מפגש משוררים: שולמית חוה הלוי, עמית מאוטנר, שחר מריו מרדכי

​

סן מיגל / שולמית חוה הלוי (מקריא: עמית מאוטנר)

​

בַּלַּיְלָה סוֹרֶגֶת הַלְּבָנָה אַדֶּרֶת

עֲדִינָה, רְפוּיָה מִצֶּמֶר דַּקִּיק שֶׁל כֶּסֶף

עַל פְּנֵי הָאוֹקְיָנוֹס.

הַחַמָּה נִתְקַנְּאָה בָּהּ וְעָשְׂתָה מַעֲשֶׂה חַקְיָנוּת

כַּאֲשֶׁר הֵחֵלָּה שׁוֹפֶכֶת יַהֲלוֹמִים עַל הַיָּם יוֹמָם

אֲבָל אֵלֶּה אֵין בְּכֹחָם לְהִדָּמוֹת לִיפִי

אַדַּרְתּוֹ שֶׁל הַלַּיִל.

 

בּוֹאִי, בּוֹאִי לוֹחֶשֶׁת לִי הָאַדֶּרֶת 

מָשָׁל הָיִיתִי סַרְטָן תּוֹעֶה

וַאֲנִי, מְבֹהֶלֶת אֵינִי מְבִינָה

מֵאַיִן הַקּוֹל

 

עַכְשָׁו בִּלְשׁוֹן חֲלַקְלַקּוֹת הִיא מְדַבֶּרֶת עַל לִבִּי:

לְכִי עָלַי כְּעַל גֶּשֶׁר חֲבָלִים, הִיא דוֹבֶרֶת

דָּבְרָה אֶהְיֶה לְךָ בְּלֵב יָמִים

אֶשָּׂאֲךָ לֵאֲשֶׁר יִשְׁאַל לִבֵּךְ

 

אָהּ, לִבִּי, תְּרוּפוֹת רַבּוֹת אֲנִי נוֹטֶלֶת

וּלְפִיכָךְ הֲרֵינִי בְּחֶזְקַת

זֶה שֶׁאֵינֶנּוּ יוֹדֵעַ לִשְׁאֹל

הָרְדִיד מִתְקָרֵב לְרַגְלַי כַּעֲדִי

מְפַתֶּה, מִתְלַקֵּק, אָגֵן עָלַיִךְ מִפְּחָדַיִךְ

מִמֵּדוּזוֹת, מִזִּכְרוֹנוֹתַיִךְ אֶשְׁמְרֵךְ

 

מַהֵר אֲנִי מְמַלְמֶלֶת שִׁיר שֶׁל פְּגָעִים

בְּעֵינַיִם עֲצוּמוֹת בְּחָזְקָה לְבַל אֶסְתַּנְּוֵר

אֲנִי מְאַיֶּמֶת עַל הַלְּבָנָה

-- לֹא עוֹד אֲבָרְכֵךְ, חִדְלִי וְהַנִּיחִי לִי

וְלַיָּם אֲנִי אוֹמֶרֶת: דַּיֶךָּ בְּאַדַּרְתְּךָ

לֹא אִירָא מִפַּחַד לַיְלָה

וּבְלִבִּי מִתְגַנֶּבֶת הַהַכָּרָה

שֶׁאֵין הֲגַנָּה מִמַּיִם בִּתְפִלָּה עַתִּיקַת יוֹמִין זוֹ.

 

​

זירת הפצע / שחר-מריו מרדכי (מקריאה: שולמית חוה הלוי)

​

שָׁנִים אֲנִי עוֹקֵב אַחַר

שְׁתִיקָתִי. עַכְשָׁו אֲנִי מוּכָן לְדַבֵּר.

אַבָּאִמָּא – מִלּוֹתַי הָרִאשׁוֹנוֹת; אֲבָל

אַבָּא לֹא כָּרָה לִי אָזְנוֹ, וְאִמָּא כָּרְתָה

עֲנָפִים וּבְרִיתוֹת שֶׁהִתְקַשֵּׁיתִי לְהַתִּיר. רָאוּ

שֶׁאֲנִי יֶלֶד אָהוּב, אַךְ

גַּם אֶת מִשְׁתֵּה הַבְּדִידוּת הָיָה קָשֶׁה לְהַסְתִּיר.

 

וּבַלֵּילוֹת – מַעֲשֵׂי כְּשָׁפִים: בְּשָׂפָה חֲדָשָׁה מֵעֵבֶר

לִמְצוּלוֹת עַתִּיקוֹת דִּבַּרְתִּי עִם הַצַּד הַשֵּׁנִי שֶׁל הַשָּׁמַיִם.

הַיָּם כָּרַע-רָבַץ, וְכָל חַיּוֹת הַיַּעַר לֹא יָכְלוּ לִי.

הָיִיתִי רוֹכֵב עַל גַּב נָמֵר.

אַבָּא לֹא קָרָא לִי

סִפּוּר, אִמָּא קָרְאָה לִי

לְהִשָּׁמֵר.

​

בְּבֵית הַסֵּפֶר קָרָה סִפּוּר מוֹתוֹ שֶׁל

הַדִּבּוּר הַפְּנִימִי. הַכֹּל כְּאִלּוּ נִרְגַּע לִפְנֵי שֶׁסָּעַר;

תָּמִיד עָמַד לִבְעֹר דְּבַר-מָה, וְלֹא בָּעַר.

הָיְתָה לִי נַעֲרָה שֶׁאָהֲבָה אוֹתִי מְאֹד,

וְהָיָה לִי סוֹד,     שֶׁ

הִתְקַשֵּׁיתִי לְפַעַנְחוֹ.

הָיִיתִי מְקַלֵּל עַד אֶפֶס כֹּחוֹ.

 

בְּחִפּוּשׂ אַחַר הַצַּד הַשֵּׁנִי שֶׁל הַשָּׁמַיִם

הָיִיתִי מְפַתֶּה אֲדָמָה. מִבַּעַד לְכָל חַלּוֹן הִבַּטְתִּי

פְּנִימָה; מְבֹעָת אוּלַי מִלְמַלְתִּי אַבָּאִמָּא.

מוּל הַמַּרְאָה הִשְׁתּוֹקַקְתִּי לִשְׁלֹף אֶקְדָּח

וְתָח...תָּח...תָּח. לְנַקֵּב! לְנַקֵּב.

כָּל תְּנוּעָה חֲשׁוּדָה הָיְתָה עוֹלָה לִי

בְּחַיַּי. וְהָיִיתִי שׁוֹכֵב

 

הַרְבֵּה בְּלִי אַהֲבָה. בְּשָׁפְכִי

שִׂיחִי וְגוּפִי, הַנֶּפֶשׁ לֹא נִרְטְבָה. אַחֲרֵי אֶלֶף אֲנָשִׁים

וְשֹׁד מִקְדָּשִׁים אֲנִי הָאָהוּב

הַבּוֹדֵד בְּיוֹתֵר בָּעוֹלָם.

לַוִּדּוּי הַזֶּה לֹא הָיָה תַּרְגּוּם לְמִלִּים. עַכְשָׁו

אֲנִי מוּכָן לְדַבֵּר. מוּזָר שֶׁאֲנִי מִתְעוֹרֵר

בַּבֹּקֶר, וְלֹא רוֹצֶה לָמוּת. פַּעַם לֹא יָדַעְתִּי שֶׁיֵּשׁ אֶפְשָׁרוּת

 

לְהַפְצִיעַ שַׁחַר.

 

​

שָׁם / עמית מאוטנר (מקריא: שחר מריו מרדכי)

​

מַה שֶׁהָיָה שָׁם תָּמִיד הָיָה שָׁם

וְשָׁב תָּמִיד בֵּינֵינוּ  

מִשְׁתַּחְרֵר כֶּעָשָׁן הַמֻּכְרָח בְּחַדְרֵנוּ

מַעֲצִיב אֶת בֵּיתֵנוּ.   

תָּמִיד הָיָה וְכַנִּרְאֶה תָּמִיד יִשָּׁאֵר.

