִּצְּלוּ:
אֱמֶת וְצֶדֶק.
שקר ואמת / אלעד זרט
הָיִיתִי שַׁקְרָן. כָּזֶה שֶׁיּוֹדֵעַ
לְסַפֵּר מְצִיאוּת אַחֶרֶת,
כִּי יָדַעְתִּי שֶׁלֹּא אֶשְׂרֹד אֶת הָאֱמֶת הַיְּחִידָה.
בַּבֹּקֶר הָיִיתִי מְטַפֵּס עַל גַּבּוֹ
שֶׁל תַּן הָעֲרָבָה וְרוֹכֵב עַד
לְצוּק הַיְּלָלָה עַל גַּבּוֹ
שֶׁל תַּן הָעֲרָבָה יִלַּלְתִּי
וְקָרָאתִי, כִּי אַתֶּם לֹא הֵבַנְתֶּם
וּבַלַּיְלָה חָזַרְתִּי לִמְאוּרָתִי כְּמוֹ
אוֹר שֶׁנִּבְלַע בַּיַּעַר.
וְכַמָּה שֶׁאֲנַחְנוּ מוּכָנִים לְהַקְרִיב
עַל מִזְבֵּחַ הָאֱמֶת
מְסַפְּרִים לְעַצְמֵנוּ, הָאֱמֶת עֵד
לְעַצְמָהּ. מְסַפְּרִים, הָאֱמֶת
חֲשׁוּבָה בַּתַּכְלִית
וּכְשֶׁנּוֹפְלִים קוֹרְאִים לָאֱמֶת שֶׁקֶר
וְלַשֶּׁקֶר אֱמֶת.
חזרתי מן הים / אלעד זרט
חָזַרְתִּי מִן הַיָּם אֵיךְ שֶׁרָאִיתִי
אֶת הַיָּם נִסְגַּר עַל
פְּחָדַי וְעַל מַעֲשַׂי שֶׁלֹּא הָיוּ, וּכְבָר
שָׁטַפְתִּי אֶת הַמֶּלַח מִן הַסִּירָה
וְגִלְגַלְּתִּי מִפְרָשִׂים
וְיָרַדְתִּי יָחֵף אֶל קַו הַמַּיִם.
כָּל הַחוֹף צְדָפוֹת וְכָל הַחוֹף סְלָעִים כְּבֵדִים
וּשְׁבִיל שֶׁנֶּחְפַּר בִּימֵי צַלְבָּנִים כֻּסָּה
עַתָּה בְּמֵי הַיָּם וְהַדָּגָה וְהָאַצּוֹת.
אֲנִי זוֹכֵר אוֹתוֹ, אֶת הַבִּלְבּוּל הַצָּעִיר שֶׁל
נַעַר תַּת מִשְׁקָל, אֵיךְ
שֶׁשִּׁקַּרְתִּי כְּדֵי לִשְׂרֹד וְשִׁקַּרְתִּי
כְּדֵי לִבְרֹחַ. עַד שֶׁעָזַבְתִּי אֶת בֵּית הַהוֹרִים
וְנָסַעְתִּי לִחְיוֹת בַּפְּנִימִיָּה עַל שֵׁם כ"ג יוֹרְדֵי הַסִּירָה
שֶׁנֶּעֶלְמוּ בְּדַרְכָּם לִטְרִיפּוֹלִי. מִסָּבִיב
לַחֲצִי הָאִי נְעָרִים בְּסַרְבָּלִים לְבָנִים דִּבְּרוּ
עַל זְאֵב הַיָּם, עַל יַד חוֹמוֹת הָעִיר
שָׁם יְלָדִים עֲרָבִים קָפְצוּ לַמַּיִם
וְנִשְׁטְפוּ בְּכוֹחַ הַקֶּצֶף אֶל הַסְּלָעִים. בָּעֵצִים
הִתְעוֹפֵף עוֹרֵב לָבָן שֶׁכְּמוֹתוֹ לֹא נִרְאָה
וְאָמַרְתִּי לָךְ: תִּסְתַּכְּלִי שָׁם
אַל־מַנַארַה, בְּתוֹךְ מִגְדַּל הַזְּבוּבִים
כָּלָא שְׁלֹמֹה הַמֶּלֶךְ אֶת בִּתּוֹ כְּדֵי
לִמְנֹעַ אֶת נִשּׂוּאֶיהָ לְבֵן הָעֲנִיִּים.
