מפגש משוררים: אלקס ריף, שי דותן, סלמאן מצאלחה – מנחה עדי וולפסון
הפי־לוג / אלקס ריף
אָז מָה בְּעֶצֶם
נִשְׁאַר לוֹמַר?
קוֹרְאִים בִּשְׁמִי הַגָּלוּתִי
לְתִינוֹקוֹת רַכִּים
בֶּן הַזּוּג שֶׁלִּי צַבָּר
קָנִיתִי בַּיִת בְּאֶרֶץ תֵּל אָבִיב
הִתְפַּטַּרְתִּי מִמִּשְׂרָד שֶׁל מֶמְשָׁלָה
וְלַמְרוֹת שֶׁלְּפִי My Heritage
אֲנִי שְׁמוֹנִים וַחֲמִשָּׁה נְקֻדָּה שָׁלוֹשׁ אָחוּז
אַשְׁכְּנַזִּיָּה יְהוּדִיָּה
בָּחַרְתִּי לֹא לְהִתְחַתֵּן בָּרַבָּנוּת,
בָּחֲרוּ בִּי כְּאַחַת מִתּוֹךְ עֶשְׂרִים
נְשׁוֹת שָׁנָה.
יֵשׁ לִי שְׁנֵי תְּאָרִים גְּבוֹהִים
מֵאוּנִיבֶרְסִיטָה מְאוֹד עִבְרִית,
אֲנִי בּוֹגֶרֶת אַרְבַּע תָּכְנִיּוֹת שֶׁל מַנְהִיגוּת
נִסּוּ לִשְׁכַּב אִתִּי עֶשְׂרוֹת קִבּוּצְנִיקִים זְקוּפֵי בְּלוֹרִית.
הִתְאָרַחְתִּי בְּלוֹנְדוֹן וְקִירְשֶׁנְבָּאוּם פַּעֲמַיִם,
יָלַדְתִּי בֵּן יִשְׂרְאֵלִי
עִם אֶזְרָחוּת אָמֶרִיקָאִית.
קָבַרְתִּי בַּת דּוֹדָה בַּת תְּשַׁע עֶשְׂרֵה
בָּאֲדָמָה הַקְּדוֹשָׁה
וְלֹא עָבַרְתִּי לְבֶּרְלִין, עֲדַיִן.
אָז מָה בְּעֶצֶם
עוֹד נִשְׁאָר?
אֶפְשָׁר כְּבָר לְהוֹרִיד אֶת טְלַאי הַמְּהַגֶּרֶת
לִפְרֹק אֶת נֶשֶׁק הָעִבְרִית,
לָשִׂים בַּצַּד אֶת מָגִנֶּיהָ שֶׁל הַצִּיּוֹנוּת הַנֶּהֱדֶרֶת.
אֶפְשָׁר לְהִתְרַוֵּחַ בַּסָּלוֹן עִם כּוֹס קָפֶה שָׁחֹר
וּלְתִפְאֶרֶת הַהִתּוּךְ לִכְתֹּב אַחֲרִית:
בְּנִי, אֶת הַקְּרָב שֶׁלְּךָ נִצַּחְתִּי.
הוֹרַי, בַּמִּלְחָמָה שֶׁלָּכֶם לֹא הִצְלַחְתִּי,
סְלִיחָה.
פרידה / שי דותן (מקריאה: אלקס ריף)
הָעִיר קָהֲתָה
הִתְעַבְּתָה כְּמוֹ יַרְכֵי אִשָּׁה
שְׂבֵעַת לֵדוֹת.
זִכָּרוֹן יַלְדוּתִי זָר לָהּ.
הִיא פּוֹלֶטֶת אוֹתוֹ
כְּמוֹ כַּפְכַּף קָרוּעַ
אֶל הַחוֹף. יָבוֹא הַמְנַקֶּה
הָאַפְרִיקָנִי, מְבַקֵּשׁ
הַמִּקְלָט, יֶאֱסֹף.
לֹא כְּמוֹ טַיָּלִים צְעִירִים
שֶׁהִגִּיעוּ לְזַיֵּן אֶת הָעִיר
וְלָנוּס, אוֹ כְּתַיָּרִים
בְּהִירֵי שֵׂעָר כְּשִׁבֳּלִים
חוֹבְקִים בְּעִלָּפוֹן עָנֹג
אֶת מִטּוֹת הַשִּׁזּוּף,
יַלְדוּתִי נְטוּעָה כָּאן
קְבוּרָה כְּסַרְטָן בַּחוֹל.
כָּמוֹנִי, הוּא אָץ
לִטְבֹּל בַּיָּם וְלָשׁוּב
לְהִקָּבֵר בְּאֵיזוֹ שׁוּחָה.
בֵּית קָפֶה לְמָשָׁל,
בְּעִיר שׁוֹקֶקֶת, דְּרוּכָה.
השירה משפיעה על העולם / שי דותן
אִשְׁתִּי הִצְמִיחָה מַקּוֹר.
אֲנִי חוֹשֵׁב שֶׁזֶּה בִּגְלַל הַשִּׁירָה.
מִשּׁוּם שֶׁהִגְזַמְתִּי קְצָת
עִם הַדִּמּוּי שֶׁל הַצִּפּוֹר. הִנֵּה,
אָמַרְתִּי לָהּ, הַשִּׁירָה מַשְׁפִּיעָה עַל הָעוֹלָם.
אֵיךְ שֶׁהִיא נֶעֶלְבָה. הִיא לֹא אָמְרָה
בְּמִלִּים, אֲבָל הַנִּיעַ הָעַצְבָּנִי שֶׁל הַצַּוָּאר
וְהַדְּרִיכוּת הַקְּפִיצִית בָּרַגְלַיִם
הִסְגִּירוּ הַכֹּל. לֹא עָזַר
שֶׁטָּרַחְתִּי לִקְצֹץ סָלָט, לְטַגֵּן חֲבִיתוֹת.
בָּרֶגַע שֶׁפָּתַחְתִּי חַלּוֹן
פָּרְשָׂה שְׁתֵּי זְרוֹעוֹת.
מתוך הספר "אחר כך אני מוחק", שי דותן, הוצאת עם עובד 2009.
פריחה / סלמאן מצאלחה (מקריא: שי דותן)
אֲפִלּוּ שֶׁאֵין שְׂדֵרוֹת בְּרוֹשִׁים
בַּעִיר יְרוּשָׁלַיִם. וְאֵין שְׁבִילִים
מְרֻצָּפִים לְהוֹלְכֵי רֶגֶל, לֹא
סַפְסָלִים מֵעֵץ בְּצַד הַדֶּרֶך, וְלֹא
נָשִׁים בַּחֲצַאִיּוֹת נְשִׁירוֹת בַּרוּחַ,
כָּאֵלֶּה שֶׁצּוֹבְעוֹת אֶת הַמִּדְרָכָה
בְּעַלְוָה כְּתֻמָּה חַסְרַת טַעַם וָרֵיחַ.