וְתָמִיד יִנָּשְׂאוּ גַּעְגּוּעַי לָאֲוִיר

הַצָּלוּל הַנָּקִי   לָאֲוִיר חָסַר הַשֵּׁם

חָסַר הַפְּנִיּוֹת    לָאֲוִיר הַקָּרִיר

הַפָּתוּחַ עַד פַּחַד

שֶׁהָיִיתִי מְוַתֵּר עָלָיו בְּשִׂמְחָה 

אִלּוּלֵא מַה שֶׁהָיָה שָׁם בֵּינֵינוּ תָּמִיד

וְכַנִּרְאֶה תָּמִיד יִשָּׁאֵר.

 

 

טליתא קומי / שולמית חוה הלוי

​

הַתַּחֲנָה בְּטַלִיתָא קוּמִי הִתְמַלְּאָה מְאֹד

עָמַד שָׁם זָקֵן וּפִנִּיתִי לוֹ מָקוֹם לְיָדִי

מִיָּד שְׁאָלַנִי מַדּוּעַ אֲנִי כֹּה עֲצוּבָה

יָכֹלְתִּי לוֹמַר מִתְּשִׁישׁוּת וְלֹא

הָיָה בַּזֶּה שֶׁקֶר

אֲבָל מִשּׁוּם מָה פָּנָיו הַגְּלוּיוֹת

כָּל כָּךְ שָׁאֲבוּ אֶת כָּל יִסּוּרַי לְפִי

וְאָמַרְתִּי

אֲנִי מִתְאַבֶּלֶת עַל אָבִי הַמֻּפְלָא

שֶׁבָּחַר לָלֶכֶת לְעוֹלָם הַנֶּצַח

בְּמוֹצָאֵי רֹאשׁ הַשָּׁנָה

וְתָמִיד חָלַמְתִּי שֶׁאָמוּת עִמּוֹ

וַאֲנִי מִתְגַּעְגַּעַת כָּל כָּךְ

דְּמָעוֹת שָׁבוּ לִזְלֹג מֵעֵינַי

מֵאֲלֵיהֶן

הַזָּקֵן חִיֵּךְ אֵלַי וְאָמַר אָשִׁיר לָךְ

וְתָשׁוּבִי לִשְׂמֹחַ.

וְכָךְ בְּתַחֲנַת הָאוֹטוֹבּוּס

הֵחֵל לָשִׁיר עַל אָזְנִי מִזְמוֹרֵי תְּהִלִּים

בִּנְעִימוֹת שֶׁאוּלַי בָּאוּ מֵהָרֵי הַקַּוְקָז

וְאוּלַי מֵעֵבֶר לַסַּמְבַּטְיוֹן

וְהוּא נִחֲמַנִי בְּחִנּוֹ וְטוּבוֹ

 

לְפֶתַע בָּא הָאוֹטוֹבּוּס. רַצְתִּי.

פָּנִיתִי אָחוֹר לְהוֹדוֹת לוֹ

אַךְ הוּא נֶעֱלַם.

 

​

אבי / שחר-מריו מרדכי

​

בְּרֵאשִׁית עָלָה סָבִי לָאָרֶץ, וְאָז עָלָה אָבִי

בָּאֵשׁ. בְּמִדְבַּר סִינַי. 1967.

הוּא יָצָא מֵהָאֵשׁ, וּבָא אֵלַי

קַר

​

בָּאָבִיב אִמִּי עוֹשָׂה סֵדֶר בָּאֲרוֹנוֹת וְאָבִי עוֹשֶׂה סֵדֶר

פֶּסַח כְּהִלְכָתוֹ. "חוֹבָה לְסַפֵּר בִּיצִיאַת מִצְרַיִם"

וְאָבִי דּוֹחֶה חוֹבָתוֹ. "וְהִגַּדְתָּ לְבִנְךָ" וְאָבִי –

כַּפּוֹת יָדָיו, זְרוֹעוֹתָיו, יְרֵכָיו –

דָּם וָאֵשׁ וְתִימְרוֹת עָשָׁן.

​

​

בא יום / שחר-מריו מרדכי

 

אַחֲרֵי שֶׁבָּא יוֹמָהּ שֶׁל סַבְתָּא שָׂרָה,

יָרְשָׁה אֲחוֹתִי אֶת מִסְפַּר הַטֶּלֶפוֹן שֶׁלָּהּ

וַאֲנִי אֶת הַמְקָרֵר, שֶׁעָלָיו תָּלוּי

לוּחַ הַשָּׁנָה.

​

כְּשֶׁאֲנִי מְחַיֵּג אֶל

סַבְתָּא שָׂרָה, אֲנִי מְדַבֵּר אֶל אֲחוֹתִי,

וּמְדַבֵּר אֶל אֲחוֹתִי כְּמוֹ שֶׁמֵּעוֹלָם לֹא דִּבַּרְתִּי

עִם סַבְתָּא שָׂרָה.

 

רַק פַּעַם אַחַת שׂוֹחַחְנוּ, אֲנִי וְסַבְתָּא שָׂרָה.

זֶה הָיָה אַחֲרֵי שֶׁסַּבָּא בָּא

יוֹמוֹ.

סַבְתָּא סִפְּרָה עַל הַשָּׁכֵן בְּעִירָק, שְׁלֹמֹה,

שֶׁהָיָה לוֹ בַּיִת גָּדוֹל וּמָמוֹן רַב

וְחֶלְקַת אֲדָמָה וְשָׁלֹש בָּנוֹת וְאִשָּׁה.

וּכְשֶׁנֶּחְפְּזוּ שְׁכֵנָיו לְיִשְׂרָאֵל,

סֵרַב שְׁלֹמֹה לַעֲזֹב אֶת סִיר הַבָּשָׂר.

בָּאוּ הַבּוֹזְזִים וּבָזְזוּ אֶת מָמוֹנוֹ

בָּאוּ הַפּוֹרְעִים וּפָרְעוּ בְּאַדְמָתוֹ

וּבִבְנוֹתָיו וּבְאִשְׁתּוֹ

וּבְחַיָּיו.

כָּכָה, אָמְרָה, הֵבִיא שְׁלֹמֹה אֶת יוֹמוֹ בְּדִיּוּק בְּיוֹמָן.

 

סְתָם הִתְעַקֵּשׁ שְׁלֹמֹה, נֶאֶנְחָה סַבְתָּא, וּבָאוּ הַכְּלָבִים וְלָקְחוּ אֶת חַיָּיו.

וְגַם אֲחוֹתִי הִתְעַקְּשָׁה עַל חַיָּיו שֶׁל הַכֶּלֶב

הַמִּשְׁפַּחְתִּי שֶׁלָּנוּ.

וְשִׁלְּמָה בְּמָמוֹנָהּ עֲבוּר נִתּוּחַ לְהַצָּלָתוֹ.

וְהִצִּילָה אוֹתוֹ (עַד שֶׁבָּא יוֹמוֹ),

וְהִצִּילָה אֶת מִסְפַּר הַטֶּלֶפוֹן שֶׁל סַבְתָּא

וְאֶת הַמְקָרֵר שֶׁל סַבְתָּא הִצַּלְתִּי אֲנִי

עִם לוּחַ הַשָּׁנָה אֲבָל בְּלִי סִיר הַבָּשָׂר שֶׁל סַבְתָּא.

​

וְרַק אֶת סַבְתָּא שָׂרָה לֹא הִצִּיל אִישׁ

מֵהַחֹשֶךְ שֶׁבָּא וּבָזַז אֶת עֵינָהּ הַשְּׂמָאלִית

וּפָרַע, וּפָרַע בְּעֵינָהּ הַיְמָנִית.

אֲבָל לֹא מָנַע מֵעִוֶּרֶת

לִרְאוֹת

בְּלוּחַ הַשָּׁנָה הָעִבְרִי

אֶת יוֹם הַשָּׁנָה לְמוֹתוֹ שֶׁל סַבָּא,

וּלְהָבִיא אֶת יוֹמָהּ בְּדִיּוּק בְּיוֹמוֹ.