וּכְשֶׁסִּיַּמְתִּי שָׂחִית אֶל הָאִי, בְּתוֹךְ
שְׁבִיל הַצַּלְבָּנִים שָׂחִית
אֶל הָאִי כְּשֶׁעוֹרֵב לָבָן מְלַוֶּה
אֶת דַּרְכֵּךְ, וְשָׁם נִכְנַסְתְּ אֶל הַמִּגְדָּל
וְשָׁם חִכִּית.
יְרֻשָּׁה / חיים גורי (מקריאה: סלעית לזר)
הָאַיִל בָּא אַחֲרוֹן.
וְלֹא יָדַע אַבְרָהָם כִּי הוּא
מֵשִׁיב לִשְׁאֵלַת הַיֶּלֶד,
רֵאשִׁית-אוֹנוֹ בְּעֵת יוֹמוֹ עֶרֶב.
נָשָׂא רֹאשׁוֹ הַשָּׂב.
בִּרְאוֹתוֹ כִּי לֹא חָלַם חֲלוֹם
וְהַמַּלְאָךְ נִצָּב –
נָשְׁרָה הַמַּאֲכֶלֶת מִיָּדוֹ.
הַיֶּלֶד שֶׁהֻתַּר מֵאֲסוּרָיו
רָאָה אֶת גַּב אָבִיו.
יִצְחָק, כַּמְּסֻפָּר, לֹא הֹעֲלָה קָרְבָּן.
הוּא חַי יָמִים רַבִּים,
רָאָה בַּטּוֹב, עַד אוֹר עֵינָיו כָּהָה.
אֲבָל אֶת הַשָּׁעָה הַהִיא הוֹרִישׁ לְצֶאֱצָאָיו.
הֵם נוֹלָדִים
וּמַאֲכֶלֶת בְּלִבָּם.
קינה בדואט עם משורר שכבר אינו / סלעית
אוֹי לָרֵעוּת הַזּוֹ
שֶׁבָּלְתָה בֶּעָפָר
בְּעוֹד הַדִּיּוּן בּוֹעֵר כְּכִבְשָׁן
לֹא, חיים,
הַמַּאֲכֶלֶת לֹא גֵּנֵטִית
אֵין אָדָם מֵשִׂים עַצְמוֹ קָרְבָּן
אֵלֶּה אֲנַחְנוּ
שֶׁבַּיְּצִיאָה מֵחֲדַר לֵדָה
כְּבָר עוֹשִׂים לוֹ דֻּבּוֹן קָטָן
מריסטמות / סלעית
מְשׁוֹרְרִים כּוֹתְבִים אוֹתְךָ. גַּם הַכּוֹפְרִים.
אוּלַי אֵין דָּבָר כָּזֶה מְשׁוֹרֵר אָתֵאִיסְט
אֲבָל כָּךְ הֵם מַאֲמִינִים.
שֶׁאֵינָם מַאֲמִינִים.
וַעֲדַיִן כּוֹתְבִים אוֹתְךָ.
לִפְעָמִים בְּהַתְרָסָה
לִפְעָמִים בְּתַחֲנוּנִים.
