מפגש משוררים: שי בוזגלו, נוית בראל, איתי דור – מנחה יואב איתמר
הבלדה שמתאימה לכל קליבר / איתי דור (מקריא: שי בוזגלו)
רציתי לקנות סורבה פסיפלורה
אבל קנה האקדח אסר עליי
אז ספגתי את שני הכדורים בגרוני
במקום אחד ברקה
כי מי לא אוהב גלידת וניל
בכורה / נוית בראל (מקריא: איתי דור)
הִיא אַמְרָה, עָדִיף לָה לִהְיוֹת
שְׁתִי וָעֵרֶב מֵאֲשֶׁר חוֹזֶרֶת וְנִשְׁנֵית.
הָיוֹם עוֹד הִשְׁתָמַשְׁתִי בִּמְאַוְרֵר, וְאַז הַגֶּשֶׁם הַרִאשׁוֹן,
בְּמֶשֶׁךְ דָּקָה רִסֵּס כְּאִילוּ אֵל סִיר שֶׁמֶן רוֹתֵחַ.
בַּפֶּה שֶׁלָה נִכְרְכוּ גְּוִילִים שֶׁלא לָמַדְתִי לְהַתִיר.
אֲרָמִית, לוֹעָזִית, הַמִּלִּים נִשְׁמָעוֹת נוֹסַח סְחִיטָה.
אֲנִי שׁוֹמָעָת רַק סִינִית, כְּלוֹמָר מָה שֶׁקוֹרֶה
כְּשֶׁמִשְׁתַחְרֵר אֲוִיר מִבַּעָד פֶּה בְּאֶלֶף הִתְקַבְּלוּיוֹת שׁוֹנוֹת.
הִיא חוֹזֶרֶת עַל זֶה שׁוּב וַשׁוּב.
הַמָּבָּט שֶׁלִי בִּלְתִי מְכֻבָּד וּמְסוּמָן בְּצִבְעֵי תְּבוּסָה,
כְּמוֹ אֵצֶל גֶּבֶר. לִקְרָאת סוֹף הַשָּׁבוּעַ שַׁרָב.
חָזוֹן אַחֲרִית הָיָמִים מִתְנַסֵחַ בְּמִקְרֶה.
וְכל אֵלֶּה הַמִּתְפַּיטִים עַל אוֹתָה בְּכוֹרָה שֶׁל הַגֶּשֶׁם
שַׁכְחוּ שֶׁקוֹרְאִים לוֹ בְּעִבְרִית
כְּאִילוּ תּוֹקֶף מִתּוֹךְ כְּלִי נֶשֶׁק. יוֹרֶה.
עתיקות א / שי בוזגלו (מקריאה: נוית בראל)
אָבִי אָחַז בִּשְׂעָרָהּ שֶׁל אִמִּי
וּגְרָרָהּ לְגַן עֵדֶן.
וְהַגַּן
הָיָה נָאֶה
וְעָיֵף פֵּרוֹת טוֹבִים
לְמַאֲכָל.
וֶאֱלֹהִים
דִּבֵּר בְּשָׂפָה
וְאָמַר:
עֵץ הַשְּׁתִיקָה
וְעֵץ הַמִּלָּה
מִמֶּנּוּ
בַּל תֹּאכְלוּ.
וְעֵצִים נֶחְמָדִים
וְטוֹבֵי מַאֲכָל עַטְּרוּ
לְדֶשֶׁא.
וְאָבִי אָחַז
בַּנָּחָשׁ
פְּרִי הַמִּלָּה
וְדִבֵּר.
אמא / שי בוזגלו
בעולם
עיר
ובעיר בית
ובבית אישה
ובאישה לב
ובלב
העולם.
ארצה / שי בוזגלו
לִשְׁאֹף אֶת הַפַּחַד עָמֹק
רַכָּבוֹת וּבָתִּים קְטַנִּים
כָּל מִשְׁפָּחָה
יוֹשֶׁבֶת עַל הָאָבְנַיִם
הָאֳנִיָּה שֶׁתַּגִּיעַ
אֲפִלּוּ לֹא לְתוֹךְ צָרְפַת
לֹא יַכְנִיסוּ אוֹתָנוּ
לְתוֹךְ גּוּפָהּ
הַצִּיּוּרִי שֶׁל צָרְפַת
אֲפִלּוּ לֹא
וְהָיִיתִי בּוֹכָה
מֵרֵיחַ חֲלוֹם הַפָּרוֹת הָרָזוֹת
יְלָדִים רְעֵבֵי לֵב
וְלֶחֶם מָרוּחַ בְּשָׁעוֹת רֵיקוֹת
וְזֶה הַכֹּל.
אַחֲרֵי תִּשְׁעָה חֳדָשִׁים
כָּרְעָה הָאֳנִיָּה
אַרְצָה
וּבְתוֹךְ הַצַּעַר
נִפְעַר בּוֹר
וְנִקְרָא שְׁמוֹ חֵיפָה.
אתה לא וולפגנג גרהרד, ולעולם לא תהיה / איתי דור
סבתא, ידעת שזה נחמד לרוץ?