​

​

יום העצמאות / שולמית חוה הלוי

​

בִּשְׂדֵרַת עֲצֵי הַסִּגָּלוֹן

פָּסְעוּ רַגְלַי וּתְחוּשׁוֹת רִאשׁוֹנוֹת

עָבְרוּ בִּי, שֶׁאֶפְשָׁר שֶׁאֲנִי מִסְתַּגֶּלֶת

כַּמָּה יָפָה הַפְּרִיחָה, כֹּה מֻשְׁלָם

הַסָּגֹל — עֵינַי לַחוֹת

אֵם מְנִיקָה אֶת תִּינוֹקָהּ

עַל הַסַּפְסָל בְּנַחַת

​

וּלְיַד מִטּוֹת הָאֶבֶן הָאֵינְסוֹפִיּוֹת

עוֹלִים יַקִּירֵינוּ בְּלִבֵּנוּ

​

שֶׁמָּא יוּטַב לְנַפְשִׁי בְּיוֹם חוֹג

הָעָם אֶת חַגּוֹ וְהָעֵצִים

אֶת פִּרְחֵיהֶם

וְאוּלַי בְּיָמִים אֲרֻכִּים

וּמְעֻנְּנֵי נֶפֶשׁ

אֵצֵא לִי אֶל שְׂדֵרַת

הַסִּגָּלוֹן

וְאֶסְתַּגֵּל

​

​

שיר לעיינה / עמית מאוטנר (מקריאה: שולמית חוה הלוי)

​

לֹא אֵל שָׁדַי,

בַּקְבּוּק גּוֹאֵל וּבוֹ חָלָב יוֹנֶקֶת מֵחֵיקִי.

וּפֶרֶץ שֶׁל אֵמוּן מִתּוֹךְ עֵינַיִךְ

לְפָנַי נִפְעָר

כָּחֹל בְּלִי כָּחָל מְחַלְחֵל לִתְהוֹמוֹתַי

מַזְכִּיר לִי שֶׁמֻּתָּר

מִבַּעַד לִמְחִלּוֹת עֵינַי וּמִקּוּרֵי הַקַּרְסְט

לִנְבֹּעַ בְּלִי בּוּשָׁה

עִם מַיִם הַחַיִּים בִּי. הִנֵּה,

אַחֲרֵי אַרְבָּעִים שְׁנוֹת מִדְבָּר נוֹרָא וְצִמָּאוֹן אֵין מַיִם -

עֵינַיִם לְעֵינַיִם פֶּתַע

אִישׁוֹנִים לְאִי

שׁוֹנִים וְיָם אֶל יַם

מִקְוֶה גָּדוֹל סוֹגְרִים לְפֶלֶא

וּבָאִים אֲנַחְנוּ שְׁנֵינוּ אֶל הָאָרֶץ הַטּוֹבָה

צְלוּלִים וּמַצְלִילִים.

אֲנִי נִשְׁבָּע לָךְ, בְּלִי לְמַצְמֵץ,

שֶׁאֶתֵּן לָךְ תָּמִיד אֶת כָּל

מָה שֶׁאוּכַל.

​

​

חיי עולם וחיי שעה / שחר-מריו מרדכי

                                                              (בעקבות רשב"י ומוהר"ן)

​

בְּשָׁעָה זוֹ מְגִיחִים עוֹרְבֵי הַקְּרַע-קְרַע מִמִּכְתָּב שֶׁנִּגְזַר

עָלַי לֹא לִכְתֹּב:

​

מָה שְׁלוֹמְךָ?

​

אֲנִי נוֹטֶה עַכְשָׁו לַחְשֹׁב:

קָרָה לָנוּ מָה שֶׁלַּשָּׁמַיִם בַּזְּרִיחָה.

כֵּן, נַעֲשָׂה לָנוּ נֵס. זֶה מוּבָן מֵהַלֵּב 

 

אֶצְלִי בְּסֵדֶר עֲדַיִן כּוֹתֵב

​

לַיְלָה אֶחָד לֹא חָזַרְתִּי

מִסִּבָּה שֶׁטֶּרֶם הִבְהַרְתִּי לְעַצְמִי

אֲבָל הִבְהַרְתִּי

שֶׁכָּל מָקוֹם שֶׁבּוֹ נָתַנּוּ עֵינֵינוּ

מִיָּד נִשְׂרַף

גַּם עֵץ-עַל-מַעְיָן-שֶׁל-מַיִם נֶחְרַב,

שֶׁדַּי לָעוֹלָם אֲנִי וְאַתָּה. הָיִינוּ קָטָקוֹמְבָּה. 

זוֹ אַהֲבָה שֶׁלֹּא סָגַדְתִּי לָהּ,

אַךְ גַּם לֹא אוּכַל לִכְפֹּר בָּהּ.

​

אַתָּה מֵבִין? עֵינַי שָׁפְעוּ עֲרָפֶל,

​

דְּבַר-מָה אָפֵל רוֹחֵף וְנִבְעֶה, כְּמוֹ שׁרֶשׁ נוֹהֶה בִּיעָרוֹת

נוֹהֲמִים. נַפְשִׁי חָיָה-בְּיַעַר זְאֵבָה לֵילוֹת שְׁלֵמִים

אַף שֶׁהִנְנִי אָדָם כָּשֵׁר

אֵין טַעַם לְהַעֲמִיד פָּנִים.

​

אַתָּה וַדַּאי זוֹכֵר

​

אֵיךְ פַּעַם בַּחֹרֶף בְּלֵיל סְעָרָה יָצָאנוּ מִתּוֹךְ הַמְּעָרָה

רָכַנְתִּי בָּרְחוֹב אֶל כֶּלֶב-זְאֵב, וְיָדְךָ הֵסִיטָה צָעִיף לְנַשֵּׁק.

נִרְעֲדוּ בִּי כָּל רָהִיטָיו שֶׁל הַלֵּב (וַאֲנִי חָשַׁבְתִּי שֶׁהַלֵּב חֶדֶר רֵיק).

הָרְחוֹב נִזְהַב אוֹר יָקָר וְשִׁמְשִׁי

זֶה הָיָה חִזָּיוֹן לְגַמְרֵי אִישִׁי

רוּחַ בָּאָה לִטְפֹּף בְּחֻלְצָתְךָ בַּלַּיְלָה הַהוּא אָהַבְתִּי אוֹתְךָ

אֵין טַעַם לְהַעֲמִיד פָּנִים שֶׁלֹּא. הָיִיתִי קֵיסָר שֶׁתֵּבֵל הִיא שְׁלָלוֹ

​

אֲבָל עוֹרְבִים מְגִיחִים. קְרָא, קְרָא

לַיְלָה אֶחָד אֵין דֶּרֶךְ חֲזָרָה

כִּי דְּבַר-מָה הִתְיַעֵר וְנָהַם קֵהֶה-חַד

וּמִכָּל הַטְּעָמִים שֶׁאָהַבְתִּי אוֹתְךָ, אָהַבְתִּי אוֹתְךָ מִטַּעַם אֶחָד:

אִתְּךָ הָפַךְ הַגּוּף לְמָקוֹם שֶׁטּוֹב לִחְיוֹת בּוֹ, וְיָכֹלְתִּי

לְבַד

​

שֶׁלְּךָ,

שֶׁאָבַד

​

​

* / עמית מאוטנר

​

שׁוּב אֲנִי עוֹלֶה אֵלַיִךְ

מֵעַרְבוֹת יָמַי אֶל רֹאשׁ

פִּסְגָּה, רוֹאֶה אוֹתָךְ

אַרְצִי

חֶמְדָּה שֶׁמֵּעוֹלָם

לֹא הֻבְטְחָה לִי

 

וְאֶרְאֶה אֶת שְׁתֵּי יָדַיִךְ

נֶעֱדָרוֹת הַמַּעֲשִׂים שֶׁבְּתוֹכָן.

וּמִכַּפּוֹת רַגְלַיִךְ עַד קָדְקוֹד רֹאשֵׁךְ

בְּלִי הַמְּדוֹבֵב אֶת מַסָּעֵךְ

וְהַמֵּרִים אֶת קוֹמָתֵךְ.

אֶת בְּגָדַיִךְ הַיָּפִים

לְלֹא גּוּפֵךְ הַחַם.

אֶת שְׂעָרֵךְ עַד חִיּוּכֵךְ הַבּוֹהֲקִים

מֵאֲלֵיהֶם.

​

זֹאת הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּע גּוּפִי לִרְצוֹת

וְלֹא אֶתְּנֶנִי שָׁמָּה לַעֲבֹר

וּבְתוֹךְ חַיַּי אֶחְיֶה

עַל-פִּי

וְאַף עַל פִּיךָ.

​

​

אהבה של שני אנשים / נתן זך (לחן: אילן וירצברג, שירה: נורית גלרון)

​

הוּא לֹא אָמַר לָהּ מִלָּה שׁוֹנָה.