אֲנִי אוֹהֶבֶת מֶרִיסְטֶמוֹת
כִּי הֵן שֻׁתָּפוֹת בַּבְּרִיאָה
וְאֵינָן מִתְמָרְדוֹת תַּחַת הָעֹל
וְאֵינָן טוֹעֲנוֹת כִּי אֵין בָּן הַכֹּל
וְאֵינָן חוֹרְצוֹת לָשׁוֹן כְּנֶגֶד מַהוּתָן
וְאֵינָן מְנַעֲרוֹת אֶת עֲטֶרֶת אֱלֹהוּתן
אֲנִי אוֹהֶבֶת שִׁירָה
כִּי הִיא לֹא מֶרִיסְטֶמָה נוֹרְמָלִית
כִּי יֵשׁ בָּהּ פָסִיאַצְיָה אֶקְסְפּוֹנֶנְצְיאָלִית
לקרוא שירה של אדם קרוב / סלעית
כְּמוֹ בְּתֹם קוּרְס בְּסִיסִי בְּפִיזְיוֹלוֹגְיָה שֶׁל הַצֶּמַח
אַתְּ עֲדַיִן נֶהֱנֵית מִטַּעַם הַפְּרִי, צֶבַע הַפֶּרַח, הַרֵיחַ
מַמְשִׁיכָה לְהִתְפַּעֵל מֵהָאֹפֶן בּוֹ הַשֶּׁמֶשׁ חוֹדֶרֶת אֶת הַטָּרָף
וּמַשְׁקִיפָה פָּנָיו
מִקֶּסֶם הִשְׂתָּרְגוּת הַקְּנוֹקָנוֹת, סִדּוּר הַזְּרָעִים עַל הַקֶּלַח
מִפַּשְׁטוּת הַיֹּפִי בַּמֶּרְחָב
אֲבָל אֵינֵךְ יְכוֹלָה שֶׁלֹּא לַחֲשֹׁב עַל הַמַּנְגְּנוֹנִים הַסְּבוּכִים
תְּלוּת הַצְּמִיחָה בָּעוֹנוֹת
רָדִיקָלִים חָפְשִׁיִּים, מֵטַבּוֹלִיטִים בְּתַהֲלִיכִים
וְעָקוֹת מֵעָקוֹת שׁוֹנוֹת
בשעת ההתבהרות/ יאיר הורביץ (לחן ושירה: שלמה גרוניך)
בְּשָׁעָה שֵׁשׁ לִשְׁעוֹן הָאָבִיב
לוּאִיס יַלְדַּת חֲלוֹם יָד
בְּיָד עִם אֲהוּבָהּ אֶת הַשְּׂדֵרוֹת תֶּחֱצֶה
וּתְדַמֶּה, הַכֹּל הִיא תְּדַמֶּה
לְשֶׁמֶשׁ.
וּבְפִנַּת רְחוֹב רָאשִׁי שֶׁל עִיר
הִיא בְּקִיוֹסְק קָטָן
תִּשְׁתֶּה וּתְדַמֶּה
לְכוֹס שֶׁמֶשׁ. אֲבָל
אֵם תַּרְחִיק בָּתִּים מִסְפָּר
אַרְאֶה לְלוּאִיס יַלְדַּת חֲלוֹם
אֶת אֶרֶץ הַצֵּל,
אַרְאֶה לָהּ אֶת אֶרֶץ הַצֵּל,
אַרְאֶה לְלוּאִיס יַלְדַּת חֲלוֹם אֶת אֶרֶץ הַצֵּל
בִּשְׁעַת הַהִתְבַּהֲרוּת.
כשאהובתי עוזבת אותי / אלעד זרט
כְּשֶׁאֲהוּבָתִי עוֹזֶבֶת אוֹתִי אֶת
מִטָּתֵנוּ עוֹזֶבֶת אוֹתִי אֶת הַמַּזְגָן
עוֹזֶבֶת אוֹתִי אֶת הַכָּרִית וּשְׂמִיכַת
הַקַּיץִ עוֹזבֶֶת אוֹתִי
הִיא נוֹשֶׁקֶת לְלֶחְיִי וְלוֹחֶשֶׁת: עֲזִיבָתִי
הִיא רַק רִגְעִית כְּדֵי לִמְרֹחַ
מַרְמֶלָדַת תּוּת לַבָּנוֹת שֶׁבַּסָּלוֹן,
וְרַק אָז אֲנִי שׁוֹקֵעַ בִּשְׁנָתִי עֲמֻקָּתִי
שֶׁכָּל הַלַּיְלָה רַק חִכִּיתִי לָהּ
לִשְׁנָתִי עֲמֻקָתִי.
וְשֶׁלֹּא תִּטְעוּ לַחְשֹׁב שֶׁכָּל יוֹם אֲהוּבָתִי
עוֹזֶבֶת אוֹתִי, כִּי לִי
קָשֶׁה לְשַׁחְרֵר, כִּי לִי קָשֶׁה לְהִתְגַּבֵּר
כִּי לִי קָשֶׁה לְהִתְמַסֵּר
לִבְדִידוּתִי שֶׁאֵינָהּ עוֹזֶבֶת אוֹתִי
לֹא בַּבֹּקֶר וְלֹא בַּבֹּקֶר שֶׁאַחֲרֵי.