אֲפִלּוּ שֶׁאֵין לִי רְגִישׁוּת יֶתֶר
לְאַבְקַת הַבְּרוֹשׁ שֶׁאֵינֶנּוּ, לֹא
הָאָבִיב בַּשַּׁעַר, לֹא הַקַּיִץ וְהַחֹם,
לֹא הַחֹרֶף בָּרַגְלַיִם, רַק הַסְּתָו
שֶׁסּוֹבֵב לְלֹא הֶרֶף, וְהַסַּעַר,
חוֹתְכִים אֶת הַנֶּפֶשׁ כְּתַעַר,
וְעוֹשִׂים לִי פְּרִיחָה בָּעֵינַיִם.
בחיפה, מול הים / סלמאן מצאלחה
לזכרו של אמיל חביבי
בְּחַיְפָה, מוּל הַיָּם, רֵיחוֹת הַמֶּלַח
עוֹלִים מִתּוֹך הָאֲדָמָה. וְשֶׁמֶשׁ
הַתּוֹלָה עַל עֵץ פּוֹרֶמֶת רוּחַ.
בְּתוֹךְ שְׁוּרַת עֵצִים טוֹבֶלֶת אֶבֶן,
נִטְּעוּ גְבָרִים, נָשִּׁים וְאֵלֶם. דַיָּרִים
בְּבֵית דִירוֹת וּשְׁמוֹ מוֹלֶדֶת.
יְהוּדִים שֶׁלֹּא שָׁמַעְתִּי אֶת קוֹלָם,
עֲרָבִים שֶׁלֹּא יָדַעְתִּי אֶת פִשְׁרָם.
וְעוֹד כָּאֵלֶּה מַנְגִּינוֹת שֶׁלֹּא יָדַעְתִּי
לְזַהוֹת בְּתוֹךְ הָרֶגָע שֶׁדָּמַם.
שָׁם בְּחַיפָה, מוּל הַיָּם,
כֻּלָּם הָיוּ לוֹ. מְשׁוֹרֵר, גּוֹלֶה
בָּרוּחַ, מְחַפֵּשׂ אֶת הֶעָבָר
בִּשְׁאֵלָה בְּרוּכַת תְּשׁוּבוֹת.
שׁוֹלֶה מִלִּים מִתּוֹךְ הַיָּם,
וְשׁוּב מַשְׁלִיךְ אֶל הַגַּלִּים אֲשֶׁר
יָשׁוּבוּ, כְּמוֹ מָשִׁיחַ, לְעוֹלָם.
מְשׁוֹרֵר חוֹזֵר לַשִּׁיר שֶׁלֹּא כָּתַב
בְּלֵיל הַשֶּׁבִי, וְטֶרֶם שָׁב אֶל
הַמָּקוֹם אוֹתוֹ צִיֵּר כְּיֶלֶד בְּעָנָן.
שָׁם בְּחַיְפָה, מוּל הַיָּם, בִּקְצֶה
הַקַּיִץ שֶׁנִּשְׁבַּר עַל רֹאשׁ הָעֵץ,
לִבְלֵב יָרֵחַ. אֲנִי חוֹזֵר אֶל
הַשְּׁתִיקָה אֲשֶׁר פָּצַעְתִּי בִּשְׁפָתַי.
אֲנִי חוֹזֵר אֶל הַמִּלִּים הַיְּשֵׁנוֹת
בְּתוֹךְ נְיָר. רִגְבֵי עָפָר לַחִים
וּשְׁבִיל מָלוּחַ לָפְתוּ לָעַד אֶת
חַכָּתוֹ שֶׁל הַדַּיָּג. מִלִּים
קְטַנּוֹת שָׁתְקוּ לָנוּחַ, וְשִׁיר
נָדַם שָׁם בְּחַיְפָה, מוּל
הַיָּם.
נתניה / אלקס ריף (מקריא: סלמאן מצאלחה)
הָעִיר אוֹתָהּ עִיר,
אֲנִי - אַחֶרֶת.
פָּנָסֶיהָ כְּבָר לֹא מְהַבְהֲבִים אֵלַי
מִמְּכוֹנִית קַבְּרִיוֹלֶט כְּסוּפָה
וְרַק הַסַּפְסָלִים זוֹכְרִים
אֶת שְׁמוֹת הַבַּחוּרִים
אֲשֶׁר תָּבְעוּ יוֹתֵר.
כַּאֲשֶׁר חִפַּשְׂתִּי שֶׁקֶט
נָהַגְתִּי לְהָבִיא אוֹתָם בַּלַּיְלָה
אֶל אוֹתוֹ חוֹף יָם,
מְמַלְּאִים בְּצַיְתָנוּת אַחַר תַּפְקִידָם
בִּשְׁפוֹפֶרֶת בְּדִידוּתִי.
מִדֵּי פַּעַם מָחַקְתִּי רְחוֹב
שֶׁבִּקֵּשׁ לָקַחַת אֶת
שֶׁלֹּא הָיָה לִי.
אִמַּצְתִּי לַלֵּב סִמְטָה חֲשׁוּכָה
שֶׁסָּלְחָה לִי,
וּשְׁתֵּינוּ יָדַעְנוּ
שֶׁכָּל הַדְּבָרִים הַטּוֹבִים
הֵם לְחִנָּם.
הָיָה אֶחָד, אֲנִי זוֹכֶרֶת,
שֶׁרָאָה בִּי הִשְׁתַּקְּפוּת שֶׁל עִיר אַחֶרֶת
שֶׁיֵּשׁ בָּהּ אוֹר וְאֵין בָּהּ יָם.
בְּיוֹם בּוֹ לִוָּה אוֹתִי לְתַחֲנַת הָאוֹטוֹבּוּס
אָמַר שֶׁהָעִיר מִשְׁתַנָּה
וַאֲנִי מִהַרְתִּי לִתְפֹּס מָקוֹם לְיַד הַחַלּוֹן
לְהַבִּיט עַל תְּבוּסַת נִעוּרֵינוּ
בַּפַּעַם הָאַחֲרוֹנָה.
יבגני / אלקס ריף
בַּיּוֹם בּוֹ יֶבְגֶנִי הִגִּיעַ לַגַּן
זָרְחָה הַשֶׁמֶשׁ.
הוּא הָיָה קָטָן מִמֶּנִּי,
לָבָן מִמֶּנִּי, וְהֵרִיחַ
מִפַּחַד.