אני מעדיף לעוף, אבל כנפיים זה בפרפרים
גם לדרקולה יש כנפי עטלף
ואני כבר עייף
משדה התעופה בווסט פרוותי
לדיוטי פרי
למטוס
לשתות עוד פעם כוס של מיץ עגבניות ומה כבר הטעם פה סבתא
מר לי יותר מהמצפקווה שהכנת כל פסח
אני בדרך אלייך סבתא שלי
לא אלייך אלייך
כי את בארץ, 200 מטר מהקבר של רן
אבל את גם שם וגם כאן
וזה כבר פעם שנייה שם
לפחות שלי
והכאב אותו כאב
זה אני ואת
כמו ז׳וז׳י לנגד עינייך
בטורים השונים
שדוקטור מנגלה מפריד
הלילה שבין 9 ל-10 בנובמבר 1938 (ט"ז בחשוון תרצ"ט) / איתי דור
נכון,
מי חשב שאצבעות מרפרפות
על רקמה של גבות פרועות
יציפו כאב ודמעות
במיוחד בלילה האחרון ההוא
הלילה האחרון ההוא כל כך מיהר
הלילה האחרון ההוא כמעט החליק בסיבוב על האוטוסטרדה
היה בהיר בלילה האחרון ההוא
הלילה האחרון ההוא
היה
ערפל לוהט סבוך שמתקתק
כמו שעון גדול
הוא מדד בתקתוקיו
אנשים ומצבות
עֵדֶן / שי בוזגלו
בְּאַשְׁקְלוֹן
אֲנָשִׁים אֵינָם
מֵתִים לְעוֹלָם
בְּאַזְכָּרוֹת
הֵם עַצְמָם
בְּנֵרוֹת הַשִּׁשִּׁי
הַתְּפִלּוֹת נֶאֱמָרוֹת
הַמָּקוֹם חַי אוֹתָם
כָּעוֹלָם הַשָּׁרִיר
בְּאַשְׁקְלוֹן
הָעוֹבֵר אֵינוֹ
בַּנִּשְׁכָּח
מִי שֶׁעָשָׂה אַהֲבָה
בְּחוֹף אַשְׁקְלוֹן
כְּבָר הִנִּיחַ אוֹתָהּ שָׁם
לְעוֹלָם
בְּאַשְׁקְלוֹן
זֹהַר הַדְּמָמָה כֶּאֱלֹהָא
נְשִׁימָתוֹ צוֹלֶלֶת בַּמָּקוֹם
כִּמְשׁוּבַת הַיָּם
הַחַי
עַד עוֹלָם.
יַעֲבֹר / נוית בראל
לֹא מָצָאתִי דָּבָר שֶׁלֹּא הוּבַס עֲדַיִן .כַּמָּה מַהֵר
כָּבוֹת לֶהָבוֹת, נִפְסָקִים חִפּוּשִׂים, קֶרֶן אוֹר רָפָה.
שׁוּם הִתְעָרְבוּת חִיצוֹנִית, שׁוּם הַשְׁגָּחָה אוֹ עַיִן הָרָע
לֹא תַּפְרִיעַ לָנוּ לְהַגִּיעַ אֶל מָחָר. אֲבָל מָה יִהְיֶה
כְּשֶׁנַּגִּיעַ? לַמִּנְהָרָה יֵשׁ קָצֶה, קַוֵּי הַסִּיּוּם נִמְתָּחִים,
חוֹמוֹת נִבְנוֹת כָּל הַזְּמַן. כְּשֶׁתִּרְאֶה שֶׁכֻּלָּם הִשְׁלִימוּ
תַּשְׁלִים גַּם אַתָּה. כָּל חֹדֶשׁ חִכִּיתָ לְמִי שֶׁתַּתִּיר לְךָ.
בַּצַּד הָיִיתָ מְכַבֶּה אֶת כָּל הַנּוֹשְׂאִים, חָמְרֵי הַבְּעֵרָה.
כְּשֶׁאַף אֶחָד לֹא הִסְתַּכֵּל, גַּם אַתָּה לֹא יָדַעְתָּ עַל הֵעָלְמוּתְךָ.
נִיסָן / נָוית בראל
אֶסְגֹּר אֶת דֶּלֶת הַבַּיִת בְּרֹאשׁ הַחֹדֶשׁ וְלֹא
נֵצֵא עַד הַבֹּקֶר . נִשְׁמַע אֶת הַבְּרָכוֹת,
זִיּוּפִים שֶׁל שִׁירָה חֲרִישִׁית. אֶת קוֹלֵנוּ אֵינֶנּוּ
זוֹכְרִים, אֲבָל שׁוֹמְעִים מִדֵּי יוֹם. עַל מָה וְלָמָּה
יוֹרֶדֶת הַנְּשָׁמָה? יְרִידָה לְצֹרֶךְ מַה הִיא?
סֹלֶת בְּלוּלָה בַּשֶּׁמֶן. עֵץ הַשֶּׁסֶק מָלֵא
פְּרִי. הֲלֹא זֶה עִקַּר הַסּוֹד: שֶׁרֵאשִׁית אֵינָהּ
רֵאשִׁית, וְצֹרֶךְ אֵינוֹ צֹרֶךְ . הַבַּיִת הַמַּחֲזִיק
מֵאָה חַיִּים, מַחֲזִיק גַּם אֶלֶף מָוֶת . כָּאן
מְלֻכְלָךְ, כָּאן נִגַּבְתִּי. כָּאן חִכִּיתִי לְךָ.