טריסטן / אלעד זרט
מָה שֶׁהִתְחִיל בָּאָבִיב הִסְתַּיֵּם
בָּאָבִיב וְהָיָה לְצַלֶּקֶת
הָאַהֲבָה שֶׁיָּדַעְנוּ מִשִּׁקּוּי שֶׁשָּׁתִינוּ עַל סְפִינָה
הִתְפּוֹגְגָה וְהִשְׁאִירָה חֻרְבָּן.
יָדַעְנוּ אֶת הַצַּעַר הַזֶּה
כְּשֶׁרוֹפֵא חֲסַר הַבָּעוֹת פָּנִים
בִּשֵּׂר לָךְ בִּבְדִיקַת הָאוּלְטְרָסָאוּנְד שֶׁהַדֹּפֶק נָדַם
וְשֶׁצָּרִיךְ לְחַכּוֹת לִגְרִידָה.
כָּל בֹּקֶר הִתְעוֹרַרְתְּ עַל אַסְלָה מְחַכָּה
שֶׁיִּפֹּל מִתּוֹכֵךְ הָאֹשֶׁר שֶׁצָּמַח בָּךְ
שְׁנֵים־עָשָׂר שָׁבוּעוֹת שֶׁל
יָדַיִם קְפוּצוֹת,
וְאָכַלְנוּ בָּרִיא וְשָׁטַפְתִּי יְרָקוֹת עִם סַבּוֹן
וְנִקִּיתִי אֶת אַרְגַּז הַחֲתוּלִים פַּעַם בְּיוֹמַיִם
אַךְ מִשֶּׁנָּפַל כְּבָר לֹא נִשְׁכַּח
רַק אַהֲבָה נִתְּקָה כְּחֶרֶב
שֶׁלֻבְּנָה בְּאֵשׁ.
טְרִיסְטָן, אַבִּיר קוֹרְנְווֹל, אָהַב אֶת אִיסוֹלֵד
וְהוּא שָׁכַב עַל צוּקֵי פָּנֵמַארְשׁ, מַשְׁקִיף
בְּיִסּוּרָיו אֶל מֶרְחֲבֵי הַיָּם.
וְגַם אֲנִי, שֶׁאֲהוּבָתִי בְּסַעֲרַת חוֹפִים
לֹא מַפְסִיק לְהַבִּיט לַמֶּרְחָק.
עַד לֹא שָׁקְעָה הַשֶּׁמֶשׁ.
אין שלי / ארלט מינצר (מקריא: אלעד זרט)
אַיִן שֶׁלִּי,
יוֹמָם וָלַיְלָה אֶהֱגֶה בְּךָ,
עַד הַשָּׁמַיִם,
עַד תַּחֲנוּן.
שְׁמַע צַעֲקָתִי, עֲנֵנִי,
רַחֵם עָלַי, חָנֵּנִי מִמְּךָ!
לְאָן אֶבְרַח מִפָּנֶיךָ?
חַיַּי בְּיָדֶיךָ, וְאַתָּה בִּי.
אַתָּה הָאַיִן, וְהַכֹּל אַתָּה,
רוֹדֵף, פּוֹלֵשׁ אֵלַי
בִּלְחִישָׁה חֲנוּקָה,
בִּצְרָחָה שֶׁבִּפְנִים.
מֵאֲרֻבּוֹת עֵינַי, מִגְּרוֹנִי,
פּוֹרֵץ כְּיִבְבַת זְאֵב חוֹלֶה,
תִּינוֹק שֶׁנִּנְטַשׁ,
קוֹרֵא אֶל אִמּוֹ
שֶׁאֵינֶנָּה.
רגע אחרי / ארלט מינצר
רֶגַע אַחֲרֵי הַבְּרִיאָה
לִפְנֵי הַדַּעַת וַעֲלֵי הַתְּאֵנָה
נַפְשֵׁנוּ מִשְׁתּוֹקֶקֶת לָבוֹא
אינדיאנים / ארלט מינצר
אֲנִי רוֹאָה אוֹתָנוּ, אַבָּא.
בַּקְּלָף שֶׁשָּׁלַפְתִּי מֵהַחֲפִיסָה
שְׁנֵי אִינְדְּיָאנִים
מְרֻחָקִים זֶה מִזֶּה.
אַתָּה נָע בַּאֲזוֹרֵי צַיִד לֵילִיִּים
וַאֲנִי עוֹקֶבֶת אַחֲרֶיךָ,
מְבַקֶּשֶׁת קְלָף אַחֵר.