זֹאת כְּבָר הָיִיתִי אֲנִי
שֶׁהִסְבַּרְתִּי לוֹ,
בְּמִלִּים עִבְרִיּוֹת מֻפְרָדוֹת,
שֶׁגַּרְבַּיִם וְסַנְדָּלִים זֶה
אֵיךְ לוֹמַר, מְכֹעָר,
שֶׁסֶּנְדְּוִיץ' עִם דָּג מָלוּחַ זֶה
אֵיךְ לְהַגִּיד, מַסְרִיחַ,
וְשֶׁיְּדַבֵּר עִבְרִית.
פֹּה זֶה לֹא רוּסְיָה!
בַּיּוֹם בּוֹ יֶבְגֶנִי הִגִּיעַ לַגַּן
הָיִיתִי מְאֻשֶּׁרֶת.
עגילי היהלום של אימא / אלקס ריף
בְּגִיל שְׁלוֹשִׁים
עָנַדְתִּי אֶת עֲגִילֵי הַיַּהֲלוֹם שֶׁלָּךְ
וְהִתְנַפַּחְתִּי מִגַּאֲוָה:
הֵם נִקְנוּ שָׁם, סִפַּרְתִּי,
בַּסֵּתֶר,
בְּשׁוֹוִי מַשְׂכֹּרֶת אַרְבַּע חָדְשִׁית.
עָשִׂיתִי אוֹתָךְ פַּרְטִיזָנִית,
לוֹחֶמֶת חֵרוּת, גִּבּוֹרָה לְאֻמִּית.
עָלִית כִּי רָצִית,
נִלְחַמְתְּ לְהַבְרִיחַ לְאֶרֶץ הַקֹּדֶשׁ כָּל פְּרוּטָה.
צִיּוֹנִית, הַשְׁרָאַת שְׁאֵרִית הַפְּלֵטָה.
וְלֹא סִפַּרְתִּי
עַל מְחִיקַת הַחֲלוֹמוֹת,
נִקְיוֹן הָרְצָפוֹת
וְהֶתְקֵפֵי הַחֲרָדָה.
וּלְעֵת עֶרֶב,
כְּשֶׁסִּיַּמְתִּי לָדוּן אֶת חַיַּיִךְ לְכוֹס רְמִיָּה,
רָצִיתִי לְהָסִיר אֶת הָעֲגִילִים
לְלֹא הַצְלָחָה.
הַשֶּׁקֶר שֶׁלִּי הִתְאַחָה אֶל תּוֹכִי
כְּמוֹ בְּכוּר הִתּוּךְ מֻצְלָח
כְּלֹא הָיָה.
נפטון / שי דותן
כְּשֶׁהָיִיתִי נַעַר
אָהַבְתִּי לְהֵרָדֵם עַל הַחוֹף
כְּמוֹ אַחַד הַחֲלוּקִים
בֶּגֶד יָם רָטֹב לְגוּפִי.
גַּם יוּלִי הָאַכְזָר
לֹא יָכוֹל הָיָה לִי.
אַחֲרֵי טְבִילָה
הֵגַחְתִּי כְּמוֹ זִקְפָּה, גֵּאֶה,
קוֹצֵף מוּל פְּנֵי
תַּיָּרִים נִדְהָמִים
מִסְתּוֹפְפִים תַּחַת פִּטְרִיָּה
שֶׁל צֵל. אֵל
הָיִיתִי, וְתַלְתַּלַּי הַגְּדוֹלִים
הֵעִידוּ שֶׁאֲנִי
בְּנוֹ הַנַּעֲרָץ שֶׁל נֶפְּטוּן.
מתוך הספר "הון עצמי", שי דותן, הוצאת הקיבוץ המאוחד/מקום לשירה 2017
קזבלנקה / שי דותן
כָּל חַיָּיו הִתְגַּעְגֵּעַ סָבִי לְקָזָבְּלַנְקָה.
הוּא אָכַל קָזָבְּלַנְקָה (קוּסְקוּס)
הוּא יָשַׁן קָזָבְּלַנְקָה (צִפּוֹת רְקוּמוֹת)
הוּא עִשֵּׁן קָזָבְּלַנְקָה (נוֹבְּלֶס)
לָבַשׁ קָזָבְּלַנְקָה (גָּלָבִּיּוֹת לְבָנוֹת).
אִשְׁתּוֹ, סַבְתָּא אֶסְתֵּר, אָמְרָה:
"חַיִּים, אוּלַי מַסְפִּיק, בְּקָזָבְּלַנְקָה
צִפְצַפְתָּ בֹּקֶר וָעֶרֶב יְרוּשָׁלַיִם".
סָבִי חַיִּים מֵת, סָבָתִי אֶסְתֵּר מֵתָה.
מֵעוֹלָם לֹא בִּקַּרְתִּי בְּקָזָבְּלַנְקָה
לֹא דִּמִּיתִי שׁוּם צִפּוֹר לְקָזָבְּלַנְקָה.
כְּשֶׁאוֹמְרִים קָזָבְּלַנְקָה אֲנִי רוֹאֶה אַמְסְטֶרְדָם.
וּבְכָל זֹאת, אֲנִי מִתְגַּעְגֵּעַ לְקָזָבְּלַנְקָה,
כְּאִלּוּ גַּעְגּוּעֵי סָבִי עָבְרוּ אֵלַי,
בְּעַל כָּרְחִי, כָּאֳנִיּוֹת סוֹחֵר בַּדָּם.
מתוך הספר "אחר כך אני מוחק", שי דותן, הוצאת עם עובד 2009.
האם אתה מאושר / אריאנה הרן (לחן: שלמה ארצי, שירה: ריטה)
האם אתה מאושר?
האם את מאושרת?
יום רודף עוד יום
ושנה חמישית עוברת
לפעמים קצת מאושר
לפעמים הרבה מאושרת
האם חשבנו שכך יהיה?
האם חשבנו אחרת?
דמך התערב בדמי
ואני בחלומך עוברת
איפה אתה מתחיל?
ואיפה אני נגמרת?
ואיך זה שהמלאכים, המלאכים הטובים
הביאו אותך אלי
מארץ כל כך אחרת?
האם אתה מאושר?
האם את מאושרת?
יום רודף עוד יום
ושנה חמישית עוברת
שׁיר מולדת / סלמאן מצאלחה
עַל הָהָר הַנּוֹשֵׁק לְכוֹכָב, יִלְלַת הָרוּחוֹת
מְהַתֶּלֶת. אֵין זוֹ רוּחַ שֶׁנּוֹשְׁבָה מִמַּעֲרָב,
זוֹ הָרוּחַ מְמַלֶּלֶת: מִיהוּ זֶה נוֹשֵׂא עֵינָיו
לַמְּרוֹמִים עַל הָאָרֶץ הַנִּבְדֶּלֶת, שֶאוֹתָהּ
הָאֵל עָזַב לְנַפְשָׁהּ הַמְּגֹאֶלֶת; בְּשִׂנְאָה,
בִּשְׁבִי יְבָב וּבָאֵשׁ הַמְּאַכֶּלֶת.