בֵּין פַּעַם אַחַת לַשְּׁנִיָּה, זְמַן חֹדֶשׁ. בֵּין
שְׁנִיָּה לַשְּׁלִישִׁית, שָׁכַחְתִּי, אוּלַי עַד
הַפַּעַם הַבָּאָה, מַחֲצִית הַיּוֹם
ארוחת הארבע של לורי / איתי דור
אני
התגוררתי
בבית
בו
פעם
היו
מוהלים
דבש
בקפה
השחור
והתחליף
לעוגייה
היה
קלונקס
רֶנְטָה / שי בוזגלו (מקריא: איתי דור)
הוֹמוֹאִים שׂוֹכְרִים דִּירוֹת
רֵיקוֹת
שׁוֹמְעִים שִׁירִים
בְּצִפִּיּוֹת שׁוֹקוֹלָד
מַקְשִׁיבִים לַשָּׁעוֹת
הַמֵּתוֹת
שֶׁמַּמְתִּינוֹת לָעִתּוֹן
שֶׁלֹּא בָּא
וְלָזֶה שֶׁאֵינוֹ
בָּא אִתּוֹ
לָרוּחַ
שֶׁמְּעִירָה אֶת
הַוִּילוֹן הַשָּׁקוּף
הָרוֹאֶה
וְאֵינוֹ נִרְאֶה בַּעֲדוֹ.
הוֹמוֹאִים אוֹהֲבִים תָּמִיד.
יְדֵיהֶם
פְּסוּקוֹת
בִּשְׂפַת הַשְּׂכִירוּת שֶׁל
תֵּל אָבִיב
בְּאַהֲבָה לְפֵרָעוֹן מִיָּדִי.
הוֹמוֹאִים אוֹהֲבִים גַּם לַאֲחֵרִים
לָהֶם
הַמַּקִּישִׁים בַּקִּיר
וּבַדֶּלֶת
וּבָּאָרוֹן
בְּשָׁעוֹת לֹא שָׁעוֹת.
הַשְּׁתִיקָה יָפָה
לְאוֹתָם
שֶׁשּׂוֹכְרִים דִּירוֹת.
שיר קדמשנתי / יונה וולך (לחן: אילן וירצברג, שירה: אילן וירצברג ושמעון גלבץ)
רומזים לנו שיש סקס אחר.
טוב שמישהו יודע על זה.
אם יש סקס אחר
הביאוהו לכאן
ונדעהו נדבר גלויות,
יש או אין.
שכבר אנחנו עייפים מאוד
מנשינו הבתולות
וכל הזמן מראים לנו בתמונות
יש משהו אחר
אנחנו מרגישים שזה לא סתם.
ואם יש סקס אחר
בעולם אחר
נשים חדשות ויודעות
למה לא יביאו כמה
ללמד את נשינו היגעות
הומופוביה / שי בוזגלו
מְשִׁיכָתְךָ
אֵינָהּ מְאַפְשֶׁרֶת
יִתְרָה
עצה / איתי דור
אם נערה בעלת חזה מצ׳וקמק
רוצה להיות שופעת בציבור
תשתמש בתריסר שרשראות
ותזכור שמחשופים זה אסור
אם נערה רזונת קטנטנה
רוצה שלא להיעלם
תתחמש בכפתורים, כתפיות
והדפס גדול הולם
אם נערה בעלת ישבן רופס
רוצה אותו למצק ולהאדיר
תתלבש בחולצות בהירות
ומכנסיים כהים על מנת להצעיר
אך לא לדאוג
לכולכן מותר טבעות ועגילים
לכו והשיגו לכן גברים
או נשים
פה אנחנו לא שופטים
ערסים בפואטיקה / איתי דור
כשחולמים חלומות כחולים
רוב הגברים חולמים על נשים
על בוהק עורן כנגד אור נרות
יש גם שחולמים על גברים
על קעקועיהם כאותות על ידיים
על זיעתם כטוטפות בין עיניים
ורק
אני
מפנטז
לי
על אותו קבצן גיטריסט כחלחל גוסס
על כמה שעורו השברירי העלה נביעות בעיניי
בזמן שהוא ביגונו מתבוסס
כמה שעצוב לי עליי
וכמה שעצוב לי שהוא לא בידיי
כמוהו לא אצייר לעולמים
בעקבותיו לא אכתוב לאורכים
גדול עליי מידי שלושים ושלושה בתים
כי גם בחלומותיי הכחולים
וואלאס סטיבנס ופאבלו פיקאסו מנצחים
קרדיולוג נפש / איתי דור
הלב שלך כולו שריטות ארוכות
לא קל בבידוד
המצב קשה
הבנתי שהוא סוער
סוער מדי בשביל כאלה מלחמות
סוער מדי בשביל אל מלא רחמים בלילות
סוער מדי בשביל קללות שמוטחות מקירות
בשביל אהבות ישנות
כמוני
אני משתדל לברוח מהכלא המדמם שלך
טרם יקרוס
קראתי לו אלקטרז
וְאִם אַהֲבָה / נוית בראל
מַה הַגֶּשֶׁם הַזֶּה? סִימָן לְמָה? כָּל טִפָּה וְטִפָּה
כְּמוֹ נְשָׁמָה חוֹטֵאת, מִתְגַּלְגֶּלֶת וְנִצְרֶפֶת.
