ערב פתיחת פסטיבל באר שירה השני: חמישים שנים לפטירתה של לאה גולדברג
נירית קורמן
בִּקּוּר/ לאה גולדברג
לְהַזְכִּיר אֶת שִׁמְךָ בְּשִׂיחָה עֲרָאִית
וְלִצְחֹק לְתוֹךְ הֶעָשָׁן
וְלִשְׁאֹל בְּלִי-מֵשִׂים: "הַהִכַּרְתְּ, הֲרָאִית?" –
כִּבְזֶמֶר יָשָׁן נוֹשָׁן.
וְעִם צֵאת הָאוֹרַחַת לְהַבִּיט אֲרֻכּוֹת
אֶל הַסֵּפֶר מִבְּלִי לִקְרֹא
וְלִרְאוֹת בְּשִׁבְרֵי אוֹתִיּוֹת מְחוּקוֹת
אֶת שִׁמְךָ הַקּוֹרֵן בְּאוֹרוֹ.
וּלְדַעַת: דָּבָר לֹא נֶאֱמַר,
וְשִׁמְךָ, כְּתָדִיר, מְלַבְלֵב,
וְאוֹתָהּ הַשִּׂיחָה – רַק וִילוֹן מְנֻמָּר
הַמַּבְדִּיל בֵּין מִלָּה וָלֵב.
ענת ויסמן
עִם הַלַּיְלָה הַזֶּה / לאה גולדברג
עִם הַלַּיְלָה הַזֶּה וְעִם כָּל שְׁתִיקוֹתָיו
עִם הַלַּיְלָה הַזֶּה -
עִם שְׁלשָׁה כּוֹכָבִים
שֶׁאָבְדוּ בֵּין עֵצִים
עִם הָרוּחַ הַזֹּאת.
עִם הָרוּחַ הַזֹּאת
שֶׁעָמְדָה לְהַקְשִׁיב
לַלַּיְלָה הַזֶּה -
עִם הַלַּיְלָה הַזֶּה
וּשְׁלשָׁה כּוֹכָבִים
וְהָרוּחַ הַזֹּאת.
מתוך: עם הלילה הזה, ספרית פועלים, 1964
דְּיוֹקָן הַמְשׁוֹרֵר כְּאִישׁ זָקֵן / לאה גולדברג
א
אֲנִי יוֹשֵׁב אֶל שֻׁלְחַן הַכְּתִיבָה
וּנְעָרִים מְשַׂחֲקִים עַל קִבְרִי.
אֲנִי חוֹתֵם עַל הָאַחְרוֹן בְּשִׁירַי
וְהֵם מוֹחִים אֶת שְׁמִי וְזִכְרִי,
וְאִישׁ לֹא יֵדַע עוֹד כִּי אֲנִי
צִפּוֹר-הַשַּׁחַר – הָעֶפְרוֹנִי:
הֵם אוֹמְרִים שֶׁהָיִיתִי תָמִיד צְרָצַר
הַשָּׁר בְּקֶרֶן זָוִית.
ב
לָמָּה זֶה לֹא תַפְסִיק, הַשּׁוֹטֶה,
לְצָרֵף מִלִּים אֲרוּרוֹת?
לָמָּה זֶה לֹא תַפְסִיק, הַשּׁוֹטֶה,
לְלַטֵּשׁ שׁוּרוֹת קְצָרוֹת?
אַתָּה לְבַדְּךָ וְהָעִיר יְשֵׁנָה
וּסְבִיבְךָ דּוּמִיָּה,
וְשִׁירֶיךָ בָּאִים כִּגְבֶרֶת זְקֵנָה
עִם סִפּוּר עַל יָפְיָהּ
וְשִׂמְלָתָהּ שֶׁאֵינָהּ בָּאָפְנָה…
- אֲבָל אֲנִי עֲדַיִן אוֹהֵב אוֹתָהּ.
ג
אַל תְּנַסֶּה לָלֶכֶת עִם הַדּוֹר,
הַדּוֹר אֵינוֹ רוֹצֶה שֶׁתֵּלֵךְ עִם הַדּוֹר,
הַדּוֹר הוֹלֵךְ לְמָקוֹם אַחֵר
וּלְךָ אֵין הַזְמָנָה.
אַל תְּנַסֶּה לָלֶכֶת עִם הַדּוֹר,
הַדּוֹר אֵינוֹ רוֹצֶה שֶׁתֵּלֵךְ עִם הַדּוֹר.
הַדּוֹר רוֹצֶה הַיּוֹם אוֹתְךָ לִקְבֹּר
וּלְהַנְחִילְךָ לְדוֹרוֹת אֲחֵרִים.
מתוך: עם הלילה הזה, ספרית פועלים, 1964
אָבִיב חָדָשׁ נֻסָּח יָשָׁן / לאה גולדברג
א
אָבִיב חָדָשׁ, אָבִיב חָדָשׁ!