עַל הָהָר, הָחוֹשֵׁק בְּכוֹכָב, דּוּמִיַּת הָרוּחוֹת
מְעֻרְטֶלֶת. חַיָּלֵי הַשָּׁרָב שׁוּב הֵעִירוּ מִשְּׁנָתָם
אֶת אַבְנֵי הַבָּזֶלֶת. הֵם שָּׂשִׂים אֱלֵי קְרָב;
לְשׁוֹנָם בְּחֵמָה מִתְגַּלְגֶּלֶת. רַק הָאִישׁ שֶסָּבַב
בֵּין שְׂרִידֵי מִלְחָמָה מְהֻלֶּלֶת, בִּשְׁבִילֵי זִכָּרוֹן
הוּא חָצַב מַצֵּבוֹת, וְלָחַשׁ כְּגַחֶלֶת.
עַל הָהָר הַשּׁוֹתֵק כְּכוֹכָב, סַעֲרַת הָרוּחוֹת
מִשְׁתּוֹלֶלֶת. אֵין זוֹ רוּחַ הַכָּזָב, זוֹ הָרוּחַ
הַגּוֹאֶלֶת אֶת הָאָרֶץ לָהּ נִכְתַּב; שִׁיר קִינָה,
שׁוּרָה בּוֹדֶדֶת:
אֲדָמָה זָבַת חָלָב וּמוֹלֶדֶת מְקֻלֶּלֶת.
כלוב / סלמאן מצאלחה
עַל כַּף יָדָהּ צִיְּרוּ הָאֲחֵרִים
קַוִּים שֶׁל כְּלוּב, וְכָלְאוּ בּוֹ אְת
קוֹרוֹת חַיֶּיהָ. וַאֲנִי, בִּהְיוֹתִי בֶּן עֲרָב,
שׂוֹנֵא צִפּוֹר בַּשֶׁבִי.
בְּכָל פַּעַם שֶׁנָּתְנָה לִי אֶת יָדָהּ
מָחַקְתִּי קַו.
וְשִׁחְרַרְתִּי צִפֳּרִים.
לאחר מותנו / טהא מוחמד עלי (מקריא: סלמאן מצאלחה)
מערבית: סלמאן מצאלחה
לְאַחַר מוֹתֵנוּ
כַּאֲשֶׁר הַלֵּב הַתָּשׁוּשׁ מוֹרִיד
אֶת מָסַכֵּי רִיסָיו הָאַחֲרוֹנִים
עַל כָּל מַעֲשֵׂינוּ,
עַל כָּל מַאֲוַיֵּינוּ
וְעַל כָּל אֲשֶׁר הָיָה בַּחֲלוֹמֵנוּ,
רְצוֹנוֹתֵינוּ,
תְּחוּשׁוֹתֵינוּ -
הַשִּׂנְאָה תִּהְיֶה
הַדָּבָר הָרִאשׁוֹן אֲשֶׁר יֵרָקֵב
בְּתוֹכֵנוּ.
טהא מוחמד עלי (1931-2011), יליד צפוריה (צפורי) שממנה נעקר לנצרת ב-1948, ובה חי עד שהלך לעולמו ב-2011.
נשמָתי בידיך / ציליה דראפקין (מקריא: שי דותן)
תרגום מיידיש: מנחם פרי
אַתָּה מַשְׁפִּיל אוֹתִי הַיּוֹם
בְּאִי-הֹסְתַכְּלוּתְךָ בִּי,
בִּשְׁתִיקָתְךָ,
הָיִיתִי רוֹצָה
שֶׁלֹּא תָּסִיר
מִמֶּנִּי אֶת עֵינֵיךָ
וּמַשֶּׁהוּ תְּסַפֵּר לִי חֶרֶשׁ,
וַאֲנִי אֶשְׁמַע אוֹתְךָ
טוֹבֶלֶת בְּעֵינֶיךָ.
הִסְתַּכֵּל בִּי, כְּמוֹ אָז,
כְּשֶׁחַשְׁתִּי
אֵיךְ אֶת נִשְׁמָתִי אַתָּה לוֹקֵחַ בְּיָדֶיךָ
וּמְנַשְּׁקָהּ חֶרֶשׁ.
אַגָּסִים / שי דותן
"הָאַגָּסִים אֵינָם נִרְאִים כִּרְצוֹן הַמַּבִּיט בָּם" וואלאס סטיבנס
1.
לְעִתִּים הֵם אַגָּסִים.
לְעִתִּים סִירוֹנִיּוֹת בַּסַּלְסִלָּה.
לְעִתִּים (רְחוֹקוֹת) כִּנּוֹרוֹת
שֶׁמְּכַוְּנִים בַּפְּטוֹטֶרֶת.
2.
לָאַגָּסִים רֹאשׁ זָקוּף,
מָתְנֵי צֶ'לוֹ, אַגָּן מָלֵא.
בּוּדְהָא סִגֵּל אֶת צוּרַת יְשִׁיבָתָם
לְהִשְׁתַּקֵּעַ בְּתוֹךְ הָאַיִן.
3.
הָאַגָּסִים לוֹבְשִׁים חֲלִיפָה יְרֻקָּה
עִם כִּיסִים אֲדֻמִּים.
הַמְּשׁוֹרְרִים בֵּינֵיהֶם חוֹבְשִׁים
מִגְבַּעַת לֶבֶד עִם עָלֶה.
4.
שַׂעֲרָתָם הַיְּחִידָה סְמוּרָה מֵהַפְתָּעָה
אוֹ קְמוּרָה כְּפַרְגּוֹל, מוּנֶפֶת נֶגֶד
חֶרֶס הַקְּעָרָה, לְחִיצַת הָאֶצְבָּעוֹת,
הַשִּׁנַּיִם.
5.
הַצַּיָּר הַקּוֹמוּנִיסְט הַגָּדוֹל
פיקאסו, תָּחַם אוֹתָם בְּקֻבִּיּוֹת.
בְּרֹאשׁ קָטוּם נִכַּר הַדִּמְיוֹן
לַאֲחֵיהֶם הַהֲמוֹנִיִּים, הַתַּפּוּחִים.
6.
צִלָּם כְּרִגְשָׁה פִּתְאֹמִית:
זִנּוּק מָלֵא הִתְפַּעֲמוּת הַמִּסְתַּיֵּם
בְּקוֹל עֲנוֹת חֲלוּשָׁה:
אִוְשַׁת הַפְּטוֹטֶרֶת, הֵד הֶעָלֶה.
מתוך הספר "על קצה המותר", שי דותן, הוצאת עם עובד 2005.
שכחנו בלילה / שי דותן
שָׁכַחְנוּ בַּלַּיְלָה לִסְגֹּר אֶת הַחַלּוֹן.
הָעִיר פָּרְצָה אֵלֵינוּ פְּנִימָה.