הִיא הָלְכָה בָּרְחוֹב כְּמוֹ כָּל גְּבֶרֶת.

בִּקְצָרָה: הֵם לֹא נָהֲגוּ אַחֶרֶת

מִכָּל בְּנֵי זוּג אֲחֵרִים.

אֲבָל נָדַף מֵהֶם רֵיחַ, כְּמִין בֹּשֶׂם, אַהֲבָה שֶׁל שְׁנֵי אֲנָשִׁים.

 

הוּא לֹא לָחַשׁ לָהּ בְּאָזְנָהּ דְּבָרִים יוֹתֵר מְתוּקִים.

הִיא לֹא הִבִּיטָה עָמֹק יוֹתֵר בְּעֵינָיו.

אֲבָל הָיוּ בֵּינֵיהֶם חִלּוּפִים יוֹתֵר כְּמוּסִים

דְּבָרִים שֶׁקָּשֶׁה לִי לוֹמַר עַכְשָׁו,

דְּבָרִים, אִם חַיָּב אֲנִי לוֹמַר זֹאת, שֶׁאֲחֵרִים

נוֹסְעִים, סוֹבְאִים, שׁוֹכְחִים,

צֵל הָרִים. בִּקְצָרָה: אַהֲבָה שֶׁל שְׁנֵי אֲנָשִׁים.

​

זֶה לֹא נִמְשַׁךְ זְמַן רַב. מִי

חֲכָם וְיֵדַע כַּמָּה זְמַן דְּבָרִים נִמְשָׁכִים.

אֲבָל כָּל הַחַיִּים, אִם קְצָרִים וְאִם אֲרֻכִּים, הַחַיִּים,

אֶרְצֶה שֶׁגַּם בִּי תִּפְגַּע כְּמוֹ בָּרָק, מָה אֲנִי אוֹמֵר, רַק תִּגַּע,

תָּרִים, דְּבַר-מָה, אִם חַיָּב אֲנִי לוֹמַר זֹאת, יוֹתֵר מִקִּרְבָה,

עֲדָנִים. אַהֲבָה

שֶׁל שְׁנֵי אֲנָשִׁים.

 

מתוך: כל החלב והדבש, עם עובד, 1966

​

​

* / עמית מאוטנר

 

בַּעַל הַבַּיִת הִשְׁתַּגֵּעַ

מַצִּיעַ עַצְמִי לִמְכִירָה

בְּאַהֲבַת חִנָּם. אֲנִי

לִמְסִירָה כְּמוֹ חָדָשׁ

עֵקֶב רְגִישׁוּת יְתֵרָה

לִבְנֵי אָדָם וְהַחֻלְשָׁה לְיֹפִי

הַנִּקְרָאוֹת בְּאוֹתִיּוֹת קְטַנּוֹת חֶמְלָה

וְגַם תְּשׁוּקָה. לְכָל

הַמַּרְבֶּה בְּעִנְיָן

וּלְכָל הַמְּעַנְיֵן, נוֹשֵׂא

הַנֹּעַם וְהַחֵן, נַפְשׁוֹ

קְרוּעָה אוֹ לֹא

פְּתוּרָה בּוֹ, לְרִאשׁוֹן הַלָּקוֹחוֹת

וְעַד אַחֲרוֹן. עַד גְּמַר

הַצֹּרֶךְ, בְּכָפוּף

לִכְבוֹד הָאָדָם, בְּאַחְרָיוּת

וּבִשְׁמִירָה עַל נֶפֶשׁ

גְּבִירוֹתַי וְרַבּוֹתַי

רַק הַיּוֹם

מִבְצָע חַד

פַּעֲמִי, רַב פְּעִימָתִי

יֵשׁ כֶּפֶל מְבַצְּעִים

וְשִׁבְעָתַיִם שִׂיחַ טוֹב, וּפִי

מֵפִיק שִׁירָה. מֻבְטַחַת

הֲנָאָה לְכָל הַנַּעֲנִים.

​

​

* / אשתו של דונש בן לברט (מקריאה: שולמית חוה הלוי)

​

הֲיִזְכּוֹר יַעֲלַת הַחֵן יְדִידָהּ

בְּיוֹם פֵּירוּד וּבִזְרוֹעָהּ יְחִידָהּ

וְשָׂם חוֹתַם יְמִינוֹ עַל שְׂמֹאלָהּ

וּבִזְרוֹעוֹ הֲלֹא שָׂמָה צְמִידָהּ

​

בְּיוֹם לָקְחָה לְזִכָּרוֹן רְדִידוֹ

וְהוּא לָקַח לְזִכָּרוֹן רְדִידָהּ –

הֲיִשָּׁאֵר בְּכָל אֶרֶץ סְפָרַד

וְלוּ לָקַח חֲצִי מַלְכוּת נְגִידָהּ?          

​

​

קינה / שולמית חוה הלוי

​

עַכְשָׁו סוֹפֶרֶת וּמוֹנָה

אֶת כָּל הַיְּלָדִים שֶׁאִבַּדְתִּי

כָּל הַתִּינוֹקוֹת שֶׁבְּכָל מְאֹדִי רְצִיתִים

וְאַתָּה שָׁמַעְתָּ לַעֲצַת הָרוֹפְאִים

וּמָנַעְתָּ אוֹתָם

 

עַכְשָׁו מַנִּיחָה אוֹתָם לְצִדִּי

בְּשׁוּרָה אֲיֻמָּה וְאֵינְסוֹפִית שֶׁל אֲבֵלוּת

מוֹשִׁיטָה לָהֶם שַׁדַּיִים יְבֵשִׁים

מְלַטֶּפֶת אוֹתָם בְּצַעַר מִשְׁתּוֹקֵק

שֶׁלְּעוֹלָם לֹא יָדַע, לְעוֹלָם

מְנַגֶּבֶת מֵהֵם דָּם דִּמְיוֹנִי

מְחַתֶּלֶת אוֹתָם בְּרִבּוּעֵי בַּד בִּדְיוֹנִי

נוֹתֶנֶת לָהֶם שֵׁמוֹת שֶׁהֲכִינוֹתִי

לָהֶם כָּל הַיָּמִים בְּצִפִּיָּהּ

בִּכְמִיהָה שֶׁאֵין לָהּ שִׁעוּר.

שֵׁמוֹת שֶׁנּוֹעֲדוּ לְכָל אֶחָד וְאַחַת

מִילָדַי שֶׁמֵּתוּ מִלְּכַתְּחִלָּה,

יַלְדֵי בַּלָּהוֹת שֶׁנּוֹלְדוּ

לַבֶּהָלָה

​

חֹשֶׁךְ מִסָּבִיב. יְלָדַי וַאֲנִי

מְבַקְּשִׁים דֶּרֶךְ לְהִתְחַבֵּר אֶל

הַחַיִּים. אֲנִי מְזוֹרֶרֶת עַל כָּל

אַחַת וְאֶחָד. נוֹשֶׁמֶת וּמַנְשִׁימָה

אֲוִיר לַאֲוִיר עַד שֶׁנַּעֲשֵׂית סְחַרְחֶרֶת

מִתְבּוֹנֶנֶת בְּתָוֵיהֶם הַיָּפִים

מִתְחַנֶּנֶת עַל נַפְשׁוֹתֵיהֶם

כְּשִׁכּוֹרָהּ

​

עַכְשָׁו בַּחֹשֶׁךְ מְכִינָה תֵּבוֹת

קְטַנּוֹת עֲבוּר יְלָדַי הָאֲבוּדִים

מְרַפֶּדֶת כָּל אַחַת בָּרִפּוּד

הָרָאוּי לָהּ. מַנִּיחָה כָּל אֶחָד

וְאַחַת בְּיָד עֲדִינָה וְלֵב

רָצוּץ בַּתֵּבָה. אֶשְׁלַח

אֶת כֻּלָּם עַל מַיִם רַבִּים

עִם שַׁחַר, בַּסּוֹף, אֲלַוֶּה אוֹתָם

עַד שֶׁיַּרְחִיקוּ אֶל קְצֵה הָאוֹר

הַבִּלְתִּי נִרְאֶה, אֵאָסֵף

אֶל לִבִּי

​

​

מה דרך הרוח / שחר-מריו מרדכי

כַּאֲשֶׁר אֵינְךָ יוֹדֵעַ מַה-דֶּרֶךְ הָרוּחַ (קהלת, י"א, ה')

​

בְּעִצּוּמָהּ שֶׁל מֶמְשֶׁלֶת הַחֹרֶף, הָעֵץ אֵינוֹ גְָּמוּר.