הַכֹּל מוֹרִיק, הַכֹּל פּוֹרֵחַ,
כְּבָר הַדְּבוֹרָה הֵבִיאָה דְבַשׁ
לְכַוַּרְתָּהּ מִגַּן פּוֹרֵחַ.
וְהַזְּמִירִים… (אַךְ מְעִירִים,
כִּי בְּאַרְצֵנוּ אֵין זְמִירִים.)
טוֹב, לֹא חָשׁוּב: צִפּוֹר אַחֶרֶת
בְּתוֹךְ הַשִּׂיחַ מְזַמֶּרֶת
הַמְשׁוֹרֵר מֵעֵז פִּתְאֹם
לַחְרֹז הַכֹּל כִּתְמוֹל-שִׁלְשׁוֹםּ.
דּוֹמְמִים / לאה גולדברג
א. בְּדִמְדּוּמִים
עֲשַׁן-הַזְּמָן עוֹלֶה אֶל הַתִּקְרָה
וְיוֹם אִלֵּם, גּוֹוֵעַ וְרוֹגֵשׁ,
רוֹבֵץ מִמּוּל הַדֶּלֶת הַסְּגוּרָה,
סֵפֶר-הַשִּׁירִים נִרְדָּם עַל הַדַּרְגֵּשׁ.
וְהוּא חוֹלֵם דּוּמָם עַל הַיָּדַיִם
אֲשֶׁר שָׁטְפוּ אֶת לֹבֶן עַמּוּדָיו,
וּבֵין קִמְטֵי-שׁוּרוֹת נִשְׁאַר עֲדַיִן
רֵיחָן הַזָּר כְּזֵכֶר אַגָּדָה.
רֶטֶט קַל עוֹבֵר מִדַּף אֶל דַּף
וְהַס... מֵעַל הַסֵּפֶר הַנִּרְדָּם
צֵל הַמְּנוֹרָה מַזְכִּיר פַּרְצוּף אָדָם,
וְהוּא חוֹלֵם שֶׁאֵלֶּה הֵן יָדָיו.
ב. בָּעֶרֶב
אֲנִי יוֹדַעַת אֶת פֵּרוּשׁ הַמִּלָּה "עֶרֶב".
וְהִיא נוֹסֶכֶת תּוּגָה אֶל לִבִּי הַמָּחֳרָד,
כִּי זוֹהִי הַשָּׁעָה בָּהּ דַּלְתִּי נִסְגֶּרֶת,
וְהִיא תִפָּתַח רַק בְּיוֹם הַמָּחֳרָת.
מְגִיחִים צְלָלִים בְּעַד הַתְּרִיסִים הַמּוּגָפִים
וְיוֹשְׁבִים בְּמַעְגָּל סָבִיב לַמְּנוֹרָה
וְשׁוֹלְחִים מִדֵּי רֶגַע רְמָזִים מְרַפְרְפִים
לִתְמוּנָתִי הַמִּתְנַדְנֶדֶת בַּמַּרְאָה.
וְהַחַלּוֹנוֹת הַלּוֹעֲגִים מִסְתַּכְּלִים בִּי אֲרֻכּוֹת.
רַק הַמְּנוֹרָה הַמִּתְאַבֶּלֶת מִלְמַעְלָה
חוֹשֶׁבֶת: "מִיָּד הֵן תַּתְחֵלְנָה לִבְכּוֹת -
זוֹ שֶׁבַּמַּרְאָה וְזוֹ הַדּוֹמָה לָהּ
שלמה יידוב
ערב מול הגלעד / לאה גולדברג
לחן מיקי גבריאולב; שירה שלמה יידוב
הָאִילָנוֹת כָּל כָּךְ כְּבֵדִים
כּוֹפֵף הַפְּרִי אֶת הַבַּדִּים
זוֹ הַשָּׁעָה הַמַּרְגִּיעָה
בָּהּ נִרְדָּמִים הַיְּלָדִים.
אֶל הַבִּקְעָה מִן הַגִּלְעָד
טָלֶה שָׁחֹר וְרַךְ יָרַד
כִּבְשָׂה פּוֹעָה בּוֹכָה בַּדִּיר
זֶה בְּנָהּ הַקָּט אֲשֶׁר אָבַד.
יָשׁוּב טָלֶה אֶל חֵיק הָאֵם
יִשְׁכַּב בַּדִּיר וְיֵרָדֵם
וְהַכִּבְשָׂה תִּשַּׁק אוֹתוֹ
וְהִיא תִּקְרָא אוֹתוֹ בְּשֵׁם.
נִסְתַּר הַלֵּיל בֵּין הַבַּדִּים
וְהַנָּבִיא הַגִּלְעָדִי
יוֹרֵד דּוּמָם אֶל הַבִּקְעָה
לַחְזוֹת בִּשְׁנַת הַיְּלָדִים.