מְכוֹנִיּוֹת חָצוּ אֶת הַסָּלוֹן בִּמְהִירוּת מֻפְרֶזֶת.
נְעָרִים הִשְׁתַּקְּעוּ בַּכֻּרְסָאוֹת, שָׁלְפוּ
סַכִּינִים לוֹהֲבוֹת וְהִדְלִיקוּ טֶלֶוִיזְיָה.
מִישֶׁהוּ רִסֵּס בַּשֵּׁרוּתִים סִיסְמָאוֹת
נֶגֶד הַהִתְנַתְּקוּת, מָוֶת לְרֹאשׁ הַמֶּמְשָׁלָה.
בַּמִּטְבָּח, שְׁנֵי שׁוֹטְרִים סָטְרוּ לַעֲרָבִי מִשּׁוֹעַפַאת
וְזָרְקוּ אוֹתוֹ לַנַּיֶּדֶת. אַתְּ שָׁקַעְתְּ
בְּשֵׁנָה עֲמֻקָּה. אֲנִי כָּל הַלַּיְלָה
חִפַּשְׂתִּי מִקְלָט בְּגוּפֵךְ.
ירושלים, תשס"ו, מתוך הספר "אחר כך אני מוחק", שי דותן, עם עובד 2009.
שאלות / אלקס ריף
אַתְּ שׁוֹאֶלֶת
מָתַי כְּבָר יִגָּמֵר
הַקִּרְקָס הַזֶּה.
הַהוּא שֶׁמְּפוֹרֵר כִּכָּרוֹת שְׁלֵמוֹת
שֶׁל לֶחֶם.
הַהִיא שֶׁצּוֹרַחַת בַּלַּיְלָה
קְלָלוֹת בְּיִידִישׁ.
צוֹעֶקֶת שָׁעָה
לִפְעָמִים שְׁעָתַיִם
עַד שֶׁאָחוֹת מַגִּיעָה
לְהַחְלִיף לָךְ.
יוֹשֶׁבֶת בַּשֻּׁלְחָן הַקָּבוּעַ
פּוֹתֶרֶת תַּרְגִּילֵי מָתֶמָטִיקָה
שֶׁל תַּלְמִידֵי חֲטִיבַת הַבֵּינַיִם,
רַק שֶׁהַמּוֹחַ יִפְעַל.
לְשֵׁם מָה?
אֱלֹהִים לֹא נוֹתֵן לָךְ לָמוּת,
אַתְּ אוֹמֶרֶת.
מוֹצִיאָה מַסְרֵק קָטָן מִתּוֹךְ כִּסֵּא הַגַּלְגַּלִּים
וְעוֹבֶרֶת בַּעֲדִינוּת שֶׁל לֵיְדִי
עַל שְׂעָרֵךְ הַחִוֵּר.
עוֹד מְעַט לֵיל הַסֵּדֶר,
אוּלַי נַצְלִיחַ לְהָבִיא אוֹתָךְ הַבַּיְתָה?
אַתְּ לֹא רוֹצָה.
שָׁנָה
וְעוֹד שָׁנָה
וּמִשְׁתַּנָּה רַק תְּדִירוּת הַשְּׁאֵלָה
מָתַי תָּבוֹאִי שׁוּב.
מְרִימָה אֶת הָעֵינַיִם הַכְּחֻלּוֹת
וּמַבִּיטָה אֶל הַחֻרְשָׁה.
אֶת הַשְּׁאֵלָה הָאַחַת לֹא שָׁאַלְתְּ
וַאֲנִי לֹא הִצַּעְתִּי.
הַיּוֹם אֲנִי מִצְטַעֶרֶת
שֶׁלֹּא עָזַרְתִּי לָךְ לִשְׁאֹל.
הָיִיתִי מַסְכִּימָה.
היסטוריה / אלקס ריף
אִלּוּלֵא עָזַבְנוּ
לֹא הָיְתָה מִתְפָּרֶקֶת.
מִילְיוֹן זוּגוֹת יָדַיִם, הַמּוֹחוֹת הַטּוֹבִים.
אֶלֶף אַרְבַּע מֵאוֹת שְׁקָלִים חֲדָשִׁים פֶּנְסְיָה בְּחֹדֶשׁ.
לַעֲבֹר מְדִינָה זֶה כְּמוֹ לָטוּס לֶחָלָל.
בְּגִיל 42, חֵרֵשׁ, אִלֵּם.
קָרֶלְיה, קוּלִימָה, הָרֵי אוּרָל,
פְּקֻדָּה מִסְפָּר 227, לִירוֹת בְּמִי שֶׁנָּסוֹג,
סְעִיף חָמֵשׁ בִּתְעוּדַת הַזֶּהוּת: יְהוּדִי.
אַרְטִיוֹם, לֶנָה, גֶּרְמַן,
אָרִיק, אָלִין, עַמִּיחַי.
נָשִׁים יָפוֹת, אִינְטֶלִיגֶנְטִיּוֹת וּמֻצְלָחוֹת,
יָפוֹת, וְעוֹד דְּבָרִים.
וְאָז מִישֶׁהִי אָמְרָה,
הַפְרָיֶרִים נִגְמְרוּ.
אישה מסוגה / אן סקסטון (מקריאה: אלקס ריף)
מאנגלית: יעל גלוברמן
יָצָאתִי, מְכַשְּׁפָהּ אֲחֻזַת דִּבּוּק,
אַמִּיצָה יוֹתֵר בַּלַּיְלָה, מַחֲרִידָה אֲוִיר שָׁחוֹר;
חוֹלֶמֶת רֹעַ, סִיַּרְתִּי בְּחִשּׁוּק
מֵעַל לַבָּתִּים הַפְּשׁוּטִים, אוֹר אַחַר אוֹר:
יְצוּר בּוֹדֵד, בַּעַל תְּרֵיסָר אֶצְבָּעוֹת, מְשֻׁגָּע.
אִשָּׁה כַּזֹאת הִיא לֹא אִשָּׁה, בְּדִיּוּק.
הָיִיתִי אַחַת מִסּוּגָהּ.
מָצָאתִי אֶת הַמְּעָרוֹת הַחַמּוֹת בַּיְּעָרוֹת,
מִלֵּאתִי אוֹתָן מַחֲבַתּוֹת, מַדָּפִים, פִּסְלוֹנִים,
שִׁדּוֹת, בַּדֵּי מֶשִׁי, אֵינְסוֹף אוֹצָרוֹת;
בִּשַּׁלְתִּי סְעוּדוֹת לַתּוֹלָעִים וְלַשֵּׁדוֹנִים:
מְיַלֶּלֶת, מְסַדֶּרֶת כָּל דָּבָר שֶׁנִּפְרָע.
אִשָּׁה כַּזֹאת לֹא מַמָּשׁ מְבִינִים.