הִשָּׁאֵר לְיָדִי, אַבָּא,
אַל תַּפְקִיר אוֹתִי לְבַדִּי בַּלַּיְלָה הָאָרֹךְ
הֱיֵה אָבִי בֶּאֱמֶת –
אֲבָל אֵינְךָ עוֹצֵר, חִצִּים עָפִים בֵּינֵינוּ.
שָׁנִים נִמְשָׁךְ הַמִּשְׂחָק. אַתָּה נֶחְלָשׁ,
בּוֹכֶה. אֲנִי בּוֹכָה עָלֵינוּ.
עַכְשָׁו שֶׁהִסְתַּלַּקְתָּ וְאֵינְךָ,
אֲנִי מְשׁוֹטֶטֶת לְבַדִּי בִּדְרָכִים אֲבֵלוֹת,
רַעַל חִצֶּיךָ בְּדָמִי, צִלְּךָ עָלַי מוּטָל.
נגיעות רוח / ארלט מינצר
□
עַל נַדְנֵדָה בַּגַּן
בְּשֶׁקֶט הַלַּיְלָה
מִתְנַדְנֶדֶת הָרוּחַ
□
מְשׁוֹטֵט בַּגַּן
רֵיחַ הַוֶּרֶד שֶׁנִּקְטַף
עוֹד מְעַט יָפוּג
□
רוּחַ מְאַוֶּשֶׁת
בְּפִרְחֵי זִכְרִינִי
שׁוּב לֹא אָשׁוּב
□
בְּלֵב מִדְבָּר
רוּחוֹת בָּאוֹת
לְהִתְבּוֹדֵד
שובי / סלעית (מקריאה: ארלט מינצר)
אַהֲבָתִי
אוֹטֶמֶת אֶת חֲדָרֶיהָ
בִּקְלָף מַר
אַהֲבָתִי
פּוֹרֶטֶת אֶת שְׁטָרוֹת יָמֶיהָ
עֲלֵי מֵיתָר
שׁוּבִי
אֶשְׁמֹר לָךְ אֶת כָּל הַמִּלִּים
שֶׁעֲדַיִן לֹא נִמְחוּ מִן הַחוֹל
בְּמַבְחֵנָה הֲפוּכָה
בַּמַּעְבָּדָה הַזּוֹ אֵין כְּלָלִים
אֶפְשָׁר לְהַבְעִיר אֶת הַכֹּל
מֻתָּר לִנְשֹׁם לְתוֹכָהּ
שׁוּבִי
מִינֵי בְּשָׂמִים / סלעית
מְלַפֶּתֶת אֶת הַפַּת
בִּמְשִׁיְּר מִשַּׁבָּת
מוֹתִירָה פִּלְחֵי לִימוֹן בַּצַּד
קוֹרֵאת לָהֶם עֹנֶג
בּוֹרֶרֶת גַּרְעִינֵי פִּלְפֵּל
מֻקְצִים מֵחֲמָתָם
מוֹצֵאת חֶפְצִי – לֶפֶת עֲסִיסִית –
מֵעֵין עוֹלָם הַבָּא, כָּל נְגִיסָה בָּהּ
כָּאָמוּר, פּוֹתַחַת אֶת הַפְרֵנָה
וּמַשְׂבִּיעָה לְנִשְׁמָתִי הַיְּתֵרָה
בְּגֶזֶר וּבְגַמְבָּה
סמוכי-גדר / סלעית
הַסִּיר גָּדוּשׁ וּמֻנָּח עַל אֵשׁ דּוֹלֶקֶת
אֲנַחְנוּ יוֹשְׁבִים עַל שְׂפָתוֹ וּפָנֵינוּ לַמִּטְבָּח
בִּעְבּוּעַ קָבוּעַ נִדְמֶה לָנוּ כְּשֶׁקֶט
נְתָזִים רוֹתְחִים פּוֹגְעִים בָּעֹרֶף הַנִּמְתָּח
אַתְּ יוֹדַעַת אֶת מִי קוֹבְרִים לְיַד הַגָּדֵר
התנים / אלעד זרט (מקריאה: סלעית לזר)
הָיִיתִי פַּחְדָן וְהָיִיתִי שָׁקֵט וְהָיִיתִי לְבַד, וּכְשֶׁכֻּלָּם
רָצוּ סְבִיב הַמִּגְרָשׁ שְׁנֵי קִילוֹמֶטְרִים
הָיִיתִי מְקַצֵּר בְּחֵצִי דֶּרֶךְ הַשָּׂדוֹת.