יָמִים לְבָנִים / לאה גולדברג
לחן ושירה שלמה יידוב
יָמִים לְבָנִים, אֲרֻכִּים כְּמוֹ בַּקַּיִץ קַרְנֵי-הַחַמָּה.
שַׁלְוַת-בְּדִידוּת גְּדוֹלָה עַל מֶרְחַב הַנָּהָר.
חַלּוֹנוֹת פְּתוּחִים לִרְוָחָה אֶל תְּכֵלֶת-דְּמָמָה.
גְּשָׁרִים יְשָׁרִים וּגְבֹהִים בֵּין אֶתְמוֹל וּמָחָר.
לְבָבִי הִתְרַגֵּל אֶל עַצְמוֹ וּמוֹנֶה בִּמְתִינוּת דְּפִיקוֹתָיו.
וּלְמֶתֶק הַקֶּצֶב הָרַךְ נִרְגָּע, מִתְפַּיֵּס, מְוַתֵּר,
כְּתִינוֹק מְזַמֵּר שִׁיר-עַרְשׂוֹ בְּטֶרֶם יִסְגֹּר אֶת עֵינָיו,
עֵת הָאֵם הַלֵּאָה נִרְדְּמָה וּפָסְקָה מִזַּמֵּר.
כָּל-כָּךְ קַל לָשֵׂאת שְׁתִיקַתְכֶם, יָמִים לְבָנִים וְרֵיקִים!
הֵן עֵינַי לָמְדוּ לְחַיֵּךְ וְחָדְלוּ מִשֶּׁכְּבָר
לְזָרֵז עַל לוּחַ-שָׁעוֹן אֶת מֵרוֹץ הַדַּקִּים.
יְשָׁרִים וּגְבֹהִים הַגְּשָׁרִים בֵּין אֶתְמוֹל וּמָחָר.
מתוך: מקדם ומאחר, ספרית פועלים, 1978
שהם סמיט
שלמה יידוב
גַּבֵּנוּ לַבְּרוֹשִׁים / לאה גולדברג
לחן ושירה שלמה יידוב
גַּבֵּנוּ לַבְּרוֹשִׁים, אֲנַחְנוּ מַסְתִּירִים
אֶת הֶהָרִים מֵאֲחוֹרֵי בָּתֵּינוּ
אֲנַחְנוּ מִתְבַּיְּשִׁים לִרְאוֹת אֶת הַכּוֹכָב
חָשִׁים אֶל הָרְחוֹבוֹת הָרוֹחֲשִׁים
בַּל יִסְתַּבֵּךְ לִבֵּנוּ בַּמֶּרְחָב
וְכָךְ חַיִּים
בַּחֲדָרִים סְגוּרִים
וּבַחוּצוֹת הַחֲגוּרִים
חוּטִים שֶׁל טֶלֶפוֹן וְטֶלֶגְרָף -
הַרְחֵק מִכָּל אֲשֶׁר אָהַבְנוּ לְתֻמֵּנוּ -
בְּתוֹךְ הַזְּמַן, מֵעֵבֶר לְעַצְמֵנוּ.
מָה עוֹשׂוֹת הָאַיָּלוֹת / לאה גולדברג
לחן:יוני רכטר; שירה שלמה יידוב
מָה עוֹשׂוֹת הָאַיָּלוֹת בַּלֵּילוֹת?
הֵן עוֹצְמוֹת אֶת עֵינֵיהֶן הַגְּדוֹלוֹת.
הֵן שׁוֹלְבוֹת אֶת רַגְלֵיהֶן הַקַּלּוֹת,
יְשֵׁנוֹת הָאַיָּלוֹת בַּלֵּילוֹת.
מִי שׁוֹמֵר עַל חֲלוֹמָן הַמָּתוֹק
הַיָּרֵחַ הַלָּבָן מֵרָחוֹק.
הוּא מַבִּיט אֶל תּוֹךְ הַגַּן בְּבַת צְחוֹק
וְאוֹמֵר לְכּוֹס וַתַן: נוּם וְשְׁתוֹק!
מַה חוֹלְמוֹת הָאַיָּלוֹת בַּלֵּילוֹת?
הֵן חוֹלְמוֹת כִּי הַפִּילוֹת הַגְּדוֹלוֹת
שִׂחֲקוּ אִתָּן בְּג'וּלִים וְגוּלוֹת,
וּבַכָּל, בַּכָּל זָכוּ הָאַיָּלוֹת.
מִי מֵעִיר אוֹתָן עִם שַׁחַר מִשְׁנָתָן?
לֹא הַפִּיל, וְלֹא הַקּוֹף, וְלֹא הַתַּן,
לֹא אַרְנֶבֶת, לֹא שְׂכְוִי וְלֹא שָׁפָן,
כִּי אַיֶּלֶת הַשַּׁחַר חֲבֶרְתָּן
מְעִירָה אוֹתָן בַּבֹּקֶר מִשְׁנָתָן.