הָיִיתִי אַחַת מִסּוּגָהּ.
נָסַעְתִּי בְּעֶגְלָתְךָ, רַכָּב,
נוֹפַפְתִי זְרוֹעוֹת עֵירֻמּוֹת לַכְּפָרִים שֶׁחָלְפוּ עַל פָּנַי,
לוֹמֶדֶת אֶת אַחֲרוֹנֵי הַשְּׁבִילִים הַזּוֹהֲרִים, נִצּוֹלָה
בַּמָּקוֹם בּוֹ לַהֲבוֹתֶיךָ נוֹשְׁכוֹת אֶת יְרֵכַי
וְצַלְעוֹתַי מִתְפַּצְחוֹת עִם כֹּל פְּנִיָּה חַדָּה.
אִשָּׁה כַּזֹאת לֹא מִתְבַּיֶּשֶׁת לָמוּת.
הָיִיתִי אַחַת מִסּוּגָהּ.
מתוך: שעורים ברעב, קשב, 2015
הפעם הראשונה / נתן זך (לחן: אסף מאיר, שירה: האחים אסף, עידית ונדב מאיר)
זו הפעם הראשונה
אני מתחיל להטיל ספק
אם אמנם אזכה כאן
למה שביני לבין עצמי
כיניתי בשם אושר
מעולם לא הטלתי ספק
אבל ערב ריק ממשאלה
מגניב ללבי את הספק
כמוהו ידעו בוודאי
גם מטפסי ההרים הגבוהים
בראותם את הפסגה הלבנה מושלגת
וחזם ריק מטיפוס, ריק מהרים.
גן / סלמאן מצאלחה
מֵרִיסֵי הַזִּכָּרוֹן בָּנִיתִי גַּן.
וְנָטַעְתִּי בְּצִדּוֹ הָאֶחָד עֲצֵי
אֲפַרְסֵק וּגְפָנִים. וְתָלִיתִי
עַל עַנְפֵי עֵץ הַתּוּת אֶשְׁכְּלוֹת
פַּעֲמוֹנִים. הֵם יַבְשִׁילוּ לְעֵת
קַיִץ. גַּם קָשַׁרְתִּי חֲבָלִים
שֶׁרוֹקְדִים עִם הָרוּחַ. יְלָדִים,
שֶׁיָּבוֹאוּ לְשַׂחֵק מַחְבּוֹאִים,
יִצְחֲקוּ כְּצִפּוֹר בְּלִי שִׁנַּיִם.
עַל גִּבְעַת הַחֲלוֹם, בְּצִדּוֹ
הַשֵּׁנִי שֶׁל גַּנִּי, שׁוּב הִסְמִיק
הַיָּרֵחַ בַּלְּחָיַיִם, כְּמוֹ פָּנֶיהָ
שֶׁל יַלְדָּה שֶׁמָּשַׁכְתִּי אֶל חֵיקִי.
הִיא חָמְקָה מִיָּדַי כְּשֶׁגָּדַלְנוּ,
וְחָמְקוּ צִפֳּרִים מִן הָאָרֶץ.
גַּם הַגָּן שֶׁשָּׁמַרְתִּי בֵּין רִיסֵי
זִכְרוֹנִי כְּבָר נָשַׁר,
כְּמוֹ מִלִּים
שֶׁנָּשְׁרוּ
עַל נְיָר.
טבעת / שי דותן
בְּלִי טַבַּעַת נִשּׂוּאִין
עֲנוּדָה עַל הַקְּמִיצָה
אֲנִי עָרֹם. אַל תִּשְׁאֲלִי
מֵאֵיפֹה זֶה בָּא פִּתְאֹם
מַדּוּעַ עַכְשָׁו בָּא לִי לְהַכְרִיז
עַל אוֹתָהּ בְּרִית, לָחוּשׁ
בְּמַתֶּכֶת קָרָה, חֲשׁוּקָה,
נוֹצֶצֶת. כְּמוֹ חוֹלֶה חוֹבֵק
דֹּפֶן מִטָּה בְּבֵית הַחוֹלִים
נִצְמָד אֶל צִנַּת הַבַּרְזֶל
נַפְשִׁי מְחַפֶּשֶׂת עֹגֶן.
מתוך הספר "הון עצמי", שי דותן, הוצאת הקיבוץ המאוחד/מקום לשירה 2017
הוד מעלתה / סלמאן מצאלחה
לֹא מָקוֹם, לֹא עָפָר וְלֹא סֶלַע
אֲהַלֵּל עַל סִפּוֹ שֶל מִדְבָּר.
לֹא שִׁלְטוֹן הַלִּסְטִים שֶׁכּוֹרֶה לָהּ
רַק חֲלוֹם בַּלָּהוֹת מְכֻתָּר.
לֹא עָבָר, לֹא מָחָר, לֹא כָּעֵת.
אֵין בַּלֵּב הַדּוֹאֵב רְנָנָה,
לֹא לָאָרֶץ וְיוֹשְׁבֶיהָ. לְמַעֵט,
לְאַחַת; לְמַלְכָּה נוֹשָׁנָה.
הִיא שָׂפָה עַתִּיקָה, בַּת אַלְפַּיִם,
שֶׁנָּשְׁקָה לִשְׂפָתִי בַּהֶסְגֵּר.
הֵן הָפְכוּ תְּאוֹמוֹת, כִּשְׂפָתַיִם
שֶיּוֹדְעוֹת שְׁתֵּי תִּקְוֹות לְחַבֵּר.
תמונת חורף / שי דותן
תַּחַת אוֹרוֹ הַשַּׁמְנוּנִי
שֶׁל דּוּכַן פָלָאפֶל
יוֹשֵׁב קַבְּצָן
פּוֹשֵׁט יָדוֹ כְּחַכָּה.
אֵין לוֹ תִּקְוָה.
הַסַּכִּינָאִים הַפָּלֶשְׂתִּינָאִים
הֵנִיסוּ אֶת הַתַּיָּרִים מֵהָעִיר.
בָּזֶה אַחַר זֶה
עַפְעַפֵּי הַדּוּכָנִים
נִשְׁמָטִים.
הַחֹרֶף חוֹשֵׂף שִׁנָּיו.
מתוך הספר "הון עצמי", שי דותן, הוצאת הקיבוץ המאוחד/מקום לשירה 2017
נטישה / שי דותן
רָאִיתִי עַל סַפְסָל בְּרוֹטְשִׁילְד
אֶת הַהוֹמְלֶס הַקָּבוּעַ
שֶׁל קָפֶה בְּצַלְאֵל
רוֹבֵץ תַּחַת שֶׁמֶשׁ חֹרֶף
כְּמוּשָׁה, בּוֹהֶה בָּעֵצִים,
בְּרַגְלֵי אִשָּׁה, בְּעוֹבֵד
נִקָּיוֹן סוּדָנִי
רָזֶה.