עוֹמְדִים לִפְנֵי הַדָּלֶת, אֲנַחְנוּ מְחַכִּים שֶׁיֵּרָגַע.
צִלּוֹ שֶׁל מִישֶׁהוּ אַחֵר נִצָּב בֵּינֵינוּ.
אֵינֶנִּי מַאֲמִינָה לַשְּׁתִיקוֹת הָאֵלֶּה, הֲרֵי
אֹשֶׁר שֶׁל זֶה הוֹרֵס אֶת אָשְׁרוֹ שֶׁל אַחֵר.
הָיִיתִי חוֹלֶמֶת לַעֲשׂוֹת כָּאן רַעַשׁ גָּדוֹל, אַךְ
אֵין חֲלוֹמוֹת מוֹרִידִים אוֹ מַעֲלִים
וְאֵין סוֹפִי לִפֹּל אֶלָּא בְּיַד הָאַהֲבָה.
וְאִם אַהֲבָה אֲנִי מְבַקֶּשֶׁת, אֵין עוֹלָם, וְאִם
עוֹלָם אֲנִי מְבַקֶּשֶׁת, אֵין אַהֲבָה.
הזמן הניצוד ברשת / דליה רביקוביץ (מקריאה: נוית בראל)
וְשׁוּב הָיִיתִי כְּאַחַת הַיְלָדוֹת הַקְּטַנּוֹת,
בְּצִפָּרְנַיִם שְׁחוֹרוֹת מֵעָמָל
וּבִנְיַן מִנְהָרוֹת בַּחוֹל.
כָּל מָקוֹם שֶׁנָּחָה עֵינִי הָיוּ רְצוּעוֹת אַרְגָּמָן.
וְעֵינַיִם רַבּוֹת זָרְחוּ כְּמוֹ חֲרוּזִים שֶׁל כֶּסֶף.
שׁוּב הָיִיתִי כְּאַחַת הַיְלָדוֹת הַקְּטַנּוֹת,
שֶׁנּוֹסְעוֹת בְּלַיְלָה אֶחָד סָבִיב לָעוֹלָם כֻּלּוֹ
וּבָאוֹת עַד אֶרֶץ סִין
וְעַד מָדָגַסְקָר,
וְאֵלֶּה שֶׁשּׁוֹבְרוֹת צַלָּחוֹת וּסְפָלִים
מֵרֹב אַהֲבָה,
מֵרֹב אַהֲבָה,
מֵרֹב אַהֲבָה
מתוך: חורף קשה, דביר, 1964
בור סוד / שי בוזגלו
בגופך
יסדתי
את מדינת
תשוקתי.
בליבך
ייסדתי
את מדינת
מילתי.
בך סיידתי
את
באר חיי.
כלאחר יד / שי בוזגלו
אַתָּה
אַרְמוֹן נִפְרָד
מִלֵּיל הַנֶּשֶׁף
אֲנִי
נַעַל עֲזוּבָה
עַל מַדְרֵגָה
כָּל הֲבָרָה
נִזְהֶרֶת בֵּינֵינוּ
כְּגַחְלִילִית
נוֹגַהַת
כָּל תְּחוּשָׁה
נִדְרֶכֶת בֵּינֵינוּ
כְּמַלְכֹּדֶת
דֻּבִּים
כֻּלִּי לְאַחַר
יָדְךָ
כֻּלְּךָ לְאַחַר
יָדִי
עֶשֶׂר שָׁנִים / נוית בראל
אֵיפֹה הָיִיתָ לִפְנֵי עֶשֶׂר שָׁנִים
אֲנִי שׁוֹאֶלֶת בְּחֶדֶר אַחֵר,
עִם רַדְיוֹ כָּבוּי, בְּאוֹתָהּ עִיר.
אֵין עוֹד שֶׁמֶשׁ פְּקוּחָה כְּפִי שֶׁהָיְתָה,
כְּבָר אֵין פִּגּוּעִים. הַחוֹמוֹת גָּבְהוּ
אִישׁ לֹא עִשֵּׁן מוּלִי מֵאָז וְהָיָה עֵירֹם כְּמוֹ חוֹף בַּחֹרֶף
זָר כְּמוֹ נִימוּסִים. רַבְנוּ בְּאוֹתִיּוֹת חֲסֵרוֹת. הִשְׁלַמְנוּ
עִם סוֹדוֹת גְּדוֹלִים. לֹא נָכוֹן כְּשֶׁמְסַפְּרִים אוֹתָם, לֹא עוֹבֵר כְּשֶׁמִּתְעַלְּמִים.
מִן הַקָּצֶה אל יְקִיצָה, מֵאֹזֶן לְאֹזֶן, גַּם אֲנַחְנוּ מִתְעַיְּפִים.
דִּבַּרְנוּ מַסְפִּיק. עַל הַדְּרָכִים לְמַטָּה, עַל פִּיּוֹת נְעוּלִים, הָאַהֲבָה הַזּוֹ
שָׁכְחָה אֶת מָה שֶׁדָּרוּשׁ לָהּ. אֲנִי זוֹכֶרֶת תַּאֲרִיכִים.