הַטֶּבַע מֵיטִיב לָדַעַת כָּל זֹאת, וּבְכָל זֹאת

דּוֹמֶה שֶׁדַּעַת הָעֵץ אֵינָהּ נְתוּנָה לִשְׂדֵה

הָרְאִיָּה שֶׁמֵּעֵבֶר לַחֹרֶף.

מָה אֹפֶן נְפִילַת הֶעָנָף,

מָה אֹפֶן שְׁפִיפוּת הֶעָנָן

יָעִידוּ עַל דֶּרֶךְ רוּחַ בְּעֵץ –

הַדַּעַת נוֹתֶנֶת שֶׁהֶעָנָף הַשּׁוֹאֵף לְהִנָּשֵׂא

הוּא אוֹתוֹ עָנָף הָרוֹכֵן לְהִשְׁתּוֹפֵף.

מָה דֶּרֶךְ הָרוּחַ מֵעָנָף חַלָּשׁ לְחָדָשׁ

וּמַה מָשַׁל בָּעֵץ – 

​

אֲנַחְנוּ יְכוֹלִים לְהַצִּיל אֶת חַיֵּינוּ

​

​

עדות העץ על הנהר / שחר-מריו מרדכי

​

וּבְכֵן, כָּכָה זֶה קָרָה: הָיְתָה סְעָרָה.

אֲנִי לֹא יוֹדֵעַ אִם חָזִי פָּרַץ לָרָקִיעַ, וְעָרְפִּי לַנָּהָר;

אוֹ שֶׁמָּא גַּבִּי לַשָּׁמַיִם, וְלַמַּיִם שָׁמַטְתִּי צַוָּאר.               

אֲנִי רַק יוֹדֵעַ שֶׁשָּׁם מַתִּי כְּעַרְעָר בָּעֲרָבָה.    

מִי חָשַׁב שֶׁיֵּשׁ יֹפִי בַּדָּבָר. רַק הַנָּהָר

שָׁלַח שָׁרָשָׁיו. וְנִמְשֵׁיתִי

בִּתְשׁוּבָה

 

 

שביל הכלות / שולמית חוה הלוי

 

לְהָרִים אֶת מִכְסֵה פַּח הָאַשְׁפָּה

וְלִמְצֹא שִׁפְעַת עֲלֵי וְרָדִים שֶׁאָסְפָה

אֲהוּבָה מֵהַמִּרְפֶּסֶת.

פַּח שְׁבִיל הַכַּלּוֹת מַסְמִיק אֵלַי.

​

דִּמִּיתִי כַּלָּה וְנַעֲרוֹתֶיהָ מְחוֹלְלוֹת

וּמַסְעִירוֹת אֶת הָעַלְוָה

פַּרְפָּרֵי טוּרְקִיז מִבְּרָזִיל

מִזְדַּוְּגִים בְּמָעוֹף הָאַהֲבָה

רָאִיתִי יוֹנְקֵי דְבַשׁ פִּרְפַּרְתִּי.

 

בֵּרַכְתִּי בִּרְכַּת

בְּשָׂמִים עַל אַשְׁפַּת

הַוְּרָדִים שֶׁל אֲהוּבָה.

 

​

אֵין פְּרֵדָה / עמית מאוטנר

​

אֵין פְּרֵדָה בָּעוֹלָם.

​

הַגֶּשֶׁם מַרְבִּיץ תּוֹרָה בָּרְחוֹב כֻּלּוֹ

מַצְלִיל שָׁמַיִם וּמַבְרִיק

גַּגּוֹת לְלֹא אֵיפָה, קָדְקוֹד הָאֲנָשִׁים

לְמוּד טִפָּה מִמֶּנּוּ.

 

הַשֶּׁמֶשׁ מְמַלְּאָה צְמָחִים

בִּנְשִׁימוֹת יָרֹק הֵיכָן שֶׁיִּהְיוּ

וּמַטְעִינָה חַיּוֹת בְּעוֹר אָדֹם לְאֵי

שֶׁיִּנְדְּדוּ.

 

שִׁטָּפוֹן שֶׁחָלַף נִשְׁאָר

בָּאֲבָנִים הַמְּנֻסּוֹת וּבְתוֹדַעַת הַחוֹל

לְמַטָּה. וּבְעָנָף שָׁבוּר

וּבְשֹׁרֶשׁ שֶׁנִּקְלַט.

 

אָמְנָם גּוּפֵנוּ אֳנִיּוֹת-לְבַד בְּלֵב הַיָּם

אֲבָל בַּבֶּטֶן מַרְגִּישִׁים אֶת קֶשֶׁר הַגַּלִּים,

שַׁרְשֶׁרֶת שֶׁל יָדַיִם בָּהּ בָּעֵת

חוֹבְרוֹת בְּכָל הַמְּקוֹמוֹת.

 

​

פְּגִישָׁה / עמית מאוטנר

​

קָשֶׁה הָיָה לִי לִרְאוֹתֵךְ.

הָיִית כְּמוֹ רוּחַ נֶגְדִּית

הַמַּשִּׁיבָה לִי חֲטָאַי בַּחֲזָרָה

מֵהַתַּשְׁלִיךְ-לַיָּם

הָרוּחַ הַנֶּגְדִּית הַמַּחְזִירָה

אֶת אֵפֶר אֲהוּבָה מִכַּף הַיָּד אֶל הַפַּרְצוּף שֶׁלִּי

הָאֲמִתִּי

 

מִצְטַעֵר

עַל זֶה שֶׁשּׁוּם סְלִיחָה לֹא תַּעֲזֹר.

לֹא תִּכְתְּבִי אוֹתִי בְּסֵפֶר הַחַיִּים.

אֲנִי מָחוּק אֶצְלֵךְ שׁוּרָה כּוֹשֶׁלֶת.

 

(אַף

 

עַל פִּי כֵן, אִם הָיִית פּוֹתַחַת שַׁעַר

הָיִיתִי הַמְּאֻשָּׁר מִכָּל רוֹכְלֵי הַסַּף.)

​

​

פגישה לאין קץ / נתן אלתרמן  (לחן: נעמי שמר, שירה: חוה אלברשטיין)

​

כִי סָעַרְתְ עָלַי, לָנֶצַח אֲנַגְנֵךְ,

שָוְא חומָה אֶצור לָךְ,

שָוְא אַצִיב דְלָתַיִם!

תְשוקָתִי אֵלַיִךְ וְאֵלַי גַנֵךְ,

וְאֵלַי גופִי סְחַרְחַר, אובֵד יָדַיִם!

 

לַסְפָרִים רַק אַתְ הַחֵטְא וְהַשופֶטֶת.

פִתְאמִית לָעַד! עֵינַי בָךְ הֲלומות,

עֵת בִרְחוב לוחֵם,

שותֵת שְקִיעות שֶל פֶטֶל,

תְאַלְמִי אותִי לַאֻלומות.

 

אַל תִתְחַנְנִי אֶל הַנְסוגִים מִגֶשֶת.

לְבַדִי אֶהְיֶה בְאַרְצותַיִךְ הֵלֶךְ.

תְפִילָתִי דָבָר אֵינֶנָה מְבַקֶשֶת,

תְפִילָתִי אַחַת וְהִיא אומֶרֶת – הֵא לָךְ!

 

עַד קַצְוֵי הָעֶצֶב, עַד עֵינות הַלַיִל,

בִרְחובות בַרְזֶל רֵיקִים וַאֲרֻכִים,

אֱלהַי צִוַנִי שֵאת לְעולָלַיִך,

מֵעָנְיִי הָרַב, שְקֵדִים וְצִימוקִים.

 

טוב שֶאֶת לִבֵנו עוד יָדֵךְ לוכֶדֶת,

אַל תְרַחֲמִיהו בְעָיְפו לָרוץ,

אַל תַנִיחִי לו שֶיַאֲפִיל כְחֶדֶר,

בְלִי הַכוכָבִים שֶנִשְאֲרו בַחוץ.

 

שָם לוהֵט יָרֵח כִנְשִיקַת טַבַחַת,

שָם רָקִיע לַח אֶת שִיעולו מַרְעִים,

שָם שִקְמָה תַפִיל עָנָף לִי כְמִטְפַחַת

וַאֲנִי אֶקד לָה וְאָרִים.