יֶלֶד לֹא־סְפּוֹרְטִיבִי בִּפְנִימִיָּה שֶׁמַּכְשִׁירָה
בַּחוּרִים לִיחִידוֹת קְרָבִיּוֹת,
שָׁכַבְתִּי שָׁקֵט בֵּין גִּבְעוֹלֵי חַמָּנִיּוֹת
לְצַד הַתַּנִּים שָׁכַבְתִּי
וְהֵם בִּקְּרוּ אוֹתִי הַתַּנִּים וְהִתְחַכְּכוּ בְּרֹאשִׁי
וְנָהֲמוּ יִלְלוֹת עֶרֶשׂ שֶׁל תַּנִּים, אָמְרוּ
עֲצֹם אֶת עֵינֶיךָ וְנִשָּׂא אוֹתְךָ
עַל גַּבֵּינוּ עַד קַו הַסִּיּוּם.
וַאֲנִי עָצַמְתִּי וְשָׁכַבְתִּי וּבְרֹאשׁ שָׁמוּט
אִבַּדְתִּי הַכָּרָתִי. הַתַּנִּים
לָקְחוּ אוֹתִי לִמְאוּרָה וּמָשְׁחוּ
אוֹתִי בְּשֶׁמֶן חַמָּנִיּוֹת וְקִלְּחוּ אוֹתִי
וְקָרְאוּ לִי אֶת תּוֹלְדוֹת הָאָדָם וְהַחַיָּה.
כְּשֶׁהִתְעוֹרַרְתִּי כְּבָר הָיִיתִי בְּקַו הַסִּיּוּם
שֶׁהוּא קַו הַהַתְחָלָה, וּנְעָרִים
נָשְׂאוּ שַׂקֵּי חוֹל וְהִשְׁלִיכוּ אוֹתָם
עַל הַשָּׂדוֹת.
לֹא שָׁאֲלוּ אוֹתִי דָּבָר, אֲבָל אֲנִי
חִפַּשְׂתִּי אֶת הַמְאוּרָה וְאֶת יִלְלַת הַתַּנִּים
וְחָזַרְתִּי לִשְׁכַּב בַּשָּׂדֶה בַּבֹּקֶר
וּבַבֹּקֶר לְמָחֳרָת.
תשלח לי שקט/ יונה וולך (לחן יובל מסנר, שירה: בלאגן)
תִּשְׁלַח לִי שֶׁקֶט טוֹב מוּגָן
תִּשְׁלַח לִי שֶׁקֶט מֵעָנָן
תִּשְׁלַח לִי שֶׁקֶט מְמֻכָּן
לִשְׁמֹעַ שֶׁקֶט לֹא מִכָּאן
תִּשְׁלַח לִי שֶׁקֶט בְּקֻפְסָה
מֵאֶרֶץ רְחוֹקָה
שֶׁקֶט
שֶׁקֶט
שֶׁקֶט מוֹפְתִי
מִיּוֹם הֻלַּדְתִּי
עַד יוֹם מוֹתִי
שֶׁקֶט מוֹפְתִי
עַד יוֹם מוֹתִי
תִּשְׁלַח לִי שֶׁקֶט מְאֻרְגָּן
תִּשְׁלַח לִי שֶׁקֶט מְעֻדְכָּן
תִּשְׁלַח לִי שֶׁקֶט מְפֹאָר
תִּשְׁלַח לִי שֶׁקֶט מֵהַכְּפָר
תִּשְׁלַח לִי שֶׁקֶט בְּקֻפְסָה
מֵאֶרֶץ רְחוֹקָה
(שֶׁקֶט וְכוּ')
תִּשְׁלַח לִי שֶׁקֶט מְהֻדָּר
תִּשְׁלַח לִי שֶׁקֶט מְאֻלְתָּר
תִּשְׁלַח לִי שֶׁקֶט יְרֵחִי
שְׁלַח לִי שֶׁקֶט בֵּין-כּוֹכָבִי
תִּשְׁלַח לִי שֶׁקֶט בְּקֻפְסָה
מֵאֶרֶץ רְחוֹקָה