פתק פרידה / דוד אבידן (מקריא: איתי דור)
זכרך המתוק
בגופי
זכרותך עמק
בפי
תודה על הכל
היה יפה
קפצי בהזדמנות
נשתה קפה
מתוך: שירים שימושיים, הוצאת א. לוין אפשטיין, 1973
שירה / חזי לסקלי (מקריא: שי בוזגלו)
שִׁירָה חַיֶּבֶת לַעֲמֹד וּלְדַבֵּר.
לַעֲמֹד עַל מְכוֹנַת כְּבִיסָה מְקֻלְקֶלֶת וּלְדַבֵּר
בִּשְׂפָתוֹ שֶׁל הַגֶּרֶב שֶׁגָּרַם
לַקִּלְקוּל.
שִׁירָה חַיֶּבֶת לַעֲמֹד עַל אֶדֶן הַחַלּוֹן וּלְדַבֵּר
בִּשְׂפָתָם שֶׁל הָעוֹמְדִים עַל אֶדֶן הַחַלּוֹן.
שִׁירָה חַיֶּבֶת לִרְקֹד,
וּלְצַיֵּץ בִּשְׂפָתוֹ שֶׁל הָעַכְבָּר הַמִּתְגּוֹרֵר
מִתַּחַת לַבָּמָה וְנֶחֱרָד
מֵעֲדִינוּתוֹ הַמֻּפְרֶזֶת שֶׁל הַמָּחוֹל.
שִׁירָה חַיֶּבֶת לִדְפֹּק בַּדֶּלֶת
חֶרֶשׁ אוֹ בִּפְרָאוּת.
לֹא לָגַעַת בַּפַּעֲמוֹן.
שִׁירָה חַיֶּבֶת לְבַקֵּר בְּבַּרְצֶלוֹנָה וּלְדַבֵּר שָׁם
אַנְגְּלִית.
שִׁירָה חַיֶּבֶת לָנוּחַ, בְּעִקָּר לָנוּחַ.
שִׁירָה אֵינָהּ חַיֶּבֶת לִהְיוֹת שִׁירָה.
הִיא יְכוֹלָה לִהְיוֹת מָזוֹן מְדַבֵּר.
שִׁירָה יְכוֹלָה לִהְיוֹת קוֹנְפִיטוּרָה
כְּלוֹמַר פְּרִי מֵת וְטָעִים.
שִׁירָה יְכוֹלָה לִהְיוֹת סֻכְּרָזִית
כְּלוֹמַר מַמְתִּיק מְלָאכוּתִי וּמְסַרְטֵן.
שִׁירָה יְכוֹלָה לִבְנוֹת
בֵּית-מְגוּרִים
בֵּית-חוֹלִים
בֵּית-סֵפֶר
בֵּית-סֹהַר
בֵּית-כְּנֶסֶת
אַךְ הִיא מַעֲדִיפָה
לְגַלּוֹת
בְּאֵר חָלָב בְּאֶמְצַע עִיר.
שִׁירָה חַיֶּבֶת לִישֹׁן, לִישֹׁן וְלַחְלֹם עַל שִׁירָה.
שִׁירָה חַיֶּבֶת לִשְׁכַּב, לִשְׁכַּב וּלְדַבֵּר מִתּוֹךְ
שֵׁנָה.
שִׁירָה חַיֶּבֶת לִהְיוֹת קְבוּרָה
בָּאֲדָמָה
וּלְדַבֵּר בִּשְׂפָתָם שֶׁל הַמֵּתִים.
שִׁירָה חַיֶּבֶת לְטַפֵּל בְּחוֹלִים.
שִׁירָה חַיֶּבֶת לְהַכְשִׁיל אֶת עַצְמָהּ,
לְבַטֵּל אֶת עַצְמָהּ,
לִבְגֹּד בְּעַצְמָהּ,
לִנְטֹשׁ וּלְהִנָּטֵשׁ.
שִׁירָה חַיֶּבֶת לִחְיוֹת.
מתוך: העכברים ולאה גולדברג, הוצאת הליקון-ביתן, 1992
גם אני אוהב את עמיחי / איתי דור (מקריאה: נוית בראל)
למה ירושלים, למה אני
למה לא עיר אחרת למה לא אדם אחר?
פעם עמדתי לפני הכותל המערבי
ופתאום, להקת ציפורים עלתה למעלה
בקריאות ובמשק כנפיים, כמו רקדן טנגו
שיודע מה בא לו
ובא לו לבד
אולי לא צריכים שניים לטנגו כאן בירושלים
דֶּרֶךְ שְׁתֵּי נְקֻדּוֹת עוֹבֵר רַק קַו יָשָׁר אֶחָד / יהודה עמיחי (לחן ושירה: שלמה ארצי)
כּוֹכָב צָעִיר הִתְחַתֵּן עִם כּוֹכָבָה
וּבִפְנִים דֻּבַּר גֶּרְמָנִית עַל סַכָּנָה קְרוֹבָה.
רָצִיתִי לְהִזָּכֵר בְּזֶמֶר וְזָכַרְתִּי רַק אֶת הַמִּשְׁפָּט,
כִּי דֶּרֶךְ שְׁתֵּי נְקֻדּוֹת עוֹבֵר רַק קַו יָשָׁר אֶחָד.
כֶּלֶב עָזוּב רָדַף אַחֲרֵינוּ לְאֹרֶךְ הָרְחוֹב,
צָעַקְתִּי, יָדִיתִי אֶבֶן, וְלֹא רָצָה לֽעֲזֹב.