 

וַאֲנִי יודֵע כִי לְקול הַתוף

בְעָרֵי מִסְחָר חֵרְשות וְכואֲבות,

יום אֶחָד אֶפול עוד פְצועַ ראש לִקְטף

אֶת חִיוכֵנו זֶה מִבֵין הַמֶרְכָבות.

​

​

תפלתך בי / שולמית חוה הלוי

​

פָּנִים שֶׁל תְּפִלָּה עֲמֻקָּה הָיוּ לְךָ

כַּאֲשֶׁר אֲהַבְתָּנִי הַיּוֹם, פֶּלִאי שֶׁלִּי

וְהָיוּ אַסְפַּקְלַרְיוֹת שֶׁבַּחֶדֶר נִפְתָּחוֹת

וַאֲחֵרוֹת נִפְתָּחוֹת מֵעֲלֵיהֶן

וּרְקִיעִים נִשְׁבָּרִים

עָצַמְתִּי עֵינַי מִשֶּׁטֶף הָאוֹר

לֹא בָּעַיִן הָאוֹר

וְהוּא שׁוֹלֵט וּמִתְעַצֵּם

וּמַנְגִּינָה נִשְׁמְעָה בְּאָזְנַי

חוֹדֶרֶת אֶל תּוֹךְ הַפּוּךְ

הָיָה בָּהּ מִן הַמֻּכָּר

כְּמוֹ טְבוּעָה הִיא בְּזִכָּרוֹן

רָחוֹק וְעָמוּם

דְּבָרִים נְטוּעִים אֵי שָׁם

מְשֻׁבָּטִים בָּנוּ, וַאֲנַחְנוּ

הָאוֹהֲבִים וְהַשּׁוֹמְעִים

וְהַזּוֹכְרִים וּמִתְפַּלְּלִים

מַעֲלִים אוֹתָם כְּאוֹב

​

הִתְקַפַּלְתִּי כְּעֻבָּר

עֲטוּפָה עַד מֵעַל לְרָאשִׁי

אוֹצֶרֶת תְּפִלָּתְךָ בִּי.

​

​

כפרה / שולמית חוה הלוי

​

עָטִיתִי שַׂלְמַת חֲרוּלִים

וְיָצָאתִי לָשׁוּט בַּמִּדְבָּר

תּוֹךְ זְמַן קָצָר הֵנֵצָּה הַגְּלִימָה

פְּרִיחָה אֲדֻמָּה מַרְהִיבָה

דַּרְדַּר אָדֹם מְהֻדָּר אֲנִי עוֹטָה

מִי אָמַר שֶׁקּוֹץ וְדַרְדַּר

זֶה רַע

 

שִׂמְלַת חֲרוּלִים לְגוּפִי הַמְּיֻזָּע

הַנּוֹטֵף, הַתּוֹעֶה בַּמִּדְבָּר.

הֶעָיֵף. תָּרָה אַחַר עוּגַת

רְצָפִים אוֹ לַחֲלוּפִין

רִצְפַּת אֲבָנִים

בְּנִקְרַת צוּר.

בִּמְעָרָה

 

הַפְּרִיחָה הַזּוֹלֶגֶת מִשִּׂמְלַת

חֲרוּלַי מְסַחְרֶרֶת מְאֹד

אֶת רָאשִׁי. רָאשִׁי, רָאשִׁי

בְּחֹם הַיּוֹם אֲנִי מַעְפִּילָה

לְהוֹר הָהָר. מַעֲשֶׂה נִמְהָר. 

פִּרְחֵי בְּתוּלַי הַשְּׁדוּדִים

נוֹטְפִים זוֹלְגִים אֶל אֶרֶץ

גְּזֵרָה

​

וְהָיוּ שַׂעֲרוֹת רָאשִׁי שֶׁגָּלְשׁוּ

בִּבְתוּלֵיהֶן מִן הַלְּבָנוֹן דְּבִיקוֹת

פִּתְאוֹם. וְהָיִיתִי נִבֶּטֶת אָחוֹר

וְרָאשִׁי סְחַרְחַר כְּרֹאשׁוֹ

שֶׁל אוֹתוֹ שָׂעִיר. וְהָיְתָה עֲנָנָה

שְׁחֹרָה קְשׁוּרָה בֵּין עֵינַי.

אָז צָנַחְתִּי דּוּמָם מִדַּרְדֶּרֶת

בְּשַׂלְמַת הַדַּרְדַּר

מֵרֹאשׁוֹ שֶׁל הָהָר,

וְלֹא הָיָה עוֹד הוֹד וְלֹא הָדָר

עֵת הָיוּ אֲבָרַי מִתְפָּרְקִים

בְּמוֹרַד הַצּוּקִים

הַנּוֹרָא 

​

לֹא הִבְחַנְתִּי בְּשׁוּם סִימָנֵי

מַלְאָכִים בְּמִִדְרוֹן 

הַכַּפָּרָה

​

​

חרוב / שולמית חוה הלוי (מקריא: שחר מריו מרדכי)

​

הָיִיתִי שָׂדֶה חֲרוּשָׁה

וְהָיוּ רְגָבַי הֲפוּכִים כֻּלָּם

גֵּבִים גֵּבִים חוּמִים

קְרוּעֵי מַחֲרֵשָׁה

הוֹלֶכֶת וְגֹוַעַת בַּצָּמָא הָיִיתִי

קוֹרְאָה לַגְּשָׁמִים וְאֵינָם

פּוֹתָה שֶׁכְּמוֹתִי

רַק עֵץ חָרוּב אֲנִי רוֹאָה

עָמוּס פִּרְיוֹ, מַשִּׁיר מָתְקוֹ

בִּפְאָתַי

וְאֵין לוֹ מְאַסֵּף

 

​

יְרֻשָּׁה / עמית מאוטנר

​

אֲנִי הֶחָתוּם מַטָּה

מְצַוֶּה בָּזֹאת לְהַעֲבִיר אֶת רְכוּשִׁי עַל שִׁכְמְכֶם

וְעַל שִׁמְכֶם רוֹשֵׁם אֶת בַּעֲלוּת הָאֹסֶף הַפְּרָטִי

וְהַנָּדִיר שֶׁלִּי, מְחַלֵּק לָכֶם שָׁוֶה

בְּשָׁוֶה אֶת מֵיטַב הָאִיּוּשִׁים

הַתַּפְקִידִים בָּהֶם כִּהַנְתִּי, מַפְקִיד בִּידֵיכֶם

אֶת יוֹמָנִי עַל תִּכְנוּנָיו וְאֶת הַדַּחַף לְהַשְׁלִים.

לֹא עוֹד צָרִיךְ

אֶת אֵלֶּה. לֹא מְשַׂחֵק

אֶת הַמִּשְׂחָק יוֹתֵר. צִמְצַמְתִּי

אֶת הַגּוּף אֶל הַהֶכְרֵחַ

אֶת מֶרְחָבַי לִנְקֻדַּת אִסּוּף עַצְמִי.

לֹא עוֹד צָרִיךְ

אֶת מַאֲמַץ הַהוֹכָחָה, לֹא עוֹד

לִפְסֹחַ בֵּין מִינֵי הַסְּעִפִּים. פָּטוּר

מִשֵּׁרוּתֵי חוֹבָה, מִמִּסְגְּרוֹת

אַשְׁרַאי, מִמַּס וּמֵרָצוֹן

נָטוּל מִבַּקָּשַׁת זְכֻיּוֹת אֲפִלּוּ.

בַּהֲמֻלּוֹת מָאַסְתִּי וּבְרֹב

תְּשׁוּקוֹת הַמְּסַלְּפוֹת אֶת פְּנֵי

הָאֲדָמָה. מַזָּל שֶׁיֵּשׁ לִי

אֹפֶק לְהַבִּיט מִכָּאן, יוֹתֵר נָכוֹן

אַשְׁרַי אֲנִי הֶחָתוּם לְמַטָּה

עַל נַדְנֵדַת הַנְּשִׁימָה

בּוֹהֶה עַל הַיָּרֹק הַמִּשְׂתָּרֵעַ

בִּתְנוּחַת מִרְפֶּסֶת,

לֹא עוֹד צָרִיךְ.