יְרוּשָׁלַיִם זְקוּקָה לְךָ.
לַתּוֹכָחָה הָרַכָּה
שֶׁל נוֹכְחוּתְךָ הַנּוֹאֶשֶׁת,
לַמַּרְצָפוֹת שֶׁכָּבַשְׁתָּ בְּמִזְרוֹן מִתְקַפֵּל
וְכִסֵּא. לְצֵל
מַבָּטְךָ הָעִקֵּשׁ
רוֹחֵשׁ לְיַד שֻׁלְחֲנוֹת
בָּתֵּי הַקָּפֶה.
מתוך הספר "הון עצמי", שי דותן, הוצאת הקיבוץ המאוחד/מקום לשירה 2017
מזגן / אלקס ריף
עֶשְׂרִים וְחָמֵשׁ שָׁנָה לָקַח לַהוֹרִים שֶׁלִּי
לְהַתְקִין מַזְגָן.
הָיָה כֶּסֶף לְחוּג בַּלֶּט, לְשִׁעוּרֵי אוֹרְגָּנִית וּלְקַיְטָנָת גַּל־עָף
אֲבָל לֹא לְמַזְגָן.
אִמָּא הָיְתָה פּוֹתַחַת אֶת כָּל הַחַלּוֹנוֹת שֶׁל הַבַּיִת
וְהַשָּׁרָב הָיָה מִתְרַוֵּחַ בְּכָל שְׁלֹשֶׁת הַחֲדָרִים,
מַפְסִיד לָהֶם עֶשְׂרִים וְחָמֵשׁ שָׁנָה.
יוֹם אֶחָד נוֹלַד מַזְגָן.
כְּמוֹ שֶׁאֶת אָח שֶׁלִּי הֵבִיאָה חֲסִידָה
וְאוֹתִי קָנוּ בַּחֲנוּת.
אַבָּא אָמַר לְאִמָּא:
הִנֵּה, הֵבֵאתִי לָךְ מַזְגָן,
וְהִיא לֹא עָנְתָה לוֹ
בְּאִחוּר שֶׁל עֶשְׂרִים וְחָמֵשׁ שָׁנָה.
גוּלַאגִי / אלקס ריף
אִמָּא שֶׁלִּי
לֹא קוֹרֵאת סְפָרִים
עַל הגוּלָאגִים.
שֶׁלֹּא יַחְזְרוּ אֵלֶיהָ
אֵלֶּה שֶׁלֹּא חָזְרוּ.
שֶׁלֹּא יַעַמְדוּ מוּלָהּ וְיִצְעֲקוּ —
מָה חָשַׁבְתְּ לְעַצְמֵךְ?
וְהִיא תִּצְטָרֵךְ לְהַסְבִּיר:
הִיא הָיְתָה כְּמוֹ כֻּלָּם,
טִפְּשֹׁנֶת מִשְׁטָרִים.
אוֹהֶבֶת אֶת סַבָּא לֶנִין וְאַבָּא סְטָלִין,
מְכַבֶּדֶת הוֹרִים.
לֹא שׁוֹאֶלֶת אֶת אָבִיהָ
אֵיךְ מַרְגִּישׁ בּוֹגֵד.
הַקֹּר בְּקָרֵלְיָה מְאַגֵּד
זִכְרוֹנוֹת שׁוֹתְקִים,
בֵּין מַחֲנֵה עֲבוֹדָה לְתִּקּוּן, לְבֵין בִּתּוֹ.
שָׁלוֹשׁ שָׁנִים לֹא מַסְפִּיקוֹת,
מֵאָז הִיא מְשַׁלֶּמֶת אֶת חוֹבוֹ.
יוֹשֶׁבֶת מוּלִי בְּמַקְס בְּרֶנֶר,
שְׂפָתֶיהָ הַכְּבוּיוֹת מְבַלְבְּלוֹת שָׁנִים
שֶׁלֹּא מִכָּאן,
וְרַק אֲנִי רוֹאָה אֶת הַנִּיצוֹץ
הַמַּעֲנִישׁ אוֹתָהּ בְּזָוִיּוֹת עֵינַיִם
כְּשֶׁאֲנִי מְבַקֶּשֶׁת: סַפְּרִי
וְהִיא מִתְנַצֶּלֶת — אֵין עוֹד.
הִיא עֲדַיִן זוֹכֶרֶת
אֵיךְ פַּעַם
הִיא מִשְׁטְרָה תִּקְווֹת.
שכחה / סלמאן מצאלחה
אֲנָשִׁים מְשֻׁנִּים יוֹשְׁבִים
בְּבָתֵּי הַקָּפֶה בִּשְׁעוֹת הָעֶרֶב.
הַיּוֹם כְּבָר פָּרַח לוֹ מִזִּכְרוֹנָם,
חָלַף בֵּין אֶצְבְּעוֹתֵיהֶם בְּלִי לָדַעַת
מַה נוֹתַר בְּסוֹפוֹ. בְּלִי לָדַעַת אֲהַבָה.
וּבְתוֹךְ הָרַעַשׁ הַנִּשְׁקָף בְּחַלּוֹן רַאֲוָה,
וְהַשִּׂיחוֹת עַל הָא וְעַל דָא, וּבְעִקָּר
עַל הַעֲלִיּוֹת בַּמַּדָּד שֶׁל דֶצֶמְבֶּר,
וְהַיְרִידוֹת בְּשַׁעַר הַזָּהָב, אֲנִי עוֹמֵד
בְּשַׁעַר הַשִּׁכְחָה. זֶה הַשַּׁעַר הַצּוֹפֶה
עַל חַדְרֵי הַשִּׂמְחָה. כִּי מֵרֹב זִכָּרוֹן
אֲתָּה שׁוֹכֵחַ מִי אֲתָּה. מִי כָּעוּר וּמִי
יָפֶה. אֲתָּה שׁוֹכֵחַ מִי הַחַי לְפָנֶיךָ
עַל חַרְבּוֹ, וּמִי פּוֹסֵעַ אֶל מוֹתוֹ
עַל שֻׁלְחָן הַקָּפֶה. וּבֵין לְגִימָה
לִלְגִימָה, אֲתָה עוֹד תְּגַלֶּה שָׁם
בַּסּוֹף, בְּתַחְתִית עֲכוּרָה שֶׁל
סִפְלוֹן, כִּי שִׁכְחָה
הִיא רֵאשִׁית הַזִּכָּרוֹן.
בחדר האפל / סלמאן מצאלחה
בַּחֶדֶר הָאָפֵל, רוֹאִים דְּבָרִים
שֶלֹּא רוֹאִים בַּחֵדֶר הַמּוּאָר.