אַחַר-כָּךְ אָבַדְנוּ לוֹ וְגַם הוּא אָבַד.
דֶּרֶךְ שְׁתֵּי נְקֻדּוֹת עוֹבֵר רַק קַו יָשָׁר אֶחָד.
בִּכְיֵךְ הַקָּטָן מַסְפִּיק לְהַרְבֵּה כְּאֵבִים,
כְּמוֹ קַטָּר הַמּוֹשֵׁךְ קְרוֹנוֹת רַבִּים.
מָתַי נָשׁוּב הַבַּיְתָה? חַכִּי עוֹד מְעַט.
כִּי דֶּרֶךְ שְׁתֵּי נְקֻדּוֹת עוֹבֵר רַק קַו יָשָׁר אֶחָד.
לִפְעָמִים הַשֶּׁמֶשׁ זָכָר, לִפְעָמִים – נְקֵבָה,
לִפְעָמִים אֲנַחְנוּ שְׁנַיִם, לִפְעָמִים יוֹתֵר מֵרְבָבָה,
לִפְעָמִים אֵינֶנִּי יוֹדֵעַ מִי יַחֲזִיק אוֹתָנוּ בַּיָּד.
אֲבַל דֶּרֶךְ שְׁתֵּי נְקֻדּוֹת עוֹבֵר רַק קַו יָשָׁר אֶחָד.
חַיֵּינוּ שֶׁבִּכְתָב הָיוּ לְחַיֵּינוּ שֶׁבְּעַל פֶּה.
חַיֵּינוּ שֶׁבָּעוֹלָם הַבָּא לְחַיֵּינוּ שֶׁבָּזֶה,
חַיֵּינוּ הַמְמַהֲרִים וְחַיֵּינוּ הָעוֹבְרִים לְאַט,
דֶּרֶךְ שְׁתֵּי נְקֻדּוֹת עוֹבֵר רַק קַו יָשָׁר אֶחָד.
מתוך: במרחק שתי תקוות : שירים, הקיבוץ המאוחד, 1958
דֶּצִיבֶּלִים / נוית בראל
גַּלֵּי הָאֹרֶךְ שֶׁל רֵאשִׁית הָאָבִיב. לֹא הִתְפַּשַּׁטְנוּ הָעֶרֶב.
שָׁמַעְתִּי סִיסִים מִגַּג לְגַג. תַּכְרִיךְ עָשָׁן סְבִיב הָרְחוֹב,
צַר וְשָׁקֵט בֵּין בִּנְיָנִים וּבֵין אוֹבְדֵי עֵצוֹת.
מֵעוֹלָם לֹא הָלַכְתִּי פֹּה, מֶרְחָק בָּטוּחַ מִן הַיָּם, שָׁם
וַדַּאי עוֹלָה עַכְשָׁו גֵּאוּת וּמְצִיפָה בְּלִי לְהִתְבַּיֵּשׁ.
תֵּל אָבִיב שֶׁלְּךָ, סֵפֶר פָּתוּחַ. קָרָה, בּוֹעֶרֶת, מְמַהֶרֶת
בְּתוֹכֵחָה מָרָה כְּלַפֵּי שָׁמַיִם וְשִׁגְיוֹנוֹת פִּתְאֹם.
אִי אֶפְשָׁר לִרְאוֹת אֶל תּוֹךְ עֵינֶיךָ, אֲבָל אֲנִי מַמְשִׁיכָה
לִקְרֹא, לִנְשֹׁךְ, לְחַיֵּךְ. אֲנִי מַעֲדִיפָה לִרְאוֹת אוֹתְךָ
וּלְהַאֲמִין. הֶעָתִיד יַגִּיעַ בְּעוֹד רֶגַע אֶחָד. הַגּוּף הַזֶּה,
נַחְשֹׁב כַּמָּה זְמַן הוּא מְסֻגָּל לִבְעֹר, אֵין הֵדִים
לַצְּלִיל שֶׁלָּנוּ, בִּשְׁאִיפוֹת אֲוִיר עֲמֻקּוֹת וּנְשִׁיפוֹת שֶׁל לֹא כְלוּם.
השם הנכון / נוית בראל (מקריא: שי בוזגלו)
אוֹתָן מִלִּים בְּכָל פֶּה, עַל כָּל מָסָךְ. כְּמוֹ תּוֹלָעִים רַכּוֹת,
יוֹם וָלַיְלָה, בִּתְנוּעָה כָּל הַזְּמַן. הוֹן וּשְׁקִיפוּת וּוַעֲדָה וּקְטָטָה
וְקָצְרָה הַדֶּרֶךְ מֵאֹזֶן לְאֹזֶן, וְכִמְעַט שֶׁלֹּא מַרְגִּישִׁים בָּן
וְחוֹזְרִים וְשׁוֹכְחִים אֶת קִיּוּמָן. אֶת שְׁמִי מְאַיְּתִים בְּאֶלֶף
שְׁגִיאוֹת, כְּאִלּוּ נָכוֹנוּ לוֹ שִׁבּוּשִׁים מֵרֹאשׁ. זַחַל טוֹוֶה סְבִיב עַצְמוֹ
פְּקַעַת. לַזַּחַל זוּג רַגְלַיִם אֲמִתִּיּוֹת. הַזַּחַל גָּדֵל בִּמְהִירוּת.