 

​

עַל הַנִּסִּים / ט. כרמי (מקריא: עמית מאוטנר)

​

אֲנִי נִכְנָס לַמִּטְבָּח הֶחָשׁוּךְ

וְלוֹחֵץ עַל הַמֶּתֶג.

אוֹר גָּדוֹל.

​

אֲנִי מִתְיַשֵּׁב עַל הַסַּפָּה

לְיַד הַכֶּלֶב.

הוּא מִתְהַפֵּך עַל גַּבּוֹ,

מֵרִים אֶת כַּפּוֹתָיו, מְנַהֵם.

 

בַּחֲדַר-הַשֵּׁנָה,

אֲנִי רוֹכֵן עַל אִשְׁתִּי.

הִיא מְחַיֶּכֶת בִּשְׁנָתָהּ,

מְהַמְהֶמֶת, שׁוּב נִרְדֶּמֶת.

 

הַאִם אֵינָם מְבִינִים?

חַיּוֹת-אֵשׁ מְמַלְּלוֹת,

מַלְאַךְ-הַמָּוֶת בָּעִיר,

הַמִּזְבֵּחַ בּוֹכֶה -

 

וַאֲנִי עוֹבֵר מֵחֶדֶר לְחֶדֶר,

לַיְלָה אַחַר לַיְלָה

וּמוֹנֶה אֶת הַנִּסִּים.

 

 

החלון / דליה רביקוביץ (מקריא: שחר מריו מרדכי)

​

מַה כְּבָר עָשִׂיתִי?

אֲנִי שָׁנִים לֹא עָשִׂיתִי כְּלוּם.

אֲנִי רַק הִסְתַּכַּלְתִּי בַּחַלּוֹן.

טִפּוֹת גֶּשֶׁם נִסְפְּגוּ לְתוֹךְ הַדֶּשֶׁא,

שָׁנִים עַל שָׁנִים.

זֶה הָיָה דֶּשֶׁא רַךְ וּמְשֻׁבָּח.

שַׁחֲרוּרִים הִתְהַלְּכוּ עָלָיו.

אַחַר כָּךְ פָּרְחוּ מַחֲרוֹזוֹת דַּקּוֹת שֶׁל פְּרָחִים זְעִירִים

בְּוַדַּאי בָּאָבִיב.

אַחַר כָּךְ צִבְעוֹנִים,

נַרְקִיסִים אַנְגְלִיִּים, לֹעַ הָאַרְיֵה

שׁוּם דָּבָר מְיֻחָד.

אֲנִי שׁוּם דָּבָר לֹא עָשִׂיתִי.

חֹרֶף וְקַיִץ הִתְהַפְּכוּ בֵּין גִּבְעוֹלֵי הַדֶּשֶׁא.

יָשַׁנְתִּי כָּל כַּמָּה שֶׁאֶפְשָׁר.

הָיָה זֶה חַלּוֹן גָּדוֹל דֵּי הַצֹּרֶךְ.

כָּל מַה שֶּׁיֵּשׁ בּוֹ צֹרֶךְ

רָאִיתִי בַּחַלּוֹן.

 

 

תמיד טוב / שחר-מריו מרדכי

 

תָּמִיד טוֹב שֶׁיֵּשׁ בַּבַּיִת

מִטָּה-עִם-פּוּךְ שֶׁכָּר בְּחֵיקָהּ.         

שְׁנָתִי עֲמֻקָּה

אֲנִי לְבַד

וּבְבֵיתִי זָזִים הַחֲפָצִים.

זֶה מִכֹּחַ הָרוּחַ בַּחַלּוֹן.

כָּל אֶחָד רוֹאֶה. אֵין אֶחָד שֶׁלֹּא רוֹאֶה

מַה עוֹבֵר עַל

הָעֵצִים.

זֶה מַסְעִיר. כָּל אֶחָד בָּעִיר

נִסְעָר. יֵשׁ אֶחָד שֶׁלֹּא נִסְעָר?

הֲלַךְ הָרוּחַ בַּחוּץ

מְיֹעָר, זָז-תָּדִיר.

אֲנִי מְקֻרְקָע.

שְׁנָתִי עֲמֻקָּה. נִרְאֶה

 

מָה יִהְיֶה

מָה יִהְיֶה

מָה יִהְיֶה?

 

 

על נהרות פיטסבורג בזכרי את ציון / שחר-מריו מרדכי (מקריא: עמית מאוטנר)

​

פִּיטְסְבּוּרְג עִיר קְשַׁת־חֹרֶף וּמָה אִם

עֲנָנֶיהָ יַמְטִירוּ יוֹתֵר מִקִּבֹּלֶת הַנָּהָר

כֵּיצַד יִשָּׂא הַנָּהָר אֶת הַמַּיִם

לִמְקוֹם מִבְטַחִים? הֲרֵי הַנָּהָר

מוּדָע לְרִפְיוֹן אֲחִיזַת הַגָּדָה

​

הַבָּרָק מְלַבֶּה אֶת שֶׁטֶף הֶעָנָן

וְרַעַם מַתְרִיעַ כְּעוֹשֶׂה טוֹבָה לַנָּהָר

כֵּיצַד יָכוֹל הַנָּהָר לִהְיוֹת שַׁאֲנָן

וְלִרְבֹּץ בְּאֶפֶס מַעֲשֶׂה? הַנָּהָר

מוּדָע לְרִפְיוֹן אֲחִיזַת הַגָּדָה

 

בְּפִּיטְסְבּוּרְג יֵשׁ שְׁנֵי נְהָרוֹת שֶׁמִּתְמַזְּגִים לְנָהָר שְׁלִישִׁי

בְּעִיר גְּדוֹלָה הַקֶּצֶב הַשָּׂמֵחַ בּוֹלֵעַ אֶת תּוּגַת הָאֲנָשִׁים

וּמָה אִם הָעֶצֶב יַמְטִיר יוֹתֵר מִקִּבֹּלֶת הָעִיר?

כֵּיצַד יוּכְלוּ הַנְּהָרוֹת בְּרֹב הָדָר

לְהִשָּׁעֵן עַל הַגָּדָה?

 

​

שִׁיר לַפַּעַם, בַּיּוֹבֵל / עמית מאוטנר

 

הָנִיחוּ מִיְּרִיבֻיּוֹת הָאֲדָמָה

מִסִּכְסוּכֵי חוֹחִים

מִבִּלְבּוּלֵי יַבְּלִית

מְלוֹא הָאָרֶץ כָּבְדָּם. שִׁמְטוּ

פּוֹלִיטִיקוֹת עֵשֶׂב וְחִנְחוּנֵי עָלִים.

טְרָשִׁים וְקֹשִׁי בָּעוֹלָם גַּם כָּךְ וְשׁוּם

דָּבָר טוֹב אֵינוֹ צוֹמֵחַ

מֵהִצְטַדְּקוּת הַשָּׁרָשִׁים.

​

אַשְׁכְּנַזִּים וּמִזְרָחִים, רוֹטַצְיוֹת מְקַפְּחִים,

עֲרָבִים וִיהוּדִים, מַחְזוֹר זְ־רָעִים,

וּמִי הֵבִיא אֶת הַבְּכוֹרָה וּמִי דָּמוֹ נִשְׁפַּךְ

וּמִי הָיָה פֹּה קֹדֶם וּמִי אֶת הַשָּׂדֶה יִירַשׁ.

 

אָדָם רוֹצֶה כְּבָר לִהְיוֹת אָדָם.

 

עִזְבוּ אֶתְכֶם

שָׁתוּ אָכְלוּ לִי, הַרְפּוּ

מֵהַזְּכֻיּוֹת. שִׁמְטוּ אַף אֶת חוֹבוֹתֵיכֶם.

כָּאן מְדֻבָּר בִּכְמוֹ בַּר.

שֶׁתְּחוּחִים וַעֲזוּבִים נִהְיֶה, נוֹשְׁמִים

כְּרִגְבֵי הֶחָרִישׁ אֶל רִגְבֵי הֶחָרִישׁ.

שֶׁהַקַּרְקַע נָקִי תִּקְלֹט אֶת זֹךְ הַגֶּשֶׁם, מֵאֵלֶיהָ

תִּתְלַבְלֵב וְתַעֲלֶה סְפִיחִים שֶׁל סְתָם.