הָאוֹר הַזָּר שֶבָּא מִמֶּרְחַקִּים,
חוֹמֵק אֶל הֶחָצֵר כְּצֵל שֶתַּשׁ
כֹּחוֹ בִּפְנֵי הַחֲשֵׁכָה. צִפּוֹר
שְׁחוֹרָה עַל אֶדֶן הַחַלּוֹן,
יוֹנֶקֶת דְּבַשׁ בְּתוֹךְ הָעֲרָפֶל.
אֲנִי נוֹשֵׂא בְּרָכָה מִסֵּפֶר
הַסְּתָרִים. חוֹשֵׂף אֶת הַסִּפּוּר
שֶל עֵמֶק הַבָּכָא. הָאִישׁ
אֲשֶׁר שָׂחָה בְּמַיִם רְדוּדִים,
אוֹסֵף דְּגֵי זָהָב מִתּוֹךְ
הַשְּלוּלִיּוֹת. שׁוֹמֵר אוֹתָם
מִפְּנֵי הַשּוֹדְדִים, לַיֶּלֶד
שֶטָּבַע בְּתוֹךְ דִּמְעָה לַחָה.
בַּחֶדֶר הָאָפֵל, זוֹכְרִים
דְבָרִים שׁוֹנִים שֶנִּשְכְּחוּ
בְּאַרְצוֹת נֵכָר. בַּחֹשֶךְ
שֶעוֹלֶה מִתּוֹךְ הַגַּעְגּוּעִים
לַיֶּלֶד שֶאֵינֶנּוּ, יֵשׁ חֶדֶר
אֲחוֹרִי, מָלֵא בְּזִכְרוֹנוֹת
שֶל יֶלֶד מְבֻגָּר. אָטוּם
כְּמוֹ עָבָר שֶלֹּא יָדַע הוֹוֶה.
צָפוּף, כְּמוֹ חַיִּים,
בְּמָוֶת מְיֻתָּר.
אבא גם / סלמאן מצאלחה (מקריאה: אלקס ריף)
לְאַבָּא שֶׁלִּי
שֶׁנּוֹלַד בְּמוֹרַד הָהָר
וְהִבִּיט עַל הָאֲגַם,
לֹא הָיָה דַרְכּוֹן מֵעוֹלָם.
וַאֲפִלּוֹ לֹא תְּעוּדַת מַעֲבָר.
הוּא חָצָה אֶת הֶהָרִים
כַּאֲשֶׁר הַגְּבוּלוֹת לֹא זָרְמוּ
בַּנָּהָר.
לְאַבָּא שֶׁלִּי
לֹא הָיָה דַרְכּוֹן בָּעוֹלָם.
לֹא מִפְּנֵי שֶׁלֹּא הָיְתָה לוֹ
אֶרֶץ וְחוֹתָם.
רַק מִפְּנֵי שֶׁהָאָרֶץ
תָּמִיד שָׁכְנָה לָהּ שָׁם בְּנַחַת
בְּכַפּוֹת יָדָיו.
וּכְמוֹ שֶׁהָאָרֶץ לֹא חָמְקָה
מִיָּדָיו אַף פַּעַם
וְנָסְעָה אֶל מֵעֵבֶר לַיָּם,
אַבָּא - גַּם.
מילה / אלקס ריף (מקריא: שי דותן)
אֲנִי מַקְס
אֲנַחְנוּ עֲלִיָּה לְיִשְׂרָאֵל
אֲנִי אוֹהֵב אוּקְרָאִינָה
אֲבָל אִמָּא אוֹמֵר שָׁם טוֹב.
חֵיפָה יָפָה מְאוֹד
מָחָר אֲנִי לִלְמֹד פְּנִימִיָּה צְבָאִית
אֲנִי לִרְאוֹת מוֹרָה וְכִתָּה חָדָשׁ
אוּלַי אֲנִי קָפִּיטָן.
בְּפְּנִימִיָּה אָלֶכְּס וְיוּרִי
אֲנַחְנוּ חֲבֵרִים טוֹב
אוֹמְרִים אֲנַחְנוּ לֹא מִימוֹלִים
אֲנִי מֵבִין אֲבָל כָּכָה כָּכָה.
הַיּוֹם אַבָּא אָמַר מָחָר אֲנִי נִתּוּחַ
יֵשׁ זְרִיקָה קָטָן לֹא לִישֹׁן וְזְרִיקָה גָּדוֹל לִישֹׁן
אֲנִי מְפַחֵד קָטָן.
אַבָּא מְצַלֵּם אֲנִי מִטָּה בֵּית חוֹלִים.
בַּחֶדֶר חַבַּדְנִיקִים שִׁירִים וְרִקּוּדִים.
אֲנִי רוֹצֶה שֶׁקֶט.
נצרת / שי דותן (מקריא: סלמאן מצאלחה)
פָּגַשְׁתִּי בְּבֵית שְׁעָרִים
מֶלְצָרִית מִנָּצְרַת עִלִּית
שֶׁלֹּא בִּקְּרָה בְּנָצְרַת
הָעַתִּיקָה. עָרְפָּהּ מְקֻעְקָע
כּוֹכָבִים, פְּרָחִים אֲדֻמִּים
מְנִצִּים מִשֹּׁרֶשׁ כַּף יָדָהּ.
טָעֲמָה קְצָת עוֹלָם, אֲבָל
שָׁם, בָּעִיר הַתַּחְתִּית
הַשְּׁקוּעָה כַּאֲגַם, אֵינָהּ
מְשִׁיטָה יָפְיָהּ, לֹא
עוֹגֶנֶת. כָּכָה זֶה
כְּשֶׁיּוֹנְקִים טִינָה
מִדַּדֵּי הַמּוֹלֶדֶת.
על דרך הטבע / דליה רביקוביץ (לחן ושירה: אפרת בן צור)
אָדָם יוֹצֵא בַּבֹּקֶר אוֹ בַּצָּהֳרַיִם
אוֹ בָּעֶרֶב
מִבֵּיתוֹ וְנֶעְלָם.
מַה פֵּרוּשׁ נֶעְלָם?
וַהֲרֵי מִי שֶׁאֵינוֹ כָּאן נִמְצָא שָׁם.
אֲבָל נֶעְלָם כִּפְשׁוּטוֹ נֶעְלָם.
פֵּרוּשׁוֹ נוֹטֵשׁ, פֵּרוּשׁוֹ נָטוּשׁ
פֵּרוּשׁוֹ הָלַךְ לְכָל הָרוּחוֹת.
וְזֶה הַהֶסְבֵּר עַל דֶּרֶךְ הַטֶּבַע:
חֹשֶׁךְ עַל פְּנֵי תְּהוֹם.
וְשֵׁם הַמָּקוֹם נִקְרָא עוֹלָם
עַל דֶּרֶךְ הַהֵעָלְמוּת.
מתוך: דליה רביקוביץ – כל השירים, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2010