יַחְלְפוּ יָמִים רַבִּים וְאֶתְרַגֵּל לְהִסְתַּפֵּק בִּדְבָרִים פְּחוּתִים יוֹתֵר:
צְלִילִים דַּקִּים, שִׁעוּל, חִיּוּךְ עָקֹם. אֶצְבַּע אַחַת
עַל חַלּוֹנוֹת: תִּרְאִי, בָּתִּים בְּתֵל אָבִיב פְּקוּחִים, עֵרוּת יֶתֶר.
אִישׁ אֵינוֹ מְכַבֶּה אֶת הָאוֹר בְּלֵילוֹת אוֹגוּסְט שֶׁלֹּא יֵאָמְנוּ,
בַּחוֹף הָרָחוֹק מִמִּדְבָּר וּמֵהַר, בְּלִי הֲדַס, בְּלִי שִׁטָּה, בְּלִי מַזְהִיר וְנִזְהָר.
אֲבָל לְפָחוֹת אָדָם אֶחָד זוֹכֵר, וְיִתְפַּלֵּל לִפְנֵי שֶׁהוּא נִשְׁבָּר:
בָּרוּךְ בַּעַל נֶחָמוֹת, אוֹי לַצַּעַר, נֶחָמוֹת תֵּן כְּמֵי נָהָר. כְּמֵי נָהָר.
ואן נויין / שי בוזגלו
וְאִם הָעִבְרִית
הָיְתָה
חוֹף אַחֵר
מִי הָיָה
מַכֶּה
בָּהּ שָׁרָשִׁים
בּוֹנֶה
בָּהּ בִּנְיָנִים
מְלַכְסֵן
חוֹל שְׂפָתָהּ
כָּמוֹךְ
תוגה על בד / שי בוזגלו
העצבות תמשך לנצח
ואן גוך
שַׂעֲרַת כֶּסֶף
נִמְלְטָה מֵרֹאשְׁךָ
וְנִלְכְּדָה פֶּתַע
בַּחֲתָךְ הָאוֹר
שֶׁל חַלּוֹן הָרַכֶּבֶת
וּכְאִירוּס לָבָן
בַּחֲתָךְ הָעוֹר
שֶׁל וָאן גוֹךְ
הִבְהֲבָה לְרֶגַע
עַצְבוּת תְּמוּתָתְךָ
בְּנֵצַח שְׂדֵה
שְׂעָרְךָ הַשָּׁחֹר
וורמיר / איתי דור
אם וורמיר היה חי היום
כנראה שבמקום אישה עם עגיל פנינה
היה מצייר נערה עם פירסינג בפטמה
מסתובב ברחובות / איתי דור
מסתובב ברחובות כשפתון דהוי על שפתי בחורה
מסתובב ברחובות כמכחול לציור במיכל מסקארה
מסתובב ברחובות כאצבע תועה בתחתון תחרה
מסתובב ברחובות כזמר מזרחית בבמת אופרה
מסתובב ברחובות ככדור ים נטוש ברוחות סערה
מסתובב ברחובות כטיפה עקשנית בבקבוק הבירה
מסתובב ברחובות כמרשמלו משופד מעל מדורה
מסתובב ברחובות ומחפש מטאפורה
עלינו / שי בוזגלו
אֲנַחְנוּ
מַסְלוּלֵי נְחִיתָה
מִצְטַלְּבִים.
תְּאוּנָה מְכֻוֶּנֶת
לְהַפְלִיא.
בְּעֵרָה שֶׁל
טִפּוֹת
דֶּלֶק אַחֲרוֹנוֹת,
יְגֵעוֹת בְּמַעֲלֵה אוֹתוֹ
עוֹרֵק נֶפֶשׁ.
כְּנָפַיִם
צְלוּבוֹת בְּאוֹתָם
מַסְמְרִים.
סַפְסָל / נוית בראל
כְּבָר כִּסְלֵו וְשָׁקֵט הַלַּיְלָה. נָפַלְתִּי לִרְשׁוּת הַיָּחִיד.
דֶּרֶךְ יָחִיד אַרְבָּעָה קִירוֹת, וְדֶרֶךְ רַבִּים אֵין קִירוֹת בִּכְלָל.
פָּגַשְׁתִּי אוֹתְךָ קֹדֶם עַל סַפְסָל, כְּאִלּוּ אַחֲרֵי מְלָאכָה מְפָרֶכֶת.
פָּנִינוּ לָנוּחַ בְּלֵב רַךְ בֵּין קוֹלוֹת. אֵין אָמָּנוּת פְּחוּתָה
מִן הַבּוּשָׁה. מָה נַעֲשֶׂה? נְבַקֵּשׁ רַחֲמִים עַל שְׁנֵינוּ.
אֵינֶנּוּ מַבְחִינִים בֵּין דִּבְרֵי תְּפִלָּה לְבֵין דִּבְרֵי יֵאוּשׁ.
טוֹב וְיָשָׁר לָנוּ לְבַדֵּנוּ. לֹא נָגַעְתִּי בְּךָ, אֲפִלּוּ לֹא בְּיָדַיִם קָרוֹת.
לֹא הֶרְאֵיתִי לְךָ אֶת הַכְּלָבִים הַמְשַׂחֲקִים, אֶת אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא שֶׁבָּא לָעִיר.