שֶׁנַּחְגֹּג יְבוּל שֶׁל תֹּם

כָּזֶה שֶׁעוֹד יָכוֹל לִהְיוֹת בֵּין בְּנֵי אָדָם.

 

כִּי הָאָדָם רוֹצֶה כְּבָר לִהְיוֹת

אָ־דָּם.

​

​

ארטישוק ירושלמי / שולמית חוה הלוי

​

אַרְטִישׁוֹק יְרוּשַׁלְמִי מַגִּיעַ לְשׁוּק

מַחֲנֶה יְהוּדָה, עִם רֵיחוֹת שֶׁל אֱלוּל

אֲבָל אֲנִי כְּבָר לֹא.

נִתְלֵית בִּכְבֵדוּת עַל עֲגָלָה

עִם חֲמִשָּׁה שֶׁקֶל בֶּחָרִיץ

בַּסּוּפֶּר, מִסְתּוֹבֶבֶת בֵּין

הַפִילִיפִּינִיוֹת וְהַלֵּיידִיז

מַסְבִּירָה לָהֶן שֶׁלֹּא,

זֶה לֹא גִּ'ינְגֶּ'ר.

​

כַּאן בּוֹחֲרִים גָּדוֹל, הַכֹּל גָּדוֹל.

 

לְפֶתַע נֶחְנָק בִּגְרוֹנִי קוֹלוֹ

שֶׁל רוֹכֵל מְדַמֵּם. פִּתְאֹם

הַכֹּל הוֹלֵם הוֹלֵם בִּי. וְתוֹהֶה

עָלַי הָאַרְטִישׁוֹק שֶׁבְּיָדִי, וּכְמוֹ

שׁוֹאֵל מָה לָךְ עוֹשָׂה

בָּעֲיָרַת הַפִּתּוּחַ הֶרְצְלִיָּה בֵּין

מְפַתְּחֵי הַשְּׁרִירִים וְהָאֶגוֹ 

וּפְעָרֵי הַהַכְנָסָה

 

אֲנִי לִבִּי בַּמִּזְרָח,

בַּשּׁוּק, בִּשְׁלַל נִיחוֹחוֹת וּצְבָעִים,

בַּסַּלִים, בְּקוֹלוֹת מִסְתַּלְסְלִים

"תָּבוֹאִי גִּיבֶרֶת, תִּרְאִי, תִּטְעֲמִי

מָתוֹק דְּבַשׁ. אֵיפֹה הָיִית שָׁבוּעַ שֶׁעָבַר?"

אֲנִי, לִבִּי בְּעָסִיס פְּרִי מְתַקְתַּק

נִגָּר מִזָּוִית פִּי. קִילוֹ אֲפַרְסְמוֹנִים

שְׁנֵי זֵרִים פָזִי. חֲבֵרִים סַסְגּוֹנִיִּים

שֶׁל עֶרֶב שַׁבָּת וְסִפּוּרֵיהֶם

הַמֻּפְלָאִים מִתֵּימָן וּמַשְׁהַד

וּמֵהַרְרֵי קַוְקַז, מִיָּוָן וְתוּרְכִּיָּה

וִירוּשָׁלַיִם שֶׁל אָז

בַּשְּׁכוּנוֹת.

​

אֲנִי לִבִּי בַּסִּמְטָאוֹת

בְּשׁוֹק אֲבַטִּיחִים מְנֻפָּצִים

אַבְקַת שְׂרֵפָה, עֲגָלוֹת הֲפוּכוֹת

בֶּחָרוּךְ וּבַמָּעוּךְ, בַּזּוֹעֵק וְעָשֵׁן

בְּיָדַיִם מוּשָׁטוֹת...

 

אֲנִי בְּמַחֲנָק

לִבִּי לֹא פֹּה

פִּתְאֹם הָיִיתִי פְּצָצָה מְתַקְתֶּקֶת

שֶׁל רֵיחוֹת עַזִּים מְתוּקִים וַחֲרִיפִים

מְפַתִּים וְאַלִּימִים

יְרֻקִּים וּכְתֻמִּים וַאֲדֻמִּים

וּמְדַמְּמִים.

​

"אוֹהָה, מַה קָּרָה לַפִּלְפְּלִים"

אוֹמֶרֶת הַגְּבֶרֶת. חוֹשֶׁבֶת

בֶּטַח שֶׁיָּצָאתִי לָהּ מִסֶּט שֶׁל סֶרֶט עַל

הָקֶלְבֶּרִי פִין.

​

​

על תזונת היער / שחר-מריו מרדכי

טריולט משׁוּשה 

​

הַנָּמֵר אוֹמֵד אֶת מִשְׁקַל הָאַיָּל.

וְאוֹמֵר הַסְּנָאִי:

אֶל מוּל פְּנֵי הַנָּמֵר זֶה סוֹף וַדָּאִי.

וְגַם הַנֶּשֶׁר שֶׁחָג לוֹ מֵעַל

הַנָּמֵר, אוֹמֵד אֶת מִשְׁקַל הָאַיָּל

וְאוֹמֵר: הַסְּנָאִי

​

​

שיר צנוע / עמית מאוטנר

​

אַתָּה עוֹשֶׂה חָכָם.

מַרְפֶּה

מֵרֹאשׁ אֶת נְטִיַּת הָעֵץ לְצַּוְתַּת

הֶעָלִים. הָאֲנָשִׁים נוֹפְלִים

אֶל הַמֵּצֵל הַזֶּה, אֶל שֶׁפַע מְרַשְׁרֵשׁ קִיּוּם

שֶׁל רוּחַ. אַךְ אַתָּה

רוֹאֶה מִבַּעַד לְעָנֵף, יוֹדֵעַ

אֵין בְּךָ הַכֹּחַ

לְהַחְזִיק אֶת הַשְּׁרִירִים שֶׁל יְרֻקְּךָ

לָעַד לְהַעֲמִיד פְּנֵי תִּפְרַחַת

לְצַלְצֵל עַלְוָה.

וּמַה יוֹצֵא מִזֶּה

זוּלַת שַׁלֶּכֶת מַה.

 

​

שלכת / יעקב אורלנד (לחן: מרדכי זעירא, שירה: יונית שקד גולן)

​

עָמֹק, עָמֹק הָעֶצֶב בָּעֵינַיִם,

עָמֹק, עָמֹק הַיַּיִן בַּמַּרְתֵּף.

הַלַּיְלָה אֶת לִבִּי אֶקְרַע לִשְׁנַיִם;

לְךָ וְלַגָּבִיעַ הַנּוֹטֵף.

​

אַל תִּשְׁאָלֵנִי מָה,

אַל תִּשְׁאָלֵנִי אֵיךְ,

בְּנֵי אָדָם נוֹלְדוּ לִשְׁתֹּק וּלְחַיֵּךְ.

בְּנֵי אָדָם נוֹלְדוּ לִסְלֹחַ וְלָלֶכֶת

כָּרוּחַ הַנּוֹשֶׁבֶת בַּשַּׁלֶּכֶת.

 

דּוֹלֵף, דּוֹלֵף הַדֶּלֶף,

דּוֹלֵף וּמְיַבֵּב;

עָבְרוּ עָלַי שְׁנוֹת אֶלֶף,

שְׁנוֹת אֶלֶף שֶׁבַּלֵּב.

זַמֵּר, לִבִּי, הַלַּיְלָה -

הַי, טִירִי טִירִי טַיְלָה,

נַגֵּן נָא לָעוֹלָם -

הוֹי טִירִי טִירִילִי טַם.

 

בַּמַּרְתְּפִים הָרוּחַ מְיַבֶּבֶת,

בַּמַּרְתְּפִים אֵין אוֹר בַּחַלּוֹנוֹת,

אֲבָל אָדָם בּוֹכֶה שָׁם כְּמוֹ יֶלֶד,

אֲבָל אָדָם חוֹלֵם שָׁם חֲלוֹמוֹת.

​

אַל תִּשְׁאֲלֵנִי אָן,

אַל תִּשְׁאֲלֵנִי אֵיךְ,

גַּם אַתָּה אֵינְךָ יוֹדֵעַ וְהוֹלֵךְ.

וַדַּאי יֶשְׁנוֹ מָקוֹם

שֶׁבּוֹ עוֹמְדִים מִלֶּכֶת,

שֶׁבּוֹ יָתוֹם הָעֵץ גַּם מִשַּׁלֶּכֶת.