אַתְּ הֲכִי יָפָה בַּמְּצִיאוּת, כָּתַבְתָּ לִי אַחַר כָּךְ, וְרִצְפַּת הַנֶּפֶשׁ חָרְקָה.
מְאֻשָּׁר וְאוֹחֵז בַּשָּׁמַיִם, הָיִיתִי רוֹצָה אוֹתְךָ. לְהִתְגַּבֵּר אוֹ לִפֹּל,
לְחַבֵּק בְּעֵינַיִם עֲצוּמוֹת, לְהִתְרַכֵּז בְּאַהֲבָה אַחַת עַל סַפְסָל.
שֶׁכָּל נְשִׁימָה תִּהְיֶה קְטַנָּה וְרַב־שִׁמּוּשִׁית וּכְלַפֵּי מַעְלָה וּבְלִי סוֹף
ואהבת לרעך כמוך / איתי דור
״נכנסתי ללע הארי בשלום, ויצאתי בשלום״
ניזכרתי בבראשית רב״ה
כשהצלחתי לברוח
נשאיר את רשות הרבים לאנשים נורמליים
נוותר על ניסיונות ההשתלטות
(לא נתבכיין)
כי את גופי חיללתי ובנשמי חטאתי ומדוע כבר לא יד בנפשי שלחתי
אני יהודי
רשע בן רשעים
מוקף אנשים הגונים צנועים
רועד מחרדת דת
גופי מכוסה כתובות קעקע
ואני
מַתְכּוֹן לְמַטְבּוּחָה / שי בוזגלו
בְּסִפְרִיַּת ווֹלְדֶנְבֵּרְג
יוֹשְׁבוֹת שְׁתֵּי סַפְרָנִיּוֹת
שֶׁהַזְּמַן נָגַס בִּשְׂעָרָן
מֻקָּפוֹת בְּכָל
הַמַּר וְהַמָּתוֹק
שֶׁהוּפְחוּ בְּמִלִּים
וּבְחִתּוּךְ דִּבּוּר צָרְפָתִי
כָּבֵד מֵאַהֲבָה
הֵן טוֹווֹת אֵדֵי תֶּה
מִשִּׁיבָּה וּמִדְּבַשׁ
לָעִבְרִית שֶׁצָּמְחָה
מִיַּלְדוּתִי.
הַפַּעַם / נוית בראל
אֵינְךָ מִתְפַּעֵל מִכְּלוּם. גַּם הָאָבִיב הַזֶּה
אֵינוֹ עוֹשֶׂה אוֹתְךָ רָאוּי לְאֹשֶׁר. כְּמוֹ כָּל
דָּבָר אַחֵר, לְרֶגַע קָצָר, נוֹגֵעַ לַאֲחֵרִים יוֹתֵר
מִשֶּׁהוּא נוֹגֵעַ לְךָ. כְּמוֹ מִבֵּין שִׁנֵּי נָמֵר, אֲנִי
מְדַבֶּרֶת אֵלֶיךָ, בֵּין חֹם לְחֹם. מִפְּנֵי מָה
אֲנִי בּוֹכָה? מֶה הָיָה הָעוֹלָם חָסֵר?
אֵינֶנִּי מְבִינָה אֶת הַתֵּאוּרִים הַפְּשׁוּטִים.
לְעִתִּים רְחוֹקוֹת בִּלְבַד, אוֹ לְעוֹלָם לֹא,
אֶת הַנִּמּוּקִים. מַה מַּמְצִיא לָנוּ הַטֶּבַע?
הַכֹּל פּוֹרֵחַ לִבְלִי שׁוּב. אַפְּרִיל
הָאַכְזָר, בּוֹרֵא שָׂדוֹת וּמַחְרִיבָם.
אַשְׁרֵי מִי שֶׁאֵינוֹ מִתְחַבֵּא בַּחֲדָרִים.
וּמִי שֶׁמִּתְחַבֵּא, יָשׁוּב וְיִמָּחֵל לוֹ.
זמר נוגה / רחל המשוררת (לחן: שמוליק קראוס, שירה: החלונות הגבוהים)
הֲתִשְׁמַע קוֹלִי, רְחוֹקִי שֶׁלִּי,
הֲתִשְׁמַע קוֹלִי, בַּאֲשֶׁר הִנְּךָ –
קוֹל קוֹרֵא בְּעֹז, קוֹל בּוֹכֶה בִּדְמִי
וּמֵעַל לַזְּמַן מְצַוֶּה בְּרָכָה?
תֵּבֵל זוֹ רַבָּה וּדְרָכִים בָּה רַב,
נִפְגָּשׁוֹת לְדַק, נִפְרָדוֹת לָעַד.
מְבַקֵּשׁ אָדָם, אַךְ כּוֹשְׁלוֹת רַגְלָיו,
לֹא יוּכַל לִמְצֹא אֶת אֲשֶׁר אָבַד.
אַחֲרוֹן יָמַי כְּבָר קָרוֹב אוּלַי,
כְּבָר קָרוֹב הַיּוֹם שֶׁל דִּמְעוֹת פְּרֵדָה,
אֲחַכֶּה לְךָ עַד יִכְבּוּ חַיַּי,
כְּחַכּוֹת רָחֵל לְדוֹדָהּ.